סערה בעולם ההיי-טק: האם גם בישראל העובדים יחויבו להגיע למשרד כל יום? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

סערה בעולם ההיי-טק: האם גם בישראל העובדים יחויבו להגיע למשרד כל יום?

הההחלטה המפתיעה של מנכ"לית יאהו, מריסה מאייר, לאסור על עבודה מהבית היתה כנראה רק תרגיל שנועד לקצץ משרות ■ אבל בעולם כבר התעורר דיון סוער במהפכה הארגונית, שגורסת כי עבודה יעילה אינה תלויה בשהות ממושכת במשרד ■ בישראל עדיין שולטת הגישה השמרנית: "הבוס רוצה את העובד לידו", אומרים מומחים בתחום

52תגובות

בימים האחרונים עובר ענף משאבי האנוש הגלובלי טלטלה, בעקבות החלטתה המפתיעה של מנכ"לית יאהו, מריסה מאייר: החל מיוני לא יורשה אף אחד מ-12 אלף העובדים של החברה לעבוד מהבית, ומי שלא ירצה להגיע כל בוקר למשרדי החברה בסיליקון ואלי - מוזמן לעזוב.

במכתב ששלח מנהל משאבי האנוש של יאהו, ג'קי רסס, הוא הוסיף כי "להיות עובד יאהו אין פירושו רק ג'וב יומי. פירוש הדבר גם אינטראקציה וחוויה שניתן לחוות רק במשרדי החברה". המהלך יצר מהומה בקרב העובדים שחלקם גרים רחוק מאוד ממשרדי החברה, וברור כי ייאלצו לעשות מהפך של ממש כדי להמשיך לעבוד בה.

הפצצה שהטילה מאייר ביאהו גרמה להרמת לא מעט גבות גם בישראל: הוראת יאהו נשמעת על פניה הפוכה לחלוטין מהתפישה הארגונית העכשווית - תפוקות ולא שעות - שהתקבעה בתודעה על ידי חברות ההיי-טק בעיקר, ומבוססת על העיקרון כי בעולם כה טכנולוגי, עובד אינו חייב להגיע למשרד כל בוקר ולשהות בו שעות ארוכות - אפשר לסמוך עליו שיעבוד מכל מקום ועדיין יעשה את מלאכתו נאמנה.

רויטרס

באחרונה, למשל, התראיין מנכ"ל סיסקו ישראל בועז מעוז למגזין TheMarker, ואמר בפשטות: "מצדי, אנשים יכולים לשבת בים כל היום, העיקר שיעמדו ביעדים. בחברה כמו סיסקו, אם אתה בבית או בים, ולא עובד - רואים את זה מיד".

תפישת התגמול לפי ביצוע ולא על פי שעות המשרד מתכתבת עם עוד תפישה עכשווית שנעשתה מחויבת המציאות: "השעות הגמישות". המאבק על עובדים טובים, הרצון לשמר אמהות ואבות במערכת יחד עם דרישת דור ה-Y לשמור על איזון בית-עבודה, הולידה תפישה שמחליפה את הצורך להגיע כל יום לקיוביק, כחלק מתנאי העבודה. בקומברס ישראל למשל, הודיעו כבר ב-2000, אז היתה בועת ההיי-טק בשיאה, כי הם בוחרים להתחרות על האנשים הטובים ביותר בעזרת שעות עבודה גמישות ומאפשרים להם לעבוד מהבית.

לא מעט חברות גילו שכדאי לעודד עבודה מהבית פשוט כי היא כלכלית יותר: אין צורך לדאוג להחזרי רכב או נסיעה, אין צורך להחזיק בשביל העובד נדל"ן משרדי יקר והוא לא מבזבז זמן מיותר בפקקים ‏(מה שגם עוזר קצת לאיכות הסביבה‏). בתפקידים רבים שמספק עידן הידע די בלפטופ וטלפון נייד כדי להיות במשרד בלי להיות בו. עכשיו באה מאייר ולכאורה הופכת את הקערה. במקרה של יאהו, שמסורתית העסיקה הרבה מאוד עובדים מהבית - הענין הזה נגמר. אין מצב שעובד יעבוד יותר מחוף הים, כדי לשמור על מקומו הוא צריך להתייצב כל יום במשרד, או ללכת הביתה.

עבודה מהבית 
נמצאת בשוליים

בישראל מעטים הם העובדים שהבית הוא גם המשרד שלהם. על פי נתוני משרד התמ"ת, כ-3% - כ-80 אלף שכירים בלבד - אכן עובדים מהבית, 70% מהם עושים זאת לסירוגין ו-30% מגדירים את הבית כמקום העבודה העיקרי.

"הבוס הישראלי רוצה לראות את העובדים שלו לידו", אומר מנהל בכיר שביקש להישאר בעילום שם. "מעטים מאתנו באמת יכולים לשחרר ולהסתפק בתוצרים. אנחנו חושבים לעצמנו: מה בדיוק הוא עושה שם בבית כל היום? עדיף שיגיע למשרד".

שיחה עם מנהלים ישראלים מגלה כמה אופני חשיבה. יש מי שמתנגד קטגורית, ויודע לתת לזה סיבות טובות, ויש מי שדווקא מאפשר מודל ביניים, אבל לא הרבה יותר מזה. חלק מחברות השירותים כבר יודעות להציע לעובדי תמיכה לעבוד דווקא מהבית, אבל לא לעובדים בתפקידים אחרים.

נתי אברהמי, מנכ"ל קבוצת יעל, שמעסיק כ-900 עובדים, מבין את הצעד שעשתה מריסה מאייר. "עובדים שנמצאים בבית ולא מגיעים למשרדי החברה הם אתגר ניהולי גדול", הוא אומר. "אצלנו אנשים מגיעים למשרדים יומיום. אם מישהו עובד מהבית, זו החלטה פרטית, פר מקרה, ורק בשוליים. לטעמי ישראל עוד לא בשלה לעבודה מהבית".

למה היא אינה בשלה?

"מכמה סיבות, הראשונה היא התנאים הפיסיים. בישראל יש בתים בגדלים סבירים, שלא לומר קטנים, לא כמו הבתים האמריקאים הגדולים. ולכן לא לכולם יכול להיות משרד בבית. במקביל יש לנו מערכת חינוך שמסתיימת בשעות מוקדמות, ומי יכול לעבוד כשהילדים שלו מגיעים ב-13:00 או ב-14:00.

אני למשל, אבא לילדות קטנות, לא יכול בשום אופן לעבוד מהבית. הבדל נוסף בינינו לתרבות האמריקאית, שבה אכן ניתן לראות הרבה יותר עבודה ממרחק, היא מרחקי הנסיעה. רוב האנשים פה חיים במרחק נסיעה הגיוני ממקום העבודה, ובזבוז הזמן על הכבישים הוא לא קריטי".

ואיך בא לידי ביטוי האתגר הניהולי?

"כשאתה מאפשר עבודה מהבית אתה צריך להתחיל לחשוב למי תאשר ולמי לא - האם רק לאלה שיש להם ילדים קטנים, או בדיוק להפך. האפשרות מכניסה את המנהל למצב קשה ומיותר".

המרכיב השלישי להתנגדות של אברהמי הוא הצורך בעבודת צוות: "אני בעד לראות את הלבן בעיניים. תמיד יש מקרים חריגים, אבל בתחום שלנו, IT ‏(טכנולוגיית מידע‏), אינטראקציה ועבודת צוות הן מחויבות המציאות. יש דברים שלא עוברים בטלפון או במייל, ולכן חשוב גם לעובד וגם לארגון, שיגיע למשרד".

לא היה זול יותר לחברה לעודד עבודה מהבית?

"ודאי שאם היו מגיעים פחות אנשים, והייתי יכול לקחת משרדים קטנים יותר, זה היה מוריד את העלויות. אבל גם החיסכון הזה היה נמוך, לדעתי, מהתועלת".

רבים מאנשי משאבי האנוש טוענים שעבודה מהבית היא הדבר הבא

"יכול להיות שאם יוקר המחיה יגרום לאנשים לעבור לפריפריה, למשל, והרבה אנשים יגיעו לכפר סבא מבאר שבע, צריך יהיה לשקול מעבר לעבודה מהבית. כרגע זה לא המצב, ואני גם לא רואה את זה קורה בשנים הקרובות".

בשנה וחצי האחרונות אימצה חברת בזק את רעיון העבודה מהבית, וכיום כמה עשרות מעובדיה, רובם נציגי שירות, כבר לא הולכים למשרד כדי להיות בעבודה. אהוד מזומן, סמנכ"ל משאבי אנוש בחברה, אומר כי "בזק מקפידה לאפשר לעובדיה לסיים את משימותיהם במסגרת הרגילה של עבודה במתקני החברה, ולא להביא עבודה הביתה, כי המטרה שלנו היא לאפשר לעובדים זמן איכות עם המשפחה. במקביל בנינו תשתיות לעובדים שהחברה מעוניינת שיעבדו מהבית, כמו נציגי שירות שמעוניינים בגמישות".

למה הצעתם לעובדים מלכתחילה?

"כי נוצרו מצבים שהיה לנו נוח שעובד יעבוד מהבית כי הוא רחוק מהחברה, והיו מצבים שעובדים ביקשו בגלל צרכים פרטיים, ואנחנו החלטנו לסייע".

בשנה אחרונה מיסדתם את התהליך הזה. אתה רואה עלייה בדרישה?

"אני לא יכול להצביע על מגמה של דרישה או שינוי כיוון. הרוב מוחלט של האנשים עדיין מעדיף לקום בבוקר ולצאת לעבודה, אפילו ברמה של לפגוש את החברים או להתייעץ עם המנהל".

הקונספט הזה ילך ויתרחב, להערכתך, או יישאר בשוליים?

"אני חושב שזה תהליך שיגבר ושהתופעה תתרחב, אבל הצורך להיות באיזה שהוא סוג של אינטראקציה הוא צורך שיישמר".

יש חשש מניצול לרעה של האפשרות?

"קיים חשש שעובדים ינצלו לרעה את האפשרות לעבוד מהבית, אבל אנחנו לא נתקלנו בתופעות כאלה. לצורך הפורמט הזה נדרש לייצר עם העובד חוזה של אמון הדדי".

ד"ר אמיר מנדל, פסיכיאטר ויועץ לארגונים, מספר שבכל פגישותיו הרבות עם הנהלות בארגונים ישראליים, הנושא מעולם לא עלה כבעיה או סוגיה ניהולית. "קודם כל כי בישראל השמרנית התרבות הארגונית מכירה יותר את משרדי החברה, ויש פחות עבודה מהבית כתופעה כוללת", הוא אומר. "בהיי-טק עבודה מהבית מתאפשרת הן טכנולוגית והן כחלק מהתרבות הארגונית, אם כי כדאי לזכור שחברות שבודקות את עובדיהן על פי תפוקות ועמידה ביעדים לוקות לעתים בהשגיות קשוחה ובלתי מתפשרת. הן לא חייבות לראות את הפרצוף של העובד ברמה היומיומית ולכן גם קל יותר לא לראות אותו בכלל".

למה ארגון מעודד בעצם להגיע למשרד? זה הרי יקר ולא תמיד נחוץ.

מנדל: "כדאי לזכור שהשאלה אם לעבוד מהבית היא בחלקה טכנית ובחלקה תרבותית ורגשית, ומכתבו של סמנכ"ל משאבי האנוש מתייחס לחלק הזה. האינטראקציה והחוויה הרגשית במפגש עם אנשים אמנם לא חשובות תמיד, או בכל תפקיד, אבל באותה מידה ניתן לשאול למה אנשים ממשיכים לקיים פגישות כשיש מיילים או טלפון.

"התשובה פשוטה: הרבה מאוד אינפורמציה רלוונטית מקבלים משפת גוף או אנרגיה, אינפורמציה שלא יכולה לעבור בעזרת הטכנולוגיה, לכן יש ערך מסוים למפגש. כדאי גם לזכור שהמצב הרגשי של אדם שיוצא מהבית לעבודה שונה מאשר זה של אדם שעובד מהבית - ביציאה לעבודה יש מהלך טקסי של מחויבות. חשוב לשים לב: אין טוב או רע, נכון או לא נכון - רק הבנה שיש הבדל בין שני המצבים".

אז מה היית ממליץ למנהל שמתלבט בשאלה אם לתת לעבוד מהבית או לא?

הייתי מזכיר לו שניהול צריך להיות אישי וגמיש. רצוי שמנהל יכיר את עובדיו ויהיה קשור לסגנון האישי, לטמפרמנט, לצרכים ולשיטת העבודה שמאפשרת לכל אחד מהם להיות הכי אפקטיבי. יש מי שמסוגל לעבוד בבית בפיג'מה ועושה את זה מצוין, ויש מי שצריך להגיע למשרד - אחרת רמת האפקטיביות שלו תרד. הארגון, כאג'נדה, צריך לאפשר את שניהם כי מה שטוב לעובד - טוב לארגון.

קיצוץ בתחפושת

אם היה מי שחשב שזהו ניסיון של מעסיק דומיננטי לשלוט בעובדיו, מסתבר שהמוטיבציה של מאייר היא הרבה יותר פשוטה. על פי האתר "ביזנס אינסיידר", שציטט מקורב לחברה, מאייר פשוט מנסה לקצץ במצבת העובדים - שתפחה מאוד בשנים האחרונות.

המנכ"ל הקודם, סקוט תומפסון, החל בסבב פיטורים של 2,000 איש - כל עובד שישי בממוצע - אך לא הספיק להשלים אותו מאחר שפוטר בעצמו, ומאייר קיבלה חברה גדולה מדי.

ייתכן שההודעה היא פשוט ניסיון לבצע קיצוץ אלגנטי. בכמה עובדים מדובר? לא ברור. מה שכן ברור הוא העובדה שההודעה אינה מתייחסת לסוג מסוים של עובדים, למשל אנשי תמיכה, אלא חוצה את כל שדרות החברה - משיווק עד פיתוח.

"יש בחברה אנשים, עובדי יאהו, שאף אחד לא יודע מי הם", כותב האתר ומפרט. "כולם ידעו על הבעיה הזו, אבל לאף אחד לא היה אומץ לפתור אותה. למאייר יש. ברור לה שההוראה החדשה תשאיר את העובדים שבאמת רוצים להיות עובדי החברה, ותסנן את אלה שלא".
ליסה בלקין, פרשנית ב"האפינגטון פוסט", יצאה נגד הטענה שעל העובדים לעבוד יחד בצורה פיסית. "אולי היה צורך בכך לפני 40 שנה, כשהעבודה והבית היו מרחבים נפרדים ולעובדים היה לוקסוס להתמודד רק עם אחד מהם בכל רגע נתון", כתבה בלקין. "ליתר דיוק, גברים היו יכולים לדאוג לענייני העבודה מאחר שידעו שהנשים מכסות את ענייני הבית. היה בכך צורך גם לפני 20 שנה, כשכל הכלים היו במשרד, וכל עוד לא היו מחקרים שהראו כי גמישות משפרת את היעילות, המורל והבריאות". היא ציינה את אכזבתה ממאייר בנושאים הקשורים לקידום נשים ולאפשרויות לשלב בין משפחה לעבודה.

בבלוג הטכנולוגיה "קיפ ריפורט" התייחסו לטענה שצוינה במכתב לעובדים כי "חלק מההחלטות והרעיונות הטובים ביותר מגיעים מדיונים בקפיטריה ובמסדרונות, מפגישת אנשים חדשים ומפגישות צוות אד הוק".

"זה אולי נכון מריסה, אך האם באמת ניתן לשלול את האפשרות שניתן לקבל השראה גם כשיושבים בנוחות בפיג'מה בבית"? נכתב בבלוג. עם זאת, הבלוג ציין כי לא כולם מסכימים עם דעה זו. הוא ציטט את סגנית נשיא אזור המזרח התיכון בחברת השכרת חללי העבודה רגוס, ג'ואן בושל, שאמרה כי "עבודה מהבית בבירור משפיעה על הריכוז והיעילות".

כמה מעובדי יאהו פנו לבלוג All Things D, הראשון שפירסם את דבר קיומו של המזכר, והגיבו בזעם על המהלך, שרבים תפשו כנוגד את ההסכמים המקוריים שלהם עם החברה. "הם אמרו למעשה שגם אם זה מה שהוסכם בעבר עם מנהלים ומשאבי אנוש, או היה חלק מחבילת הגיוס - חבל. זה מרתיח וגם הורג את המורל", כתב עובד אחד שהושפע מהשינוי לבלוג.

בבלוג TECHi, הדעה היתה נחרצת: "עד כה היינו חיוביים מאוד לגבי החלטותיה של מאייר. האחרונה אידיוטית. זה מהלך מהסוג שאינו מציע יתרונות אך מסתכן באפשרות של צעידה לאחור. זה סוג החשיבה שמאותת על סימני צרות ראשונים בעידן מאייר".

סייעה בהכנת הכתבה: מיכל רמתי

דרישה לעבור לעבוד רק מהמשרד - חוקית, אבל מרעה את תנאי העבודה

האם הצעד הזה חוקי? מה אמור לעשות עובד ישראלי שמקבל הודעה מהמעסיק כי נאסר עליו להמשיך לעבוד מהבית? על פי עו"ד אורלי אבירם, מומחית לדיני עבודה ושותפה במשרד נחום פיינברג ושות', לפי הדין הישראלי, הצעד הזה חוקי, אך עשוי להיחשב כשינוי מהותי בתנאי העבודה, ובנסיבות מסוימות גם "כהרעה מוחשית בתנאי העבודה".

בפני העובד עומדות שלוש אפשרויות: הראשונה - להסכים לשינוי, ויהיה זה גם לגיטימי לנסות "לפתוח את החוזה" ולבקש שיפור בשכר עקב השינוי, אם כי המעביד אינו חייב להסכים לכך.

האפשרות השנייה היא להתריע בכתב בפני המעביד כי לא יוכל להסכים לשינוי, ואם המעביד לא יחזור בו, ייאלץ להתפטר עקב "הרעה מוחשית בתנאי העבודה". אם המעביד אינו חוזר בו מהמדיניות החדשה, על העובד לשלוח מכתב נוסף שבו הוא מודיע על התפטרות עקב "הרעה מוחשית בתנאי העבודה", והוא יהיה זכאי לפיצויי פיטורים כאילו פוטר מן העבודה. בתקופת ההודעה המוקדמת שעל העובד לתת למעביד, הוא יוכל לדרוש לעבוד על פי המתכונת הקודמת, דהיינו בשעות גמישות מהבית.

האפשרות השלישית שניצבת בפני העובד היא להודיע בכתב כי הוא אינו מסכים לשינוי וכי הוא ממשיך לעבוד במתכונת הקודמת. במקרה כזה על המעביד יהיה לפתוח בהליך פיטורים, כולל שימוע, וכולל קבלת היתר פיטורים אם ישנן מגבלות חוקיות כמו אלה המוטלות על פיטורי עובדת בהריון, עובד לאחר מילואים וכו'.

סמנכ"לית משאבי אנוש באינטל: "המשרד שלי הוא הלפטופ והטלפון"

את השיחה עם נירית כהן, סמנכ"לית משאבי אנוש של אינטל, ניהלנו כשהיתה, כן כן, בבית. "הכנסנו אפשרות של עבודה מהבית כבר לפני 13 שנה, הרבה לפני שהטכנולוגיה הפכה את זה לפשוט כל כך", היא מספרת.

"עשינו את זה כחלק מתפישת עולם שהאפשרות הזו משפרת את תפקוד העובד ומעלה את רמת הפרודוקטיביות שלו. אנחנו חיים בסביבה של הפרעות תמידיות, ונמצאים רוב הזמן במקום שבו אי-אפשר לסגור את הדלת, פיסית ומטפורית. כל אדם זקוק לזמן שקט, ואם הוא יכול לעבוד בשקט מהבית וזה נכון לו - זה נכון גם לארגון", אומרת כהן.

אינטל יצרה מודל ביניים: היא לא מאפשרת עבודה במשרה מלאה שלא ממשרדי החברה, אבל מאפשרת, כמו שקוראת לזה כהן, "למי שממש רוצה לאמן את קבוצת הפינג פונג המקומית ביום שלישי בארבע דווקא, לעשות את זה".

"לי אין משרד בבית, על אף שאני עובדת בו יום בשבוע, ואני גם לא צריכה אחד כזה", היא אומרת. "המשרד שלי הוא הלפטופ והטלפון. בעולם העבודה החדש, הטכנולוגי, אפשר לעבוד מכל מקום, ואנחנו ממילא מודדים את העובדים לפי תרומתם לחברה, ולא לפי שעות המשרד שלהם".

כהן טוענת שמאחר שעבודה מהבית היא הדבר הבא, אין טעם להתנגד לזה. "אנחנו חוקרים שנתיים את עולם העבודה העתידי, ומכל המגמות הכלל-עולמיות ברור לחלוטין שטשטוש הגבולות בין השעות ובין הלוקיישנים ‏(בית-משרד‏) רק יגדל בתעשייה שלנו. זמן ההגעה לעבודה יהיה ארוך יותר ויתרחבו מספר התפקידים שלא דורשים אינטראקציה קבועה ויומיומית עם המשרד. התנאים יכשירו, ואף ידרשו, עבודה ממקומות אחרים".

ובמצב עתידי כזה, איך תשמרו על החיבור בין העובד לארגון?

"זו שאלה טובה שנצטרך לפצח"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#