"עם תקציב האיפור והגלידה של נתניהו, הייתי מחזיק מועדונית בדימונה שנה שלמה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
קול הפריפריה בכנסת

"עם תקציב האיפור והגלידה של נתניהו, הייתי מחזיק מועדונית בדימונה שנה שלמה"

למאיר כהן, שהיה ראש עיריית דימונה עד לפני שלושה חודשים, נמאס מהיחס המזלזל של הליכוד כלפי הפריפריה, מההתנשאות של הקיבוצים שלוקחים לעיירות הפיתוח את הארנונה, מהצביעות של מרצ והעבודה ומההתעלמות 
של ישראל ביתנו מהמצוקות של אלה שקשה להם ■ אז הוא חבר ליאיר לפיד, ומשוכנע שיחד הם ידאגו לחלשים

60תגובות

מאיר כהן, מספר 4 ברשימת יש עתיד וראש עיריית דימונה בעשר השנים האחרונות, נשען על השולחן בלשכה המפנקת שקיבל, שכבר עוטרה בתמונות משפחתיות לצד תמונה עם יו"ר המפלגה יאיר לפיד - ומחייך במבוכה. התארכות המהלכים הקואליציוניים מעמידה אותו, כמו את שאר הח"כים החדשים, במצב לא ברור. מצד אחד הם כבר פה, הושבעו לכנסת ורוצים לעבוד. מצד שני, אין להם ממש מה לעשות. "אנחנו עוד לומדים את החומר", הוא יוצא מזה איכשהו, "יש נאומי פתיחה, הח"כים מציגים את עצמם ואת האני מאמין שלהם. גם אני נאמתי והצפתי את הנושאים שנראים לי חשובים. הנאום שלי זכה לתגובות טובות".

על שולחנו נייר לבן, ובו רשימת נושאים לטיפול - בראשם כיל והמכירה המתוכננת שלה לפוטאש הקנדית. נושאים אחרים הם מים, ארנונה וגבולות. במהלך הראיון, כשהוא נשאל על נושאים חברתיים ואחרים הדורשים טיפול, הוא מוסיף אותם לרשימה.

אילייה מלניקוב

אז מה, הרכבת הקואליציה מסתבכת?

"הדיונים מתנהלים. הפעם, בשונה מהעבר, הוויכוח אינו על תיקים, אלא על אג'נדה. קורה משהו טוב בפוליטיקה הישראלית. אתם שואלים למה המשא ומתן הקואליציוני תקוע? כי זאת הפעם הראשונה שבה הוויכוח הוא על עקרונות. אנחנו מדברים על תקצוב לפריפריה, חיזוק אזורי תעשייה בפריפריה ותיקוני גבולות מוניציפליים, ומתעקשים על זה. אל תהיו כל כך ציניים".

האם הובטח לך שתכהן כשר?

"אשמח מאוד להיות חלק מהממשלה ולהתעסק בכל תפקיד חברתי שיוצע למפלגה. לא אקבל את תיק הביטחון או החוץ, אבל אפשר לדבר על התיק לפיתוח הנגב והגליל או הרווחה. בכל מקרה אשמח לכל תפקיד שבו אוכל לתרום".

בכל זאת, לא עזבת משרת ראש עירייה כדי להיות ח"כ.

"המשא ומתן בעיצומו. אנשים לא השתחררו מהציניות, אבל הוא ממש לא על תיקים. זה מה שמשגע אותם. אנחנו יושבים כל 19 הח"כים, ואף אחד לא מדבר על תיקים".

אולי זה כי לפיד כל כך ריכוזי שאין על מה לדבר. הוא יקבע את הרכב הרשימה עד 2017?

"אנחנו נפגשים, דנים ומקבלים דיווחים, וכל אחד אומר את דעתו".

אבל נראה שהנהלת המפלגה קובעת הכל. הנה, אפילו אסרו עליכם להתראיין לאחר הבחירות.

"לא נכון. ישבנו כולנו ואמרנו שהראיונות עכשיו הם מכבסה של מלים. המפלגה מעוררת עניין, וכדאי שנמתין עם הראיונות".

אליהו הרשקוביץ

כהן הוא אחד אמנם הח"כים החדשים בכנסת, אבל הוא שועל ותיק בכל הקשור למאבקים ציבוריים ומהלכים פוליטיים. על ראשות עיריית דימונה הוא התמודד מטעם מפלגת ישראל ביתנו, ואפילו ניהל משא ומתן עם אביגדור ליברמן כדי להשתלב ברשימת ישראל ביתנו לכנסת, לפני שעבר ליש עתיד. במפלגת ישראל ביתנו היה מי שטען כי המעבר בא על רקע העובדה שלא זכה למקום גבוה מספיק ברשימה. "זה לא היה קשור למקום בכנסת, ממש לא", הוא אומר. "הוצע לי להיות ח"כ במקום טוב".

אז למה פרשת?

"לצערי הרב קיבלתי כתף קרה מהמפלגה בלא מעט מאבקים שניהלתי כראש עיריית דימונה. בנושא תאגידי המים, למשל, מצאתי את עצמי אומר את ההפך ממה שהם אומרים. דיברתי עם אנשים בישראל ביתנו על המחירים המופקעים שגובים תאגידי המים, והם אמרו לי 'אנחנו בעד התאגידים'. אחד מחברי המפלגה אף אמר לי 'ככל שהמחיר של המים יעלה, אנשים לא יבזבזו מים'. זה בזמן שהאנשים שלי בדימונה לא היו יכולים להתקלח כי הם לא היו יכולים לשלם בעד המים. גם בנושא חלוקת הקרקעות היו לנו חילוקי דעות. יש כיום חלוקה לא צודקת של תשלומי הארנונה בין רשויות מקומיות ומועצות אזוריות בדרום. ניהלתי מאבקים לחלוקה צודקת של המשאבים, וגם בעניין הזה קיבלתי כתף קרה מישראל ביתנו".

הוא אומר שעבר ליש עתיד בזכות הקשרים הטובים עם לפיד. "אנחנו בקשר כבר שש־שבע שנים. התחלנו כחבורה שנפגשה הרבה מאוד, וכללה בין היתר את לפיד, יעל גרמן שהיתה אז ראש עיריית הרצליה, ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני, ראש המועצה האזורית גלבוע דני עטר, ראש המועצה המקומית מבשרת ציון כרמי גילון, פרופ' קנת מן ואני. היינו נפגשים אחת לחודש בבית של מישהו אחר. כל אחד בא מהמפלגה שלו. דיברנו המון. אחרי שלוש־ארבע שנים התחלנו לחשוב על כל הנושאים החברתיים".

אז לפיד קיבל החלטה להתמודד לכנסת לפני ארבע שנים?

"לפיד לא קיבל החלטה להתמודד לפני ארבע שנים, אלא לפני כשנה. ברגע שהוא קיבל את ההחלטה להתמודד הוא הודיע על כך".

ואיך הוחלט על הצטרפותך?

"כשלושה חודשים לפני הבחירות יאיר צילצל אלי, ואמר לי שהוא מקווה מאוד שאצטרף אליו. בספטמבר 2011 קיבלתי החלטה להצטרף אליו והתקשרתי אתו".

יש עתיד היא המקום הטבעי עבור ראש עירייה מדימונה? אתה לא מרגיש ששולבת כעלה תאנה? אתה גם מזרחי וגם ראש עירייה מהפריפריה. אולי זאת הסיבה שהוצנחת למקום הרביעי ברשימה.

"נשבע לכם, זה אף פעם לא עלה לי בראש. מעולם לא חשבתי על זה עד שהתחילו לשאול. כמה פעמים אני יכול לומר שאני לא עלה תאנה של אף אחד?"

אליהו הרשקוביץ

ובכל זאת, יש עתיד נתפשת כמפלגה של הבורגנות המסודרת, וההישגים שלכם הם בעיקר במעוזי העשירון העליון. בפריפריה קיבלה המפלגה תמיכה של פחות מ–10% מהבוחרים.

"יש מידה גדולה של ציניות אצל אנשים שאוהבים לקטלג אותנו. הקטלוג הוא אצלכם, לא אצלי. אני יותר ממשוכנע שההתחלה הזו של יש עתיד בפריפריה טובה, ומעשינו ירחיקו אותנו ויקרבו אותנו. לצערי הרב, במחוזות שמהם אני בא הבחירה עדיין שמרנית, אבל הסדקים כבר מופיעים. הליכוד זכה בבחירות הקודמות ב–6,000 קולות בדימונה, וכעת הוא קיבל 3,400 בלבד. מתחיל לחלחל לתודעה שגם מצביעים מסורתיים של הליכוד משנים בחלקם את דפוס הצבעתם".

למצביעים בפריפריה קשה לשנות את דעתם?

"הפריפריה מאוד מאוד שמרנית. לאנשים קשה לעבור מפלגה. מבחינתנו, 2,000 הקולות שקיבלה יש עתיד בדימונה, מתוך 9,000 המצביעים שהצביעו, זה הישג. צריך לעשות הפרדה ברורה ומוחלטת בין הצבעה במישור הארצי לבין הצבעה במישור המוניציפלי. הליכוד הוא הכי חזק בדימונה. ככל שנשקיע בפריפריה ונהיה הקול של הפריפריה, הקשר עם הבוחרים יתחזק".

יש עתיד היא המפלגה עם ההבטחה לפריפריה?

"מבחינתי זו האכסניה הטובה ביותר, כי היא מפלגה חדשה ויש בה המון רצון לשנות. אני עבדתי עם הליכוד, וראיתי איך הם מעלים את מחירי המים בלי להניד עפעף. מחירי השטחים לתעשייה בפריפריה מופקעים, ואף אחד לא מקשיב. ישבתי עם שרים, הבאתי משקיעים, אבל לאף אחד לא היה באמת אכפת. הם היו נחמדים כשהגעתי, אבל כשהלכתי הכל נשכח. ניסיתי ואני מנסה להקים יישוב לפזורה הבדואית, וראיתי את הציניות - איך 1,200 משפחות יושבות בתוך פחונים כי משרד הביטחון לא מוכן לוותר על 200 דונם של שטחי אש. יאיר היה עשרות פעמים בדימונה. אני מלא אופטימיות ואני משוכנע שיהיה מפנה. זו המפלגה היחידה שנתנה מקום רביעי לנציג הנגב. בליכוד נתנו לו מקום 42 ברשימה".

ברשימה יש ראש עירייה מהרצליה, עיתונאית אתיופית, פעילים חברתיים, יו"ר הסתדרות סטודנטים, יו"ר בנק לשעבר ומאמן כושר. מה מאחד אתכם?

"אני רואה רק את המשותף בין שמעון סלומון, מיקי לוי ויעקב פרי. המשותף הוא האג'נדה של המפלגה. כל אחד הביא את הקרביים שלו ושמנו על השולחן".

מה אתה הבאת?

"אני הבאתי את הממד החזק של הפריפריה. חרשתי את הפריפריה ואני שמח על ההישג. במצע המפלגה יש התייחסות לפריפריה ולתעסוקה. אני לא מכיר אף מפלגה שרואה את הפריפריה והתעסוקה".

מוטי מילרוד

מרצ והעבודה סייעו לא מעט לפריפריה.

"העבודה ומרצ פוחדות מהאפשרות לחלק אחרת את הקרקעות כך שגם ערי הדרום יזכו להכנסות מארנונה. הן חוששות לקחת מרמת הנגב ולהעביר הכנסות גם למצפה רמון וירוחם. למה? מחשש שהן יפגעו בקיבוצים. במכתש רמון יש כמה מפעלים שמשלמים ארנונה לרמת הנגב, וכל זה מעל הראש של מצפה רמון, יישוב שבקושי שורד. אבל אף אחד לא מתעסק עם זה".

עניין הקרקעות מעסיק את כהן מאוד, ובמידה רבה של צדק מבחינתו. כל רשות מקומית תלויה בהכנסות הארנונה מהעסקים. ההכנסות מהתושבים לבדן אינן מספיקות, בוודאי כשמדובר בערי הפריפריה, שבהן תושבים רבים מתקשים להתפרנס ולעמוד בתשלומים. החלוקה הקיימת היום מקפחת במקרים רבים את ערי הפיתוח ומעניקה הטבות גדולות למועצות אזוריות דלילות אוכלוסין - לעתים ללא היגיון גיאוגרפי. "נלחמתי לחלוקה שוויונית יותר של הקרקעות", הוא אומר, "ולכן קיבוצניקים התקשרו לאנשים במפלגתי ושאלו 'מה פתאום לקחתם את מאיר כהן? אנחנו לא נהיה אתכם. אתם השתגעתם?'".

"אי אפשר לשנות 
 בלי להיות בכנסת"

כהן נולד במרוקו לפני 58 שנה. כשהיה בן 7 עלתה משפחתו לישראל ושוכנה בירוחם. "ירדנו מהמטוס והלכנו בזוגות", הוא נזכר, "זה היה בפברואר 1962. היינו חמישה ילדים ‏(אשת יחסי הציבור רות שטרית היא אחותו, ע"ג וצ"ז‏). אמא היתה אז בת 27, לאחר שהתחתנה בגיל 14. לקראת העלייה לארץ הלבישו אותנו מאוד יפה, בדיוק כפי שמתואר בסרט 'סוף העולם שמאלה'. עלינו לאוטובוסים ונסענו לירוחם. הכל היה שומם. הגענו באמצע הלילה, איכשהו תמיד העולים החדשים הגיעו ליעד באמצע הלילה, והלכנו לישון בצריף קטן. הייתם צריכים לראות את ההלם בעיניה של אמא שלי בבוקר. אבא שלי, לעומתה, אמר: 'זהו, המשיח הגיע'". מאוחר יותר עברה המשפחה לדימונה.

כהן השלים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה ותואר שני בפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בן גוריון, ועסק במשך שנים רבות בחינוך. הוא לימד של"ח וידיעת הארץ, וניהל את בית הספר התיכון "זינמן" בדימונה.

ב–2003 רץ לראשות עיריית דימונה מטעם מפלגת ישראל ביתנו וגבר ברוב מוחץ על מתחריו. ב–2008 נבחר לכהונה שנייה. בינואר 2012 נבחר לתפקיד יו"ר הרשות לפיתוח הנגב. ב–2010 נבחר על ידי מגזין TheMarker לאחד מ–101 האנשים המשפיעים בישראל.

כהן גאה בתקופת כהונתו כראש עיריית דימונה ומונה רשימת הישגים מרשימה, הכוללת בין היתר את הקמת תיאטרון דימונה הפועל תחת השם "מעבדת תרבות", הקמת סינמטק, הקמת מרכז הצעירים בעיר, פתיחת מרכז קניות בכניסה לעיר והעסקת רופא שעובד במשמרת לילה - דבר שבאופן מפתיע לא היה בעיר עד אז. בהזדמנויות שונות הצהיר כי במהלך כהונתו גייס 70–80 מיליון שקל לעיר. לצד זה הוא מציג את המלחמות הקשות שניהל לאורך התקופה להפחתת מחירי המים ולחלוקה שוויונית יותר של הארנונה המגיעה ממפעלים באזור. כהן ניצח במלחמה הזאת: שטח השיפוט של העיר הוגדל.

אלא שהתמונה בעיר, כפי שנחשף באחרונה ב"הארץ", מורכבת יותר. כך למשל שיעורי האבטלה בדימונה, שמרבית אוכלוסייתה קשת יום, עלו בתקופתו של כהן. על פי נתוני שירות התעסוקה, בספטמבר 2001, שנתיים לפני שנבחר כהן, היה שיעור האבטלה בדימונה 13.4%. הוא אמנם ירד לשפל של 7.6% ב–2008, אך ב–2010 כבר היה שיעור האבטלה השנתי בעיר 14.8%. נכון לאוקטובר 2012, מבלי להתחשב בסגירת מפעל הטקסטיל כיתן שפלטה לשוק כמעט 300 מובטלים חדשים, שיעור האבטלה הוא 15.5% - כפול מהממוצע הארצי.

לא רק זה, אלא שעל פי הדו"ח הכספי של הרשות ל–2011, כפי שנחשף ב"הארץ", דימונה נמצאת בגירעון מצטבר של 28.7 מיליון שקל, שהוא 15% מההכנסה של הרשות - אחד התנאים בפקודת העיריות למינוי חשב מלווה. הגירעון אמנם הצטמצם מ–2003, אז היה 36.8 מיליון שקל, אולם בהתאמה גדל עומס המלוות, שהיה ב–2011 105 מיליון שקל לעומת 78 מיליון שקל ב–2003.

גיל כהן מגן

בתחום האבטלה נכשלת בדימונה.

"העיר נמצאת במצב טוב יותר. יש 750 מובטלים מעל גיל 50, מתוכם 480 אקדמאים עולים שאי אפשר לעשות לשבץ בשום מקום. אקדמאים בני 58–62 לא מצליחים לעבור את המיונים. הם לא מוצאים עבודה והולכים לביטוח לאומי. החינוך פורח, חיי התרבות פורחים והנדל"ן פורח. מחירי הדירות זינקו פי ארבעה־חמישה. סוף סוף יש הגירה חיובית לדימונה, בעיקר של צעירים. מפעל הדגל שכל כך השקעתי בו, סיליקט דימונה, נהפך למשפט של אולמרט. לא הצלחתי למנוע את הסגירה של המפעל".

נראה שיש הרבה מה לעשות בדימונה ושאתה להוט לסייע לפריפריה. למה לא נשארת שם?

"לא באתי כדי להתעסק בשאלה איפה הכסף, אלא להתעסק עם איך מכאן, בחקיקה, אני עוזר לפריפריה. הבנתי שכראש עירייה לא משנה כמה סינמטקים ותיאטראות תקים, או אם תביא את התיכונים למקסימום בשיעור ההצלחה בבחינות הבגרות - אם אין מישהו שנמצא סמוך לשולחן הממשלה או בכנסת ודואג לך, לא תצליח לשנות. אני כל הזמן אומר לחבר'ה להפסיק עם ההתייחסות של הסתר פנים לנגב ולגליל. אם לא נצליח לחוקק חוקים בנושא חלוקת קרקעות ולתת הטבות משמעותיות במסים לנגב ולגליל, אז כלום לא יקרה. מהכנסת אני יכול לדאוג טוב יותר לפריפריה".

אז לראש עירייה אין באמת כוח לשנות?

"ההשפעה היא בכנסת. חוץ מזה, כראש עירייה מהפריפריה, הבנתי שהשלטון המרכזי לא השכיל להקים מחוזות ‏(חוץ ממשרד החינוך‏) שאפשר לסגור אתם דברים. ירושלים היא ליבת החיים של רשות שהיא לא חזקה ועצמאית וזקוקה לתקציבי איזון. לדרום אין הטבות מס משמעותיות, וראש עירייה צריך להיאבק על כך במשרדי הממשלה בירושלים. אם דונם תעשייה בדימונה יקר מדונם בלהבים, זה אומר הכל. אם מחיר דונם במצפה רמון מתקרב למחיר דונם בקריית גת, למה שילכו למצפה רמון".

אולי כדאי להקים מרכזי תעסוקה אזוריים.

"אני לא מאמין בתפישת המטרופולין. אי אפשר לדבר על הנגב מבאר שבע עד אילת במונחים של מטרופולין, כי כל יישוב צריך היום את אזורי התעשייה שלו - גם יישובי לוויין כמו עומר".

אתה מדבר לא מעט על הקיפוח של ערי הפריפריה. מה אתה מתכוון לעשות כדי לשנות את המצב?

"אני לא יכול להתעלם מהשנים הרבות של מדיניות הסתר הפנים, מה שאתם קוראים לו קיפוח. הביאו את ההורים ואמרו שהדור השני יסתדר. לצערי זה הקרין בכל התחומים. דבר אחד טוב קרה במחוזות שמהם אני בא: הדור השני והשלישי לקח אחריות".

אתה מדבר כנגד גזענות ואפליה, אבל לפיד פסל גוש חוסם עם "הזועביז". אין בזה נימה של אפליה וגזענות?

"אני חייב לומר בהגינות שהדברים האלה לא צרמו לי. אין בזה גזענות. לא יכול להיות שכל פעם שנגיד מלה שיש בה קצת הבעת תחושות בטן לגבי אנשים שלעתים נהפכים לשופר של האויבים שלנו, נואשם בגזענות".

עובדה שהוא התקשר להתנצל.

"כי המושג נשמע לא טוב. תבינו, אני לא אהיה שותף של חנין זועבי, אבל אשב ואכבד את דעותיה. לא אעשה בריתות והסכמים עמה. אני לא איש שמאל, אבל לבי עם הבדווים בנגב. לבי נחמץ כשאני רואה ילדים בדווים רצים על הכביש הסואן כדי להגיע לבית הספר. אני חושב שערבים ישראלים, בדווים ודרוזים הם יותר מחלק מהמדינה, אבל יש הבדל בין זה לבין התנהגותה של זועבי ושל כמה מהח"כים היהודים והערבים, שעם דעותיהם איני מסכים. בסופו של דבר אני שמח שלפיד התקשר והבהיר את עמדתו בפני אחמד טיבי".

לא מתכוון להיפגש עם טייקונים

כהן מרבה להתייחס לפערים החברתיים־כלכליים וליוקר המחיה. למעשה, כפי שהוא מציין, זאת הסיבה שעזב את הפריפריה ועבר לכנסת. בבלוג שפרסם באתר mako באוגוסט 2010 הביע עמדה נחרצת באשר לפעולות שיש לנקוט נגד העלייה ביוקר המחיה בישראל. וכך כתב: "האדישות שאוחזת בנו בזמן האחרון, הקיפאון הזה שאופף אותנו בכל מה שקשור למחאה חברתית מכל סוג. יש לי תחושה שקולנו לא נשמע כשעושים לנו דברים נוראיים. אנחנו כמעט ולא מגיבים, אנחנו טרודים כל אחד בשגרת יומו. החבר'ה הצעירים, החיילים, הסטודנטים שמתקשים להתקיים בגלל המחירים הגבוהים, ההורים שלנו, אנחנו והילדים - נראה שכל המדינה הזאת כל הזמן עסוקה בהכל חוץ מלעמוד על הזכויות הלגיטימיות של האזרחים".

כמפלגה ששמה לה למטרה להגן על מעמד הביניים מפני יוקר המחיה, שתיקתם של אנשי יש עתיד בעניין העלאת מחירי הקוטג' היתה מפתיעה.

"אנחנו נמצאים בתקופה שבה מליאת הכנסת לא ממש פעילה ‏(הישיבות מתמקדות בנאומי בכורה של הח"כים החדשים ובנאומי סיכום של השרים, ע"ג וצ"ז‏). מיד עם תחילת הדיונים הרגילים, לאחר הקמת הממשלה, נצטרך להגיש הצעת חוק להטלת פיקוח מלא על מוצרי החלב והיסוד ולהרחיב את הסל של מוצרי יסוד".

לא שמענו אף אחד מיש עתיד, ובכלל זה אותך, מתבטא על הגלידה של בנימין נתניהו ועל תקציב האיפור המנופח שלו. למה? לא רוצים להרגיז אותו בעת המשא ומתן הקואליציוני?

"אני כל פעם נדהם מחדש מעזות המצח של חלק מהמנהיגים. החצוף ביותר הוא האחרון. אם הנתונים האלה נכונים, זו חוצפה בלתי רגילה להכניס סעיף של 10,000 שקל לגלידות ו–35 אלף שקל בשנה למאפרת. עם 45 אלף שקל הייתי מחזיק מועדונית בדימונה למשך שנה שלמה. צריך לדרוש שהתקציבים של בית ראש הממשלה יהיו שקופים, כמו שבתקציב לשכת ראש העירייה יודעים כמה כסף מוקדש לחלב".

ח"כ יעקב פרי, חבר מפלגתך, הודיע שהוא חלק ממעמד הביניים. זהו מעמד הביניים של יש עתיד? מי שהונו נאמד ב–100 מיליון שקל?

"פרי הוא איש מקסים. לא שאלתי אותו כמה כסף יש לו. אז אמר שהוא מעמד ביניים".

אתה תחשוף את הצהרת ההון שלך?

"יש לי בית בדימונה שמוערך בכ–1.5 מיליון שקל, יש לי פיז'ו 307 של אשתי ואני לקראת סיום המשכנתא. יש לי גם חסכונות של הילדים וקרנות. אני אפילו לא יודע מה ערכם".

תחשוף את פגישותיך עם הטייקונים?

"אין לי קשרים עם טייקונים ואני לא מתכוון להיפגש עמם. לא נפגשתי עם אחד חוץ מדייוויד מיראז' (איש עסקים ופילנתרופ שהקים בדימונה את המרכז הרפואי השני בגודלו בנגב, ע"ג וצ"ז), ובפרויקט של רשת הלימודים החברתית 'סיסמה לכל תלמיד' המימון היה של אודי אנג'ל. אני נזהר מהלוביסטים. לבי כבד עליהם. מעולם לא נעזרתי בלוביסטים. אפי אושעיה, מנכ"ל חברת הלובינג פוליסי, עבד אצלנו במרכז השלטון המקומי, אבל אני לא נעזרתי בשירותיו".

מה דעתך על כוונת המדינה למכור את גרעין השליטה בכיל לפוטאש הקנדית?

"אני חושש מהיום שבו מישהו יקבל החלטה למכור את המפעלים האלה. זה יהיה המשך של אחת הסאגות הכי עצובות. מותר למכור מפעל, אבל אסור למכור מחצבי מדינה לגורם זר. אני מאוד מקווה שאוכל לשנות את זה".

מה אתה עושה בעניין?

"אגיש הצעת חוק שמחצבי מדינה לא נמכרים לגורם זר".

במה תתרכז במיוחד בכנסת?

"בפריפריה. אפעל לתיקון הגבולות כך שרשויות מקומיות יוכלו ליהנות מתשלומי ארנונה של מפעלים בהן, שמועברים כיום למועצות אזוריות. כמו כן, אפעל לעודד רפואה בפריפריה. אם מישהו מקבל התקף לב בכביש הערבה הוא זקוק לחסדי שמים. חוק הבריאות הממלכתי קובע משהו מאוד עמום, אין פסקה שאומרת שאתה רשאי לקבל שירות רפואי. לא בכל מקום צריך חדר מיון, אבל בעיירה של 1,000 איש צריך רופא, ולא לנסוע לעיר הקרובה. יש להקים בכל שנה חמישה מרכזים רפואיים. מבחינתי היום, טרום הרכבת הקואליציה, אלה נושאים חשובים מאוד. צריך לרשום אותם בקווי היסוד של הממשלה ובהסכם הקואליציוני. לא יעלה על הדעת שרק החרדים מצליחים לרשום הישגים. אני פה כדי שזה לא יקרה. אנחנו רוצים שיקימו חמישה מרכזים רפואיים בגליל ובנגב, ובתיק הבריאות יקצו כספים להקמת מרכז MRI בקריית שמונה".

מאיפה הכסף?

"נמצא את הכספים בתוך עוגת התקציב, עם חלוקה נכונה. שיקצצו ממשרד הביטחון ויוסיפו תקבולים מהרווחים הכלואים. יש להעמיק את המיסוי אצל כל החברים הטובים כמו טבע. יש כל כך הרבה מקומות. אני לא מבין למה לא נוגעים בטייקונים. צריך לוודא שהם לא יישבו לאף אחד על העורק".

מה תחשיב כהצלחה בקדנציה הנוכחית, ומה ככישלון?

"אני מאמין שנוכל לעשות שינוי בפריפריה. נדע בעוד ארבע שנים אם הצלחנו. צריך להקים יותר דירות בפריפריה, במחירים שווים לכל נפש, ויותר מרפאות בפריפריה. יש להפשיר מיידית קרקעות לבנייה בנגב ובגליל וגם להוזיל את מחירי המים. אם בעוד ארבע שנים נמצא את עצמנו עם אותן שאלות ולא נצליח לממש את האתגרים שלנו, הדבר ייחשב ככישלון".

בתקציב החדש שוב יקפיאו את התוכניות להקמת כבישים ורכבות שיחברו בין המרכז לפריפריה. זה הכי קל, כי התושבים לא ממש ייצאו להפגין.

"כמו שאני רואה היום, הפרויקטים לקידום התשתיות לא ייעצרו. אנחנו נמצאים שם כדי שהדברים לא יקרו. בשבוע שעבר תוכנית התכנון של הרכבת לאילת אושרה בוועדה המחוזית. ייחלתי ליום הזה. אם ניכנס לקואליציה נילחם לא לפגוע בתשתית שנמצאות בנגב ובגליל, ונפעל להשיג כסף מתוך התקציב להמשך פיתוח איזורי תעשייה בגליל, בדימונה, בנתיבות ובמצפה רמון. שם צריך טיפול אחר. חברת ערים ומשרד השיכון מקימים כיום 3,700 יחידות דיור בדימונה, בנה ביתך לזוגות צעירים.

"הדבר השני שאני מתכוון לטפל בו הוא חלוקת הקרקעות בנגב ובגליל בחקיקה. במועצה אזורית תמר יש 1,200 איש, ובדימונה 40 אלף. הם מקבלים את כל הארנונה - 70–90 מיליון שקל למועצה. באתי לראש הממשלה והוא שלח אותי לשר הפנים, הקמנו ועדות חקירה שהמליצו ככה וככה, ומשום מה היד של שר הפנים רועדת. זו חוצפה וזה מקומם אותי".

למה זה קורה?

"המועצות האזוריות מפעילות לוביסטים גדולים. הם שוכרים את מיטב עורכי הדין. בוועדה האחרונה הנציג של תמר היה חנן מלצר, כיום שופט עליון. לי כראש עירייה אין כסף. אם לוקחים 80 מיליון שקל ומחלקים נכון, לא דימונה ולא ערד יצטרכו לפשוט יד".

לפיד, ראש המפלגה שלך, נשמע מאוד יהיר כשענה לאחר הבחירות "אני מניח שכן" לשאלה אם יהיה ראש ממשלה בקדנציה הבאה.

"יאיר, ברוב הגינותו, אמר כי הפעם הוא לא מתמודד על ראשות הממשלה. אני שמח שיחימוביץ', יאיר ובנט ועוד צעירים רואים עצמם מועמדים לראשות הממשלה עוד כמה שנים. לא מבין מה הכעס. הוא דיבר בהגינות מלאה. הוא יודע שבשביל להיות ראש ממשלה צריך באמת להשתפשף בפוליטיקה הישראלית ועושה בקצב מכובד. צריך לזכור שהוא איש מנוסה, הוא לא צעיר בן 24. אני שמח על כך שאנשים כמו יאיר יתמודדו בסבב הבא".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#