מופתעים ממינוי גינת? יו"ר הערוץ מסוגל להרבה יותר - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
תיאוריית הקשרים

מופתעים ממינוי גינת? יו"ר הערוץ מסוגל להרבה יותר

בלשניקוב בישל את המינוי בחשאיות ■ למה? אולי כדי לא לעורר התנגדות מצד הבעלים ■ אולי כדי לא להתסיס את עובדי הערוץ וראש הממשלה, שחוששים מקרבתו של גינת למוזס ■ ואולי כי הוא הרגיש חזק מספיק לעשות בערוץ ככל העולה על רוחו ■ בחינת דמותו של בלשניקוב ודרכו לצמרת מגלה כי הכל אפשרי

33תגובות

לפני שלושה חודשים הגיע איש התקשורת רפי גינת לאולפני JCS בכניסה לירושלים, שם חיכו לו אבי בלשניקוב, יו"ר ערוץ 10, ומיכל גרייבסקי, דירקטורית בערוץ והאשה המקורבת ביותר לבעלים, רון לאודר. במשך שעתיים שוחחו השניים עם גינת והציעו לו הצעה שאנשי תקשורת מעטים היו מסרבים לה: להיות המנכ"ל החדש של ערוץ 10.

לדברי מקורבים לפגישה, בו במקום נתן גינת לשניים תשובה עקרונית חיובית, בכפוף לסיום התחייבויותיו בתוכנית "כלבוטק", המשודרת על ידי זכיינית ערוץ 2 רשת, ובכפוף למצבו של הערוץ. לאחר מכן, המשיכו בלשניקוב וגרייבסקי בפעילות שבה היו עסוקים עד מעל לראשם באותם ימים, שהתרחשה מרחק נסיעה קצר משם - בגבעת רם בירושלים, מקום מושבם של הכנסת, משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר.

אמיל סלמן

בלשניקוב, איש עם עבר עשיר במסדרונות השלטון כיד ימינם של שרים וח"כים, פעל במרץ כדי לשכנע פקידים ופוליטיקאים להציל את הערוץ, שתקופת הזיכיון שלו עמדה להסתיים בסוף 2012, ולמצוא נוסחה לעמידה בהתחייבויות הערוץ כלפי המדינה. את המגעים הוא ניהל כשברקע עומדת טינה עזה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושרים בכירים בממשלתו כלפי הקו הביקורתי של ערוץ 10.

אחרי חודשיים של מאבק ציבורי מתוקשר, הכנסת אישרה בדיון פגרה מיוחד את הארכת הזיכיון לערוץ. ציבור גדול של תומכי הערוץ נשם אז לרווחה, אבל בסוף השבוע שעבר, כשנודע שגינת ימונה למנכ"ל הערוץ, לא מעט אנשים הביעו תרעומת גם על המינוי עצמו, וגם על כך שהוא הוסתר מעיני הציבור בתקופת המאבק על המשך קיומו של הערוץ.

גינת היה מועמד מוביל לניהול חברת החדשות של ערוץ 2 ב-2007, אך לאחר לחץ ציבורי כבד ובעקבות התנגדותם של יצחק לבני ורחל בן ארי, שני נציגי הציבור בדירקטוריון חברת החדשות, ירדה מועמדותו מהפרק. מלבד הטענה שגינת, המזוהה עם הגשת "כלבוטק" העוסקת בעיקר בענייני צרכנות ובתחקירים על מעשי מרמה ונוכלות, אינו אוטוריטה עיתונאית ברמה גבוהה מספיק, הועלו גם טענות על קשריו ההדוקים מדי של גינת עם טייקונים. גינת ידוע בחברותו רבת השנים עם סמי עופר המנוח, ונחשב גם מקורב למוזי ורטהיים ולאחרים במעגלי ההון-שלטון בישראל. גינת הוא גם בעל קשר הדוק לנוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות": בעבר היה עורך העיתון, והוא ביחסי ידידות הדוקה עם אחותו של מוזס, תמי מוזס-בורוביץ'.

המינוי המהיר של העיתונאי המוערך גולן יוכפז - עורך "כלבוטק", מגיש בגלי צה"ל ועורך "אולפן שישי" - לתפקיד מנכ"ל חדשות ערוץ 10 הצליח להפחית את הביקורת על מינוי גינת וגרם לשביעות רצון בקרב עיתונאי הערוץ, שמכירים את יוכפז כאיש תקשורת ברמה גבוהה. מצד שני, הוא מרמז על כך שהמהלך תוכנן כבר זמן רב. "בשביל זה היה שווה להילחם על ערוץ 10? בשביל שבסוף גינת יהיה המנכ"ל שלו? זה הקול האחר שלמענו נלחמנו?", תוהה בכיר לשעבר בשוק התקשורת. "מתברר שלבלשניקוב, שהיה הלוביסט הכי טוב למען הערוץ, ודיבר גבוהה-גבוהה על חופש הביטוי והדמוקרטיה, היתה כנראה גם אג'נדה אחרת".

דורון גולן

ואכן, נראה כי לבלשניקוב ולגרייבסקי היתה סיבה טובה להסתיר את המינוי של גינת: גם כדי לא לאבד את תמיכת הברנז'ה התקשורתית, וגם כדי לא להרגיז את נתניהו, שכעת מבין כי בערוץ 10 עשויה לגבור השפעתו של מוזס - שכמתחרה של "ישראל היום" שבבעלותו של שלדון אדלסון, פטרונו של נתניהו, הוא אחד האויבים הגדולים שלו.

סימנים מוקדמים

השבוע היו כאלה שהבינו בדיעבד שהיו סימנים מוקדמים שרמזו על המהלך. כך לדוגמה, "ידיעות אחרונות", שבדרך כלל לא נוהג לסקר ענייני תקשורת, נקט קו ברור לטובת ערוץ 10 בסיקור המאבק. גם העמוד האחרון של "ידיעות", שבמקרים רבים מיועד לקידום תוכניות טלוויזיה, קידם לא פעם תוכניות של ערוץ 10, כמו "היפה והחנון" ו"הישרדות". במקרים אחרים, כשאתר ynet נזקק לחומרי ארכיון טלוויזיוניים, הוא פנה דווקא לחדשות 10 ולא לחדשות ערוץ 2.

"כשראיתי את האהדה שערוץ 10 קיבל בימי המאבק להצלתו ב'ידיעות' וב-ynet, נדלקה אצלי נורה אדומה", אומר בכיר לשעבר בענף התקשורת. "שנים שיש דם רע בין שני הגופים. כשערוץ 10 עלה לאוויר, 'ידיעות', שהיו מושקעים בגופי שידור אחרים, לא פירסמו את לוח השידורים שלו. חוץ מזה, לפני כמה שנים פירסם 'ידיעות' תחקיר על רביב דרוקר מערוץ 10, שבתגובה הגיש תביעת דיבה. ופתאום 'ידיעות' תומכים בערוץ. הם נרתמו למען חופש הביטוי, אבל כעת מתעורר חשש שאולי הם פעלו לטובת חופש המינוי".

מוטי קמחי

מלבד הקשרים של גינת למוזס, שהוכחשו השבוע (גינת טען כי נפגש עם מוזס בפעם האחרונה לפני שנתיים), גם לבלשניקוב יש קשרים עקיפים לאחד האנשים החזקים במשק. במשך קרוב לעשור הוא עבד בצמוד לשרה לשעבר, דליה איציק, הנחשבת לבעלת קשרים טובים עם מוזס. ניר בכר, לשעבר עורך מוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", תיאר לפני כמה שנים בתצהיר שהגיש במסגרת תביעה נגד פיטוריו על ידי גינת, אז עורך "ידיעות אחרונות", כיצד שרת התקשורת איציק זכתה לסיקור תקשורתי מגונן בעיתון, בהוראת המו"ל מוזס.

בנוסף, ניר שלום, ששימש יועץ פוליטי של איציק כשכיהנה כשרת התקשורת, מיודד שנים ארוכות עם בלשניקוב ונחשב אף הוא למקורב למוזס. בשלב מסוים אף פתחו בלשניקוב ושלום חברה משותפת שהיתה אמורה לעסוק בייעוץ, אך נסגרה כעבור זמן קצר. מלבד זאת, בלשניקוב הוא דירקטור בחברת גלובל ליסינג, אחת מהחברות הבנות של אל על, ודירקטורית אחרת בחברה היא תמי מוזס-בורוביץ', כנציגת בעלי מניות (משפחת בורוביץ').

מקורביו של בלשניקוב דחו השבוע כל קשר למוזס וכל קשר בין המהלך של מינוי גינת לבין קבוצת ידיעות תקשורת. "בלשניקוב פגש את מוזס שלוש או ארבע פעמים באירועים חברתיים", אומר אחד המקורבים. "מוזס הרי לא נפגש עם אנשים. הרזומה של גינת מרשים ביותר, ואנו גאים במינויו. זה אדם שגם יודע לנהל וגם יביא רייטינג, ולא רק בגלל 'כלבוטק' שתשודר בערוץ. המשימה שבלשניקוב לקח על עצמו היא שערוץ 10 יתחיל להרוויח כסף. זה ביזנס, ולא בושה להגיד את זה".

בלשניקוב, 46, הוא בדיוק הטיפוס המתאים לבישול מהלך חשאי כמו מינוי גינת. אנשים שעבדו אתו בעבר יודעים לספר כי האיש, שמכיר את המערכות הציבוריות כבר 25 שנה, הוא במהותו מוציא ומביא, עסקן פוליטי מהדרגה הראשונה, שיודע איך להוציא לפועל מהלכים בממשקים השונים של ממשל, רגולציה, הון ותקשורת. הוא עושה זאת באופן מתוחכם, באמצעות דיבור מתקתק, קסם אישי וחביבות שגורמים לו לזכות באהדה אצל האנשים שעמם הוא בא במגע.

עופר וקנין

תכונה נוספת שמאפיינת את בלשניקוב היא הנאמנות שלו לאיש החזק שמעליו. הביטוי שעליו חזרו כמה מרואיינים שעבדו עמו בתקופות שונות בקריירה הוא "משרתם של אדונים" - גם בגלל הנאמנות המוחלטת שלו, וגם בגלל יכולתו לעבור הלאה, לבוס הבא, ולגלות כלפיו את אותה נאמנות בדיוק. "מאז ומעולם הוא היה משרתם של אדונים", אומר אדם שעבד עם בלשניקוב בעבר. "הוא מחפש את האדון שדרכו יגשים עוד חלום. זה אדם שלא רב ולא מתעמת. הפעם הראשונה שהוא עשה את זה היתה במאבק על ערוץ 10".

"הוא לא באמת מנהל או אחד שמבין במספרים, אלא פוליטיקאי, שמבין בעיקר בפוליטיקה ארגונית", מוסיף בכיר במגזר העסקי, שעבד עם בלשניקוב בעבר בשירות הציבורי. "הסוד שלו הוא הנחמדות והיכולת להתחבב על אנשים. הוא לא מתעמת עם אנשים, כי הוא פשוט פוחד. לכן, גם כשהוא חושב שהוא צודק, הוא לא מתעמת".

מקורביו של בלשניקוב רואים את הדברים אחרת: לדבריהם, יותר מכל, בלשניקוב הוא איש של פשרות - כזה שיודע למצוא את הגשר המחבר בין הצדדים. מבחינתם, אם הוא משרתם של אדונים, הרי שהוא עושה זאת במקצועיות. "בעיניי, הוא אחד האנשים המוכשרים ביותר בשוק התקשורת בישראל כיום", אומרת נורית דאבוש, לשעבר יו"ר מועצת הרשות השנייה, שהכירה אותו כשהיה מנכ"ל משרד התקשורת. "הוא אדם חכם, נעים, שמשרה אווירה טובה, ובעל רגישות נכונה. הוא בין הבודדים במקומות האלה שמבינים את ההשקה בין מערכת ציבורית למערכת פרטית. הוא יודע גם מה לא לבקש. לדוגמה, במסגרת הדיונים על ערוץ 10, היו לחצים בתוך הערוץ שלא לעבור לירושלים. אבל את זה הוא הבין שהוא חייב לעשות, ובשנה הקרובה שידורי החדשות יעברו לשם".

"זיקית פוליטית"

אמיל סלמן

בלשניקוב התחיל בפעילות פוליטית כבר כתלמיד תיכון בעיר מגוריו, ערד. הוא היה אז פעיל במטה של ראש עיריית ערד ולימים שר האוצר, אברהם (בייגה) שוחט. תפקידו הראשון בפוליטיקה היה ב-1988, כשהיה עוזר פרלמנטרי של ח"כ שמעון שטרית ממפלגת העבודה. בקדנציה הבאה עבר לשמש כעוזר הפוליטי של שר האוצר שוחט, ותפקידו נגע בסיורי שטח ובקשר של שוחט עם חברי מפלגה.

"בתקופה ההיא, כל מינוי של דירקטור בחברה ממשלתית נזקק לאישור של שר האוצר, ולכן לבלשניקוב היתה הרבה עוצמה ביד", אומר בועז רדי, אז ראש מטהו של שוחט וכיום לוביסט והבעלים של חברת הלובינג אימפקט (שמייצג בין היתר את זכיינית ערוץ 2 רשת). "הוא ניהל את זה בחוכמה, בלי להסתבך עם תקשורת או מבקר מדינה. הוא דאג למנות אנשים חכמים במקום שבו הלחצים הם אדירים. הרי כולם רוצים להיות דירקטורים".

בחירות 1996 היו זעזוע עבור רבים מהפעילים בני דורו של בלשניקוב במפלגת העבודה. חצי שנה בלבד לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין, הפסידה המפלגה בבחירות ואיבדה את השלטון. אלא שבלשניקוב לא שקע בדיכאון, ומיד קפץ לצד השני: הוא פילס את דרכו לממשלה כיועצו של השר לביטחון פנים דאז, אביגדור קהלני, שכיהן בממשלה מטעם מפלגת הדרך השלישית. לקראת סיום הקדנציה החליט שהוא עובר להיות מספר שתיים במפלגה שהקימה הדוגמנית לשעבר ואשת העסקים פנינה רוזנבלום, שלא הצליחה לעבור את אחוז החסימה בבחירות 1999.

"הוא זיקית פוליטית", אומר אחד ממקורבי קהלני על בלשניקוב. "פתאום יום אחד הוא הפתיע אותנו והודיע שהוא הולך עם רוזנבלום. מהבוקר עד הערב אתה הולך עם קהלני, אומר לו כמה הוא גאון ודברים דומים, ואז בוקר בהיר, בלי שום התראה, אתה אומר לו שאתה עובר למפלגה מתחרה. כל זה, אחרי שבבחירות 1996, עוד לפני שמישהו הספיק להגיד 'ג'ק רובינזון', הוא כבר הפעיל את מיטב הקשרים דרך כל מיני אנשים, כדי שיוכל לעבוד ליד קהלני. החנופה היא דרך חיים אצלו. זה לא בהכרח דבר שלילי, השאלה היא לאן הוא לוקח את זה. הוא חי מזה שהוא מקבל אינפורמציה לפני כולם, ומצליח למנף את זה ולהפוך את זה ליתרון".

רבים בברנז'ה הפוליטית זוכרים עד היום את האפיזודה של בלשניקוב עם רוזנבלום. המפלגה שהקימה כמעט עברה את אחוז החסימה, ולמעשה חסרו לה רק כ-3,000 קולות כדי להיכנס לכנסת. בליל הבחירות הסתובב בלשניקוב בעצבנות בווילה המפוארת של רוזנבלום ברחוב משה שרת ברמת גן, רק כדאי לגלות שקולות הבוחרים ירדו לטמיון.

"נפגשנו באיזה אירוע והתחברנו", משחזרת רוזנבלום. "אני מאוד פופולרית ונאהבת על ידי הציבור, וקסם לו לרוץ אתי. הוא נורא רצה להיות ח"כ, אבל טומי לפיד המנוח לקח לי את המנדטים חודש לפני הבחירות, בגלל העניין האנטי-חרדי. בלשניקוב הוא אדם מוכשר ואמביציוזי, שמציב מטרות בחיים ויודע להגיע אליהן. הוא יודע יפה מאוד איך להיכנס לנשמה וללב של האנשים שלצדם הוא מעוניין להיות". "עד לאחרונה, אם היו אומרים לו שהוא הולך להיות ח"כ, הוא היה עוזב הכול ובא למשכן", מוסיף רדי. "לדעתי, הוא היה יכול להיות ח"כ מצוין".

אך במקום להיות ח"כ, נחת בלשניקוב בלשכתה של השרה לאיכות הסביבה דאז, דליה איציק. כראש המטה שלה, הוא היה אחראי בעיקר על הצד הפוליטי - מינויים וקשר עם השטח - אך במהלך הזמן פיתח יחסי קרבה עמוקים יותר, שבזכותם כיהן במשרות ציבוריות שונות במשך כעשור. עד 2001 עבד בלשניקוב במשרד לאיכות הסביבה, ולאחר מכן שימש ראש המטה של איציק כשרת התעשייה והמסחר, ואז שימש גם חבר מינהלת מרכז ההשקעות. בסוף 2002, כשמפלגת העבודה עמדה לפרוש מהממשלה, מונה בלשניקוב לסמנכ"ל במכון היצוא. ב-2005, כשאיציק מונתה לשרת התקשורת, הוא התמנה למנכ"ל המשרד.

לאחר בחירות 2006 הוא כבר סיכם על התפקיד הבא, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, שאותו הציע לו שרגא ברוש, שהכיר אותו כשהיה יו"ר מכון היצוא. אלא שברגע האחרון ויתר בלשניקוב על המינוי הזה, מכיוון שקיבל מאיציק הצעה לשמש מנכ"ל הכנסת. רבים זוכרים את בלשניקוב עד היום כמי שהכניס לכנסת את קוד הלבוש החדש, שלפיו אסור להיכנס למשכן עם מכנסי ג'ינס. מלבד זאת, הוא החליף במשכן מרצפות ושטיחים, וקידם במידה רבה את בניית האגף החדש.

בכנסת נולדה בין היתר הידידות בין בלשניקוב לבין אשתו של בנימין נתניהו, שרה נתניהו. מנכ"ל הכנסת אמור לדאוג בין היתר לסידורים לוגיסטיים, כמו נסיעות לחו"ל או ביקורים רשמיים הקשורים לראש האופוזיציה ורעייתו - ואדם כמו בלשניקוב בהחלט יודע למנף סיטואציה כזו כדי להתחבב.

גם עם משרד מבקר המדינה יצר בלשניקוב קשרים טובים. לאחר בחירות 2009, כשרובי ריבלין החליף את איציק בתפקיד יו"ר הכנסת, עבר בלשניקוב לתפקיד מנכ"ל משרד מבקר המדינה. ואולם חודשיים בלבד לאחר מכן הוא עזב את תפקידו, לאחר שהתברר שגם הוא בין הנבדקים בבדיקה שערך המבקר בנוגע לשיפוץ דירתה של איציק על חשבון כספי ציבור. בסופו של דבר, נמצא כי אין מקום לביקורת נגד השניים.

"בתקופה הקצרה שבה הוא היה בתפקיד, הוא פעל טוב כמנכ"ל משרד המבקר. הוא ניסה להיכנס לדברים כמו ניתוח התקציב או נושאים של כוח אדם", אומר ניצב משנה בדימוס מאיר גלבוע, ששימש אז יועץ המבקר לנושא המלחמה בשחיתות. "בגלל הבדיקה המעמד שלו נחלש, והוא לא יכול היה לטפל בהרבה דברים. בלשניקוב הוא איש מוכשר, אבל אסור היה למנות למשרה כה בכירה במשרד המבקר אדם ששחה בביצה הפוליטית כל כך הרבה. התפלאתי על כך שהמבקר מיכה לינדנשטראוס מינה אותו לתפקיד".

עוד הרבה לפני המרצפות בדירתה של איציק, נקלע בלשניקוב לפרשה אחרת. היה זה כעשור קודם לכן, כאשר כראש לשכתו של קהלני ביקר בכלא את האסיר עופר נמרודי, מו"ל מעריב, שריצה את עונשו בעקבות פרשת האזנות הסתר.

טואג אייל

בלשניקוב נחקר במשטרה בקשר לביקורים אלה, כחלק מחקירה שהתנהלה נגד קהלני בחשד שהעביר מידע פנים לנמרודי. זאת, אף שהביקורים נערכו בתקופה שבה בלשניקוב כבר לא עבד אצל קהלני, מכיוון שחבר לרוזנבלום. קהלני נמצא זכאי במשפט שנערך לו בשל האשמות אלה. לדברי מקורבים לבלשניקוב, הוא הלך לבקר את נמרודי, לבקשתו של אביו, יעקב נמרודי, והוא נחקר במשטרה כעד בלבד. "כולנו בני אדם, ולפעמים עושים טעויות. אכן, היה כאן פגם של מראית עין. אפשר להבין את הביקורת שהיתה", אומרים מקורבים לבלשניקוב.

אחרי בחירות 2009, הוזכר שמו של בלשניקוב כמועמד לתפקיד במטה נתניהו - וגם כיום הוא מיודד עם משפחתו של ראש הממשלה, ואף הוזמן לכמה אירועים משפחתיים של נתניהו.

"לאודר עשה עסקה מצוינת"

באמצע 2009 מצא את עצמו בלשניקוב, לראשונה מזה שנים רבות, ללא תפקיד ציבורי. הוא שקל למנף את קשריו הפוליטיים כדי להקים חברת ייעוץ, אך זנח את הרעיון כעבור זמן קצר. הוא גם קיבל כמה הצעות מגורמים עסקיים, אך כעבור כמה חודשים עבר לעבוד אצל איש העסקים רון לאודר. מיכל גרייבסקי היתה זו שחיברה בין השניים, אך ככל הנראה גם לשרה נתניהו היתה מעורבות במינוי, בהמלצה שהיא נתנה ללאודר על בלשניקוב.

לכאורה מדובר בשינוי גדול אצל בלשניקוב, שלראשונה עבר לעבוד במגזר הפרטי - אבל במובנים רבים הוא לא הרגיש בהבדל. "זה אותו דבר, לעבוד בשביל פוליטיקאי או בעל הון", אומר רפי סער, מנכ"ל עיריית הוד השרון, המיודד עם בלשניקוב והיה ראש המטה שלו במשרד התקשורת. "הסגולות של בלשניקוב מתאימות ללאודר - נאמנות, מקצועיות והיכולת לעשות את העבודה בצורה מדויקת. לאודר עשה עסקה מצוינת: לקח אדם מאוד מנוסה, שמכיר מלמעלה את כל מה שקורה".

לערוץ 10 נכנס בלשניקוב לפני כשנתיים, תחילה כדירקטור מטעם לאודר, ולפני חצי שנה מונה להיות יו"ר הדירקטוריון. הוא החליף בתפקיד את יוסי מימן, שמשך את ידיו מהנעשה בערוץ, לאור המשבר שאליו נקלעו עסקיו. העזיבה של מימן הגבירה את כוחם של בלשניקוב וגרייבסקי. "הוא השכיל לנצל את הקונסטלציה שנוצרה כדי לבסס את המעמד שלו ושלה", אומר מקורב לערוץ.

משימתו הראשונה של בלשניקוב כיו"ר דירקטוריון היתה להבטיח את הזרמת הכספים לערוץ על ידי לאודר, לאחר שנסגר הברז מצדו של מימן, שהשקיע במצטבר כ-600 מיליון שקל בערוץ 10. "בלשניקוב הציל את ערוץ 10 עוד לפני המשבר של סוף 2012", אומר יוסי ורשבסקי, שהתפטר מתפקידו כמנכ"ל במאי האחרון. "הוא שיכנע את לאודר, שכבר רצה להרפות מהערוץ, לשים כסף - ולאודר אכן הזרים לערוץ בין 30 ל-40 מיליון שקל. אם הכסף הזה לא היה מגיע, ערוץ 10 היה חדל פירעון. בלשניקוב, בזכות כושר השכנוע שלו, היה זה שהצליח ליצור אצל לאודר מחויבות לערוץ".

אלא שלא כולם בערוץ 10 היו מרוצים מהתחזקות בלשניקוב. לפי מקורבים לערוץ, עוד לפני היותו יו"ר, אך במיוחד לאחר מכן, בלשניקוב דאג להבהיר לכפופים אליו מי בעל הבית. כך למשל, כיו"ר הוא דאג במשך תקופה ממושכת יחסית להשאיר אנשים בדרגי ניהול בתואר "זמני", על אף שהדבר לא היה מחויב המציאות. כך עם אורי רוזן, שהחליף את ראודור בנזימן שהתפטר בעקבות פרשת ההתנצלות לשלדון אדלסון, וכך עם יואב הלדמן, שהחליף את ורשבסקי. "בלשניקוב התעקש להשאיר את כולם זמניים, בטענה שאי אפשר לעשות שום דבר במצב שהערוץ מתנדנד בין קיום לבין סגירה", אומר מקורב לערוץ. "כשהוא מחזיק אנשים כאלה תקופה ארוכה במעמד כזה, זה נותן לו כוח. הוא למד את זה במערכות הציבוריות שבהן עבד".

בלשניקוב גם החליט להזמין לישיבות הדירקטוריון את כל הנהלת ערוץ 10 והנהלת חברת החדשות, כ-30 איש, במקום פורום מצומצם של שניים-שלושה נציגים של בעלי מניות. כך נוצר מצב שבמהלך הישיבות בלשניקוב העיר הערות לעורכים בדרגי ביניים על תוכני הערוץ, תוך עקיפת האנשים הממונים עליהם. "הוא בעצם כינס את הישיבות האלה כדי להראות לכולם שהוא הבוס", אומר מקור שנכח באחת הישיבות. "זה היה מכמיר לב לראות את הלדמן בסיטואציה הזו". רוזן, ממלא מקום מנכ"ל חדשות 10, הבין את הרמז תוך זמן קצר, ובתחילת נובמבר התפטר מתפקידו. הלדמן מצא את עצמו בסוף השבוע האחרון מועבר לתפקיד המשנה למנכ"ל, תחת גינת.

מקורבי בלשניקוב דוחים את הטענות. "לכל אחד יש את שיטת הניהול שלו", אומר אחד המקורבים. "בלשניקוב אוהב לדעת הכל, מתעניין. אין מה לעשות, ערוץ 10 זו חברה פרטית. לבעל הבית ששם מאות מיליוני שקלים אין זכות שאיש שלו יפקח על הנעשה שם? הוא צריך להתנצל על זה?"

התנהלות תמוהה אחרת, הנחשפת כאן לראשונה, קשורה לספיחי פרשת סיון כהן. כהן, שהיתה עד לפני כמה חודשים כתבת המשפט של חדשות 10, הודחה מתפקידה לאחר שפירסמה סיפור שהתברר כאגדה אורבנית, על ילד שלכאורה נחטף בפארק דיסניוורלד שבפלורידה. הפרסום השגוי, שעורר סערה תקשורתית, גרם להשעייתה של כהן מתפקידה ולאחר מכן ליציאתה לחופשה מחברת החדשות.

בשבועות שלאחר ההשעיה הפעיל בלשניקוב לחצים בערוץ כדי שכהן תישאר בחדשות 10. זאת, לאחר שאיש העסקים אלי עזור, שאליו כהן מקורבת, שוחח עם בלשניקוב והפעיל לחצים משלו בערוץ. עזור, המו"ל של "ג'רוזלם פוסט" ו"סופהשבוע", הוא ידיד ותיק של בלשניקוב. כמו כן, לתחנת הרדיו שבבעלותו, 103fm, קשרים עסקיים עם ערוץ 10: התחנה משדרת מבזקי חדשות של הערוץ.

מי שהתנגד להישארותה של כהן בחדשות 10 היה רוזן. בשלב מסוים הוא הבהיר לנציגי בעלי המניות שאם כהן חוזרת, הוא מתפטר. בסופו של דבר, לאחר חופשה שנמשכה כחודש וחצי, כהן חזרה לערוץ 10, אך לא לחדשות, אלא כמגישה קבועה של תוכנית הבוקר בימי שישי לצד דב גילהר. למרות זאת, משכורתה, שגם כך נחשבה גבוהה בערוץ, נשארה זהה. "הסיפור הזה קרה בתקופת קיצוצים קשה מאוד", אומר מקורב לערוץ. "30 תקנים קוצצו ושמונה אנשים פוטרו. דווקא אז, כהן זכתה להגנה".

מקורבי בלשניקוב דוחים את הטענות: "הוא פעל כדי שכהן תחזור, אבל זה בגלל שהוא חשב שעשו לה משפט שדה לא הוגן. הרבה אנשים פנו אליו בעניינה, עזור הוא רק אחד מהם. בלשניקוב הוא יו"ר, לא מנהל כוח אדם. הוא לא עוסק בהיקפי שכר של עובדים ספציפיים". סיון כהן סירבה להגיב לדברים, ואולם מקורביה אומרים כי "היא, הש"ג, היחידה שנפגעה מהפרשה". לדבריהם, הטענות על שכרה הגבוה אינן נכונות. מאלי עזור נמסר בתגובה: "אני לא מתייחס לרכילות".

רוח קרב

על אף חיכוכים שהיו להנהלת ערוץ 10 עם עובדי הערוץ בשנה הסוערת האחרונה, שכללה כאמור קיצוצי תקנים ופיטורים, באופן כללי העובדים מביעים תמיכה ביו"ר, אולי בגלל המאבק המשותף להצלת הערוץ. לפני כמה שבועות אף נחתם הסכם קיבוצי בין עובדי הערוץ להנהלה.

"דווקא ברגעים של חוסר הסכמות, באה לידי ביטוי ההתחשבות של בלשניקוב וההכרה שלו בזכויות העובדים", אומר הכתב הכלכלי מתן חודורוב, יו"ר ועד עובדי ערוץ 10. "הוא איש מסור, שעשה לילות כימים להצלת הערוץ, וביקש לצמצם למינימום את הפגיעה בעובדים. זאת, בזמן שהוא עמד במסכת לא פשוטה של לחצים בחזיתות שונות".

העובדים עמדו לצד בלשניקוב גם בליל ההתבצרות המפורסם במשרד האוצר. היה זה בסוף נובמבר, בתקופה שבה המשא ומתן בין האוצר לערוץ היה תקוע. בלשניקוב יזם מהלך שנתפש כהזוי בקרב כל מי שמסתובב במסדרונות השלטון. לאחר פגישה במשרדי החשב הכללי החליט בלשניקוב, יחד עם גרייבסקי, הלדמן והיועצת המשפטית דבורה קמחי, שלא לעזוב את משרדי האוצר. הארבעה בילו את הלילה בחדר במשרד האוצר וישנו על כיסאות שחיברו ביניהם כשהם מוקפים במאבטחי המשרד, שחששו שהאורחים הלא קרואים יסתובבו במסדרונות. בבוקר הגיעו עובדי הערוץ לתמוך עם אוכל ושתייה.

לעומת רוח הקרב הזו, באוצר, במשרד ראש הממשלה ואפילו חלק מהעובדים בערוץ 10 ראו בכך גימיק וקוריוז בלבד, ומהלך שבעצם היה מיותר. "האבסורד הוא שבלילה הזה, כמו בכל המאבק, בלשניקוב כל הזמן התלונן על החוק הדרקוני שלפיו פועל ערוץ 10. אבל הוא היה מנכ"ל משרד התקשורת, מה הוא עשה אז כדי לשנות את הדברים?" אמרו השבוע במשרד ראש הממשלה.

מקורביו של בלשניקוב מציינים כי הוא פעל בתקופה ההיא כדי לשנות את מבנה הרגולציה בענף הטלוויזיה, אך מסבירים שהיתה בעיה של תחלופת שרים, שמנעה גם הרבה רפורמות אחרות. ואכן, תקופתו של בלשניקוב כמנכ"ל משרד התקשורת באמצע העשור הקודם היתה דלה בהישגים. בלשניקוב, אגב, לא היה הבחירה הראשונה של השרה איציק לתפקיד. במשך חודש היא חיפשה מנכ"לים מקצועיים מהתחום, אך לאחר שלא מצאה הזעיקה את בלשניקוב, שהיה אז במכון היצוא.

הרפורמה המשמעותית היחידה שעברה בתקופתו במשרד התקשורת היתה ניידות המספרים - רפורמה שהושקה למעשה לאחר עזיבתו את המשרד. רפורמה זו תפסה תאוצה רק לאחר הכנסת המפעילים החדשים לענף הסלולר, לפני שמונה חודשים. בענף טוענים כי בלשניקוב נחשב למנכ"ל חלש יחסית, שלא תמיד היה בקיא דיו בנושאים מקצועיים. המהלך הגדול בתקופתו במשרד היה הפרטת בזק, אך גם בו הוא כמעט שלא הורגש.

"הוא תיפקד יותר כמו קמב"ץ שמגשר בין הצדדים השונים, אבל לא הראה הבנה בחומר", אומר מקור בשירות המדינה שהיה מעורב אז בהפרטה. "משרד המשפטים הוא שהוביל את התהליך", מוסיף רפי סער. "משרד התקשורת היה שולי מאוד בעסק הזה. אמנם בצילום המפורסם ביום החתימה על ההסכם גם בלשניקוב הופיע, אבל מי שהוביל זה בעיקר המחלקה המשפטית". מקורבי בלשניקוב דוחים את הטענות: "הוא היה אחד המנכ"לים המעורבים ביותר בשוק התקשורת, שפעל בתקיפות ובהצלחה מול החברות בענף".

סביר להניח שכיום, אחרי הניסיון שצבר בערוץ 10, בלשניקוב עשוי להיות אולי מנכ"ל טוב יותר במשרד התקשורת, בוודאי בכל הנוגע לענף הטלוויזיה. מצד שני, ספק רב אם יחזור למגזר הציבורי. כיום הוא מסתכל קדימה לעבר השנה הנוכחית, שבה ערוץ 10 אמור להיות משוחרר מאיומי סגירה. בשנה זו בלשניקוב צפוי לחפש משקיע חדש לערוץ. לאודר אמנם הבטיח להזרים 80 מיליון שקל בשנה הקרובה, אבל שום דבר לא מובטח לשנים שיבואו לאחר מכן, והון רב נדרש, לפחות עד שהערוץ יצליח להביא רייטינג משמעותי.

הפרויקט הנוסף של בלשניקוב יהיה איחוד ערוץ 10 עם אחת מזכייניות ערוץ 2, קשת או רשת, כאשר הסיכויים גבוהים יותר שזו תהיה רשת, גוף השידור החלש מבין השניים. אם איחוד כזה ייצא לפועל, אפשר ששמו של מוזס יצוץ שוב. מוזס ידוע בקשריו הטובים עם רשת, שבעבר נמנה עם בעליה, ובפרגון שהיא מקבלת ב"ידיעות", מול הביקורת העזה על קשת המתחרה. לא מן הנמנע שמוזס יהיה המשקיע הגדול בחברה הממוזגת, אם יאושרו בכנסת שינויים בחוקי הרגולציה, שיאפשרו לבעלי עיתונים להחזיק באחוזים גדולים יותר בערוצי הטלוויזיה. מקורביו של בלשניקוב, מנגד, טוענים כי "לרשת וערוץ 10 יש יותר סיכוי להתאחד. אין לזה קשר לקשריו של מוזס עם רשת".

העיתונאית לשעבר שנהפכה לאשה החזקה בערוץ 10

 

מיכל גרייבסקי, יו"ר ועדת הכספים בערוץ 10, נהפכה לאדם חזק בערוץ מאז שרון לאודר נטל בו את המושכות. בשנים האחרונות היא משמשת נציגתו של לאודר בעסקיו בישראל, והיא ידועה ביחסיה הקרובים עמו.

גרייבסקי היתה בעבר עיתונאית במחלקת התחקירים של "ידיעות אחרונות", תחת הנהגתו של העיתונאי מרדכי גילת, וידועה בזכות "תחקיר הנעליים" שפירסמה על שרה נתניהו ב-1997, בזמן כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש ממשלה.

בשנה האחרונה גרייבסקי לא זכתה לאהדה גדולה בקרב חלק מעובדי הערוץ, אולי בגלל המצב המורכב שבו היא נמצאת: מצד אחד, כעיתונאית לשעבר היא מעוניינת לעזור ולהשפיע. מצד שני, היא נתפשת כנציגת הבעלים, וניסיונות ההתערבות שלה ושל בלשניקוב הם דבר חדש מבחינת עובדי הערוץ, שהתרגלו ליד חופשית לחלוטין בימי יוסי מימן. הדבר בא לידי ביטוי בהתפטרותו של אורי רוזן, ממלא מקום מנכ"ל חדשות 10, בנובמבר האחרון. רוזן התפטר, בין היתר, לאחר שגרייבסקי ניסתה לכפות עליו מינויים שונים במחלקת החדשות. המחלוקת היתה לא על עצם הכישורים של אותם אנשים, אלא על כך שגרייבסקי, נציגת הבעלים, היא שמחליטה על המינויים, ובכך לכאורה פוגעת בעצמאות ראשי המערכת.

בערוץ גם מספרים שיחסיה של גרייבסקי עם המנכ"ל הקודם, יוסי ורשבסקי, היו מעורערים, לאחר שהאחרון מנע ממנה להתערב בנושאים הקשורים לניהול השוטף של הערוץ. במקרה מסוים, ניסיון התערבותה נראה צורם במיוחד: היה זה בישיבה שכונסה לאחר שנודע שתוכנית הדגל של הערוץ, "הישרדות", עומדת לעבור לזכיינית רשת בערוץ 2 (כיום הנושא נמצא בבירור משפטי). גרייבסקי, לפי מקורות בערוץ, אמרה לנוכחים שביכולתה להביא לערוץ תוכנית בהגשתה של חברתה, אודטה דנין. "לכולם היה ברור שזה רעיון גרוע, כי אודטה היא מנחה שמתאימה לתוכניות הבוקר, אבל לאף אחד לא היה אומץ להגיד את זה במקום", אומר מקורב לערוץ. בסופו של דבר הרעיון ירד מהפרק.

גרייבסקי מסרה בתגובה באמצעות עורך דינה: "בחודשים האחרונים פעלה גרייבסקי ללא לאות, לילות כימים, כדי להציל את ערוץ 10 ולהסיר את סכנת הסגירה שריחפה מעליו. ניתן היה לצפות שעיתון כלכלי ראוי יתמקד בכך, ולא ברכילות חסרת בסיס. מרשתי משמשת דירקטור ויו"ר ועדת הכספים של ערוץ 10, וכל פעילותה נעשית בהתאם לחוק. אין כל אמת בטענות שהועלו, והדברים עלולים להוות פגיעה בשמה הטוב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#