הכלכלה המחוברת: האיום, חלק א'

הכלכלה המקוונת שוחקת את מעמד הביניים ומפרקת את התאגידים. מדיניות כלכלית שלא תתייחס לכך תוביל לניאו-פיאודליזם

מייקל אייזנברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים11
מייקל אייזנברג

טור אורח: מייקל אייזנברג הוא מנהל בקרן ההון סיכון בנצ'מרק, יהודי אורתודוכסי, אב לשמונה ילדים, משקיע פעיל בתעשיית ההיי-טק הישראלית. הצטרף כשותף לקרן הון סיכון Israel Seed Partners ב-1997. השקיע ופיתח את החברות Shopping.com, שנרכשה על ידי eBay ו-Answers.com. ב-2005 הצטרף אייזנברג לבנצ'מרק. השקעותיו הנוכחיות כוללות אתDigital Fuel ,Finjan, Gigya, Seeking Alpha, TuneWiki, Zlango ו-Conduit. בשנת 2005 החל אייזנברג לכתוב על חייו המקצועיים והאישיים בבלוג 'שישה ילדים ועבודה במשרה מלאה'.

מייקל אייזנברג
מייקל אייזנברגצילום: עופר וקנין

_________________________________________________________


לפני כמעט ארבע שנים, הצגתי בפני ראש הממשלה בנימין נתניהו ולבכירים אחרים בממשלה העוסקים בתחום הכלכלי את התובנות שהפכו מאוחר יותר לבסיס ל"מניפסט החומוס" אותו פרסמתי ב- 2010. טענתי בפניהם שצפוי גידול בפיטורים שיבוצעו על ידי חברות היי-טק ותיקות (חברות דוגמת מוטורולה, מיקרוסופט, קומברס, נס ואחרות), חברות שהיו מעסיקות גדולות במערכת, שהתלות שלנו בפלטפורמות של מיקרוסופט היא בעייתית, שיש לנו מחסור במהנדסים רלוונטיים ושהמדען הראשי משקיע את הכסף שלא בתבונה בחברות כמו אלווריון ו-ECI טלקום. ובכן, אנחנו עכשיו אחרי גל פיטורים ברבות מהחברות הללו, וההשקעות ב-ECI ובאלווריון לא ממש הוכיחו את עצמן. אנחנו גם מדברים כעת על הצורך באשרות שנדרושת כדי להביא מהנדסי תוכנה זרים לסטארט-אפים בתל אביב משום שאין לנו מספיק ומשום שלא השקענו מספיק בהכשרת כישורי ההנדסה הנכונים כאן. עדיין אין לנו במדינה הזאת סמנכ"ל השקעות.

בשנה וחצי-שנתיים האחרונות השקעתי הרבה זמן בפגישות ובשיחות עם אנשי משרד האוצר, פגישות ושיחות בהן הצגתי את תפיסותיי על הכלכלה המשתנה והאיום שהשינויים מציבים בפני צמיחתה של כלכלת ישראל והתעסוקה בה. אני חושב שהתפיסות שהצגתי יכולות להיות חלק גדול מהפיתרון. אני חש כעת שמן הראוי להציג את תוכנן של המצגות שהראיתי לאנשי האוצר בטור כתוב, כמו שעשיתי במניפסט החומוס. החדשות של השבוע שעבר, שדיווחו כי הגירעון התקציבי גדול מכפי שמישהו חשב, לא הפתיעו. הן היו מאוד צפויות במערכת שבה פוליטיקה פופוליסטית נמצאת בריצת אמוק ואינה מסוגלת לעמוד בקצב השינויים של הכלכלה העולמית. זהו סימפטום למערכת שמעדיפה לקצץ בחוסר יעילות קצת מכל משרד ממשלתי במקום להחליט במה להתמקד ומה לקצץ לחלוטין. היא מגיעה משילוב של חוסר רצון פוליטי וחוסר הבנה חמור של המגמות הגלובליות, ועלינו לפתור אותה באופן קולקטיבי, אחרת נשאיר את המדינה הזו במצב הרבה יותר גרוע עבור ילדינו. לילדים שלנו לא מגיע להיענש רק בגלל היעדר כוח רצון מספק מצידנו.

אינני כלכלן. בקושי יש לי תואר ראשון במדע המדינה. יתכן שזהו חיסרון שגובל בחוצפה כשמדברים על נושאים מקרו כלכליים. יתכן גם שזהו יתרון - אני לא שבוי בתיאוריות כלכליות מוכרות ויכול להסתכל על העניין מחוץ לקופסה. הדבר נתון לשיפוטכם.

הערה אחת לפני שמתחילים: הדוגמאות שאני מביא לקוחות מארה"ב וישראל. הגרפים והנתונים שמתייחסים לארה"ב טובים הרבה יותר ולכן אשתמש ביותר דוגמאות כאלו, אך ניתן להחילן באותה מידה בשוק הישראל.

אתחיל במספר הנחות יסוד. אני רואה בהן כמובנות מעליהן אך אנסה להסביר אותן ואת השלכותיהן.


1. האינטרנט הוא כוח דפלציוני חזק

2. עבודה נהפכה לגלובלית, וכך גם דפוסי ההעסקה

3. קישוריות, ניידות, יצירתיות דיגיטלית וחדשנות החליפו את כוח העבודה, וכבונוס הן מחסלות את הנדל"ן המסחרי, המוסדות הפיננסיים והמשרות הנלוות אליהם

4. הון הוא גלובלי

5. הממשל איטי ואינו יכול להתחקות אחר קצב השינויים המהיר

מדוע האינטרנט הוא כוח דפלציוני?

אתחיל בדוגמא פשוטה. לפני 15 שנים רכשנו מוצרים ושירותים מעסקים מקומיים או בקניון בקרבת מקום מגורינו. השוואת מחירים דרשה מאמץ רב. אפשר היה להשוות בין מוצרים בסופרמרקטים ובחנויות כלבו, אבל ההבדלים במחירים היו זניחים. ג'ף בזוס ואמזון שינו את כל זה. היום אתם יכולים להשוות מחירים באופן מיידי ולרכוש מוצרים ברשת במחיר נמוך יותר. השינוי הזה הביא לירידה במחיר מוצרים ושירותים. לקח יותר מ-10 שנים מאז לידתה של אמזון ועד שהסמארטפונים המתקדמים הביאו את המסחר האלקטרוני לכל מקום, אל אף שהוא עדיין מהווה נתח קטן מענף הקמעונות. אמזון הביאה את דפלציית המחירים למוצרי קמעונות ומיחשוב. סטארט-אפים כמו oDesk, Elance ואחרים מנסים לעשות אותו דבר גם לעולם התעסוקה. באמצעות שירותי אינטרנט, חברות יכולות לבצע מיקור גלובלי של עבודה בעלויות נמוכות דרמטית מאשר בהעסקה מקומית. זו דפלציה לשכר. כל עובד מתחרה על העסקה בשוק העולמי אל מול כישורים ומיומנויות של עובדים בכל העולם. אם אין לך כישורים ייחודיים אין לך כל יכולת מיקוח על התמחור שלך. עולם המיחשוב והאינטרנט בייחוד גרמו להורדת מחירים. זאת אחת הסיבות שבגללה למרות הדפסת כסף מסיבית על ידי הבנק הפדרלי ובנק ישראל, האינפלציה כה נמוכה. כפי שניתן ללמוד מהגרף המוצג בבלוג EconomicPic, שער האינפלציה מול הזהב מעיד על דיפלציה מסיבית. רק בשל צעדי פיחות של המטבע המדד נטה מעט למעלה (אני לוקח בחשבון שיש תנודות במסחר בזהב אבל הטיעון נותר בעינו).

כוח העבודה וההעסקה הפכו לגלובליים. אז מה?

דולר - זהבצילום: EconomPicData

כבר ציינתי ששירותים דוגמת oDesk, Elance הופכים את היצע העבודה לגלובלי. אין לבלבל את זה עם מיקור חוץ לסין, מגמה שהתרחשה בשני העשורים האחרונים. שירותים כמו Elance, oDesk ו-Fiverr מקדמים היצע כח עבודה גלובלי וגמיש. יש לכך כמה השלכות. ראשית, אם העבודה שלך יכולה להיעשות על ידי מישהו אחר, מהר יותר, זול יותר וטוב יותר ולהשלח דרך הרשת, זמנך עבר. המעסיק שלך ידע איך למצוא את החלופה המקוונת הזולה יותר. התהליך הזה כבר קורה בתחומים כמו פענוח תצלומי רנטגן, הנדסת תוכנה, שיווק, שירותים משפטיים ואפילו ארגון מסיבות. ארגונים קטנים וגדולים מנצלים את הגמישות הזאת כדי לצמצם את מצבת העובדים שלהם. באמצעות הפלטפורמות הגמישות האלה והעובדים הגלובליים חברות יכולות להמיר את השכר מתלוש חודשי קבוע לשכר גמיש. באופן זה כח העבודה והגודל של החברות ב"אמריקה התאגידית" וגם של חברות גדולות בישראל צפוי לרדת. התאגדות עובדים ורגולציה לא יעצרו את התהליך הזה משום שכל חברה שאינה יכולה להגמיש את כח העבודה שלה במידה כלשהי פשוט תאבד את כושר התחרותיות. בסופו של דבר, דיגיטציה וייצור מקומי יאיצו את המגמה הזאת ויביאו אותה לענפים נוספים והתבזרותו של העולם התאגידי תואץ.

כל זה קורה בנוסף לתהליך בו מכונות מבצעות כעת את עבודה שסיפקה משרות רבות. בתעשיית הייצור זה קורה כבר זמן מה, כאשר רובוטים תופסים את מקומם של עובדים במשימות הולכות ומתרבות. כל מי שביקר במפעל ישקר בצפון שבבעלות וורן באפט יבחין מיד במחסור באנשים ובשפע של רובוטים ובשבילים צהובים המסומנים בשבילם. כיום, משקים חקלאיים בישראל מחליפים את כח העבודה המקומי והתאילנדי במכונות חקלאיות. זה מצמצם את היקף התעסוקה.

יש בסיפור הזה גם צד חיובי. אם אתם אנשים בעלי כישורים ויכולת, עם גישה אסרטיבית, תוכלו למצוא עבודה בכל תחום ובכל מקום בעולם, ויהיו לכם יותר הזדמנויות (כפי שאמר ריד הופמן, ועל כך ארחיב בפוסט עתידי). בנוסף תהליכים אלו מביאים לצורך גובר בעובדים בעלי כישורים מתקדמים יותר, ולפיכך בעלי שכר גבוה יותר כדי לנהל את המיכון, אבל, כפי שאמרתי, אנו זקוקים לפחות עובדים.

לתהליך הזה היתה השפעה נוספת. במהלך מאה השנים האחרונות, הכלכלה התרגלה לישות המכונה "מעמד בינוני". למעשה, מדובר בהמצאה של המהפכה התעשייתית ושל אמריקה התאגידית. המעמד הבינוני מורכב מאנשים טובים שהחלו לעבוד בחברה בדרגים הנמוכים ובאמצעות שירות, נאמנות ועבודה טובה התקדמו בסולם התאגידי של בנק, חברת ביטוח, משרד עורכי דין או רשת מרכולים. עם זאת, עם התפוררות העבודה וביזורם של תפקידים בתאגידים באמצעות כח עבודה גמיש, הסיכויים לקידום הולכים ומצטמצמים. בכל שנה בישראל נערכת פגישה טקסית שנתית בין הממשלה ו"המעסיקים הגדולים בכלכלה". הממשלה מקדישה זמן רב ל"מעסיקים הגדולים" מתוך מחשבה שהם יגייסו יותר ויותר אנשים. זוהי שטות מוחלטת. המעסיקים הגדולים בדיאטה, והם מפטרים אנשים בכמויות. דוגמא לכך הן חברות הסלולר, כמו סלקום, וזוהי רק תחילת הדרך. כפי שהזכרתי, אנחנו בשלבים המוקדמים של ביזורו של התאגיד ושל עליית התעסוקה האינדיבידואלית הגלובלית אך הממשלה ממוקדת בדיוק באנשים הלא נכונים ובמעסיקים הלא נכונים. המדיניות שלה תניב תוצאות שמכונות על ידי הכלכלן אומייר האק ניאו-פיאודליזם. אני חושב שהוא צודק.

קישוריות גלובלית ופריון עבודה המונע על ידי האינטרנט מפוררים את מצבת כוח האדם

במשך מאה שנים התאגידים שימשו כדבק שמחבר בין עובדים והופך אותם לעסק. במקביל, הרבה עסקים שנבנו על מודלים לא דיגיטליים מעסיקים הרבה אנשים בשרשראות אספקה. שני המודלים הללו מבותרים עתה לחלקים בו זמנית, בתהליך שגורם לשיבוש עצום במודלים של העסקה כשבמקביל פריון העבודה גדל והתמ"ג צומח!  Yellow Pages בארה"ב היתה עסק של 112 מיליארד דולר (400 מיליארד שקל) ב-2006. מאז עבר הארגון לאינטרנט והכנסותיו קטנו ביותר מ-50%. משמעות הדבר היא ש-60 מיליארד דולר של כספי פרסום אנלוגי והמשרות הנלוות לו נעלמו. האנשים שהפעילו את מכונות הדפוס הלכו הביתה. האנשים שחילקו את החוברות אינם נחוצים. הכל צומח מהר יותר עם פחות אנשים. ומה עם דוגמאות כמו קופות בשירות עצמי במרכולים שמחליפות את הקופאים שישבו כל היום ושירתו אנשים? ומה עם הסדרן בתחנת מוניות, שמוחלף על ידי אפליקציה בשם Uber? נהגי מוניות בעלי יוזמה מרוויחים הרבה יותר בעזרת Uber, והמערכת הוגנת הרבה יותר מאשר סדרנים. זה טוב, אבל הסדרנים יצטרכו למצוא עבודה חדשה.

הפיכתם של סמארטפונים לסטנדרד תגרום לכך שעוד ועוד ושירותים יחליפו את הפונקציה המתווכת של תאגידים ושל סדרנים ויתנו יותר ויותר הזדמנויות ליחידים בעלי רוח יזמית. זה יגרום להרבה אנשים שממלאים כעת תפקידים תאגידיים כמו ניהול משאבי אנוש ושיווק להפוך למחוסרי עבודה, או, במקרה הטוב, ליזמים עצמאיים. יש מאות דוגמאות ליישומי סמארטפון שמחליפות עובדים בטווח רחב של תעשיות – החל מהפצת עיתונים ודפוס, עבור דרך השכרת מכוניות וכלה באיסוף מידע. שותפי מאט קולר (Matt Cohler) טוען שהמכשירים הסלולריים הפכו לשלט רחוק של חיינו. אנחנו לוחצים על כפתור ומשהו מדהים קורה בעולם האמיתי. לעיתים קרובות הדבר המדהים הזה דורש פחות עובדים מאלו שנדרשו לביצוע אותה פעולה לפני 24 שעות והוא הופך את הכל לשוק שירותים נייד (אכתוב על כך עוד בפוסטים עתידיים).

הביטו בגרף החשוב הבא שמציג את ההשפעות של קישוריות גלובלית על כוח העבודה:

אפשר לראות בגרף שבארה"ב עבודה, תעסוקה, הכנסה וגידול בתמ"ג הלכו יד ביד עד לתחילת שנות ה-90'. בדיוק בתקופה זו מחשוב אישי החל להפוך לסטנדרד. אחרי השקתו של הדפדפן Netscape באמצעה שנות ה-90' האיצה הקישוריות של המכשירים הסלולריים את התהליך ונוצרה הפרדה ברורה מאד בין עבודה והכנסה מצד אחד ופריון ותמ"ג מן הצד השני. בניסוח פשוט הגרף מראה שמכונות או תוכנות הצליחו לעשות עבודה של אנשים בצורה טובה יותר, מהירה יותר וזולה יותר. בניסוח מורכב יותר הוא מראה את ההשפעה הדפלציונית של האינטנט על שכר ועבודה באמצעות החלפה של משרות ויצירת גמישות גלובלית כפי שתואר לעיל. באותה העת, הכלכלה הופכת יעילה יותר ויכולה למכור יותר דברים לשוק גלובלי יותר. זהו גם ההסבר לפער שנפער בשכר ובכישורים בין אלו שיש להם ובין אלו שאין להם. המגזר היצרני הגלובלי הסתגל לדרך החדשה של עשיית עסקים ויזמים קטנים ממגזר זה פורחים. אך עבודה תאגידית ואלו שמחזיקים בעבודות שאינן דורשות כישורים או שדורשות כישורים נמוכים סובלים. מהותו של העידן התעשייתי היתה הפיכתם של אנשים לברי החלפה בעבודות שהם עשו. התהליך עצמו היה חשוב יותר מהאדם שעושה אותו. עכשיו כשמחשבים, תוכנות וכוח האדם הגלובלי יכולים לעשות את העבודה, התחלופה הזו מבוצעת יותר ויותר מהר.

מכירות סמארטפונים מול מכירות מחשבים אישייםצילום: ביזנס אינסיידר

נמשיך את קו המחשבה הזה. אם כוח העבודה הופך לגמיש יותר והמסחר עובר לרשת, המרחבים אותם תופסים תאגידים וקמעונאיים הופכים לעודפים. ג'ף ג'ורדן ניתח את המגמה הזו נהדר בפוסט בשם "מדוע סובלים הקניונים מהתעללות" ("Why Malls are Getting Mauled"):

"בריאותם ההולכת ומדרדרת של המשווקים משפיעה ישירות על הקניונים: התפוסה קטנה ומחירי השכירות מדשדשים – בדיוק מה שהיינו מצפים לראות במקום שבו ההיצע גדול מהביקוש. שני המדדים צנחו בחדות במהלך המשבר הכלכלי של 2008-09, אך לא הראו סימני שיפור מאז למרות שיפור בתנאים הכלכליים. המיתון היה הזרז לתהליך זה, אך רק התחרות משירותי המסחר המקוונים יכולה להסביר את המשך המגמה. גם בריאותם של הקניונים עצמם כבר אינה כפי שהיתה".

אם הקניונים קןרסים (קראו את הפוסט המשכנע של ג'ף במלואו) חשבו על כל משרות השירות בקניונים שיעלמו. שירותי מסחר מקוון אינם דורשים אנשי נקיון. קניונים כן. אין צורך בדיילי שירות ברשת. אתם כבר מבינים שתהיה לכך השפעה כוללת שלילית על התעסוקה ועל ההכנסה החציונית של משקי בית. אין זה משנה אם מדובר בארה"ב או בישראל – בשני המקרים התוצאה זהה.

הניתוח של ג'ף למצבם של הקניונים נכון גם ביחס לנדל"ן משרדי בעולם של העסקה גמישה. כשארגונים מכל הסוגים מצטמצמים הם צריכים פחות שטח משרדי והם רוצים יותר גמישות בשימוש בנדל"ן. השכירות תרד יחד עם התפוסה. מכיוון שמימון על ידי הבנקים מתבסס על תחזיות על של חוזי השכירות של השוכרים הגדולים גם הסכמי האשראי ידרשו בחינה מחודשת. תהיה לכך השפעה גם על יציבותם של הבנקים ושל תפקידם כספק האשראי המרכזי, וככל הנראה גם השפעה על ההון שיגבה במיסים מחברות ופרטים (עוד על כך בהמשך).

ההון הוא גלובלי

כולם יודעים את זה ולכן לא אסביר נקודה זו באריכות. אם זאת, חשוב לציין שמדינות חייבות להתחרות על ההון באותה דרך שבה הן נלחמות על היתרון התחרותי. ההון מחפש הזדמנויות גדולות, רגולציות שאינן כובלות, תעריפי מס נמוכים, מערכות משפט יציבות וניתנות ולחיזוי וכוח אדם מיומן עם כישורים גבוהים. כסף מניע את העולם, או לפחות את הכלכלה. מדינה שאיננה תחרותית בחמש החזיתות האלו לא רק שלא תשיג השקעות מבחוץ – היא תבריח השקעות החוצה. מצבן של מדינות בהקשר זה הוא שברירי מאד. בית המשפט העליון בישראל פרסם לפני כשבועיים פסיקה עמומה שקובעת שעובד יכול לדרוש מהחברה תמלוגים על קניין רוחני אותו סייע ליצור במהלך עבודתו בחברה. פסיקה זו נוגעת גם למקרים בהם העובד חתם על הסכם להשתתפות בפרוייקט הפיתוח. בתקופה שבה קניין רוחני קנייני הופך לחשוב יותר ויותר, איזו חברה בדעה צלולה תקים פעילות במדינה שבה לא ברור ב-100% שהקניין הרוחני שבפיתוחו היא משקיעה ישאר ברשותה? ראו את הדיון בארה"ב ובישראל על הלאמה של הון שנשמר במקלטי מס. חברות שומרות את נכסיהן במדינות אחרות מסיבות מס. תחת ממשל מס מתון, ההון ישוב אל מדינת המקור אך חוקי המיסוי גורמים לכך שהוא יוצא מהמדינה או נשאר כלוא בשווקים אחרים. אין זה פופולרי למשוך הון לשוק מכיוון שהפעולות הנדרשות הן הקלה רגולטורית ומיסים מתונים, אך הדבר דרוש לתעסוקה ולצמיחה, במיוחד היום. מכיוון שההון וכוח העבודה הם גלובליים אנחנו צריכים להפסיק לחשוב על ההכנסות של הממשלה ועל הפצתן או הפצתן מחדש כמשחק סכום אפס. מדינות קטנות יותר ימשיכו למשוך חלק לא הוגן של ההון העולמי ושל כוח אדם יצרני אם הן ישכילו להיות תחרותיות בכל חמש החזיתות שצויינו. תהליך זה יגדיל את העוגה. עם זאת, הוא דורש תפיסה גלובלית של מצב הדברים, תפיסה שאינה שכיחה בקרב פוליטיקאים ובירוקרטים.

הממשלה איטית מכדי לעמוד בקצב השינויים

הכלכלה השתנתה דרמטית במהלך שני העשורים האחרונים. קשה להצביע על משהו בשירות הציבורי או בממשלה שהשתנה באופן דומה בתקופה זו. זאת היא אחת הסיבות לכך שהתחזיות הממשלתיות להכנסותיה של מדינת ישראל התגלו כשגויות. כך קרה גם בארה"ב. המוסדות הממשלתיים שלנו אמנם הגיעו לרשת באופן כלשהו, אך האם הם השתנו בשביל העולם המקוון? האם השרים האחראיים על הניהול הפיננסי של המדינה הסתגלו למציאויות החדשות ולהשלכותיהן על הדרך בה מגבשים תקציב? אילו השקעות, לא הוצאות, אנחנו מבצעים וחייבים לבצע בשביל העתיד? האם קברניטי התעסוקה חושבים על הפער ההלך וגדל בכישורים בין אלו שיש להם ובין אלו שאין להם? מהי מדיניות התגובה שלנו לפער זה ולהתפוררותם של התאגידים? האם שינינו את הדרך שבה אנו חושבים על עובדים ותעסוקה לאור השינויים הגלובליים? בין שהפוליטיקאים אוהבים את זה ובין שלא השינויים האלו מתרחשים. הם מתרחשים מהר ומסכנים את היתרון התחרותי שלנו.

הנה החדשות הרעות: הגרעונות, האבטלה ופערי השכר לא ייעלמו עד שנטפל בבעיות אלו באופן מערכתי ושיטתי. הם לא ייעלמו עד שלא נתייחס לשינויים בכלכלה העולמית כבסיס לקבלת החלטות. הנה החדשות הטובות: ישראל היא מדינה זערורית שבה ניתן לבצע שינויים מהר אם נרצה בזאת ואם נקדיש לכך משאבים. אנחנו נמצאים בעמדה טובה יותר מזו של מרבית המדינות, עמדה שתאפשר לנו לצאת מצידה השני של הטלטלה הזאת עם יתרון גלובלי גדול מבעבר. בפוסט הבא אעסוק בנושא זה בהרחבה.

לפוסט המקורי בבלוג של מייקל אייזנברג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker