ימי הבחירות הסוערים של איילת שקד - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בעלת הבית היהודי

ימי הבחירות הסוערים של איילת שקד

איילת שקד מרוצה מהתוצאות, מחכה לשבת עם יאיר לפיד בממשלה וכמעט עשתה למנהל הקמפיין התקף לב יום לפני הבחירות ■ הכירו את מי שהכניסה את נפתלי בנט לפוליטיקה, אבל משאירה לו את החיבוקים המיוזעים

43תגובות

כשהגיעה השעה 22:00 ישבה איילת שקד בעמדת השידור של ערוץ 10 שבמטה המרכזי של הבית היהודי. לבושה בשמלה אדומה, היא המתינה ממושכות לתורה בסבב הראיונות. בינתיים הגרפים של המדגם הגורלי טיפסו על המסך, ונעצרו על 12 מנדטים עבור הבית היהודי, הבת הצעירה והאנרגטית של המפד"ל והאיחוד הלאומי. עבר עוד רגע ארוך של שקט לפני שהפעילים החלו להניף דגלים בשמחה - חגיגה גדולה שמחפה על תחושת פספוס מסוימת. התקווה הכמוסה שנפתלי בנט, הרמבו של הציונות הדתית, יביס את הסקרים כפי שעשה יאיר לפיד, נגוזה.

שקד צפתה בתוצאות במבט אדיש ובפנים קפואות - בלי אף חיוך, מצמוץ או תנועת גוף שיסגירו את תחושותיה. "אני לא מתרגשת. ככה אני", היא הסבירה למחרת, "גם כשזכיתי במקום השני בפריימריז של המפד"ל אמרו לי: 'למה את לא מתרגשת?'. שקד היא האחראית לשידוך בין נתניהו ובנט ב-2006, ולמעשה לכניסתו של בנט לפוליטיקה. את הבמה היא מפנה לקול הנחרץ של בנט ולמטאפורות שלו על ירי ונגמ"שים. בזמן ששותפה הוותיק בנט מפזר אהבה - היא מפזרת קרירות.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

אייל טואג

תוצאות האמת ששודרו מאוחר יותר גילו שמדובר ב-11 מנדטים עם אופציה למנדט נוסף. "אנחנו מאוד שמחים מהתוצאה. מאז המהפך של 1977 לא הגיעה הציונות הדתית להישג כזה", אמרה שקד בערב הבחירות. "נתניהו ראה את הסחף לכיוון בנט וניסה להרחיק ממנו מצביעים. בדרך הוא גם חיזק את לפיד בעוד שלושה מנדטים. לפיד הוא לא שמאלני: הוא נגד חלוקת ירושלים וירידה מהגולן". כשנודע כי בסיכום הסופי זכתה הבית היהודי במנדט נוסף על חשבון רע"ם-תע"ל וב-12 ח"כים, אמרה אתמול שקד: "אני שמחה מאוד ששולי מועלם, אלמנת צה"ל, תיכנס לכנסת במקום טאלב א-סאנע".

ביום לפני הבחירות, בשיא הלחץ, החליטה שקד למתוח את מנהל הקפיין של הבית היהודי, משה קלוגהפט. יחד עם חברים פיברקה דף אינטרנט של שלטונות המס בארה"ב, שלפיו בנט מבוקש על עבירות מס בחו"ל. לצורך העניין היא גם גייסה כמה עיתונאים שותפי סוד שפנו לקלוגהפט בבקשה לתגובה והפנו אותו לדף האינטרנט. "הוא אכל את זה בלי מלח והתקשר לנפתלי, שגם היה שותף לכל העניין, ונפתלי אמר לו לא לעשות עם זה כלום. אחרי עשר דקות גילינו לו. הוא כמעט חטף התקף לב", היא מספרת.

עד לרגע פרסום ההישג המפתיע של יש עתיד, נראה היה שידה של מפלגת הבית היהודי היתה לאורך כל הדרך על העליונה. עד לאותו רגע מפתיע נחשב בנט לאיום הגדול על נתניהו ולמכרסם הרשמי בקולות הליכוד, עם פוטנציאל ממשי להיות השותף הבכיר בקואליציה. בחוכמה שבדיעבד, אחרי פרסום התוצאות, טענו פרשנים שגם לפיד וגם בנט ריכזו עניין בקרב צעירים מתלבטים שלבסוף בחרו בלפיד, בין היתר בשל ההתבטאות של ג'רמי גימפל, מספר 14 ברשימה, על פיצוץ הר הבית. בבית היהודי לא הורידו את הרגל מהגז עד הרגע האחרון.

שקד לא הופתעה ממספר המנדטים. "כבר שבוע קודם התערבתי עם כמה אנשים, כולל מנהל הקמפיין שלנו, שנקבל 12 מנדטים. הוא עוד היה בסרט של 16 מנדטים. בשבוע האחרון היה סחף אדיר בגלל הקמפיין השלילי של הליכוד-ביתנו וההתבטאות של גימפל. זה גרם לכל המתלבטים בין בנט ללפיד לבחור בסוף בלפיד".

הציבור שהתחכך בה בשלישי לא זכה גם הפעם להכיר את שקד באמת. גם אחרי שזכתה לחיקוי ב"ארץ נהדרת" ונהפכה למיני-סלב של מערכת הבחירות הזאת שקד נותרה חידה. כוחה טמון אולי בסגירות שלה באותה מידה שהוא טמון בדעות שהיא מחזיקה וביכולת שלה להרים פרויקטים גדולים, כמו מיזם האינטרנט "ישראל שלי" או מפלגה.

עד 12:00 ביום הבחירות, שקד כבר הספיקה להצביע בתל אביב ולסייר בכפר סבא, ברמת השרון ובהרצליה. "כל החוכמה זה להיות רבע שעה, להמריץ אותם וללכת", היא אומרת תוך כדי נסיעה לשכונת שפירא בדרום תל אביב. אבל במונחי הרחוב הישראלי, שקד ממריצה בערך כמו קפה הפוך נטול קפאין. היא לא מסתחבקת או מחבקת, לא מתבדחת או מנהלת שיחות חולין. היא גם לא מרביצה שיחות מוטיווציה מעוררות השראה לפעילים. עם זאת, היא בהחלט מוכוונת מטרה: בסיורים שלה היא מתעניינת, לוחצת ידיים ומצטלמת עם מי שמבקש, ויש לא מעט כאלה. "בוא תצטלם אתה. היא הולכת להיות שרה חשובה בממשלה", דחק אב נחוש בבנו הקטן ברחבת הכניסה של אולפנת צביה בהרצליה - אחד ממעוזי ההצבעה החזקים של הבית היהודי. הבן התרצה והצטלם, והאב מיהר להעלות את התמונה לדף הפייסבוק שלו. "איזו שרה תהיי?", שאל מישהו, ושקד ענתה ספק בצחוק ספק ברצינות: "השרה לפיתוח הנגב והגליל".

משהצליחו אנשי המפד"ל לעכל אותה לשורותיהם, רבים מהם משוכנעים שהיא הולכת להיות דמות מפתח בעולם הפוליטי של השנים הקרובות. "האהבה לשקד זו אהבה שאינה תלויה בדבר", אומר צבי וייס, חבר מועצת העיר הרצליה וראש רשימת הבית היהודי בעיר, כשהוא מציג את שקד למצביעים פוטנציאלים בקלפי של אולפנת צביה. בשיחה נפרדת מודה וייס שבהתחלה היה לו קשה לקבל את שקד. נראה שהיא טעם נרכש. "בהתחלה היה לו קשה אתי", אומרת שקד, "אבל אחר כך נהפכנו לחברים הכי טובים". ואכן וייס עושה לשקד כבוד מלכים.

במעוז ההרצלייני האהדה לבית היהודי גדולה, ופמליית הפעילים מתרחבת ככל שמתקדמים במסדרונות האולפנה. "בליכוד ממורמרים, מאוד מאוכזבים מהתוצאות", אומר אחד הפעילים אחרי שחולפים על פני ראש רשימת הליכוד בעיר, שנראה מודאג. בחצר נרגשים עוד ועוד גברים חובשי כיפות ונשים דתיות לפגוש את שקד וללחוץ את ידה. "בטלוויזיה את נראית טוב יותר", אומרת לה אחת מהן.

"צריך להיות מודעים למציאות"

יום הבחירות של שקד נפתח בהצבעה בקלפי שבבית הספר הממלכתי בבלי-ירושלמי בשכונת מגוריה בבלי. ב-9:00 היא התייצבה שם עם שני ילדיה, אורי, 7, ושירה, 4. אורי היה מודאג ממספר המצביעים. שקד הרגיעה אותו ובישרה לו שהמורה שלו לאנגלית סימסה לה שהיא מצביעה, וכך גם השומר בכניסה. "יש קולות לבית היהודי בשכונה - גם חברים והורים של ילדים מבית הספר מצביעים לנו". צעירים ניגשו לשקד והביעו תמיכה, ומחוץ לבית הספר חיכו לה פעילים שקיבלו את פניה בקריאות "איילת איילת" ו"משהו חדש מתחיל".

עד מהרה מתברר שהאיפוק הקיצוני של שקד רחוק מלשקף את ההתרחשויות בשטח ואת ההכנות הקדחתניות שקדמו ליום הבחירות. ביקור במוקדי ההצבעה השונים ושיחות עם פעילים, רובם מתנדבים, מעידים על מבצע שתוכנן בקפידה במשך חודשים. הצלחת המבצע משקפת את יכולתו של ראש המפלגה בנט לסחוף ולעורר הן ציבור מפד"לניקים מנומנם, הן שומרי מסורת, ובמקומות מסוימים גם חילונים גמורים. היא גם משקפת את העבודה שביצעו שקד ואחרים מאחורי הקלעים. הדרך ללא מעט קלפיות היתה רצופת שלטים וכרזות של הבית היהודי, לצד בלונים ירוקים בכמויות מסחריות ותיכוניסטים נלהבים שמיהרו להצטלם עם שקד. פניה של שקד חייכו משלטי חוצות, מעמודי תאורה ומתחנות אוטובוס כשמתחתיה הסיסמה: "אחותי, בואי הביתה". העליונות שהציגה הבית היהודי באזורים רבים לא היתה מוטלת בספק.

בשעות הצהריים היה מושיק גולדשטיין, מ"מ ראש עיריית גבעתיים ומנהל מטה הבחירות של הבית היהודי בעיר, כבר פקעת של התלהבות ועצבים. הכניסה אל מטה המפלגה בגבעתיים, שמוקם במרכז קהילתי דתי בדרום העיר, מלווה בהסברים על איך פועל החמ"ל: "יש לנו 150 פעילים, רובם הגדול מתנדבים", הוא מסביר, "הכנו 400 כריכים ויש כאן מים. יש לנו גם צי של 12 כלי רכב. אנחנו מביאים גם אנשים מרעננה וירושלים שיצביעו", הוא סיפר רגע לפני שהכניס אותנו לוואן גדול עטוף בכרזות המפלגה, לסבב התרשמות בקלפיות. גם בוואן המשיך המבצע להתגלגל: צוותים נשלחו לתקן כרזות שהוסרו או נקרעו, לספק פתקי הצבעה שאזלו או נעלמו ביד אלמונית ומזון לפעילים.

בעבר היתה גבעתיים צבועה כולה אדום - עיר פועלים שהיתה שם נרדף למפלגת העבודה. "היום זה כבר לא ככה, וצריך להיות מודעים לתמורות שחלו. יש כיום דתיים בכל המפלגות, והמפלגות הדתיות פתחו את שורותיהן לציבור החילוני", מסביר הרב יחיאל וסרמן, יו"ר הבית היהודי בעיר ומקום 34 ברשימה. "גבעתיים יכולה להיות מודל מצוין לשילוב הזה. יש כאן ציבור דתי, ציבור של שומרי מסורת וציבור חילוני שיכולים להתחבר למטרות של הבית היהודי". שקד יורדת מהוואן לשמחת הפעילים, מצטלמת אתם, עושה סיבוב קצר, וממשיכה לתחנה הבאה. שיעורי ההצבעה למפלגה משתנים מקלפי לקלפי, אבל רמת ההתלהבות של מנהלי המטות בשמים: הם צוהלים לקראת שקד ומפרטים לפרטי פרטים את פעילותם. לבסוף פחות מ-6% מהמצביעים בעיר נתנו את קולם לבנט.

בביקור בקלפיות בכפר סבא מתלווה לשקד איתן צנעני, סגן ראש העיר ומנהל המטה. כשמגיעים לקלפי בשיכון עלייה הוא מסביר שמדובר במעוז קשה לכיבוש שתושביו, תימנים ברובם, מזוהים מסורתית עם ש"ס והליכוד. ואכן, התמונות של הרב עובדיה יוסף שולטות בסביבת הקלפי, ובקושי משאירות מקום לאלה של המתחרה הרב אמנון יצחק. צנעני ממשיך לחייך וללחוץ ידיים, ונראה שהוא מכיר את כולם. אבל באותה קלפי נראה שהמאבק כבר הוכרע - ולא לטובת הבית היהודי.

גם הדרוזים בבית

הבית היהודי לא מזוהה כמפלגה חברתית-כלכלית. האג'נדה העיקרית שלה בתחום נסובה סביב הרעיון של שוויון בנטל ותוכנית "ייתנו - יקבלו", שמדברת על שורת הטבות בשכר לימוד, במכרזים ממשלתיים ובדיור למי ששירתו את המדינה. המפלגה לא מציעה שינויים דרמטיים בתפישה הכלכלית או בחלוקת המשאבים, ובניגוד לש"ס, הבית היהודי לא מיצבה את עצמה כמפלגה שפונה לשכבות החלשות.

לשקד אין ספק שהממשלה החדשה תתמקד בנושאים חברתיים-כלכליים. אתמול העריכה כי "זו הולכת להיות ממשלתליכוד-ביתנו, יש עתיד והבית היהודי שתעסוק בעניינים החשובים האלה. ייתכן שגם ש"ס תהיה חלק ממנה. אני חושבת שיש כאן הזדמנות היסטורית לפתור את בעיית השוויון בנטל. אני חושבת שדווקא לנו, עם רגל אחת בעולם התורה ורגל שנייה בעולם הצבא ושוק העבודה, יש בזה תפקיד חשוב".

צנעני טוען שבסופו של דבר אנשים מצביעים על פי דמותו של מנהיג המפלגה, שבנט הוא אטרקטיבי ושהנפת הדגל החברתי היא לא ערובה לשום דבר ברגע האמת. "למפד"ל יש היסטוריה של פעילות והצעות חוק חברתיות בתקופת שאול יהלום וזבולון אורלב, ובסופו של דבר ראינו ב-2009 שבקלפי זה לא עזר. באותה תקופה היתה חקיקה חברתית, אבל בסוף אתה רואה שזה עניין של תדמית".

ואכן, בבית היהודי משתדלים ללכת בין הטיפות ולא להכריז על עמדה כלכלית אגרסיבית. בעלון שמחלקת המפלגה היא קוראת לזה "אחריות לאומית עם רגישות חברתית". בעלון מציינת המפלגה שאינה מחויבת לטייקונים ולוועדי העובדים, ושהיא תהיה הבית של הזוגות הצעירים. "בעקרון נתמוך בקו של נתניהו, כי בסוף צריך לנהוג באחריות", מסבירה לי שקד בנחת, על כריך גבינה צהובה שקיבלנו מהפעילים. "אנחנו כן מדברים על יוקר המחיה, אבל אני לא מאמינה בתוכניות להמציא פתאום עוד 139 מיליארד שקל כמו שהציעה שלי יחימוביץ'. זה פופוליסטי, זו תעמולת בחירות. אני בעד לפתוח את התקציב ולפשפש בתקציב הביטחון. בטוח יש איפה לקצץ".

גם מי שלא התמסר לאהבה חסרת הגבולות שמפזר בנט על ארץ ישראל מצא עצמו נאחז בהצהרת השוויון בנטל, ומכאן צמחה התקווה הגדולה שבנט טוב גם לחילונים. באמצע היום מקבלת שקד טלפון משני פעילים דרוזים מהצפון, שמבשרים על התקדמות יפה של הקולות במגזר. "יש לנו ברית חזקה מאוד עם הדרוזים. מדובר במגזר שמשרת בצבא וטוען שהוא מופלה לרעה במכרזים של משרות ממשלתיות מול הערבים. התוכנית שלנו מעניקה עדיפות במכרזים למי שמשרת בצבע או בשירות אזרחי, כך שזה נותן להם עדיפות", היא מסבירה.

ובכל זאת, גם מבלי לייצר אג'נדה כלכלית יומרנית מדי, המסר של שוויון בנטל התגלה כצוהר רחב שמעורר עניין בקרב כלל הציבור, לא רק החילוני. "אתמול בחצות שוחחתי עם אדם חרדי מבני ברק שאמרו לי שהוא מתלבט. דיברנו על שוויון בנטל ועל כניסה של חרדים לשוק העבודה. הוא עצמו עובד וחושב שהחרדים צריכים לצאת לעבוד, למעט מעטים שכן מסוגלים ומעוניינים ללמוד כל היום. הסברתי לו חצי שעה את התוכנית שלנו והוא השתכנע", אומרת שקד.

בסביבות חצות הגיע בנט למטה המרכזי של המפלגה. המאבטחים פילסו בקושי את דרכו לבמה. בנאום שלו הבטיח בין השאר: "אנחנו נפעל נגד ריכוזיות וועדים. נילחם להוריד את יוקר המחיה לכל עם ישראל. בבית הזה נפעל לשוויון הזדמנויות לכל ילדי ישראל, שכל ילד שנולד בירוחם יקבל בדיוק כמו ילד ברמת השרון. זאת האחריות שלנו". 

באשדוד הבנתי למה ל"תנועה" אין הרבה סיכוי / שוקי שדה

את הבוקר שאחרי הבחירות לכנסת ה-19 העביר דוד צור, המתמודד במקום השישי ברשימת "התנועה", בישיבת דירקטוריון בחברת אפסילון, שם הוא משמש כדירקטור חיצוני. אף שהצליח להתברג לכנסת הוא מאוכזב. "ציפינו ליותר", אומר מי שראה עצמו מתמודד על תפקיד השר לביטחון פנים או שר הספורט, "עדיין יש אווירה טובה אצלנו, כי אנשים הבינו שהכל נעשה תוך פרק זמן קצר מאוד. הרי אספנו מתנדבים מהיקב והגורן. זו לא מפלגה מסודרת עם פעילים ומטות".

הורדת ציפיות לגבי התפקיד שתקבל?

"זה לא ממש הטריד אותי לפני הבחירות וגם לא עכשיו, כשעדיין אי אפשר לדעת אם נהיה באופוזיציה או בקואליציה. כרגע אני בציפייה לקדנציה הראשונה שלי בכנסת".

ביום שאחרי, במפלגת "התנועה" מחפשים סיבות לאכזבה הגדולה. האם הקו המדיני היוני איבד את חנו? האם העם כבר לא נותן אמון בציפי? אולי עדיף היה ללכת על הטיקט החברתי? ומה לעזאזל יש ליאיר שאין להם?

מבט מקרוב על האופן שבו התנהלה המפלגה ביום הבחירות יכול להעיד על סיבה אחת לפחות. בזמן שלבני כיוונה גבוה גבוה, עד ראשות הממשלה אפילו, הבסיס - כלומר השטח - הלך לאיבוד. המטות היו מאולתרים, הפעילים לא ידעו מה צריך לעשות, והמנגנון, אם היה כזה, התנהל במקרה הטוב כמו שבט צופים מבולגן.

הדוגמה הבולטת לבלגן הזה היתה באשדוד. ציפיתי שכשנגיע למטה המפלגה יחכו לנו פעילים נלהבים בחולצות של המפלגה, אך הג'יפ, ובו המתמודד שלצדי, נעצר ליד מרכז קניות ומשרדים שבנייתו עדיין לא הושלמה. הפמליה הקטנה עלתה לקומה השישית, שם התברר כי מטה הבחירות לא היה אלא חדר כושר בבעלות חבר ותיק של צור מהימ"מ, איציק אמזלג.

כשנכנסים מציג אמזלג לצור את פקידת הקבלה. "היא עושה טלפונים למגזר הרוסי", הוא מסביר למפקדו לשעבר, "מסבירה להם שצריך לשים את הפתק ‘צפ'". עולים לקומה השנייה, לחדרו של אמזלג, המוקף במתאמנים המזיעים על המכשירים. מבחוץ נשמעת המוזיקה הרועשת המאפיינת חדרי כושר, ובחדר הצפוף מדברים על פוליטיקה. אמזלג קורא לאחד המתאמנים - אבי חדד, אישיות מוכרת באשדוד ובעל טור במקומוני העיר, לאחר ששמע אותו מדבר על ביבי. "אבי תכיר, זה צורי, חבר שלי מהימ"מ. הוא ברשימה עם ציפי וצריכים לעזור לו. שמעתי אותך מדבר על ביבי בחוץ, לא יצא לנו ממנו כלום. גם אני הייתי ליכוד". אמזלג ממשיך בניסיונות השכנוע גם עם לקוחות אחרים, ולא מסתפק בהם. השיא היה כשלחדר נכנסה אחת מעובדות הניקיון, ממוצא רוסי, ואמזלג נתן לה פתק של ‘צפ'. "את זה תשימי בקלפי'", אמר לה, ונתן לה עוד כמה פתקים. "כמה עובדות אתן, תשע? קחי, תחלקו לכולם, שישימו את זה בקלפי".

לאחר מכן נכנס לחדר יחיאל מלכה, המוכר באשדוד כפעיל ותיק של מפלגת העבודה, איש של עמיר פרץ, שעבר אתו ל"תנועה". בפיו של מלכה אין טובות. התקציב מועט - 13 אלף שקל בלבד - והמלאכה מרובה. "אבל למה אין לכם מאגרים של טלפונים?", שואל אמזלג, "יש לי פה ארבע טלפניות שיכולות לעשות טלפונים ברוסית, אבל אין להן מאגרים. לי יש מאגר של 20 אלף לקוחות פוטנציאלים, לקחתי מהעירייה וממקומות אחרים, בלחיצה אחת כולם קיבלו SMS על מבצע בחדר כושר ליום הבחירות. הייתם יכולים לעבוד באותה שיטה".
"תראה, יש מגבלות של תקציב", משיב לו מלכה. "הלכתי למאגר של 500 מתפקדים של העבודה, בתקווה שהם יביאו את בתי האב שלהם. הלכתי גם לרשימות של קדימה". גם צור מנסה להסביר: "אנחנו מפלגה חדשה, נסמכים על קדימה והעבודה. ביום שבו יהיו לנו מתפקדים, אז יהיו מאגרים".

עם האופטימיות הזאת ממשיכים לאשקלון, העיר שבה גדל צור, ושהוא מחשיב כסוג של מעוז. אפשר היה לשער שנמצא שם מערך מסודר יותר, אבל לא. צור ואנשיו נכנסים לסניף של המשביר לצרכן, העמוס בקונים, ולאחר כמה לחיצות ידיים הם נסוגים, אולי בשל האדישות של האשקלונים שלא כל כך מזהים את בן עירם. לא רחוק מהמשביר נמצא המטה - משרד תיווך נדל"ן בגודל של מטר על מטר, שלכבוד יום הבחירות הוסב למרכז פעילות על ידי הבעלים, חבר של שבתאי בירן, נציג מפלגת "התנועה" בעיר.

בחדר הקטן מצטופף שעטנז לא ברור של פעילים: אנשי התנועה הירוקה באשקלון (הירוקים חברו ללבני בבחירות), יחד עם פעילים של עמיר פרץ באשקלון, פעילים של לבני וחברים אישיים של צור. מדברים על הא ועל דא, על אחוזי ההצבעה ועל "מה התחושה", ובסוף מחליטים לקפוץ לסיבוב בקלפיות, כי הרי זה מה שעושים ביום כזה. כשמגיעים לקלפי מגלים נוכחות גבוהה במיוחד של יש עתיד, קצת פחות של הליכוד ביתנו, אך רק פעיל גלמוד אחד של "התנועה".

צור ואנשיו חושבים לקפוץ לעוד קלפי אחת, אך בסוף מחליטים להמשיך לבאר שבע. בשלב זה כבר יש בפיו של צור תירוצים נוכח מה שמסתמן ככישלון. "היה לנו מעט זמן", הוא אומר, "המפלגות האחרות ותיקות, עובדות כל הזמן, ולפיד עובד כבר שנה וחצי. אנחנו תנועה שקמה תוך חודש וחצי. זה לא פשוט. אם רק היה לנו עוד חודש, וזה כל מה שרציתי, היינו מגיעים לתוצאות אחרות".

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#