מרוץ החלל הבא: מי יבנה את המעלית שתיקח אתכם עד לירח - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מרוץ החלל הבא: מי יבנה את המעלית שתיקח אתכם עד לירח

רעיון מטורף שהבריק במוחו של מהנדס רוסי לפני 60 שנה, לבנות מעלית ישירה לירח, עשוי ליהפך יום אחד למציאות ■ מדענים משתעשעים ברעיון, משוגעים לדבר מחפשים פתרונות, וחברה אחת, עם רקע בעייתי, הצליחה אפילו לגייס לעניין 20 אלף דולר - כפול ממה שציפתה

16תגובות

ב-1957 הרגיש יורי ארטסוטנוב שהצליח להגיע לתגלית אדירה, מונומנטלית, שרק מעטים הצליחו להשיג בתולדות האנושות. כמה ימים לפני כן הוא שוחח עם חבר שאביו היה מדען מהולל עם גישה לכתבי עת מדעיים מחו"ל, שסיפר לו כיצד האמריקאים הצליחו להמציא חומר חזק במיוחד, שאפשר יהיה לייצר ממנו כבל באורך 400 ק"מ שלא ייקרע או יישבר. ארטסוטנוב, מהנדס מלנינגרד (כיום סנט פטרסבורג) בתחילת שנות ה-30 לחייו, זיהה את ההזדמנות וחשב לעצמו: כבל כזה יכול להגיע לירח. במקום טילים, האנושות תוכל לטייל בחלל באמצעות כבלים!

כשהוא נרגש, כתב ארטסוטנוב מאמר שבו המציא את מה שכינה "רכבת חשמלית אל הקוסמוס": בפועל, מדובר היה במעלית אל הירח. הרעיון היה כל כך רדיקלי עד ששום כתב עת רציני לא היה מוכן לפרסם אותו. לבסוף, ב-1960, הצליח ארטסוטנוב לפרסם את המאמר שלו - במדור הנוער של העיתון "פראבדה". באותו מאמר גרס ארטסוטנוב שיידרשו לאנושות 200 שנה כדי לייצר רכבת חשמלית שתגיע לחלל.

50 שנה אחרי פרסום המאמר של ארטסוטנוב, שיצר שלא במתכוון ז'אנר חדש של אזוטריה מדעית, נראה שיישומה של המעלית אל הירח שהגה קרוב מאי פעם. באוגוסט השנה הכריזה חברת ליפט גרופ, שהוקמה ב-2003, על כוונתה לבנות מעלית לחלל. בטווח הארוך, כלומר. בטווח המיידי יותר, ביקשה החברה מימון למעלית ניסיונית באורך 2 ק"מ שתגיע מכדור הארץ עד לאטמוספירה - והיא החליטה להשיג את המימון לכך בדרך מסקרנת: אתר ה-Crowdfunding קיקסטארטר. הפרויקט המגלומני זכה, באופן לא מפתיע, לאהדת הרשת, שחיבבה את השאפתנות המופרכת שלו: תוך פחות משבועיים גייסה החברה יותר מ-20 אלף דולר דרך קיקסטארטר, הרבה יותר מ-8,000 הדולר שהגדירה כיעד לגיוס.

המוזיאון להיסטוריה של הטבע

אולם שאיפות לחוד ומציאות לחוד. עד שיגיע לחלל, מייקל ליין, נשיא ליפט פורט ומייסד החברה, עובד מבית אמו בפרברי סיאטל, שם נמצא המטה הראשי של הסטארט-אפ. אין לו הרבה כסף, לדבריו, וגם את המיליונים שצבר במשך השנים מעיסוקיו בנדל"ן הפסיד. ב-2007 אף הואשמה ליפט פורט בהנפקת מניות שלא כחוק. ליין נותר עם הפסדים של 2 מיליון דולר לאחר שבע שנות פעילות, והכניס את החברה להקפאה. ב-2010 הוא החיה אותה, כשהוא ממוקד ונחוש בדעתו להשלים את הפרויקט. אלא שהפעם המטרה אינה מעלית חלל - אלא מעלית ירח.

"אין לי רקע הנדסי או כימי", מודה ליין. "הרקע שלי הוא ניהול עסקי ומימון. נמשכתי לרעיון של טיסות חלל עוד בימי בית הספר התיכון, ותמיד אהבתי מדע בדיוני. מרבית חיי עסקתי בניהול השקעות, אבל מה שעניין אותי באמת הוא עסקי החלל. מישהו סיפר לי על הרעיון של מעלית חלל ונדלקתי על זה. עבדתי על זה ב-2001-2007, ובסופו של דבר הפסדתי הרבה מאוד כסף. אבל יחד עם עוד כמה אנשים התחלתי לחשוב מה בעצם נוכל לעשות עם הטכנולוגיה שהיתה לנו, ואז התחלנו לעבוד על הפרויקט של המעלית לירח".

אז איך מעלית הירח תעבוד? "נמתח כבל מאדמת הירח לנקודת האיזון בין כוח המשיכה בין הירח לבין כדור הארץ", מסביר ליין. "בנקודה זו כוח המשיכה של הירח ושל כדור הארץ מבטלים זה את זה. מטוס מיוחד ייקח אותנו לנקודת היציאה של המעלית. הנוסעים והמטען יעלו אל תאי המעלית, שיהיו לצורך העניין רובוטים בגודל של בואינג 747 או 777, והם ייקחו אותנו לירח. הכבל יתחיל באדמת הירח ויסתיים בעד שני שלישים מהדרך לכדור הארץ, כך שאורכו יהיה כ-250 אלף ק"מ.

"הפרויקט מיועד להתגבר על כוח המשיכה של כדור הארץ ב-55 אלף הק"מ הראשונים מכדור הארץ עד נקודת האיזון. כדי לצאת מהתחום הזה צריך המון דלק, ואחר כך צריך דלק כדי להאט את הטיל כך שהוא יצליח לנחות על הירח. זו הסיבה שלא חזרנו במשך השנים לירח - כי לא הצלחנו למצוא דרכים יעילות להאט את הטיל.

"כשעבדנו על מעלית החלל, טעינו כשחשבנו שנוכל לפתח את הכבל תוך שלוש-ארבע שנים. עברו עשר שנים וזה לא קרה. היו הרבה התפתחויות חשובות בתחום החומרים החזקים, אבל פריצת הדרך שהיינו צריכים לא קרתה. חשבנו שהיא תעלה 15 מיליארד דולר, אבל לא חיברתי את המספרים נכון. להערכתי, מעלית הירח תעלה רק 800 מיליון דולר לשמונה שנים".

אם ליין נשמע לכם, איך לומר, קצת משוגע, חכו רגע. מחכה לכם הפתעה. "אני יודע שזה נשמע הזוי", אומר ד"ר מייקל שערה, אסטרופיסיקאי והאוצר לענייני אסטרופיסיקה במוזיאון להיסטוריה של הטבע בניו יורק, שבו מוצג דגם של מעלית חלל, שיגיע במארס למדעטק בחיפה. "אך הרעיונות שליין מנסה להגשים מבוססים על ממצאי מחקר אמיתיים ותקפים, שהוכחו במשך השנים. אם היה הכסף הנחוץ, אפשר היה להקים את מעלית הירח. אבל כידוע לנו, תוכנית החלל האמריקאית המאוישת נמצאת בצרות משום שהממשל החליט לקצץ את התקציב של נאס"א, כך שלא ברור לאן בדיוק היא תתפתח. בינתיים מדענים ומשוגעים לדבר משתעשעים ברעיונות האלה. ברור שהם לא יוכלו להרים פרויקט כזה בעצמם, אבל בלעדיהם לא נוכל להגיע רחוק.

"הרעיון הזה הגיוני מבחינה פיסיקלית והנדסית. ברור שלא יהיה פשוט להקים את הפרויקט, ולא ברור כמה הוא יעלה. היזמים שלחו הצעה מפורטת לנאס"א, ומדי שנה מתקיימת פגישה בינלאומית של אנשי נאס"א ואנשי סוכנות החלל האירופית כדי לדון ברעיונות האלה, אבל בנאס"א עובדים כיום בעיקר על בניית טילים לחלל".

שערה לא מתכחש לאתגרים הגדולים שעומדים בפני היזמים: "הרעיון אינו חף מסכנות: סביב כדור הארץ מסתובבים לוויינים, שעלולים לפגוע בכבל. אני חושב שתוך 30-40 שנה אפשר יהיה לבנות את הטילים שימתחו את הכבל עד הירח, את הכבל ואת המעליות שינועו עליו. אם ריצ'רד ברנסון יצליח להשיק את פרויקט מטוס החלל שלו, הוא יוכל להמשיך לשלב הבא: מטוס חלל שיטוס גבוה יותר, עד לנקודת היציאה של המעלית בגבול כוח המשיכה של כדור הארץ".

ההשראה: מגדל אייפל

ארטסוטנוב, כיום בן 83, אמנם נחשב לממציא מעלית הירח, אולם הרעיון נולד הרבה לפני שפורסם בעמודי הנוער של "פראבדה". הוא הועלה לראשונה על ידי המדען הרוסי קונסטנטין ציאולקובסקי, חלוץ המסע לחלל והראשון שהציע להשתמש במנוע רקטי כדי להגיע אליו. כשהוא שואב השראה ממגדל אייפל, העלה ציאולקובסקי רעיון למגדל כל כך גבוה, שקצהו יהיה מחוץ לאטמוספירה. כל כך גבוה, שאם תקפצו מגגו, במקום ליפול, פשוט תרחפו כמו בסרט מצויר. הרעיון המשיך להתגלגל עד שארטסוטנוב הפך אותו למעלית החלל.

ב-1966 גילו אוקיינוגרפים במכון סקריפס לחקר האוקיאנוסים בקליפורניה את רעיונותיו של ארטסוטנוב ופיתחו אותם, כשהם מציעים מעלית חלל שתהיה עשויה מכבל כל כך דק - עד שההצעה נחשב ללא ישימה. אבל הרעיון הועלה שוב בכל זאת על ידי ג'רום פירסון, מהנדס אמריקאי שעבד בנאס"א, במעבדות הפיתוח של חיל האוויר האמריקאי ומאוחר יותר עבור יוזמת ההגנה האסטרטגית של הנשיא רונלד רייגן, הידועה יותר בשמה הלא רשמי "מלחמת הכוכבים". פירסון, מהנדס מחונן, לא היה מודע לעבודות הקודמות על מעלית החלל, והגה ב-1975 קונספט של מעלית לחלל שתבטל את הצורך ברקטות.

חיים הנדוורקר

את רעיונותיו פירסם פירסון בירחון הבינלאומי "אקטא אסטרונאוטיקה", ובכך הוציא את מעלית החלל מתחום האזוטריה היישר ללב המיינסטרים של קהילת החלל הבינלאומית. הרעיון של פירסון היה מפורט בהרבה מהמיזמים הקודמים, והוא חישב בפרוטרוט את עובי הכבל, את סוג החומרים שיידרשו כדי לבנותו ואת המנגנון המורכב שיידרש כדי לאפשר מסע לחלל באמצעות מעלית. מאוחר יותר הרחיב פירסון את רעיונותיו והציע לבנות מעלית לירח.

במשך השנים המשיך חלום המעלית לטרוד את מוחותיהם של מדענים אחרים, בהם פול בירץ' מבריטניה. הטיסה המאוישת האחרונה לירח נערכה ב-1972, אז שוגרה אפולו 17, ומאז צבר הרעיון אהדה בקרב חובבי חלל רבים, שחיפשו בייאוש פתרון זול יותר מרקטות שיאפשר לאנושות לצאת מגבולותיו המחניקים של כדור הארץ, ואולי אפילו להשתמש בירח כבסיס ליציאה לפלנטות מרוחקות.

ואז הגיעה ליפט פורט, שבה מועסקים כיום, בסך הכל, שני עובדים. אחד מאותם עובדים הוא מרשל יובנקס, המנהל הטכני של החברה, שהציג השנה בכנס Lunar Exploration Analysis Group - שנועד לסייע לנאס"א לתכנן את השלב הבא בחקר החלל ולמצוא דרך זולה ויעילה להחזיר בני אדם לירח - את התוכנית לבניית אב הטיפוס של המעלית לירח, אותו חיבר יחד עם ליין.

"בגרסה המקורית היינו ליפט פורט 1.0, וכיום, בגרסת מעלית הירח, אנחנו ליפט פורט 2.0", אומר ליין. "אנחנו קשורים לחוקרים ב-60 אוניברסיטאות, ו-800-1,000 מדענים עובדים על הפרויקט מהיבטים שונים. הם לא מקבלים כסף, ועובדים על זה בזמנם החופשי. יש הרבה משוגעים לרעיון הזה, והם מקדישים הרבה מאוד שעות לעבודה על הפרויקט".

לפני כמה חודשים נפגשו אותם משוגעים לדבר, עשרות מדענים ומהנדסים שבטוחים בישימותו של הרעיון, בסיאטל לצורך כנס ISEC, ארגון המגדיר את עצמו כקונסורציום למעלית החלל הבינלאומית. דיוויד הורן, חבר מועצת המנהלים של הקונסורציום, אומר כי המדענים מנסים להוריד את עלות הטסתם של בני אדם ומטענים לחלל מ-167 אלף דולר לק"ג ל-100 דולר בלבד, וכי אפשר יהיה לעשות זאת בעזרת המעלית. כך גם אפשר יהיה להטיס לחלל כמויות גדולות של חומרים, וכן לייבא לכדור הארץ מחצבים מכוכבים אחרים.

המוזיאון להיסטוריה של הטבע

הורן מאמין כי עלות הבנייה של מעלית חלל תהיה 10-50 מיליארד דולר - הרבה יותר מ-800 מיליון הדולרים שמעריכה ליפט פורט, אבל פחות מעלותה של תחנת החלל הבינלאומית, שהקמתה לפי הערכות עלתה 100 מיליארד דולר (ש-50 מיליארד מהם שולמו על ידי משלמי המסים בארה"ב). לדבריו, האתגר הגדול הוא לבנות כבל שיהיה חזק מספיק כדי לעמוד במשימה, אך באותה מידה יהיה קל מספיק כדי שאפשר יהיה למתוח אותו אל החלל.

הורן, מדען מחשבים במקצועו, אומר כי בכל העולם אפשר למצוא אנשים שנדבקו בקדחת המעלית. "ביפן ובאירופה מתקיימות ועידות המוקדשות לעניין, וכמו כן מתקיימות תחרויות כדי לקדם את הרעיון. כולנו עושים את זה כתחביב וללא מטרת רווח. אנחנו נהנים לעשות משהו שישנה את העולם".

מה דעתך על רעיון המעלית לירח?

"אני חושב שזה רעיון מצוין לבנות מעלית מחומרים קיימים, רק לא ברור לי איך הם ירוויחו כסף. בנוסף, כדי להגיע למעלית שלהם, נצטרך מעלית נוספת מכדור הארץ, וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לקדם. כל התקדמות בתחום היא דבר חיובי".

בן שלף, שנולד וגדל בישראל, למד הנדסת חשמל ומכונות בטכניון ולאחר הלימודים עבר לארה"ב, הוא חבר מועצת המנהלים והמנהל הטכני של ISEC. מקור פרנסתו הוא החברה J2 Engineering, המתמחה במערכות סולאריות. ב-2002 הוא נדלק על רעיון מעלית החלל לאחר שקרא מאמר בנושא, ובהמשך יזם וניהל תחרות שנתמכה על ידי נאס"א בעלות כוללת של 4 מיליון דולר לבנייה של סיבים חזקים והעברת אנרגיה באמצעות קרינה. השילוב של שתי הטכנולוגיות האלה הוא הבסיס לרעיון של מעלית החלל.

"90% מהאתגר המשימות בחלל נוגע ליציאה מכדור הארץ, כי ברגע הצלחת לעשות זאת - עשית 90% מהעבודה", אומר שלף. "הבעיה הגדולה ביותר בבניית מעלית חלל, שתעלה לגובה של 100 אלף ק"מ, היא ליצור את הכבל. מדענים פיתחו ננו-צינוריות פחמן, שמתאפיינות בחוזק יוצא דופן, ויש מחקרים רבים בנושא, אבל הבעיה היא לייצר ממנו כבל עמיד. הפיתוח יימשך שנים רבות".

מה הגישה של נאס"א לרעיון?

"נאס"א נתנה לנו כסף לתחרויות, אבל הם לא ישקלו להיכנס לפיתוח מעשי לפני שתהיה התקדמות משמעותית בטכנולוגיות הבסיסיות של הרעיון".

כמה זמן ייקח לבנות כבל כזה?

"קשה לחזות דברים כשעוסקים בטכנולוגיה בסיסית. זה יכול לקרות מחר, ובאותה מידה - בעוד מאה שנה. לפעמים מתקדמים במהירות ואז עוצרים. אנחנו גם לא יכולים לחזות את העלויות של הפרויקט, וכל מי שאומר אחרת - לא דובר אמת".

שלף אינו נלהב מרעיון מעלית הירח. "הרעיון הזה חדש יחסית. גם אם מבחינה פיסיקלית הוא אפשרי, אני לא מבין את התועלת שבו. מעלית הירח לא פותרת את הבעיה המרכזית שלנו, יציאה מכדור הארץ לחלל. היא מתחילה בחלל - ואם אתה כבר שם, לנחות על הירח זה לא סיפור גדול. בעיה נוספת היא שמעלית החלל מוגבלת לנקודה מסוימת על הירח. לדעתי אין שום סיבה לבנות אותה. כדי להגיע באופן יעיל למקום היציאה של המעלית, בקצה האטמוספירה, נצטרך לבנות מעלית חלל. אז מה נעשה עם מעלית ירח בלי מעלית חלל?"

"מישהו צריך להתחיל"

"הטכנולוגיה הנחוצה להקמת מעלית החלל לא קיימת עדיין, אך הטכנולוגיה הנחוצה להקמת מעלית ירח קיימת ברובה, ולכן אפשר ליצור אותה במהירות רבה יותר", מגיב ליין. "יש חומרים שקיימים כיום, כמו הקוולר שמשמש להכנת אפודי מגן, שיכולים לשמש את מעלית הירח. הכבל של מעלית הירח יכול להיות חלש יותר מאשר הכבל למעלית החלל, כי כוח המשיכה של הירח הרבה יותר קטן".

הרעיונות שלך נשמעים מעט מופרכים. אתה לא קצת חולם?

"הגדירו אותי ככה, אבל אני לא כזה. אני באמת מאמין שאנחנו בכיוון של יצירה של משהו גדול, בין אם זה מעלית חלל או מעלית ירח".

למה זה כל כך חשוב?

"חשוב לשחרר את האנושות מכבלי כוח המשיכה ולהגיע לפלנטות מרוחקות. מעלית חלל או מעלית ירח תוכל להעביר כמויות גדולות של אנשים ומשאות לירח, שישמש אותנו כבסיס לשיגורים של חלליות לפלנטות מרוחקות. היום אפשר להעלות לירח אולי חמישה אנשים בנסיעה אחת. זה יפה, אבל אלה לא המסות שאנחנו צריכים. עד שייוולדו לבני אנוש תינוקות על הירח - לא אהיה מרוצה".

אבל זה יעלה כל כך הרבה כסף.

"חלק גדול מההתפתחויות הטכנולוגיות היום-יומיות התחילו מפעילות החלל. הרבה דברים שאנחנו רואים כיום באינטרנט מקורם בטכנולוגיה של מחקר החלל. הטכנולוגיה של המאה ה-21 לא היתה קיימת לולא הטכנולוגיה שפותחה בנאס"א. לדאבוני, אני לא חושב שנאס"א בדרך הנכונה. נכון שהם מותחים את הגבולות בתחום הטילים, והם טובים בזה, אבל זה לא מספיק. הייתי רוצה שנאס"א תיכנס גם לתחום מעלית הירח או החלל. התקציב העולמי לחקר החלל הוא 85-90 מיליארד דולר בשנה, והתקציב של נאס"א הוא כ-65 מיליארד דולר. אם סוכנויות ממשלתיות אחרות ייכנסו לתחום, בהחלט נוכל לדחוף את הפרויקט".

איך אתה מתכוון להתפרנס בינתיים, עד שהמעלית תיבנה?

"תוך כדי העבודה על הפרויקט נוכל לפתח מוצרי לוואי, ולהרוויח כסף ממכירה של הפטנטים או המוצרים. יש לנו 20 רעיונות לפטנטים בתחום הרובוטיקה, החומרים והטלקומוניקציה".

ואיך תעשו כסף מהפיתוח?

"כמו בתחום הרכבות: נסלול את המסילה ואז נגבה כסף על המשאות. יש אנשים שטוענים שהפרויקט גדול עלינו, אבל מישהו צריך להתחיל עם זה, לא?"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#