בלי ועדי עובדים ושביתות איטלקיות: הכירו את הנמל הפרטי הראשון בישראל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בלי ועדי עובדים ושביתות איטלקיות: הכירו את הנמל הפרטי הראשון בישראל

בשבוע שבו האטו עובדי נמל אשדוד את קצב פריקת האניות, עולה מחדש הצורך בנמלים תחרותיים ויעילים ■ מספנות ישראל, נמל פרטי קטן שמצליח להרוויח בלי לפגוע בשירות, מלמד שאפשר לעשות את זה

95תגובות

במבט ראשון קשה להבחין בהבדל בין הנמל של מספנות ישראל לבין הנמלים הגדולים באשדוד ובחיפה. הנמל הקטן, המתפרש על שטח של 350 דונם בלבד, דחוק בין רציף המכולות הישן של נמל חיפה לנחל הקישון, ומכיל בסך הכל ק"מ אחד של רציפים, שרק 600 מטר ממנו משמשים לנמל והשאר כמבדוק לספינות. במבט שני משהו נראה שונה. הנמל כמעט סטרילי, והמנופים החדשים והמצוחצחים מזכירים צעצועי לגו ענקיים.

מאחורי התחושה השונה עומדת העובדה שנמל מספנות ישראל הוא הנמל הפרטי הראשון בישראל. אמנם רק 1.3 מיליון טונה סחורות נפרקו בנמל זה בשנה האחרונה - מתוך 43 מיליון טונה הנפרקות בשנה בישראל - אך שיחות עם בכירים בענף, יבואנים, סוכני אניות ועמילי מכס מעלות כי השפעתו של הנמל הזה גדולה הרבה יותר מגודלו היחסי של נתח השוק שלו.

עקבו אחרי TheMarker בטוויטר

באמצע אוקטובר פירסמה חברת נמלי ישראל את שלב המיון המוקדם במכרז לבחירת הקבלן שיקים את הנמלים החדשים במפרץ חיפה ובאשדוד. אלא שקבלת ההחלטות לגבי הנמלים החדשים נמתחת כבר חמש שנים, ואף ממשלה אינה מוכנה להכריע אם הנמלים החדשים שייבנו יהיו פרטיים - ובכך ייצרו את התחרות המתבקשת בענף. ממשלה שתבחר בדרך זו, ולא תחליט על סינוף הנמלים החדשים לחברות הנמל הקיימות, תסכן את עצמה בכניסה למלחמה חזיתית בוועדי העובדים של הנמלים הקיימים - שהם כנראה הוועדים החזקים במדינה כיום, לצד הוועד של חברת החשמל.

השביתה האיטלקית שהובילו השבוע עובדי נמל אשדוד, על רקע ניסיונותיו של דירקטוריון הנמל להגביל את העסקת בני משפחותיהם של העובדים, הבהירה שוב מי בעל הבית בנמלים הגדולים. תוצאות השביתה הזו - האטה של 20% בקצב פריקת אניות ופקק של אניות מחוץ לנמל - הדגישו את עוצמתם של הוועדים ואת היתרון של נמלים פרטיים ותחרותיים.

עד לפני 20 שנה היה מספנות ישראל מפעל ספינות כושל, אבל הוא היה גם המפעל היחיד בישראל המחזיק רציף עצמאי, שמתאים לפריקה ולטעינה של אניות. כשיצא לדרך המכרז למכירת מספנות ישראל בתחילת שנות ה-90, נראה היה שהאחים עופר מתעניינים ברכישתו. לא היה דבר טבעי מכך שהאחים עופר, שבנו את האימפריה העסקית שלהם בתחום הספנות והתמודדו במשך השנים במכרזים על חברות ממשלתיות שהופרטו, ירוצו בכל הכוח לרכוש את המפעל הכושל.

אייל טואג

באותה תקופה יצר קשר יולי עופר ז"ל עם בכיר בענף הנמלים. "יולי אמר לי: 'תגיד לי, זה המספנות, לא יהיה שם נמל בסוף?'", "מספר הבכיר. "אמרתי לו 'איזה נמל? איזה מנהל יאשר לפרוק שם משהו? הוועדים הרי ישרפו אותו באותו יום'. אז יולי אמר לי: 'אתה צעיר ותמים, ואתה עלול עוד להתבדות".

אותו בכיר אכן התבדה. עופר לא רכש את מספנות ישראל, אלא שלושה אנשי עסקים צבעוניים - שלמה שמלצר, שלומי פוגל וסמי קצב (שבהמשך מכר את חלקו לענקית הספנות העולמית לוסי בורכרד) - שהמאחד אותם במידה רבה הוא שכל אחד מהם הוא מעט אאוטסיידר בקהילייה העסקית. השלושה, שקנו את המספנות תמורת 12 מיליון דולר, חשבו מלכתחילה על הקמת נמל: כבר ב-1995, במקביל להסכמי אוסלו ותהליך השלום עם ירדן, הם הגו חזון להקמת נמל משותף, בבעלות ירדנית-ישראלית, בשטח ישראל. היזמים ניהלו שיחות עם הגורמים הירדניים הרלוונטיים, אך גילו שבצד הישראלי אין נכונות לקדם מהלך כזה, ורעיון הנמל ירד מהפרק.

ב-2005 העבירו שר האוצר בנימין נתניהו ושר התחבורה אביגדור ליברמן את הרפורמה בענף הנמלים, תוך שהם מפרקים את רשות הנמלים הישנה ומקימים את חברות הנמל - חברת נמל אשדוד וחברת נמל חיפה - בניסיון לייצר תחרות. במקביל הוקמה חברת נמלי ישראל - בעלת הבית המחזיקה בשטחי הנמלים בישראל, שממנה שוכרות חברות הנמל את השטחים שלהם הן זקוקות.

לאחר עשור של ניסיונות מצאה את עצמה מספנות ישראל מנהלת משא ומתן עם גוף המחויב לייצר תחרות על פי חוק. שנתיים אחר כך סוכמו התמלוגים שתקבל המדינה והתמלוגים שתקבל חברת נמלי ישראל כבעלת הקרקע, והתקבל הרישיון לפתיחת נמל פרטי. הרציפים ששימשו את החברה לבניית אניות נהפכו לנמל. עוד לפני כן, בניסיון להבטיח שוועדי העובדים בנמלים יאפשרו לנמל החדש לקום מבלי לשבות, נחתם הסכם עם ההסתדרות, שבו נקבע כי הנמל לא יעבור רף של 5% מפעילות הפריקה בישראל - לא תחרות אמיתית שיכולה לאיים על הנמלים הוותיקים.

לרשות שלושת היזמים עמדו תשתיות קיימות, שנרכשו במחיר מבצע יחסית לעלות הקמתן. כחלק מהרכישה קיבלה מספנות ישראל מהמדינה אשראי כדי לרכוש ממנה שני מנופים ניידים בעלות של כ-8 מיליון דולר, וההלוואה הוחזרה.

"נמל הוא תמיד עסק טוב, בכל מקום בעולם", אומר גורם בענף. "כשאתה עובד באופן פרטי ומתחרה בשוק החופשי מול עסק ממשלתי, יש נישות שאתה יכול לעשות בהן עסקים טובים".

ללא רקע וניסיון לגבי הדרך שבה צריך להקים נמל, בחרו במספנות ישראל להוציא מכרז בינלאומי לאיתור חברת ייעוץ. הפור נפל על חברה בת של נמל המבורג, אחד המתקדמים בעולם, המתגאה בכך שהוא מחזיק רציף שמופעל באופן רובוטי כמעט לגמרי. החברה ליוותה את מספנות ישראל כשנה, וייעצה לה להתחיל את פעילות הנמל באופן הדרגתי.

הוחלט שהנמל הפרטי יתחיל את הפעילות בתחום אניות הצובר, המובילות מטען יבש בתפזורת, וימשיך לתחום המטען הכללי. שטחי הרציף הוכשרו, והוקם מחסן בשטח של שישה דונמים לאחסון סחורה בתפזורת. הנמל גם רכש מנוף רב תכליתי, שמתאים לסוגי סחורות שונים.

הלקוח הראשון של הנמל הצעיר היתה פטל ליין - חברת שינוע הסוכר הגדולה בעולם, שרצתה להקים בישראל מרכז אספקה. פטל ליין הקימה מפעל לייצור סוכר נוזלי סמוך לבתי הזיקוק בחיפה, ושאפה לזקק ולמכור סוכר נוזלי באזור. הנמל הפרטי הביע נכונות לייצר עבורה את התשתיות המתאימות, והחברה עבדה עמו שנתיים - עד למכירתה ולסגירת המפעל לזיקוק סוכר.

"אין מה להשוות לאחרים"

הצורך להשיג לקוחות ולקדם את הפעילות הביא את הנמל הפרטי להתחרות בנישה שלא היתה מוכרת עד אז בענף הנמלים - השירות. הקרב על הלקוחות מתבטא בשירותים שלא קיימים בנמלים אחרים, או שמוצעים תמורת תשלום נוסף.

שירות כזה, לדוגמה, הוא פריקת סחורה מסוימת בדחיפות מפני שהלקוח נמצא בבעיה והעברתה ישירות למפעל, או טאטוא הרציף במהלך הפריקה כדי למנוע אובדן סחורה. בשנים האחרונות נוהגים הנמלים לפרוש יריעות ברזנט סביב אניות הצובר במהלך הפריקה, כדי למנוע מהסחורה להישפך לים, הן משיקולים כספיים והן משיקולי הגנה על הסביבה. אך בעוד שבנמלים הגדולים גובים מהלקוחות תשלום על היריעות, במספנות ישראל מוענק השירות הזה בחינם.

בנוסף, בנמל ניצלו את היותם המסגרייה הגדולה בישראל כדי לייצר גראבים אטומים - מלקחיים המחוברים למנוף ומשמשים לאחיזת הסחורה, הנפתה מתוך האנייה ופריקתה החוצה, שהסחורה לא נוזלת מהם בזמן הפריקה. שירות נוסף שמעניק נמל המספנות הוא "מתמרים" - חיישני מדידת משקל שנועדו למנוע מצב שבו נהגי המשאיות מעמיסים סחורה עודפת ברציף, עוברים בכך עבירת בטיחות ונאלצים לחזור לרציף כדי להוריד חלק מהסחורה.

זאת ועוד: בנמל הפרטי הצוות אמור לעמוד ולהיות מוכן לעבודה עם הגעת האניה לרציף. הסיבה היא לא רק ניסיון להעניק שירות טוב, אלא גם לנצל היטב את השטח הקטן של הרציף. בנוסף, בנמל המספנות מקפידים על עבודה 24 שעות ביממה.

"הם נותנים שירות יעיל, מהיר, נוח וזול בהשוואה לנמל חיפה ולנמל אשדוד", אומר שלום חתוקה, מנכ"ל חברת היבוא שינטרקו. "כגוף פרטי הם תחרותיים בשירות, באיכות ובמחיר. כתוצאה מכך הם נהפכו למעצמה, לנמל מבוקש מאוד. כל הברזל שבעבר היה מגיע לחיפה ולאשדוד מטופל אצלם. היבואנים והספקים שסבלו מסחבת קשה בתחום הזה נהנים כעת מחיים קלים. מבחינת השירות, האיכות והמחיר אין מה להשוות אותם לאחרים. לדוגמה, כמעט אין אצלם פחת".

"הבעיה הכי גדולה בנמלים היא כוח האדם", אומר סוכן אניות, "שכר העובדים במספנות ישראל הוא רבע או חצי מהשכר בנמלים הוותיקים, ומאחר שהעלויות שלו נמוכות יותר - הנמל הפרטי יכול לתת שירות טוב יותר. בתחום הפלדה, למשל, הם מייצרים תחרות גבוהה, משום שבתחום הזה יש רווחיות גבוהה והם יכולים לתת לקוחות הנחות ואף להשתתף בהובלה היבשתית של המטענים דרומה.

"הם נותנים שירות טוב גם בהובלה בתפזורת. בנמל חיפה, למשל, אם אין לך מספיק משאיות כדי להוביל את הסחורה והמנוף של הנמל עומד מושבת - אתה מקבל קנס. בפריקה בתפזורת נותנים במספנות ישראל הנחה של דולר על כל טונה שנפרקת. הם קשובים ללקוחות עם בעיות מיוחדות".

לשירותים שמציע הנמל הפרטי יש משמעות כלכלית ניכרת עבור הלקוחות, מאחר שפריקת הסחורה שווה הרבה כסף. לדוגמה, עלות פריקה יכולה לנוע בין 5% משווי הסחורה במקרה של פריקת ברזל ועד יותר מ-10% במקרה פריקת גבס. "לנמל אשדוד הגיעה אנייה שהובילה תירס במשקל של 120 אלף טונה", מספר יבואן גרעינים. "כשהסחורה הגיעה למכלי האחסון, המשקל בממגורה הראה שהמשקל נמוך ב-440 טונה. 440 טונה שנעלמו בפריקה הם עבורי הפסד של 145 אלף דולר. אתה לא יכול לבדוק ולדעת איך וכמה באמת נכנס לנמל. נמל אשדוד הוא נמל מסואב, שהוועד והעובדים עושים בו מה שהם רוצים. אם אני כיבואן צריך להרוויח את ה-2% שלי, אני צריך למצוא דרך להעלות את המחיר לצרכן. כל יבואן שתשאל אותו על נמל אשדוד יקלל את הרגע שהוא נאלץ לפרוק שם".

הנמל הפרטי משתמש גם בהנחות כדי למשוך את הלקוחות: גורמים בנמלים הגדולים מעידים כי המחירים שמציע הנמל הפרטי בחלק מהתחומים נמוכים כל כך - עד שאין באפשרותם להתמודד עמו בניסיון להסיט את האניות לכיוונם.

פתרון טוב לירדנים

אחת הדרכים שהנמל הפרטי עשוי להיעזר בהן כדי לפרוץ את מגבלת ה-5% היא הפעילות בתחום המתכות. בגלל מלחמת האזרחים בסוריה, סוחרים מירדן לא יכולים לייבא מתכות דרך הנמלים הסוריים, כפי שהיו רגילים, ולכן פנו לפתרון שהציע הנמל הפרטי: פריקת הסחורה בנמל חיפה והעברתה באופן יבשתי לגשר חוסיין, מרחק של 80 ק"מ. הדרך הזו קצרה הרבה יותר מהאפשרות השנייה העומדת בפני הירדנים - ביצוע עיקוף ארוך כדי להגיע לנמל עקבה. המתכות שהוא פורק עבורם אינן נספרות כסחורה שמגיעה לישראל, ולכן אינן מהוות חלק מאותם 5%.

דוגמה אחרת לתחום שהנמל הפרטי נכנס אליו כדי לייצר לעצמו שווקים חדשים הוא יבוא הבקר, תחום מורכב יותר ורווחי פחות. מרבית בעלי החיים המיובאים לישראל דרך הים יוצאים מאוסטרליה ומגיעים לנמל אילת. העגלים המיובאים מאירופה הוטסו עד היום לישראל דרך האוויר. הנמל הפרטי הציע ליבואנים מחיר שהם לא היו יכולים לסרב לו, כדי שייבאו את העגלים בדרך הים אליו.

הנמל הפרטי משמש גם כעורף לוגיסטי עבור חברת נובל אנרג'י, הזקוקה לרציף פריקה וטעינה עבור האניות המשרתות את אסדות החיפושים וההפקה של קידוחי תמר, לווייתן ורישיונות נוספים. לדברי בכיר בענף, נמל המספנות זכה בעבודה בגלל מה שאין לו: "בנמל חיפה השתהו בהעברת ההצעה לחברה הבת של נובל, ובמקביל שמעו בנובל אנרג'י על איגוד העובדים של נמל חיפה - וזה היה מבחינתם סדין אדום. הם העדיפו את הנמל הפרטי".

התחרות מצד הנמל הפרטי מתחילה לתת את אותותיה: יבואנים ואנשי עסקים הופתעו באחרונה לקבל פניות מצד בכירים בנמלים הוותיקים בבקשה שישלחו את אניותיהם לנמל חיפה או לנמל אשדוד, ולא לנמל הפרטי. בנמל אשדוד אפילו מאפשרים ללקוחות לשלם תעריף של מסירה ישירה גם במקרה של אחסון הסחורה - במגבלת זמנים מסוימת. הלקוחות מגדירים את המהלך הזה כחזון אחרית הימים.

משיחות עם לקוחות עולה כי בענף שבו התרגלו לעבוד עם סוכני אניות ועמילי מכס, נוצרות בהדרגה נורמות של שיווק ועבודה מול הלקוחות הסופיים. זו אינה מדיניות מובנית מאליה: מאז ומעולם היה ברור כי סוכני האניות ועמילי המכס הם שקובעים את תנאי המשלוח עבור הלקוח, והשיווק צריך להיעשות דרכם. כיום גם הנמלים הוותיקים מאמצים בהדרגה את הגישה של קשרי לקוחות קצה.

לנמל הפרטי עוד יש לאן לצמוח לפני שיגיע לתקרת ה-5%. גם כך ספק אם השטח הקטן שבו הוא פועל יאפשר לו לגדול הרבה יותר מכך. בנמל עסוקים בימים אלה בהכשרה של רציף נוסף באורך של 400 מטר, המשמש כיום כמבדוק. אחד המפתחות להמשך צמיחתו הוא קו רכבת שיגיע אליו. האזור המיועד להקמת הנמל החדש של חיפה צמוד לנמל המספנות, ובנמל המספנות מקווים כשחלק מפיתוח הנמל החדש ייהנו גם הם מקו הרכבת שאמור להגיע אליו. סימן שאלה נוסף הוא אם ומתי ייכנס הנמל הפרטי ל"עולם הגדולים" ויתחיל לפרוק מכולות. כיום יש לו יכולת טכנית לעשות זאת, אך לא מגיע אליו קו מכולות, וכניסה לתחום תחייב השקעות מסיביות. תחום המכולות רווחי יותר, ואחראי למרבית התעבורה הימית. בתחום זה עשוי להיות לנמל יתרון בגלל אחד מבעלי הבית שלו - מובילת המכולות לוסי בורכרד. בנמלים הגדולים מודעים לסכנה הזו וכבר מיפו את לקוחותיה של לוסי בורכרד העובדים עמם, ודאגו לחתום עמם על חוזים ארוכי טווח כדי למנוע מנמל הקטן לגנוב מהם לקוחות.

בכיר בענף אומר: "אני מעריך שנמל אשדוד יוציא שיניים באיזה שהוא שלב וייתן את ההנחות שנמל המספנות נותן. לאחר שבאשדוד ראו שחלק ניכר מהברזל לא מגיע אליו אלא לנמל הפרטי, הם החלו להציע אחסון חינם ל-72 שעות".

בינתיים הנמל הקטן הוא בסך הכל סיפור כיסוי, גורם עסקי שלא מאיים על הנמלים הגדולים אלא מאפשר להם להצהיר כי קיימת תחרות. כשאנחנו שואלים בכיר בענף אם הנמל הפרטי יקבל אי פעם אישור לפרוץ את מחסום ה-5%, הוא עונה: "נקווה שזה יקרה, אבל עוד חזון למועד. גם לאגד היתה פעם שליטה, וכיום היא מחזיקה רק ב-50% מהקווים".

"פעם אמרתי לחבר'ה בנמל אשדוד: 'חבל שאין מספנות ישראל ליד פלמחים", מספר סוכן האניות. "הם היו מחסלים לכם את העבודה ואת הכוח'. הם ענו לי: 'בחיים לא יהיה דבר כזה'".

מספנות ישראל הוא עדיין נמל קטן ושולי בנוף הספנות הישראלי, ואם הנמלים הגדולים יחליטו להתחרות בו, הם יכולים לחסל אותו במהירות. תחרות אמיתית תהיה רק אם יוקם נמל פרטי גדול. "הממשלה היא זו שצריכה להחליט אם היא יוצאת למלחמה הזו", אומר מקורב לנמל הפרטי."הנמלים לא יגידו 'יאללה, שייכנס פה מפעיל פרטי'".

מספנות ישראל

בעלים: שלמה שמלצר, שלומי פוגל, ריצ'רד בורכרד פעילות: פריקה, טעינה ואחסנת מטענים שנת הקמה: 2008 שטח רציף פעיל: 600 מטר שטח רציף פוטנציאלי: 1,030 מטר סחורות עיקריות המיובאות: מתכות, נייר, עגלים כמות סחורות שנפרקו (2011): 1.3 מיליון טונה הכנסות הנמל בתשעת החודשים הראשונים של 2012: 40 מיליון שקל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#