כולם בעד צדק חברתי - רק אל תגעו להם בירושה - MarketMoney - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כולם בעד צדק חברתי - רק אל תגעו להם בירושה

האם הציבור בישראל ובעולם מוכן "ליישר קו" בירושה? בחינוך? בכישרון?

71תגובות

צדק חברתי, או בהגדרה הכמותית יותר שלו, בעיית אי השוויון בהכנסות, נהפך בשנה האחרונה לאחד הסיפורים המרכזיים בשיח הכלכלי-חברתי הגלובלי, אם לא לסיפור הגדול מכולם. ראיה לכך הגיעה בשבוע שעבר דווקא ממעוזו של מועדון ההון-שלטון - הפורום הכלכלי העולמי.

בסקר הסיכונים הקבוע שמתפרסם לקראת המפגש השנתי של המועדון בעיירה השווייצית דאבוס נקבע, זו השנה השנייה ברציפות, שהסיכון הגדול ביותר לכלכלה הגלובלית הוא "הפער המתרחב בין ההכנסות".

אלון רון

זוהי תופעה חדשה למדי. כלכלן הבנק העולמי ברנקו מילנוביץ', בניתוח שפירסם ב"הרווארד ביזנס ריוויו", מספר שבעבר נדחק המחקר על אי שוויון לעולם התחתון של הכלכלה, ומי שבחר לעסוק בו נחשד שהוא מונע על ידי קנאה. הוא אפילו מצטט את הכלכלן רוברט לוקס, זוכה פרס נובל, שאמר פעם: "אין דבר רעיל למחקר כלכלי רציני כמו מיקוד בנושאים של חלוקת הכנסות".

למזלנו, כיום המצב שונה. אם עד לא מזמן עוד היו רבים, גם בין אנשי הממשל וגם בין אנשי האקדמיה, שטענו כי אי שוויון בהכנסות אינו משפיע על הכלכלה הגלובלית - כיום הם מתמעטים והולכים.

התיאוריה המרכזית שלהם, שלפיה הכסף שמגיע לעשירים מחלחל לאחר מכן לשאר העובדים (Trickle down economics), הוכחה כלא נכונה. היא נקטלה קשות בשנה שחלפה, גם על ידי הנשיא ברק אובמה במסגרת קמפיין הבחירות שלו וגם על ידי דמות אמינה יותר - המשקיע וורן באפט, אחד מארבעת האנשים העשירים בעולם.

בדיקות השוואתיות של מדינות שונות על פני תקופות שונות הראו באופן משכנע למדי כי עלייה באי השוויון, ולא חשוב איך מודדים אותו, מביאה עמה במוקדם או במאוחר האטה כלכלית - ולעתים אפילו משבר היסטורי. בארה"ב, למשל, זינק אי השוויון בהכנסות פעמיים ב-100 השנים האחרונות: פעם לפני המשבר של 1929, ופעם נוספת לפני המשבר של 2008. אפשר אם כן להבין את 1,000 האנשים שהשתתפו בסקר של ועידת דאבוס: מאחר שהאי שוויון בהכנסות עולה ברוב מדיניות המערב, כולל במדינות סקנדינביה השוויוניות לכאורה - החשש מפני משבר כלכלי חדש עולה אף הוא.

וזוהי כמובן לא רק שאלה כלכלית העוסקת בקצבי צמיחה ותוצר לנפש. רוב החוקרים מסכימים שלרמת הפשע והביטחון האישי, בכל מדינה ומדינה, יש קשר הדוק לאי השוויון הכלכלי שבין תושביה, גם אם זה אינו תמיד כל הסיפור.

הדאגה של מועדון השבעים של כנס דאבוס מפני העלייה בחוסר שוויון ודאי קשורה לכך: האי שוויון הטריד אותם פחות בשנים קודמות, כשהוא לא הוציא את האנשים לרחובות, אך ברגע שהוא מתחיל להשפיע על חיי העשירים והאמידים דרך תופעות כמו מחאה ופשע הוא כבר נהפך לבעיה מדאיגה.

אלא שמעבר למדידה של האי שוויון ושל הקשר בינו לבין הפעילות הכלכלית, לא תמיד ברור כיצד ממשיכים לטפל בבעיה. שאלות כמו: "מהו שוויון כלכלי", "איזה סוג של שוויון כלכלי ראוי לאמץ" ו"איך ניתן להגיע לשוויון כלכלי" נותרות בדרך כלל ללא מענה. הן גם נשארות לעתים קרובות מחוץ לשיח הציבורי.

 

לנטרל את תנאי הפתיחה

נראה גם שאין על השולחן רעיונות מעניינים שיאפשרו לספק תשובות לשאלות האלה - אבל זה לא מדויק, קובע מילנוביץ', שמביא שתי דוגמאות של שני חוקרים שהלכו דרך ארוכה בניסיון לענות עליהן. הראשון הוא דווקא פילוסוף פוליטי, ג'ון רולס, מחברו של ספר מוערך בשם "התיאוריה של הצדק", שבו הוא מבטל את העיקרון של "מריטוקרטיה" (תשלום לפי הצלחה) כבלתי מתאים למציאות. לדעת רולס, על חברה צודקת להציע לאזרחיה "שוויון ליברלי", כך שאדם לא יופלה לטובה על בסיס התנאים שבהם הוא נולד ומה שקיבל מהוריו: עושר אישי וגישה להשכלה איכותית. לטענתו של רולס, תנאי הפתיחה האלה לא צריכים להשפיע על רמת ההכנסה של אדם. המשמעות: חברה יכולה, לו בחרה בכך, לבטל אי שוויון כזה על ידי הטלת מס ירושה גבוה מאוד, ועל ידי הענקת השכלה איכותית וזהה לכל תושביה.

רולס הולך אפילו רחוק יותר, למקומות שלא רבים יקבלו בשוויון נפש: הוא קובע שגם תכונות נוספות שאדם קיבל בלידתו ללא שהשקיע בכך מאמץ כלשהו, כגון כישרון או יכולת, ראויים להתייחסות דומה. על פי תפישה זו, כישרון הוא נכס נושא תשואה שניתן במתנה - בדיוק כמו עושר שהתקבל בירושה או השכלה טובה יותר.

החוקר השני, הכלכלן ג'ון רומר, ממשיך את הכיוון של הפילוסוף ג'ון רולס, ומציע חברה שתתגמל את אזרחיה על בסיס דבר מרכזי אחד: מאמץ. כל היתרונות האחרים שאדם נולד עמם - כסף, השכלה, יכולת - יקוזזו ככל האפשר על ידי מערכות המס. במודל חברתי כזה, עודף התמורה שאנשים יקבלו לא ייקבע על ידי התפוקה שלהם (שהיא תוצאה של היתרונות שחלק מהם קיבלו מלידה) אלא על ידי מידת המאמץ שלהם.

בשני המקרים ובשתי תפישות העולם, מסביר הכלכלן מילנוביץ', לא נוצרת חברה "קומוניסטית" בה לכולם אותה ההכנסה. המודלים מייצרים הבדלי הכנסה, רכוש ורמת חיים בין אנשים, אך הם יצמצמו פערים שהצטברו כתוצאה מיתרון "לא הוגן" כמו ירושות וקשרים משפחתיים, והם מציעים תמורה על בסיס כישרון, יכולת או מאמץ - תלוי באיזו גרסה בוחרים.

השורה התחתונה, מסביר מילנוביץ, היא שישנם מודלים פילוסופיים וכלכליים עבור חברה שמציגה צדק חברתי - וישנם גם מנגנונים לא מסובכים במיוחד שמאפשרים ליישם אותו, כמו מיסוי, הגבלות שכר והפיכת אוניברסיטאות האיכות הפרטיות לגופים ציבוריים. אבל לאחר שהתברר שישנן דרכים לבצע קפיצות מדרגה דרמטיות במעלה הדרך לפסגת הר הצדק החברתי חייב כל אחד, ודאי כל אחד שהשתתף במחאה של קיץ 2011 או הזדהה עמה, לשאול את עצמו: איזו חברה הוא רוצה? ומה הוא רוצה לעצמו?

כל אחד ישמח "ליישר קו" עם העשירים ולקבל עבור עצמו ועבור ילדיו את החינוך וההשכלה הגבוהה הטובים ביותר. אבל האם כל אחד מוכן, למשל, למס ירושה של 90%, שהתקבולים ממנו יחולקו שווה בשווה בין כל האזרחים? רבים במחאה החברתית זעמו על "אוכלי החינם" במונופולים, בארגונים המסואבים של הסקטור הציבורי ובקרב מגזרים מסוימים בחברה החרדית. אבל האם הם מעוניינים להחליף את השיטה הכלכלית-חברתית הנוכחית במודל שבו התמורה לכל עובד נקבעת בעיקר על ידי מאמץ?

 

מהפכה או הפגנה סקטוריאלית

ומה בדבר הרעיון של "יישור קו" גם מול גורם כמו יכולת מולדת - שכן אחרת "המוכשרים" הם אלה שייהפכו לעשירים החדשים, ושוב לא יתקיימו לא שוויון בהכנסות ולא צדק חברתי? ספק רב אם רעיון כזה יגיע אי פעם לשיח הציבורי.

אם הם אכן יתמודדו עם השאלות האלה, ייתכן שרבים ממשתתפי המחאה החברתית יחליטו, בינם לבין עצמם, שאין להם עניין במהפכות. הם רק רצו להביא לשיפור ברמת החיים שלהם באמצעות תיקון של עוולות, שבהן מגזרים מסוימים לקחו כספים שהיו "מגיעים" גם להם.

כמעמד ביניים, חלקם עם הורים בעלי נכסים ועם השכלה על-תיכונית, מעמד הביניים לא באמת ביקש ליישר קו עם כל אזרחי המדינה. אך אם כך, האם אין זה אומר שהמחאה החברתית היתה סוג של הפגנה סקטוריאלית שבה מגזר מסוים ניסה לשפר את מעמדו הכלכלי? דבר אחד בטוח: קשה יהיה להעניק לכל הציבור גם צדק חברתי, בדמות פערי הכנסה נסבלים והזדמנויות שוות לכולם, וגם מסים נמוכים כפי שרבים מעדיפים.

עשרה ימים לפני הבחירות לכנסת, מי שמלין על עליבותם של הפוליטיקאים ועל היעדרותם של רעיונות חדשים ומרחיקי לכת לבניית חברה טובה יותר, ראוי שיסתכל פנימה וישאל קודם את עצמו: איזו חברה הוא היה רוצה לבנות - ואיזה שינוי היה מוכן לבצע אצלו בדרך לצדק החברתי הזה. כי פוליטיקאים, בסופו של דבר, עושים בדיוק את מה שהבוחרים שלהם רוצים שהם יעשו - ונכון להיום לא מתקיים בשאלות האלה כל דיון או שיח ציבורי.

הכלכלן מילנוביץ', במבט על החברה האמריקאית, כותב כי הרעיונות והאפשרויות קיימים, אבל אין נכונות לבצע אותם - ולכן הוא מעריך שלא יחול שינוי בפערים הגדולים בהכנסות בין העשירים לבין כל היתר. נכון לעכשיו, נראה שהמסקנה שלו תקפה גם למדינת ישראל.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עדכונים שוטפים משוק ההון בישראל ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם