כך דיכאה הבולשת את מחאת וול סטריט בשיתוף פעולה של הבנקים - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
כשה-FBI הרס את אוקיופיי

כך דיכאה הבולשת את מחאת וול סטריט בשיתוף פעולה של הבנקים

מסמכים שנחשפו ערב חג המולד מוכיחים כי FBI ניהל מעקב שיטתי נגד "אוקיופיי וול סטריט" והגדיר אותה כאיום טרור, תוך שיתוף פעולה עם המגזר הפיננסי; אז מדוע התקשורת האמריקאית מתעלמת?

37תגובות

בסיפור המדהים הזה, שפרסומו עבר בדממה כמעט מוחלטת בתקשורת האמריקאית, כדאי פשוט להתחיל מהעובדות. מסמכים של הבולשת הפדרלית (FBI) שנחשפו לציבור בדצמבר מגלים כי ה-FBI הגדיר את מחאת Occupy וול סטריט כאיום טרוריסטי, ותיכנן לדכא אותה ברמה אסטרטגית כלל-ארצית, תוך שיתוף פעולה עם אוניברסיטאות ועם בנקים ותאגידים פרטיים במגזר הפיננסי. כל זאת, אף שה-FBI היה מודע לכך שמארגני המחאה "קראו במפורש להפגנות לא אלימות ולא עודדו כל שימוש באלימות", כפי שציין בעצמו במסמכיו.

הסוף ידוע - בתום כמה חודשים של מחאה חברתית רחבה בקנה מידה היסטורי היא גוועה כמעט לחלוטין, לאחר שדוכאה באלימות, לעתים קשה, כנגד מפגינים בניו יורק ובערים נוספות ברחבי ארה"ב. הדיכוי כלל, בין היתר, מעצרים המוניים, פיזור מאהלי מחאה בצווים עירוניים ואלימות נגד מפגינים, כולל ירי מאש חיה וריסוס גז פלפל על מפגינים עצורים. בזמן שהמחאה צברה תאוצה והתפשטה תוך שבועות ספורים בעשרות ערים אמריקאיות, הפעיל ה-FBI מעקב שיטתי אחר פעיליה ברחבי ארה"ב, תוך גיוס רשת ענפה של גופים שונים - רשויות אוכפות חוק, גופים ציבוריים וחברות פרטיות.

עשרות המסמכים שנחשפו באחרונה משאירים מעט מקום לדמיון על שיטות העבודה החשאיות של הבולשת, ומעידים כי ה-FBI פעל נגד המחאה כמעט בכל פינה בארה"ב. הרשימה ארוכה: בערים אלבני וסירקיוז עמדו סוכני FBI בקשר עם נציגי משטרה בקמפוסים אוניברסיטאיים והפיצו מידע על Occupy ל-22 קמפוסים שונים. באוניברסיטת אוסווגו בניו יורק יצרו קשר עם ה-FBI כדי לדווח על הפגנות ועל מאהל המחאה שהקימו סטודנטים ומרצים בקמפוס. באינדיאנה הוציאו סוכני FBI "התראה מיוחדת" כבר בספטמבר ופעלו בשיתוף עם רשויות החוק המקומיות. בג'קסונוויל, פלורידה, הכין FBI באוקטובר 2011 דו"ח על "התפשטות Occupy וול סטריט". איסוף מודיעין ופעילויות מעקב וריגול אחר פעילי התנועה נעשו גם בוויסקונסין, וירג'יניה, טנסי, אטלנטה, מיסיסיפי וקולורדו.

אי–פי

המחלקה לביטחון המולדת נגד הסטודנטים

אולם נראה כי הקשר המטריד ביותר של FBI היה עם גורמים בכירים במגזר הפיננסי, שנגדם יצאה המחאה. הקשר הראשון של סוכני FBI עם נציגים במגזר הפיננסי בנוגע ל-Occupy התרחש חודש לפני שפרצה. ה-FBI יזם פגישה עם נציגי בורסת ניו יורק כדי להזהירם מפני ההפגנה המתוכננת ב-17 בספטמבר ולתאם פעילות. כמה שבועות לאחר מכן, לקראת ההפגנה הראשונה, עידכן סוכן של צוות הלוחמה בטרור של FBI בניו יורק את ההנהלות של שני מוקדים חשובים בדרום מנהטן - בניין Federal Hall ההיסטורי והמוזיאון הפיננסי - כי "הבניינים שלהם זוהו כמוקד עניין לתנועת Occupy וול סטריט".

כשהמחאה החלה להתפשט, ה-FBI מתח את קשריו עם המגזר הפיננסי הרחק מעבר לניו יורק ווול סטריט. במהלך אוקטובר הפעיל הבנק הפדרלי בריצ'מונד, בירת וירג'יניה, מעקב אחר פעילות Occupy ועמד בקשר שוטף עם ה-FBI כדי "להעביר לו מידע בנוגע לתנועת המחאה הידועה כ-Occupy וול סטריט", כפי שנכתב במסמכים שנחשפו. הבנק הפדרלי עידכן את ה-FBI בנוגע ל"אירועים והחלטות שהתקבלו במהלך ההפגנות" וקיבל מידע גם מצוות הלוחמה בטרור (JTTF). בדנוור, בירת קולורדו, נפגשו נציגי FBI עם "צוות למאבק בהונאות בנקאיות", שכלל נציגים ממוסדות בנקאיים פרטיים וגורמי אכיפת חוק מקומיים, ודנו בסכנות הגלומות במחאה. בדצמבר נכחו נציגים של FBI במיסיסיפי בפגישה של בנק סקיוריטי גרופ, פורום בנקאי המורכב מכמה בנקים פרטיים, ובו דנו בהפגנה שתוכננה נגד המגזר הבנקאי, שכותרתה היתה "יום שביתה לאומי נגד הבנקים הרעים".

כמה רעים? המגזר הבנקאי, האחראי למפולת הפיננסית שהביאה את העולם למצבו הנוכחי, מוציא מדי שנה עשרות מיליוני דולרים על שירותי לובינג בסנאט ובבית הנבחרים כדי להשפיע על פוליטיקאים להמשיך להגן על האינטרסים העסקיים שלו, כמו הפחתת מס חברות ומניעת העלאות מס לעשירים. אף שהיו האחראים למשבר הכלכלי העולמי הגדול ביותר מאז 1929 ולקריסתן של מאות חברות ובנקים קטנים, איש מבכירי המגזר הפיננסי לא קיבל מרשויות החוק זימון למשפט. במקום זה, הם זכו לחילוץ ולסיוע פיננסי מהממשל האמריקאי בהיקף של טריליוני דולרים, על חשבון משלם המסים, שמצא עצמו עם בית מעוקל, חובות תופחים לחברות האשראי ובלי עבודה. וכאשר הזעם של משלם המסים - זה ששיעור המס שלו גבוה יותר משל וורן באפט ומיט רומני ביחד - תועל למחאה לא אלימה נגד התרבות המושחתת של המגזר הפיננסי, ה-FBI היה שם כדי להגן על "כלכלת האומה ועל הדמוקרטיה" מאותם "טרוריסטים מקומיים" או "קבוצות אנרכיסטיות".

ה-FBI לא פעל לבד. גוף ביטחון לאומי נוסף שנרתם למערכה הוא המחלקה לביטחון המולדת של ארה"ב, שהוקם בעקבות פיגועי 11 בספטמבר כדי להגן על ארה"ב מפני איומי טרור ואסונות טבע. דו"ח שהכינה המועצה לביטחון פנים (DSAC), יחידה פנימית של FBI שהוקמה ב-2005 לצורך שיתוף פעולה בינו ל-200 החברות הגדולות בארה"ב, מתאר "שותפות אסטרטגית בין FBI, המחלקה לביטחון המולדת של ארה"ב והמגזר הפרטי" נגד הפגנות Occupy בנמלי הים בחוף המערבי, שיצאו לפועל ב-12 בדצמבר 2011 והצליחו לשתק את נמל אוקלנד. הדו"ח הזה כולל בסופו גם הבהרה שלפיה המידע הכלול בו נועד "אך ורק לשימוש של הקהילה העסקית". "הודעות מסוג זה אסורות לפרסום בכתב או בעל פה לתקשורת, לציבור הרחב או לכל גוף מינהלי אחר", נכתב בדו"ח.

מההבהרה הזאת אפשר ללמוד כי ה-FBI היה מודע היטב לצורך להסתיר את רשת המעקב שלו אחרי המחאה, לא רק מהתקשורת והציבור אלא גם מגופים אחרים בממשל. כשעלה הצורך, ה-FBI לא היסס לשקר לציבור: כבר בנובמבר 2011, בשיאה של המחאה, פנה אתר התקשורת העצמאי Truthout.com ל-FBI בשם חוק חופש המידע, בבקשה לחשוף מסמכים ותיעוד הקשור למעקב אחרי Occupy, בעקבות שמועות שעלו בקרב פעילים ובלוגרים. ב-22 בנובמבר השיב ה-FBI כי אין בידיו כל מסמכים על התנועה. בנסיבות דאז, כשנשיא ארה"ב מביע תמיכה מפורשת במטרות המחאה וסקר "ניו יורק טיימס" מגלה כי 75% מהאמריקאים "מזדהים עמה עמוקות", חשיפת המעקב לציבור היתה מביאה גם לסיומו.

Truthout.com אמנם לא הצליח לחלץ מסמכים שיאמתו את החשדות, אולם גוף עצמאי אחר לא הרפה עד לפרסומם. PCJF, "קרן השותפות לצדק אזרחי" (The Partnership for Civil Justice), עמותה משפטית שפועלת לקידום זכויות אזרח, צדק כלכלי וחופש המידע, הגישה בקשה דומה לחשיפת המסמכים בסתיו 2011, ופעלה במשך יותר משנה עד שהצליחה במשימה. לפי אתר העמותה, ה-FBI ניסה לעכב את מלאכת חיפוש המסמכים, אולם עורכי הדין של העמותה הצליחו להיאבק בקשיים שהערים.

בלומברג

קשר השתיקה של התקשורת האמריקאית

ה-FBI בחר בקפידה את עיתוי חשיפת המסמכים. הם פורסמו ביום שישי שלפני חג המולד, כאשר ארה"ב היתה טרודה בהכנות אחרונות לחג ובמשבר במגעים בין אובמה לרפובליקאים על המצוק הפיסקלי, שאיים לדרדר את המשק האמריקאי למיתון מיותר. לא בדיוק הזמן המתאים עבור כלי התקשורת בארה"ב לדוש שוב במחאה שגוועה.

בבולשת ודאי קיוו שהחשיפה בעיתוי הזה תנמיך את ההד התקשורתי, אולם ספק אם אפילו הם שיערו עד כמה כלי התקשורת האמריקאיים לא מעוניינים לדון בנושא. קשר השתיקה של התקשורת האמריקאית כלל כמעט את כל אתרי החדשות הפופולריים והמשפיעים בארה"ב: "USA טודיי", "וול סטריט ג'ורנל", "פייננשל טיימס", "וושינגטון פוסט", "ניו יורק פוסט", "לוס אנג'לס טיימס", CNBC, פוקס ניוז, יאהו ניוז, בלומברג - והרשימה עוד ארוכה. אף לא אחד מספקי החדשות האלה, תאגידים המהווים את השדרה המרכזית של התקשורת בארה"ב, פירסם ידיעה על הפרשה.

אולי למרות הכל אין בחשיפת המסמכים עניין אמיתי לציבור, אך שלושה אתרי חדשות מרכזיים חשבו אחרת. "ניו יורק טיימס", CNN והאפינגטון פוסט, שידועים בקו מערכתי ליברלי וסיקרו באופן שוטף ואוהד את המחאה כשהתרחשה, פירסמו בבולטות את חשיפת מסמכי ה-FBI. אליהם הצטרפו עשרות אתרים קטנים ואלמוניים, וכמובן בלוגרים שלא חייבים דין וחשבון לאיש. אחד מהערוצים העצמאיים האלה, הממומן מתרומות בלבד, הוא "דמוקרסי נאו", שקיים ראיון עם מנכ"ל עמותת PCJF שחשפה את המסמכים, מארה וורהיידן-ויליארד.

"סוכנויות הביון של ארה"ב עבדו למעשה כזרוע מודיעין פרטית של התאגידים בוול סטריט ובמגזר הפרטי - אותם גופים שהיו מוקד הביקורת של המחאה", אמרה וורהיידן-ויליארד בראיון. לטענתה, יש עוד חומר רב במסמכים שאי אפשר היה לחשוף. "זהו רק קצה הקרחון, צוהר לפעילות כלל-ארצית של מעקב, פיקוח ודיווח של ה-FBI על המחאה". היא מצביעה על המאבק הפוליטי שהתרחש מתחת לפני השטח במסווה של הגנה על הביטחון הלאומי: "FBI הגדיר בעקביות את את הפעילות האידיאולוגית של פעילי Occupy כאנרכיזם, עשה לארגון דמוניזציה ולמעשה הגדיר את הפעילות הפוליטית שלו כהתנהגות עבריינית. כשסוכני FBI נפגשו עם נציגים במגזר הפרטי ובבנקים, הם לא סיפקו להם מידע על סכנה מוחשית של אלימות, אלא על התקוממות פוליטית. אם היה להם מידע מרשיע של פעילות עבריינית הם היו שמחים לפרסם אותו, אבל לא היה להם".

מבין העיתונים הבולטים מחוץ לארה"ב, רק 'גרדיאן' הבריטי חשב שהאירוע הזה מצדיק הבלטה מיוחדת. "סקופ שצריך להרעיד את האדמה", קבעה הסופרת האמריקאית המשפיעה נעמי וולף בטור שפירסמה בעיתון, שאותו ניצלה גם למתקפה על המדיה האמריקאית: "כלי התקשורת המרכזיים בארה"ב צריכים להתבייש".

אולם מרכיב הבושה - אם עוד קיים - נדחק ברוב המקרים לטובת האינטרס הכלכלי הקר, בתנאים הנוכחיים של שוק התקשורת. רוב כלי התקשורת האמריקאיים רואים במחאה גורם עוין, שעלול לסכן את ההכנסות מפרסום ואת היקף החשיפה שלהם. כששוק העיתונות סובל מצניחה במכירות העיתונים המודפסים, ההכנסות מפרסום נהפכות לצינור החמצן העיקרי שלו. את ההכנסות האלה מספקת למדיה "אמריקה התאגידית" - שם כולל למגזר הפיננסי, שוק המניות, הבנקים והחברות הגדולות בארה"ב, שמהווה את השלד העיקרי של הגופים המפרסמים. זהו גם, פחות או יותר, שם כולל למושא הביקורת העיקרי של מחאת וול סטריט.

ובעוד שוק העיתונות נחלש משמעותית, וכמוהו גם הקורא הממוצע - שנהפך למובטל או נאלץ להסתפק בשכר הממוצע הנמוך ב-30 השנים האחרונות - ארה"ב התאגידית התאוששה במהרה מהמשבר הכלכלי שלו גרמה. 500 החברות הגדולות בארה"ב רשמו ב-2011 רווח כולל בגובה 824 מיליארד דולר, שיא של כל הזמנים. על רקע נסיקתה מחדש של ארה"ב התאגידית ודשדושם של כל שאר האמריקאים, הפער בין העוצמה של החברות הגדולות בארה"ב לבין חולשתה של העיתונות האמריקאית גדול מתמיד, וכך גם התלות של העיתונות בהכנסות מהמפרסמים הגדולים.

גורם נוסף וחשוב לא פחות הוא ההשתתפות של חלק גדול מכלי החדשות המרכזיים במשולש ההון-שלטון-עיתון, מרכיב בעייתי נוסף בשיטה הכלכלית הנוכחית ש-Occupy קראה לפרק. עיתונים שלא דיווחו על הפרשה נמצאים בבעלותם של בעלי הון חסרי עכבות דוגמת רופרט מרדוק ("ניו יורק פוסט", "וול סטריט ג'ורנל", פוקס ניוז), שבאחרונה נחשף כי ניסה לקנות את הנשיאות באמצעות הרצתו של ראש ה-CIA לשעבר, דיוויד פטראוס; ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג (רשת בלומברג), שהתנגד לתנועת Occupy והביע תמיכה גלויה בראשי הבנקים במהלך המחאה; ומשפחת גאנט, הנחבאת יותר אך המשפיעה לא פחות (שבבעלותה "USA טודיי" ועוד עשרות עיתונים בארה"ב). חברות התקשורת שבבעלות בעלי ההון האלה נסחרות במדד 500 S&P, מגלגלות עשרות מיליארדי דולרים בשנה ומשפיעות מדי יום על האג'נדה הכלכלית של האמריקאים.

בתנאים האלה, מדוע שהעיתונים ואתרי החדשות הפופולריים יסכנו את האינטרסים העסקיים שלהם בשביל דיווח על מחאה שהתפוגגה, שעלול לא למצוא חן בעיני חלק מהמפרסמים ובעלי המניות? ומדוע שהם יעזרו, חלילה, להצית אותה מחדש?

מהרחוב אל מוקדי ההשפעה

בינתיים, לרווחתם של רבים בחלונות הגבוהים בארה"ב, עושה רושם שלמחאת Occupy אין תוכניות לקאמבק מפואר בעתיד הקרוב. "Occupy ממשיכה לקדם סולידריות בין העניים ויוזמת פעולות למען ה-99% כמו Occupy Sandy, כדי לבנות תנועה נגד השחיתות הפוליטית ותאוות הבצע של התאגידים, למען עולם שיוויוני ויציב יותר", כתב ג'סטין וודס, פעיל בולט בשיקגו מימיה הראשונים של המחאה ומורה במקצועו. אף מלה על הפגנה המונית מתוכננת או קריאה לחזרה לרחובות.

שני אתרי האינטרנט של המחאה - אחד המוקדש לניו יורק והשני לכלל ארה"ב - גדושים בחדשות ואירועים, אך רובם מתמקדים בנושאים כמו עזרה לקהילה לאחר הסופה סנדי, סיוע למשפחות שבתיהן עוקלו ועצומות נגד זיהום אוויר ומפגעים סביבתיים. לעת עתה מצטיירת תמונה של השלמה עם סיום המפץ הגדול של המחאה, שגוועה כמעט באותה מהירות שבה פרצה. המעצרים ההמוניים, הדיכוי האלים של השוטרים וגם היעדר המנהיגות והחורף הארוך עשו את שלהם, והחזירו את הסטודנטים למעונות ואת הצעירים המובטלים להמשיך ולנדוד בין משרות זמניות וספות של חברים.

למרות השקט התקשורתי שבו היא פועלת כיום, ייתכן שהשיח החדש שהמחאה טבעה מעניק לה קרדיט שחורג ממסגרת המאבק שלה. פרשנים משני צדי המתרס הפוליטי רואים בה אחראית לשתי התופעות המרכזיות שמטרידות כיום יותר מכל את ארה"ב: המשבר התקציבי המאיים על החוסן הכלכלי של המשק, ומגיפת ההתמכרות לנשק שבה לקו אזרחי ארה"ב.

מהצד השמאלי של המפה קבע ריצ'רד ברודסקי, לשעבר חבר בית המחוקקים של מדינת ניו יורק, כי המחאה הכתיבה שיח כלכלי שהעניק לגיטימציה לדמוקרטים להתעקש על העלאות מסים לעשירים ותקציבי בריאות גדולים במסגרת המגעים על הסכם למניעת המצוק הפיסקלי. בטור שפירסם בהאפינגטון פוסט ב-2 בינואר כתב ברודסקי כי "אובמה ראה את הנולד, אימץ את המחאה ונהפך לקול של התודעה החדשה". "תודה לך, Occupy", נכתב בראש הטור.

מנגד, ג'ון איסטמן, פרופסור למשפטים באוניברסיטת צ'פמן הידוע בעמדותיו השמרניות, קבע כי המחאה היא בין האחראים לזינוק ברכישת נשק חם בארה"ב. "האומה הזאת היתה מקום בטוח והרמוני עד ש-Occupy וול סטריט ובחירתו מחדש של אובמה הניעו אנשים בעלי ביטחון כלכלי לחשוש ממהפכה אלימה של העניים", כתב איסטמן ב-5 בדצמבר, באתר החדשות אורנג' קאונטי רג'יסטר.

אם החשיבות הציבורית, הכלכלית והפוליטית של המחאה כה גדולה בעיני משקיפים מהצד, אין פלא שה-FBI ניסה לבלום אותה. "התנועה לזכויות האזרח, הפנתרים השחורים, המחאה נגד וייטנאם - עשור אחרי עשור אנחנו רואים כיצד פעל ה-FBI כמשטרה סודית נגד תנועות לצדק חברתי ואזרחי", האשימה וורהיידן-ויליארד בראיון ל"דמוקרסי נאו". כל המאבקים הללו, שה-FBI הגדיר כאיום על ארה"ב, נחלו הצלחה היסטורית והשיגו את מטרותיהם. האם Occupy היא החולייה הבאה בשרשרת? 

 

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#