דמוקרטיה אתנית ושמה ישראל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המוחות החדים בסוציולוגיה

דמוקרטיה אתנית ושמה ישראל

כסוציולוג החוקר חברות שסועות ועתירות קונפליקטים, פרופ' סמי סמוחה לא היה יכול לקוות לזירת מחקר טובה יותר מישראל

2תגובות

פרופ' (אמריטוס) סמי סמוחה, לשעבר דקאן הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת  חיפה

רזומה: בן 71, תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה מאוניברסיטת בר אילן; תואר שני בסוציולוגיה ודוקטורט מאוניברסיטת קליפורניה; מרצה באוניברסיטת חיפה בשנים 1974־2011; הוראה ומחקר במכונים ללימודים מתקדמים ובאוניברסיטאות בארצות הברית. פרסים: חתן פרס ישראל לסוציולוגיה לשנת 2008

עשו לנו לייק ותקבלו את מיטב הכתבות והטורים של המגזין ישירות לפייסבוק שלכם

אילייה מלניקוב

מזה כ־35 שנה עוסק פרופ' סמי סמוחה במחקר סוציולוגי אתני השוואתי שבמרכזו חקר חברות שסועות בכלל, ושסעים בחברה הישראלית בפרט. המחקרים שפרסם החל משנות ה־70 של המאה ה־20 הציגו הבנה חדשה של המתחים בחברה הישראלית, בעיקר בין מזרחים לאשכנזים ובין יהודים לערבים, וייסדו אלטרנטיבה ביקורתית לגישות ששלטו עד לאותו זמן בסוציולוגיה של החברה בישראל.

המחקר: "תחומי המחקר שלי כוללים חקר של חברות שסועות לעומק (Deeply Divided Societies) ומנגנונים לניהול שסעים וקונפליקטים אתניים ולאומיים בישראל ובעולם, וחקר של אופיה היהודי והדמוקרטי של ישראל והאופן שבו מנוהל השסע הערבי־יהודי בהשוואה למדינות מערב אחרות", אומר סמוחה. "החידוש במחקרי הוא גילוי סוג של משטר דמוקרטי שלא היה מוכר עד כה - דמוקרטיה אתנית - הקיים בישראל ובכמה מדינות אחרות. אני מתכוון להמשיך ולהעמיק בחקר האופי היהודי והדמוקרטי של ישראל והשסע הערבי־יהודי בהשוואה לארבע מדינות אירופיות (אסטוניה, סלובקיה, מקדוניה וצפון אירלנד) ולעקוב אחר מגמות שינוי בעמדות האזרחים הערבים והיהודים אלה כלפי אלה באמצעות סקרים שנתיים של דעת הקהל היהודי והערבי. למחקר שלי יש השלכות לגבי הצורך בשינוי המדיניות כלפי המיעוט הערבי ובמציאת איזון בין אופיה היהודי לאופיה הדמוקרטי של המדינה".

מהו האתגר המחקרי הגדול ביותר בתחומך כיום? "החיפוש אחר מנגנונים חברתיים המאפשרים השגת שקט, יציבות, מניעת אלימות וכינון משטר דמוקרטי יציב בחברות שסועות לעומק".

מה היית עושה אם לא היית באקדמיה? "אני שלם עם החלטתי לבחור בקריירה של חוקר. יש לי את הביטחון התעסוקתי של עובד שכיר עם החופש, היוזמה והעניין של עובד עצמאי. באמצעות הקריירה של חוקר אקדמי אני חלק מקהילה ישראלית ובינלאומית וחף מקרתנות. ממצאי המחקר שלי ופרסומיי נגישים הן לקהילה המדעית והן לציבור הרחב. ועל כל אלה אני גם מקבל שכר (אמנם לא גדול אך גם לא רע). אילו לא הייתי סוציולוג אקדמי, הייתי יכול להיות עורך דין ציבורי".

 

רשימת 50 המוחות החדים בישראל מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם חייגו: 5200*,
שלוחה 1

 

 

במה שונה עבודתו של חוקר כיום בהשוואה לימים שבהם עשית את צעדיך הראשונים בתחום? "הקהילה המדעית פתוחה יותר לביקורת מאשר בעבר, והזמינות והניתוח הסטטיסטי של סקרי דעת קהל שאני עורך הם מיידיים וקלים לביצוע, בעוד שלפני עשרות שנים הם היו אטיים ומסובכים להחריד".

מה דעתך על מצב המחקר האקדמי בישראל? "המחקר האקדמי בישראל כיום הוא טוב. ישראל איננה מערבית כחברה, כמדינה וכתרבות, אך היא בהחלט מערבית בתחום המדע ואוניברסיטאות המחקר. החוקר הישראלי מתפקד כחוקר מערבי לכל דבר והישגיו גבוהים מהממוצע במערב. כדי לשמור ולקדם את רמת המדע בישראל, יש צורך בהגדלת תקני הסגל האקדמי באוניברסיטאות המחקר ובהגדלת ההשקעה במחקר. לשם כך יש צורך גם בהרחבת הבסיס החברתי (המגדרי, המעמדי, האתני והלאומי) שממנו מגויס סגל החוקרים.

"מעמדו החברתי והציבורי של חוקר באקדמיה בישראל הוא גבוה, כפי שראוי שיהיה. הרוב המכריע של אנשי אקדמיה נמצאים פוליטית בגוש המרכז־שמאל עקב גישתם המדעית־ביקורתית. הם שייכים לעשירון העליון והבולטים שביניהם נמנים עם האליטות וההנהגה של המדינה. יחד עם זאת, גם הימין ותומכיו הנלחמים באליטות 'הישנות' רוחשים כבוד לחוקרים באקדמיה, למרות שאינם מצליחים לנכס אותם אליהם. המעורבות והשיתוף של חוקרים באקדמיה בחיי הציבור בישראל הרבה יותר גדולים מהמקובל במערב.

"ישראל עודנה חברה בהתהוות ומתחולל בה מאבק נמרץ על גיבוש אופיה היהודי והדמוקרטי, לכן היא זקוקה לביקורת חברתית ולהכוונה אידיאולוגית יותר מאשר המערב המגובש. אנשי הרוח באקדמיה ומחוצה לה יכולים לתרום את חלקם בתחום זה לצד מדינאים בעלי חזון ותעוזה. ישראל צריכה להקשיב להם".

למה לעבוד ולחקור בישראל? "מה שמושך בישראל היא החוויה המכוננת של חיים בחברה מתהווה שהיא פריצת דרך בהיסטוריה של העם היהודי. האתגרים הם עצומים, אך מעבר לתחושת המקרו הזו, החיבור לשפה ולתרבות העברית, למכלול ההרגלים והחוויות המהווים את הישראליות ולמשפחה הוא החוט המקשר לישראל. היתרון של עבודה פה במקרה האישי שלי הוא שישראל היא חברה שסועה לעומק המספקת זירת מחקר מצוינת וממנה ניתן לצאת לחקר חברות אחרות".

ההשראה: "מקור ההשראה שלי הוא המנטורים שלי, פרופ' ליאו קופר ופרופ' פייר ון דן ברג, שעסקו בחקר משווה של חברות שסועות לעומק, הכירו אותן מקרוב וקידמו את המחקר בתחום זה. המודל הסוציאל־דמוקרטי הסקנדינווי הוא מודל ההשראה וההזדהות שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#