"הודו נשארה אומה דרוויניסטית שבה לחוק אין משמעות" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"הודו נשארה אומה דרוויניסטית שבה לחוק אין משמעות"

האונס הקבוצתי בניו דלהי הצית את הרחוב ההודי, והוציא מהבקבוק את כל השדים שמסתתרים מתחת לשגשוג הכלכלי המהיר ■ מעמד הביניים הגדל בהודו כבר לא מסתפק רק בקערת האורז הגדלה - אלא דורש גם חופש, ביטחון וצדק חברתי

11תגובות

היא נולדה לפני 23 שנה בכפר קטן במדינת אוטר פראדש שבהודו, למשפחה מקאסטה נמוכה שידעה ימים קשים. כבר מילדות נוכחו הוריה שבתם חרוצה - ועקשנית - באופן בלתי רגיל. היא היתה מבלה ימים ולילות שלמים לבדה עם הספרים בחדרה ולומדת, למרות הפצרותיהם של הוריה שתנוח ותישן לפחות לזמן קצר. אבל היא היתה נחושה, כבר מילדות, ללמוד רפואה ולהרים את הוריה - ואת עצמה - מחיי המעמד הנמוך שאליהם לכאורה נידונו מלידה.

במדינה שבה משפחות רבות מוודאות באופן פעיל שלא ייוולדו להן בנות, אולי היא הרגישה שהיא צריכה להצדיק את קיומה ואת טוב לבם של הוריה שהביאו אותה לעולם. לבסוף היא התקבלה ללימודי רפואה בניו דלהי. משפחתה, שתלתה בה תקוות רבות, מכרה חלק מאדמותיה כדי לממן את המשך חינוכה.

רויטרס

בליל ה-16 בדצמבר, באופן יוצא דופן, היא החליטה לקחת הפסקה מהלימודים ולבלות קצת. היא יצאה לסרט עם חבר, מהנדס תוכנה במקצועו. גם הוא, כמוה, צעיר שאפתן ונחוש בדעתו להתקדם במעלה הסולם החברתי. אחרי הסרט, ב-21:15, עלו השניים לאוטובוס שחשבו שייקח אותם הביתה, אלא שבטעות הם עלו על האוטובוס הלא נכון.

האוטובוס, התברר, לא היה אוטובוס ציבורי רגיל. זה היה אוטובוס פרטי, יוקרתי יותר. היו בו וילונות וחלונות כהים. ביום הוא נראה תמים והסיע ילדים לבית הספר וחזרה, אבל בלילות של ימי ראשון קבוצה של גברים מקומיים, בראשות הנהג, ראם סינג, ואחיו, היו לוקחים את האוטובוס לנסיעות ברחבי העיר, אוספים ומורידים נוסעים. לאחר מכן, בכסף שהרוויחו באותו ערב, הם היו אוספים זונות מצדי הדרכים ומקיימים אתן יחסי מין בתוך האוטובוס.

לרוע מזלה של האשה, שמאותו ערב נודעה כקורבן האונס הקבוצתי בניו דלהי, היא עלתה באותו ערב לאוטובוס התענוגות של הכנופייה. היא וחברה היו שני הנוסעים היחידים.

הם שילמו את מחיר הכרטיס והתיישבו, אבל השקט לא נמשך זמן רב. הגברים באוטובוס מיהרו להכות אותה ואת חברה קשות ולבצע בה אונס קבוצתי אכזרי באופן בלתי נתפש, שנמשך שעה ארוכה. לאחר מכן השליכו אותם מהאוטובוס וניסו לדרוס את שניהם. בנס הצליח חברה לאחוז בה ולגרור אותה מהכביש, כדי שלא תחוסל על ידי גלגלי הרכב.

אבל זה כבר היה מאוחר מדי. פציעותיה הקשות הכניעו אותה והיא מתה בבית חולים בסינגפור, שאליו הוטסה לאחר שסבלה מהתקף לב ומזיהום שהלך והתפשט לריאותיה, לאחר כמעט שבועיים של מאבק הרואי אבל אבוד מראש.

בימיה האחרונים, ובמיוחד מאז מותה, עורר סיפורה של הנאנסת מניו דלהי שערורייה ציבורית אדירה בהודו. במדינה שבה הטרדות מיניות הן חלק משגרת היום-יום של נשים, מעשי אונס הם חלק מהפולקלור ואונס קבוצתי של נשים הוא צורה שכיחה של עונש - גם על שגיאותיהם של גברים מהמשפחה - הצית המעשה המחריד תנועת מחאה עממית רחבה של אלפי נשים, שדורשות אחת ולתמיד מהפכה ביחס אליהן, בחקיקה נגד אונס ובאכיפה (או חוסר האכיפה) של אותם חוקים. מצבן של הנשים בהודו כל כך גרוע, שסקר שערכה השנה רויטרס קבע שהיא המדינה הגרועה ביותר לנשים מבין 20 הכלכלות הגדולות בעולם (G20).

ואולם בנוסף ליחס המזעזע שלו זוכות נשים בהודו, חשף מקרה האונס בניו דלהי אמת מטרידה - זו של השקר שמכונה על ידי עיתונאים, פוליטיקאים ופרשנים בהודו ומחוצה לה "הודו החדשה".

הודו החדשה, מסבירה העיתונאית ההודית לקשמי צ'ודרי, היא הודו שאנחנו מכירים מהכתבות המחמיאות על הצמיחה ההודית, שהופיעו בעיתונים ובמגזינים כלכליים בשנים האחרונות. זו מדינה אורבנית, סובלנית, שוקקת, שבה צומח מעמד ביניים צעיר ותוסס שמבלה את ימיו במשרדים, בפאבים, בקניונים ובדירות מעוצבות, ששותה קפה, גולש באינטרנט, משחק באייפון ולובש ג'ינס במקום סארי. אותה הודו חדשה ניצחה לכאורה את הודו הישנה - זו של הקאסטות, השחיתות, מקרי האונס הקבוצתי והכלות הילדות. אבל הצמיחה הכלכלית לא שמה קץ להודו הישנה. במידה רבה, אומרת צ'ודרי, היא רק העצימה אותה.

אי–פי

"אי אפשר להכחיש שהודו השתנתה בעשור האחרון", אומרת צ'ודרי, כתבת ועורכת במגזין "The Nation" ובאתר החדשות ההודי FirstPost, בראיון ל-Markerweek. "גם אותה אשה שנאנסה היא חלק מ'הודו החדשה' שעליה שמענו כל כך הרבה: צעירה מעיר קטנה שהגיעה לעיר הגדולה כסטודנטית. אבל האמת היא שאין כזה דבר הודו חדשה, שמתקיימת לכאורה ליד הודו הישנה, כפי שחינכו אותנו להאמין. הודו החדשה היא אותה הודו שבה מאבטח יכול לאנוס אשה אם נזפה בו על גסות רוח, או שבה חקלאי מאבד את פרנסתו כי החווה שלו נרכשה על ידי מפתחי נדל"ן".

במאמר שפירסמה באחרונה ב-FirstPost כתבה צ'ודרי כי האונס בניו דלהי חשף את השקרים שהודו סיפרה לעצמה ולעולם בשנים האחרונות. "הודו האחרת תמיד נראתה בעינינו כשריד מן העבר. 'ביניימית' הוא שם התואר שבו אנחנו מעדיפים להשתמש כשאנחנו מדברים על הודו ההיא ועל אזרחיה, שמתגוררים במקומות אחרים, בכפרים מרוחקים. בכל פעם שאונס מחריד מגיע לכותרות, בכל פעם שפוליטיקאי או פוליטיקאית פותחים את הפה, מדובר בתזכורת לא נעימה להודו האחרת הזאת, התאומה האטית והמסוכנת שלנו שמסרבת בתוקף לגדול או להשתנות", כתבה במאמר.

האונס בניו דלהי, אומרת צ'ודרי, קשור ישירות לשחיתות העמוקה בחברה ההודית, שבחסותה פרחו גם קשרי ההון-שלטון והקפיטליזם למקורבים שנגדם מוחים מאות אלפים במדינה בשנתיים האחרונות, בהובלת פעילים חברתיים כמו אנה הזארה, שב-2011 פתח בשביתת רעב כדי להכריח את הממשלה לחוקק חוקים מחמירים נגד שחיתות.

הצמיחה הכלכלית של השנים האחרונות הפכה את ההודים לעשירים יותר, משכילים יותר וסובלניים יותר - בחלקם. לרוב, היא אומרת, הצמיחה הכלכלית של הנמר ההודי העמיקה את הפערים, איפשרה לחזקים להתעשר, ולא שינתה באופן משמעותי את היחס המשפיל לנשים ולחלשים בכלל.

"האמת", אומרת צ'ודרי, "היא שיש רק הודו אחת. הודו נשארה אומה דרוויניסטית שבה אין שלטון חוק. שבה אתה לא יכול ללכת למשטרה כי היא מושחתת, וידאגו לך רק אם אתה מקושר. 'מקושר' זאת המלה הכי חזקה בהודו כיום, כי זה אומר שאתה קשור למוקדי הכוח, וזה אומר שאתה מוגן. לחוק אין משמעות".

"מגנים רק על מי שמקושר"

בחודשים האחרונים התחדדו ההבדלים בין הודו החדשה לבין זו הישנה. באוקטובר פתחה סטארבקס את הסניף הראשון שלה בשכונה אמידה במומבאי, כחלק מההתפשטות הנרחבת של מותגים ומרכזי קניות מערביים בהודו. באותו חודש מכר גבר בן 42 ממדינת אנדרה פראדש את אשתו לגבר אחר תמורת 110 דולר, כדי שיוכל לקנות אלכוהול. בעיר מוהאלי יזם מקומי בנה תוך 48 שעות בניין בן עשר קומות, בעוד שבאותו זמן פועל מקומי ואב לעשרה בג'רקהנד איבד את ידו, לאחר שהבוס שלו כרת אותה בגלל שהעז לבקש שלוש משכורות שלא קיבל, בסך 200 רופי (3.5 דולרים). הדואליות הזאת פרחה בשנים האחרונות, שעה שהודו דהרה לעבר הפיכתה למעצמה כלכלית.

על פניו, הודו נהנית מפריחה חסרת תקדים. התמ"ג שלה גדל בעשור האחרון לכמעט 2 טריליון דולר והפך אותה לכלכלה הרביעית בגודלה בעולם, עם קצב צמיחה ממוצע של 6.2% בין 1980 ל-2010 (לעומת קצב צמיחה ממוצע של 3.3% בשאר העולם באותה תקופה). חלקה של הודו בתמ"ג העולמי הוכפל מ-2.5% ב-1980 ל-5.5% ב-2010. ההשקעות הזרות עלו ב-2011 לשיא של 47 מיליארד דולר. מבחינה פוליטית המדינה יציבה יותר משהיתה אי פעם. גם שיעור העוני רשם ירידה, התשתיות שופצו בחלקן, התמ"ג לנפש עלה בחדות, תעשיית הסלולר המקומית רשמה את קצב הצמיחה המהיר בעולם וחברות הודיות כמו טאטא פרחו ומיצבו את עצמן כשחקניות לגיטימיות בשוק העולמי.

ואולם הצמיחה הכלכלית של הודו, שסובלת בשנה האחרונה מהאטה חריפה, הסתירה תופעות נוראיות, שטואטאו לרוב מתחת לשטיח. הראשונה היא בעיית השחיתות החריפה, שנוכחת בכל תחומי החיים ונפוצה בקרב כל ההודים באשר הם, מהאזרחים הפשוטים ובעלי העסקים הקטנים שמשחדים שוטרים ובכירים מקומיים ועד שרי הממשלה הבכירים ביותר.

שתי חברות הטלקום הגדולות במדינה - בארטי איירטל והחטיבה ההודית של וודאפון - הואשמו החודש במעשי שחיתות, באחת מפרשיות השחיתות הגדולות ביותר שנחשפו בהודו בשנים האחרונות. השחיתות בהודו היטיבה במשך שנים ארוכות עם אלו שידעו לנצל אותה ושנמצאו בעמדת כוח שאיפשרה להם ליהנות ממנה, כשהיא מותירה את הכפריים ואת העניים החיים בשולי הערים במאבק הישרדות.

רויטרס

שיטת הקאסטות הפכה את השחיתות לגזירת גורל עבור רבים מההודים, שהעדיפו להשלים עם מציאות שבה העשירים רוכשים מותגי יוקרה בעוד שילדיהם רעבים ללחם מאשר לדרוש חלוקה מחדש של העושר או אכיפה של החוק. השחיתות בהודו כל כך עמוקה - הודו מדורגת כיום במקום ה-94 במדד השחיתות העולמי, מתחת למדינות כמו זמביה - שבפועל היחידים שיכולים ליהנות משירותיה של מערכת החוק הם אלה שקרובים לצלחת או מחזיקים בממון הדרוש כדי לקנות צדק במדינה. הקפיטליזם למקורבים שהתפתח בהודו איפשר למקורבי הממשל לזכות בטובות הנאה מפליגות, ויצר מעמד של ברונים שודדים עם דריסת רגל משמעותית בפוליטיקה ובעסקי הכרייה והנדל"ן.

בחודשים האחרונים, מבלי שהתכוון, נהפך מאנוג' ג'ייסאוואל לאחד מסמליה הבולטים של השחיתות בהודו. במשך שנים היה ג'ייסאוואל איל כרייה משמעותי, כזה שאירח פוליטיקאים בכירים במסיבות פאר, השקה אותם בחתונה המפוארת של בתו בתאילנד ושובח בכל מקום כאחד מסיפורי ההצלחה של ההאצה הכלכלית. אבל אפילו חבריו ויריביו של ג'ייסאוואל התקשו להסביר איך בדיוק הצליח ליהפך לעשיר כל כך מהר כל כך. תוך שמונה שנים עקף ג'ייסאוואל, בנו של איל הכרייה בסאנט ג'ייסאוואל שעזב את העסק המשפחתי והקים חברה משלו לאחר סכסוך עם אביו, את כל מתחריו, כולל משפחתו, ונהפך לאחד מהשחקנים החשובים בתעשיית הפחם ההודית. הוא אפילו קנה מטוס פרטי מתוצרת בומברדייה - איש העסקים היחיד בנאגפור שקנה מטוס פרטי. יריביו ניחשו שלהצלחתו יש נגיעה לקשריו ההדוקים עם פוליטיקאים, אך זה לא שהם לא היו מקושרים בעצמם.

לבסוף, מגדל הקלפים שעליו בנה ג'ייסאוואל את הצלחתו קרס בספטמבר, אז נהפך לחלק מרכזי בפרשייה שזכתה לכינוי Coalgate, שבה התגלה שחברי פרלמנט ופוליטיקאים בכירים העניקו זכויות לפיתוח שדות פחם לאנשי עסקים שאליהם היו מקורבים. ג'ייסאוואל נחקר בחשד שזכה בחמישה חוזים יוקרתיים הודות לקשריו ההדוקים עם חבר הפרלמנט ויג'אי וארדה. השערוריה שימשה עבור הודים רבים כהוכחה לקיומו של הקפיטליזם למקורבים בהודו, שבמסגרתו פוליטיקאים ואנשי עסקים זממו יחדיו להשתלט על אוצרות הטבע של המדינה.

"תמיד היתה שחיתות בהודו", אומרת צ'ודרי. "אני בת 44 ותמיד חייתי בחברה מאוד מושחתת. הגלובליזציה שאיפשרה להודו לצמוח בקצב מהיר כל כך הגדילה את כמות הכסף במערכת, והגדילה את היקף ההונאות והשחיתות. לעשירים יש חוקים אחרים, מתוך איזו תפישה שלפיה רק הם עובדים קשה. למעמד הביניים, אפילו לאנשים כמוני ממעמד הביניים העליון, אין את המעמד החוקי של העשירים. אני יכולה לעשות הרבה כסף, אבל כל עוד אני לא מקושרת - לאף משפחה אין לי חסינות".

"השחיתות בהודו נמצאת בכל הרמות. בניגוד לדמוקרטיות המפותחות, שבהן האזרח לא נתקל בשחיתות בחיי היום-יום, בהודו שחיתות היא חלק מובנה בכל עסקה, מהדרגים הנמוכים ועד הגבוהים ביותר", אומרת סוואטי רמנאתאן, היו"ר והמייסדת של מרכז ג'אנאגרהא (Janaagraha), ארגון ללא מטרות רווח שהקימה ב-2001 עם בעלה, במטרה לשפר את איכות החיים בהודו ולעודד מעורבות אזרחית בנושאים כמו שחיתות ומינהל ציבורי.

"אני לא חושבת שכחברה או כתרבות יש לנו נטייה גדולה יותר לשחיתות מעמים אחרים, או שזה נטוע בתרבות שלנו או משהו", היא מוסיפה. "הבעיה שלנו היא ההזדמנויות לשחיתות והפרצות בחוק שמאפשרות אותה, העובדה שהסיכון נמוך מאוד, ושגם אם יגלו מה עשיתי לא יקרה לי דבר. אלה לא העסקות הגדולות בין טייקונים לפוליטיקאים: זאת השחיתות הקטנה, היום-יומית, השוחד לשוטר או הנתח מהרווחים שמועבר לפקיד כדי שיביא לך עסקים, שמשקפים את אובדן הערכים".

רמנאתאן מזהה את השחיתות כאחת מהסכנות העיקריות לעתידה של הודו. לכן, ב-2011 היא הקימה את האתר IPaidABribe ("שילמתי שוחד"), כפלטפורמה אינטרנטית שמאפשרת לאזרחים לדווח (באופן אנונימי) על שחיתויות שחוו ותשלומי שוחד שנאלצו לשלם - במטרה ליצור דיון ציבורי בעניין. עד כה, אומרת רמנאתאן, היו לאתר יותר מ-1.5 מיליון כניסות ויותר מ-20 אלף דיווחים.

האתר, אומרת רמנאתאן, משמש כיום כשילוב משונה בין תא וידוי למאגר מידע. "אנחנו לא מחפשים את ההונאות הגדולות, אלא את הדברים שמשפיעים על האזרחים הקטנים באינטראקציות היום-יומיות שלהם. כל הודי נאלץ בשלב מסוים בחייו לתת שוחד, לכולנו יש את האנקדוטות האלה, אבל עד כה לא היה לנו מידע על ההיקף וקנה המידה של השחיתות. אנשים באים לאתר כדי להרגיש שהם לא לבד, ולפעמים גם לבדוק שהם לא שילמו שוחד גבוה מדי ביחס למחיר השוק". הצלחתו של המיזם, היא אומרת, הובילה לגרסאות מקומיות שלו במדינות אחרות שסובלות משחיתות, כמו יוון.

השחיתות הנרחבת בהודו אינה רק בעיה חברתית או אתית, אלא בעיה כלכלית חמורה. בשנה האחרונה סבלה כלכלת הודו מהאטה משמעותית. ברבעון שהסתיים ביוני צמחה כלכלת הודו ב-5.5%, לאחר שנים שבהן התרגלה לצמיחה מואצת שהגיעה בשיאה ל-10%. ההשקעות הזרות צנחו ב-67% ב-2012, הרופי צונח והגירעון התקציבי צפוי להתנפח ל-6% מהתמ"ג, שעה שהממשלה לווה יותר ויותר. באוקטובר איימה סוכנות הדירוג S&P להוריד את דירוג ההשקעה של המדינה, אם לא תצליח להוביל את הרפורמות הדרושות בדרך לליברליזציה. גם מבחינה חברתית סובלת הודו מבעיות קשות של אי שוויון, פשע ומגיפת התאבדות בקרב בני נוער.

השחיתות מונעת מפוליטיקאים לבצע רפורמות וגורמת לכך שבאופן ידוע לשמצה, אחוזים ספורים בלבד מהתקציבים המופנים לפרויקטים ממשלתיים מגיעים לאן שהיו אמורים להגיע. השחיתות הנרחבת בכלכלה ההודית, שבמידה רבה עדיין מנוהלת על ידי ביורוקרטים שמתמרנים במערכת ממשלתית מיושנת ששורשיה בתקופת השלטון הבריטי, הובילה לבעיות ארגוניות, שבתורן הובילו לבעיות תשתיתיות קשות, כמו הפסקת החשמל הענקית בקיץ האחרון - שהותירה 600 מיליון איש בצפון המדינה ללא חשמל במשך ימים. חוסר האמון הנרחב בפוליטיקאים מצד הציבור הוביל לגלי שביתות ומהומות כשהנבחרים ניסו לקדם רפורמות קטנות יחסית.

בשנתיים האחרונות, בהובלת פעילים כמו הזארה וארווינד קג'ריוואל, שהקים בסוף 2012 את מפלגת אאם אאדמי ("האדם הפשוט"), פתחו ההודים במאבק נגד השחיתות הנרחבת. הזארה בן ה-75 הוא אקטיביסט ותיק, הפועל נגד השחיתות בהודו מאז תחילת שנות ה-90 ונחשב על ידי רבים ליורשו הרוחני של מהטמה גנדי. במשך יותר משני עשורים הוא הגיש עשרות עתירות, נכלא, שבת רעב והפגין נגד עסקות מפוקפקות שמהן נדף ריח של שחיתות, שבהן מכרו בכירים במגזר הציבורי אדמות ציבוריות בזול לאנשי עסקים. אחרי שביתת הרעב שלו ב-2011, שבה דרש (וקיבל) את הקמתו של גוף עצמאי שיפקח על שחיתות ויגן על חושפי שחיתויות מרדיפה, נהפך הזארה לכוכב תרבות בהודו. כובע הטופי הלבן המזוהה ביותר אתו נהפך לפריט אופנתי, ומכירותיו הרקיעו שחקים.

קג'ריוואל, שב-2011 שיתף פעולה עם הזארה, הקים את אאם אאדמי לאחר שנפרד מהזארה על רקע מחלוקות אידיאולוגיות. המפלגה, שקיימה כמה הפגנות המונים בחודשים האחרונים, מחזיקה במצע בלתי שגרתי, הכולל בין היתר איסור על הטבות מיוחדות המוענקות לחברי פרלמנט, למשל מאבטח צמוד.

אחד המובילים האחרים של התנועה נגד שחיתות בהודו הוא גורו היוגה הפופולרי באבא רמדב, שפתח החודש בשביתת רעב בדרישה שהממשלה תחזיר מיליארדי דולרים שהעבירו המיליארדרים המקומיים למדינות אחרות כדי להתחמק מתשלום מסים. מדי יום צופים מיליוני הודים בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית של רמדב, שבה הוא מבצע תרגילי יוגה. אלפים אחרים נכחו במחנות היוגה הגדולים שהוא מקיים מדי כמה חודשים. בשנים האחרונות החליט רמדב לנצל את מעמדו כדי לקדם את המאבק בשחיתות, באמצעות הפגנות, שביתות רעב וקמפיינים למיגור השחיתות והשוק השחור. הוא נעצר בשבוע שעבר, לאחר שלטענת המשטרה הסית את תומכיו לאלימות בהפגנה נגד האונס בניו דלהי.

בשנתיים האחרונות זכתה התנועה נגד שחיתות בהודו לתמיכה מכיוון בלתי צפוי. וינוד ראג', החשב הכללי של הממשלה, נהפך מאז 2010 לגיבור התנועה ולאחד ממוביליה הרוחניים, לאחר שהחל לבקר את הממשלה בחריפות וחשף את מערכת היחסים המפוקפקת בינה לבין בעלי ההון. דו"חותיו של ראג' ב-24 החודשים האחרונים ביקרו בחריפות את הממשלה שמינתה אותו לתפקיד. בין היתר האשים אותה בוויתור מביש על משאביה הטבעיים של הודו, שנמכרו תמורת פרוטות לחברות פרטיות והובילו לאובדן הכנסות פוטנציאליות בסך מיליארדי דולרים, ובוויתור על הכנסות של מיליארדי דולרים - שהיו מסייעים למדינה להתמודד עם קשייה הכלכליים - בגלל מדיניות תקשורת שהעניקה רישיונות למפעילות סלולריות על בסיס הקודם זוכה, במקום במכרז שהיה מעניק רישיונות למרבה במחיר.

השנה חשף משרדו של ראג' כיצד הפסידה הממשלה הכנסות פוטנציאליות של 30 מיליארד דולר, משום שהעניקה קרקעות שבהן מצבורי פחם משמעותיים לחברות פרטיות ללא מכרז. דו"חותיו של ראג' בן ה-64, ששימש כבכיר במשרד האוצר לפני שמונה לחשב הכללי, כבר עזרו לשלוח שר בכיר, כמה פקידים וכמה אנשי עסקים לכלא, ופגעו אנושות בתדמיתה של הממשלה ובניסיונה לשדר לציבור שגם היא מתנגדת לשחיתות.

ראג', סוג של ירון זליכה הודי, אינו מתבייש ליצור פרובוקציות כדי לשרת את מטרותיו, ובכנס הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס האשים את ממשלתו של מנמוהן סינג ב"חוסר בושה". מבקריו של ראג', בהם סינג, טוענים שהוא חורג מסמכותו לעתים קרובות ומבקר את הממשלה כדי לקדם את שאיפותיו הפוליטיות. ראג', שכהונתו תסתיים השנה וסביר שלא תוארך על ידי הממשלה, דוחה את טענות המתנגדים וטוען שהלחץ הציבורי ידאג לכך שיוכל להישאר בתפקיד.

"יש אמרה שגורסת שכאשר החיים טובים יותר, מצפים ליותר", אומרת צ'ודרי. "ההודים זועמים כי הם שואפים לחיים טובים, להיות אמידים, להיות עשירים. הם עובדים קשה, אולי משקיעים במניות, וחושבים שהם יכולים להיות מיליונרים. זה שונה מאוד מהלך הרוח הפיאודלי של פעם, שבו כל עוד היתה לך עבודה אמרת תודה ולא הרמת קול. יש כעס בקרב מעמד הביניים ההודי, שלא היה שם קודם. הם קנו את החלום האמריקאי שמכרו להם, ואז הם רואים פוליטיקאים שגנבו עשרות מיליארדים ויוצאים מזה ללא פגע, בזמן שהם נאבקים לשרוד ולהתקדם. פעם היית מסתפק בלעלות עוד שלב בסולם. ההורים שלך עבדו כמשרתים? אז אתה תעבוד כפקיד. היום זה לא מספיק. החלומות והשאיפות הרבה יותר גדולים, ולכן הכעס גדול יותר".

גם הפערים העמוקים בחברה ההודית לא תוקנו במידה משמעותית, למרות הצמיחה המואצת. עם תמ"ג לנפש של 1,527 דולר בשנה, הודו היא עדיין אחת המדינות העניות בעולם, ואי השוויון רק מתרחב. למעשה, ב-20 השנים האחרונות הוא הוכפל, והעשירון העליון בהודו מרוויח כעת פי 12 מהעשירון התחתון, לפי נתוני ה-OECD. להודו יש את מספר העניים הגדול בעולם: 42% מ-1.2 מיליארד אזרחי המדינה מתקיימים עם פחות מ-1.25 דולרים ליום. 25 מיליון ילדים סובלים מתת-תזונה בהודו, שליש מהילדים הרעבים בעולם הם הודים, ומיליוני ילדים מועבדים במשך יותר משמונה שעות ביום במפעלי סיגריות ודשנים או באתרי בנייה במדינה.

בזמן שאי השוויון מתרחב וחייהם של עניי הודו, שתועדו בסרטים וספרים כמו "נער החידות ממומבאי", נהפכים לגיהינום עלי אדמות, נהנו בשנים האחרונות עשירי הודו ממזל הפוך. השנה הושלמה בנייתו של "אנטיליה", ביתו המפואר של המיליארדר מוקש אמבאני - יו"ר הקונגלומרט ההודי ריליינס אינדסטריז, האיש החמישי בעושרו בעולם והאיש החזק ביותר בהודו - שעלות הקמתו הוערכה במיליארד דולר. ביתו של אמבאני, שמשתרע על פני 37 דונם ו-27 קומות, נועד לאכלס את משפחתו בת שש הנפשות, אולם לפי דיווחים הוא נותר ריק רוב הזמן. הוא כולל חדר יוגה, חדר קולנוע, ספא, חדר גלידה, חדר שבו אפשר לערוך סופות שלג מלאכותיות, מגרש חנייה תת-קרקעי שבו מחנה אמבאני את אוסף המכוניות שלו, מנחתי מסוקים, מעליות מעוטרות בזהב, וכמובן: נוף מרהיב של מומבאי, דרכו מביט האיש החזק בהודו על העיר בה הוא שולט, על כל צריפיה ושכונות העוני שלה, שעדיין מלכלכות לו את הנוף.

"המעמד הבינוני העליון הרוויח הכי הרבה מהגלובליזציה", אומרת צ'ודרי. "אנשים כמוני, שהוריהם היו ביורוקרטים, קפצו הישר במעלה הסולם לאליטה שפעם לא יכולנו להיות חלק ממנה. הפרס היה משכורות מערביות גדולות. אלה המנצחים הגדולים של התהליך שעברה החברה ההודית. המנצחים האחרים היו החקלאים שמכרו אדמות לנדל"ניסטים ונהפכו למיליונרים בן לילה, והנשים מהמעמד הבינוני הנמוך, שהצליחו להשיג חינוך בסיסי, למדו לקרוא ולכתוב, והשיגו עבודות בתעשיית השירותים שנתנו להן הזדמנויות חסרות תקדים".

"הגלובליזציה היתה נהדרת לנשים"

השחיתות והפערים יוצרים חוסר אונים בקרב החלשים בהודו, ובעיקר הנשים. התסכול המעמדי הזה מוביל לעתים קרובות לאלימות נגדן. "זה לא רק המקרה בניו דלהי", אומרת צ'ודרי, "אלא גם הנערים העשירים שאנסו צעירה במועדון לילה בגוראגון והגברים שתקפו ביולי נערה צעירה באמצע הרחוב בגוואטי, מול מצלמת טלוויזיה שתיעדה הכל. בבוליווד סצנת האונס היא סצנה קלאסית שמופיעה בכל סרט. אשה יכולה לעבוד בחברה בינלאומית ולהרוויח יפה, אבל היא עדיין חסרת ישע כאילו היא גרה בג'ונגל".

לנשים מעולם לא היה קל בהודו. משפחות רבות במדינה עדיין רואות בבנות יצורים חסרי תועלת שמדיחים את המשפחה לעוני, ומעדיפות להפיל או אפילו להרוג אותן. בן יעזור בפרנסת המשפחה, אך המשמעות של בת היא רק נדוניה יקרה, שתפרנס את משפחת החתן. בהודו יש 914 בנות לכל אלף בנים - יחס מהנמוכים בעולם. עד 2020 צפויים להיות במדינה 25 מיליון גברים שלא יוכלו למצוא כלה, כי לא יהיו מספיק נשים במדינה.

ב-2011 דיווח ה"טלגרף" הבריטי כי במדינת מדהיה פראדש בוצעו ב-300 בנות ניתוחים לשינוי מין, לאחר שהוריהן שילמו למנתחים כדי להפוך אותן לבנים. בכפר דונגריג' שבצפון הודו, אב ערף בשבוע שעבר את ראשה של בתו עם חרב טקסית, מפני שניהלה מערכות יחסים עם גברים ופגעה לשיטתו בכבוד המשפחה. עד כה, סירב האב להביע חרטה על מעשיו. במחוז פונג'אב, נערה התאבדה בשבוע שעבר לאחר שעברה אונס קבוצתי והשוטרים לחצו עליה להסיר את התלונה ולהתחתן עם אחד מהאנסים.

אולם צ'ודרי מודה שהצמיחה בהודו, על כל חולייה, היטיבה עם הנשים במדינה. "הגלובליזציה היתה נהדרת לנשים", היא אומרת. "היא הביאה להן מקומות עבודה והשכלה, והסירה את התלות של רבות מהן בגברים. הן מרוויחות בכוחות עצמן, גרות בעיר, ולא רוצות להתחתן עם שיכור שמכה אותן. הגלובליזציה הביאה חופש כלכלי ועצמאות, אבל השילוב בין הקפיטליזם הגלובלי לבין הפיאודליזם של החברה ההודית יצר ילד מפלצתי".

לאט לאט מתחילה הודו לנוע לעבר שינוי. הזעם הציבורי סביב האונס בניו דלהי הוביל את הממשלה למנות ועדה שתחמיר את החוקים נגד אונס. השבוע השיקה הודו את תוכנית הרווחה הגדולה בעולם - רפורמה מקיפה במערכת הרווחה, שבמסגרתה תפקיד הממשלה את תשלומי הרווחה והסובסידיות במזומן בחשבונות הבנק של האזרחים. מטרת התוכנית היא להפחית את השחיתות, את הרשלנות ואת הכספים שנעלמים באופן מסתורי בדרכם למוטבים. רמנאתאן מסרבת להיות פסימית. "אנחנו גם דמוקרטיה חדשה וגם דמוקרטיה מאוד גדולה. אנחנו רק מתחילים למצוא את דרכנו".

"השינוי הגדול ביחס של נשים למעמדן הגיע בעקבות המחאה נגד השחיתות", אומרת צ'ודרי. "זאת הפעם הראשונה שיש מחאה עממית נגד אונס. שתי המחאות האלה מסמלות קרב בין מבנים חדשים של כוח למבנים ישנים של כוח, ובין ההיררכיה הישנה להיררכיה החדשה, שמאפשרת לנהגי ריקשות, למורות ולכוכבי בוליווד להתאחד למען מטרה משותפת. זה לא יקרה מחר, אבל המדינה תיראה אחרת לגמרי כשהבן שלי והחברים שלו יתבגרו. יש הודו אחרת, שמשלבת את האלמנט הקהילתי והמסורת עם תודעה קהילתית של קידמה ושל חופש, או לפחות יכולה להיות. כך לפחות אני מאמינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#