השחיתות כבר לא מעניינת אף מפלגה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
בחירות 2013

השחיתות כבר לא מעניינת אף מפלגה

עם מתמודדים רבים לכנסת שנחשדו ברמות שונות של שחיתות ציבורית, לא מפליא שרוב המפלגות לא טורחות להתייחס במצע שלהן למלחמה בשחיתות. בליכוד ביתנו בכלל לא פירסמו מצע

36תגובות

ב-2005 מונה במפתיע יהודה אבידן לסגן יו"ר ועדת הבחירות. העובדה שאבידן - פעיל ותיק בש"ס ויועצו לשעבר של אריה דרעי - הורשע שנה קודם לכן בפלילים, לא נתפשה בצמרת ש"ס כמכשלה או כטעם לפגם. גם חוות הדעת המפורשת של היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, שקבע כי "אין זה ראוי שאדם שהורשע בהפרת אמונים ישמש כסגן ליו"ר הוועדה", לא מנעה ממליאת הוועדה לאשר את מינויו של אבידן. לבסוף היה זה בג"ץ, שביטל את חברותו של אבידן בוועדת הבחירות בפברואר 2006 בעקבות עתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון.

עברו שבע שנים, החלטת היועץ נשכחה, ואבידן משמש כיום כסגנו של יו"ר ועדת הבחירות לכנסת ה-19 מטעמה של ש"ס. במקביל, הוא משמש מאז אוקטובר 2010 כמנכ"ל החברה לפיתוח אשדוד - תפקיד ציבורי נחשק במיוחד, שאליו נבחר אחרי שגבר על לא פחות מ-16 מועמדים. את זמנו הוא מחלק בימים אלה בין ניהול החברה העירונית לתפקידו בוועדת הבחירות ושידורים בתחנת הרדיו "קול ברמה" המזוהה עם ש"ס.

ליאור מזרחי

אבידן היה בין היוזמים של פסילת הבקשה של מפלגת ארץ חדשה כי על פתק ההצבעה שלה ייכתב לצד שמה "החזית להפלת שלטון ההון בראשות אלדד יניב ורני בלייר". ההחלטה עוררה סערה זוטא, ויומיים לאחר מכן נמלכה הוועדה בדעתה והכיתוב אושר. כשאבידן נשאל על ידי Markerweek אם הוא סבור שבישראל אין בעיה של הון-שלטון, הוא השיב: "לא צריך להפוך את מערכת הבחירות למקום זול בגלל כל דבר שקורה במדינה".

במערכת בחירות אין מקום לזילות ציבור הבוחרים, אבל הקשר הבעייתי בין הון לשלטון מוכר היטב לאבידן, שב-2004 הורשע בהפרת אמונים, לאחר שהתברר כי תיווך בין אנשים שביקשו לקדם את ענייניהם במשרד הפנים לבין מנהל המשרד בבני ברק. בהסדר טיעון נגזרו על אבידן שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 5,000 שקל. היועץ המשפטי קבע שמדובר בעבירה שיש עמה קלון, ובעקבות כך הוא נאלץ להתפטר מחברות בדירקטוריון של החברה הממשלתית שבה כיהן אז.

אבל ההיסטוריה שייכת לעבר. העובדה שש"ס העמידה בראשה עבריין מורשע, דוגמת אריה דרעי, היא עוד עדות לכך. דרעי, שנתלה בסיום תקופת הקלון שלו, טוען בראיונות לתקשורת כי הציבור הוא זה שיכריע בקלפי בשאלה אם ראוי שיחזור לפעילות פוליטית. "אחת הבעיות היא שהמבחן שהציבור מעמיד לנבחריו עבר למישור המשפטי בלבד. אם נתת את הדין ושילמת את חובך לחברה אז אתה בסדר, לכאורה", טוענת עו"ד גליה שגיא, מנכ"לית עמותת שקיפות בינ"ל ישראל (שבי"ל). "לפעמים חושבים שאם אדם יודע להסתדר ולעשות קומבינה אז זה יפעל לטובת הכלל, אבל חסרה כאן ההבנה הבסיסית שאדם שנתפס בשחיתות הוא אדם שדאג לאינטרסים של עצמו במקום לאינטרס הציבורי - וזה תמיד פוגע בכולנו".

אמיל סלמן

ש"ס כמובן אינה המפלגה היחידה ששמה נקשר בשחיתות ציבורית. בדיקת Markerweek מעלה כי שמם של 13 מהמתמודדים לכנסת נקשר ברמה כזו או אחרת בעבירות של טוהר מידות, לעתים באופן מובהק ולעתים ברמת חשד בלבד. הרשימה כוללת מועמדים לכנסת הנמצאים במקומות ריאליים על פי הסקרים האחרונים, ובעברם עניין הקשור לטוהר המידות שלהם, שהתברר במוסדות מדינה רשמיים. זאת בכמה רמות, מהכבד לקל: הרשעה, הגשת כתב אישום, חקירה משטרתית, אזכור בדו"ח מבקר מדינה בנושאים הנוגעים לטוהר המידות ונזיפה בוועדת האתיקה. שמם של מועמדים שנחקרו אך התיק נגדם נסגר נכלל ברשימה מכיוון שהעניין שבגינו נחקרו הוא פועל יוצא של דו"ח מבקר מדינה שהצביע על הליקויים, ולדעתנו יש להתייחס לסוגיות של מינהל לא תקין גם במישור הציבורי, ולא המשפטי בלבד.

השחיתות הפוליטית וקלקלתם של אנשי ציבור מלוות את השיח הציבורי לפחות מאז שנות ה-70, ומעשי שחיתות התגלו במשך השנים בשתי המפלגות הגדולות - העבודה והליכוד. בשני העשורים האחרונים התפרסמו פרשות הקשורים לפוליטיקאים בולטים כגון דרעי, שר הבריאות והרווחה לשעבר שלמה בניזרי, ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון, ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט ושר החוץ הפורש אביגדור ליברמן.

בהשוואה עולמית נראה שישראל ממשיכה לשמר מוניטין לא מחמיא בכל הקשור לניקיון המגזר הציבורי. בדירוג השחיתות העולמי שפירסם לפני כחודש ארגון השקיפות הבינלאומי דורגה ישראל במקום ה-39 מתוך 176 מדינות. הדירוג מתייחס לאופן שבו נתפשות המדינות בכל הקשור לשחיתות במגזר הציבורי. "מקום 39 מתוך 176 נשמע טוב, אבל כשבודקים מי שנמצא מעלינו אתה רואה את המדינות שהיינו רוצים להיות כמותן, ואנחנו במקום ה-26 מבין מדינות ה-OECD", מסבירה שגיא. "בישראל אין מלחמה אמיתית בשחיתות - אין כמעט פעילות לצמצומה ולהגברת השקיפות".

סיסמאות לא מבוססות

אם לשפוט על פי מצעי המפלגות השונות, כמו גם על פי ההתבטאויות של העומדים בראשיהן, ההתייחסות לביעור השחיתות היא לרוב מינורית ומסתכמת באמירה כללית ללא תוכנית אופרטיבית. יניב ובלייר, מייסדי ארץ חדשה, חרטו על דגלם את המאבק בשחיתות השלטונית, והקמפיין של סרטוני "השיטה" שמעלה המפלגה חושף את הריקבון שביחסי הון-שלטון. לכך נוספים ראיונות של יניב בתקשורת, חוגי בית וחוגי פאבים ברחבי הארץ.

אלא שמצע המפלגה - מסמך הליבה שעליו מושתתת פעילותה - כולל רשימת עקרונות וסיסמאות שמזכירים יותר תוצר של פעולה בתנועת נוער מאשר אג'נדה פוליטית רצינית ומעמיקה. "כדי לשנות את ישראל, צריך לחבר מחדש את הבלתי מחוברים", נכתב במצע, שקורא "לחלוקת ההון מההתחלה. למתן הזדמנות שווה לכולם. להענקת הזכות לחלום. לפירוק הקאסטות. לחיסול השיטה". במצע אין תוכנית אופרטיבית למיגור השחיתות, מלבד הצעה שפקידים במשרד האוצר ובנק ישראל לא יוכלו לעבוד בחברות פרטיות לפחות חמש שנים מיום פרישתם.

השבוע נחשף ב"הארץ" שיגאל זאבי, יועצה המשפטי של המפלגה המשמש כנציגה בוועדת הבחירות, הורשע ב-1999 בניסיון לקבל דבר בתחבולה ובזיוף מסמך. יניב טען בתגובה כי למורשעים בפלילים יש בעיה לשמש בתפקידים ציבוריים, אך אין בעיה שימשיכו לתפקד כעורכי דין.

במפלגת יש עתיד, כך על פי המצע שלה, מאמינים ב"ממשלה המגלה שקיפות בפני אזרחיה", לצד סיסמאות נוספות על ביורוקרטיה מושחתת וקבוצות אינטרסים, אך גם כאן אין תוכנית למיגור השחיתות הציבורית. במהלך הקריירה הפוליטית הקצרה של ראש המפלגה יאיר לפיד לא דבק בו רבב, אבל עד כמה בוער הנושא בעצמותיו אפשר אולי ללמוד מהטור האישי שפירסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" במאי 2008, תחת הכותרת "חקירוקרטיה". הטור פורסם בשבוע שבו נחקר באזהרה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, ידידו של לפיד, חקירה שבה הודה כי קיבל מאות אלפי דולרים במעטפות מידיו של משה טלנסקי.

טורו של לפיד היכה גלים ונדון זמן רב לאחר פרסומו. "אם בא לך להתפרסם אתה מגיש תלונה", כתב לפיד. "אם אתה יריב פוליטי, אתה מוצא מישהו שיגיש תלונה... כל מאכער מתוסכל, פקיד יהיר או עיתונאי אינטרנט תאב פרסום יכול לשבש את המערכת השלטונית". לפיד הוסיף ש"שלטון נחקר הוא שלטון חלש שקל לסחוט אותו".

כשלפיד החליט להיכנס לפוליטיקה, הוא התייעץ עם אולמרט, דבר שגרר ביקורת ציבורית. בשבוע שעבר, כאשר התעמת עם דרעי בתוכניתו של נסים משעל, נראה כי לפיד מתפתל כאשר נשאל מדוע הוא מגנה את כניסת דרעי לפוליטיקה, אך לא התבטא כנגד כניסתו האפשרית של ידידו אולמרט לפוליטיקה, כשזה האחרון שקל זאת.

מפלגתו של אולמרט, קדימה, היתה מזוהה בשתי הקדנציות האחרונות עם שחיתות פוליטית וציבורית בשל פרשיות שרון, אולמרט, הירשזון ואחרות. את הספינה הטובעת עזבו רבים ערב הבחירות, ורשימת המועמדים אינה כוללת כיום מועמדים בעלי עבר בעייתי בתחום המינהל התקין, שחלקם מצאו את מקומם במפלגות אחרות. מי שציפה גם לניקוי אורוות רעיוני, התאכזב. מצע המפלגה אינו כולל שום התייחסות לשחיתות ולמינהל ציבורי תקין, אף שהוא מפורט ביותר בכל הסעיפים האחרים. אחת המועמדות ברשימה, רונית תירוש, העלתה בקדנציה האחרונה הצעת חוק למניעת חקירה של ראש ממשלה מכהן, שבה תמכה הממשלה.

אלכס ליבק

עם רזומה של שבעה ח"כים מורשעים (שלושה מתוכם כיהנו כשרים), שחלקם ריצו עונשי מאסר בפועל, ש"ס היא המפלגה עם המוניטין המפוקפק ביותר בכל הנוגע לשחיתות. שלא במפתיע, אין במצעה כל התייחסות לנושאים של מינהל תקין או שמירה על שלטון החוק. המצע שלה מוגדר כ"מסמך עקרונות" וכולל סעיפים העוסקים בחינוך, בכלכלה, בעבודה וברווחה, במדיניות שלום ועוד. מרשימת המועמדים נעדרים שמות ידועים של מורשעי עבר כגון בניזרי, יאיר לוי ואחרים. מי שכן נמצא ברשימה הוא רפאל פנחסי, ששימש בעבר שר התקשורת וכסגן שר במשרדי העבודה והרווחה, האוצר והפנים. ב-1997 הוא הורשע בהעברת כספים שלא כדין. פנחסי מופיע במקום האחרון ברשימה, מחווה ששמורה בדרך כלל לוותיקי המפלגה שלהם רוצים לתת כבוד. בליכוד ביתנו, לדוגמה, העניקו את הכבוד הזו ליחיאל קדישאי, עוזרו המיתולוגי של מנחם בגין, שנבחר להדליק משואה ב-2005.

הבית היהודי נגד העליון

סביר שבגין מתהפך בקברו נוכח רשימת הליכוד ביתנו, שבה חברים 11 אנשים עם עבר בעייתי (ראו תרשים), אך כמעט ללא אנשים ישרי דרך כגון בני בגין, דן מרידור ומיכאל איתן, אחד הפעילים הבולטים בתחום המלחמה בשחיתות. איתן היה פעיל מאוד בקדנציה הקודמת בפרשת יואב גלנט, שמועמדותו לתפקיד הרמטכ"ל בוטלה על רקע פרשת הרחבת הבית במושב עמיקם. את עמדת הרשימה בנוגע לביעור שחיתות ולמינהל תקין אין לדעת, מהסיבה הפשוטה שזו לא פירסמה מצע או מסמך עקרונות כלשהו. דובריהן של הליכוד ושל ישראל ביתנו לא יודעים לנקוב במועד שבו יפורסם מצע, אם בכלל.

במצעה של היריבה מימין, הבית היהודי, מעדיפים לצאת נגד בית המשפט העליון. "אנו מתנגדים לעודף המשפטיזציה במדינה", נכתב במצע, "כלומר, להתערבות היתר של בית המשפט העליון והפרקליטות במדיניות ובקביעת רוח המדינה. אנו גם סבורים שבית המשפט העליון מנותק, ואינו משקף כלל את הציבור הישראלי. אנו נפעל כדי שמערכת המשפט תשקף את ערכי המדינה היהודיים והציוניים".

מי שבכל זאת מצאו לנכון לפרוט את סיסמת המלחמה בשחיתות לצעדים ממשיים הן מרצ והעבודה. במצע מרצ אפשר למצוא תוכנית ארוכה ומפורטת תחת הכותרת "הפרדת הון ושלטון". בין היתר מציעה המפלגה שורת מגבלות על גיוס תרומות למתמודדים, הקמת גוף שיפקח על פעילות הלוביסטים בכנסת ודיווח חצי שנתי של היועץ המשפטי לממשלה על מצב החקירות של עובדי ציבור, בכירים וממונים שנחשדו בשחיתות שלטונית. בנוסף, דורשים במרצ כי כל נושאי המשרות הבכירות ברשות המקומית וכל חברי הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה יחויבו מדי שנה בהגשת הצהרת הון למבקר המדינה, חובה שתימשך בשנתיים שלאחר סיום תפקידם. כמו כן, המצע דורש החמרה של מגבלות הצינון על עובדי ציבור בכירים שמעורבים באופן פעיל ומרכזי בגיבוש הסדרים בין בעלי הון גדולים לבין המדינה וכן הקמת מסלול משמעתי לעבירות שחיתות בנוסף למסלול הפלילי.

אלון רון

גם במפלגת העבודה החליטו להיכנס לעובי הקורה. העיתונאי החוקר מיקי רוזנטל וראש אגף החקירות לשעבר, ניצב בדימוס משה מזרחי, כתבו את תוכנית המפלגה ל"חיזוק שלטון החוק והמאבק בשחיתות", שפורסמה באחרונה. התוכנית כוללת, בין היתר, קידום חקיקה שתחייב נבחרי ציבור להגיש תצהיר המפרט את כל הזיקות שיש להם לתחום שבו הם עוסקים, חובת הצהרת הון גלויה של נבחרי הציבור (כיום הם מחויבים להגיש הצהרה רק למשרד מבקר המדינה), וכן תיקון חוק המפלגות כך שימנע ממי שהורשע בעבירה שיש עמה קלון לחזור ולשמש בתפקיד במפלגה למשך 12 שנה מיום ההרשעה.

יו"ר המפלגה, שלי יחימוביץ', העלתה בקדנציה הקודמת כמה יוזמות חקיקה הקשורות להגברת המינהל התקין והשקיפות. באחרונה, כשאולמרט ביקש לחזור לזירה הפוליטית, היתה יחימוביץ' הקול הנחרץ ביותר נגד חזרתו, בשל מעורבותו בפרשיות השחיתות השונות. עם זאת, מעורבותו של יצחק (בוז'י) הרצוג בפרשת העמותות של אהוד ברק (ראו מסגרת), שבה העדיף לשמור על זכות השתיקה, לא מנעה ממנו להגיע למקום השני בפריימריז. התיק נגד הרצוג, שטען כי לא ביצע שום עבירה על החוק, נסגר מחוסר ראיות ב-2003.

הפריימריז נגד ועדה מסדרת

מלבד פרשות של שחיתות אישית, מינהל לא תקין מתרחש גם בתוך המפלגות, כאשר הן מנסות להגיע לשלטון. כמה מערכות בחירות הובילו פוליטיקאים לחדרי חקירות. אולמרט, לדוגמה, הועמד לדין בגין פרשת החשבוניות הכפולות בליכוד בבחירות 1988, שם היה אחראי על המנגנון הכספי. הוא אמנם זוכה, אך פעילים בדרג זוטר יותר הורשעו. ב-2000 התפוצצה פרשת העמותות בעקבות הקמפיין של ברק לראשות הממשלה, ובערך בתקופה זו נחשפה פרשת אננקס מחקרים, שבה הורשע עמרי שרון בעבירות הקשורות בחוק מימון מפלגות, לאחר שהעביר כספים מחברת קש לצורך הקמפיין של אביו. הוא הורשע וריצה תשעה חודשי מאסר.

בשנים האחרונות נראה שהמפלגות מקפידות הרבה יותר על תקינות הבחירות הפנימיות. הדבר אפשרי בין השאר בזכות השקיפות שגדלה: כך, לדוגמה, מבקר המדינה מפרסם באופן תכוף את רשימת התורמים למועמדים לפריימריז והתורמים למפלגות. "המפלגות מקפידות כיום הרבה יותר בכל מה שקשור להתנהלות בזמן בחירות", אומר עו"ד איתן הברמן, לשעבר היועץ המשפטי של הליכוד ושל קדימה ומומחה בדיני מפלגות. "מה שתרם לכך הוא גם הפרשיות הפליליות מהעבר, וגם המעורבות הפעילה של מבקר המדינה".

ועדיין שיטת הפריימריז זוכה לביקורת רבה, הן בשל התלות של מועמדים בתורמים והן בשל הדילים הפוליטיים שנעשים בה, כשקבלני קולות גדולים סוחרים באלפי קולות במקח וממכר בין מועמדים. בפריימריז האחרונים זכה לתשומת לב רבה המקרה של ח"כ חיים כץ, שבחמש מערכות הבחירות האחרונות דואג להסעות מאורגנות של עובדי התעשייה האווירית, שם הוא משמש כיו"ר הוועד, לקלפיות כדי שיצביעו עבורו. כץ, מנגד, טוען שאין שום בעייתיות בהתנהלותו. הפעם שלח מבקר המדינה לכץ מכתב המתריע על פעילות זו, שפורסם ביום הפריימריז, דבר שמיקד את תשומת הלב בתופעה. במפלגת העבודה, על אף החזות הנקייה של הפריימריז הנוכחיים, עדין נשמעו טענות על דילים, לפי פרסומים בעיתונות, בעיקר כאלה הקשורים להסתדרות ולעופר עיני: על פי הטענות, עיני המליץ להצביע להרצוג, לבנימין (פואד) בן אליעזר ולאיציק שמולי.

בעקבות הביקורת על שיטת הפריימריז נשמעים קולות התומכים בשיטת הוועדה המסדרת, שבה עשו שימוש בבחירות אלה קדימה, ישראל ביתנו, יש עתיד והתנועה. לכאורה, לשיטת הוועדה המסדרת יש יתרון: כאשר ראש המפלגה וחוג מצומצם של מקורבים מחליטים על הרשימה, הם דואגים לבחור שמות אטרקטיביים לציבור הרחב ולא מועמדים התלויים באינטרס צר של קבוצה מאורגנת במפלגה. אולם הבעיה העיקרית בשיטה הזו היא חוסר השקיפות שלה. עצם הפעילות של ועדת מסדרת, בעיקר במפלגה גדולה הקשורה למוקדי כוח כלכליים, מעלה בהכרח את השאלה מהם האינטרסים מאחורי הצבת מועמדים ברשימה.

הסיפור הבא מדגים את הבעייתיות הטמונה בשיטה: מספר 34 ברשימת הליכוד ביתנו הוא ליאון ליטינצקי, שנבחר על ידי הוועדה המסדרת של המפלגה. עד לפני חודשיים וחצי בלבד הוא היה חבר מפלגת העבודה והתכוון להתמודד על מקום ברשימה במשבצת העולים. בעבר אף כיהן לזמן קצר כח"כ מטעם המפלגה. אנשים המכירים את קבוצות הלחץ בפוליטיקה הישראלית הבחינו בכמה פרטים מעניינים: ליטינצקי הוא עובד חברת החשמל, ובעבר היה חבר במועצת ועד העובדים. הוא נחשב למקורב לח"כ ממפלגת העבודה, אפי אושעיה, שכיום מכהן כמנכ"ל חברת הלובינג פוליסי. לפני כמה שנים שימש ליטינצקי כמנהל אגף העולים בקרן בית ברל של מפלגת העבודה, כשאושעיה היה יו"ר הקרן. פוליסי נמצאת בבעלותו של בוריס קרסני, המיודד שנים ארוכות עם יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן. פוליסי גם מייצגת את ועד עובדי חברת החשמל, אחרי שבמשך שנים ארוכות ייצגה את החברה עצמה. בשל כך, הועלו טענות שקרסני הוא זה שיצר לכאורה את החיבור בין ישראל ביתנו לליטינצקי, במהלך שעל פי הנטען נועד לתת ייצוג לעובדי חברת החשמל בכנסת. כל הצדדים המעורבים בעניין מכחישים בתוקף סוג כזה של עסקה.

הפוטנציאל למינהל לא תקין במפלגות קיים לא רק בעת הרכבת הרשימות, אלא גם בעת הקמפיין. לפני כמה שבועות פורסמה בערוץ 10 כתבה שטענה כי ליטינצקי ממריץ פעילי מפלגה לאתר מצביעים פוטנציאלים - בתמורה לשכר. העסקה היא כזו: הפעילים שישיגו את מספר המצביעים הגדול ביותר יזכו לשבת כנציגי המפלגה בקלפי ולקבל על כך שכר, שמקורו במימון המפלגות שמעבירה המדינה למפלגה. ואולם, פעילים המכירים מערכות בחירות קודמות של ישראל ביתנו יודעים לספר שהעניין מורכב יותר. לפי עדויות שהגיעו אלינו, במערכות הבחירות של ישראל ביתנו יש נוהג שלפיו פעילי המפלגה עוברים מבית לבית בימים שלפני הבחירות, ומעבירים לרכזי המפלגה רשימת בוחרים פוטנציאלים, עם פרטיהם האישיים. ביום הבחירות בודקים הרכזים אם האנשים הרשומים אכן הגיעו לקלפי, והפעילים שמסרו את הרשימות מקבלים שכר לפי מספר האנשים שהגיעו להצביע. כך לדוגמה, פעיל שיביא לקלפי 1,000 בוחרים יקבל יותר כסף מפעיל שיביא 500 בוחרים. זאת בניגוד לכאורה לחוק מימון מפלגות, הקובע שאין לקבוע תמרוץ כספי בשיטה של קבלנות לפעילים המקבלים שכר מהמפלגה.

תומר אפלבאום

מישראל ביתנו נמסר בתגובה: "בעקבות פרסומים שונים בתקשורת ריעננה המפלגה את הנחיותיה, והן ברורות מאוד: אין קשר בין תוצאות הקלפי, במקום מסוים או בכלל, לבין התמורה המגיעה לפעילים. חלק מעבודת הפעילים הינה לאתר תומכים פוטנציאלים המוכנים לקבל ממנה חומרי תעמולה במהלך תקופת הבחירות. ברור שמצופה מפעילי המפלגה לעודד הצבעה לטובת המפלגה, אבל התמורה המגיעה להם היא בגין עבודה ולא בגין תוצאות הקלפי. בכך, על פי ייעוץ משפטי שקיבלה המפלגה, אין כל בעיה. נוהל ההעסקה הועבר לאישור ועדת הבחירות המרכזית, והמפלגה תפעל בדיוק לפי אישור הוועדה".

ג'ובים למקורבים ביום הבחירות

עניין נוסף המהווה פרצה להתנהלות לא תקינה לכאורה הוא חלוקת התפקידים בתוך מטה הבחירות. בקמפיין הנוכחי יש התמרמרות רבה בקרב פעילי השטח של הליכוד, לא רק בשל הירידה בסקרים, אלא גם בגלל המשכורות הגבוהות שמקבלים פעילי הבחירות. אתר האינטרנט "ליכודניק", שמנהל פעיל המפלגה אריק זיו, פירסם כי מנהל מטה הבחירות, צחי ברוורמן, מקבל כ-150 אלף שקל לחודש. לפי הערכות, פעילותו צפויה להימשך כארבעה חודשים.

את עיקר הביקורת סופג שר החינוך גדעון סער, האחראי על מטה ההסברה, משום שהוא ממנה פעילים המזוהים עמו. כך לדוגמה, דורון צמח, פעיל של סער, מונה לתפקיד מנהל הקלפיות. אבי מליחי, פעיל אחר המזוהה עמו, מונה לרכז בגוש דן, וברחובות מונה איש אחר מטעמו.

מהליכוד ביתנו נמסר בתגובה: "איננו מכירים את המרמור שעליו מדובר. אתר 'ליכודניק', אשר אינו קשור למפלגת הליכוד, החל לפרסם נתונים לא מדויקים, בלשון המעטה, רק משום שהליכוד לא היה מוכן לפרסם אצלו באתר בסכומי הכסף אותם ביקש. לכן, כל הביקורת שמופנת מאתר 'ליכודניק', איננה עניינית ומונעת משיקולים זרים.

"שום גורם פוליטי אינו ממנה אנשים משיקולי תמיכה כאלה ואחרים, והדברים נשמעים מופרכים. גם אם נכון הדבר שמונו שלושה אנשים שלטענתכם מזוהים עם איש כזה או אחר, עדיין מדובר בשלושה אנשים מתוך אלפים שיועסקו במערכת הבחירות. על כן, הטענה נראת מגוחכת וגובלת ברכילות זולה. הנחת היסוד של השאלה, כאילו פוליטיקאים שולטים על תקציבים וממנים אנשים, אינה נכונה ומעידה על חוסר הבנה כיצד מתנהל מטה בחירות. האישים הפוליטיים אינם מורשי חתימה ואינם עוסקים במינויים. יתרה מכך, הצבת אנשי המפלגה בקלפיות מתבצעת אך ורק על ידי סניפי המפלגה וללא התערבות האישים הפוליטיים".

לדברי יועץ אסטרטגי המכיר היטב את המפלגה, בשיטת מימון הבחירות יש פתח למינהל לא תקין: פוליטיקאי בכיר המנהל את הקמפיין מקבל לידיו שליטה על סכומי כסף עצומים (לפי הערכות, תקציב הליכוד הוא 40 מיליון שקל) ויכול לכאורה לתת משכורות גבוהות לפעילי מפלגה, שבתקופות שלפני או אחרי מערכת הבחירות עבדו או יעבדו עבורו. "זה בעייתי מאוד, כי זה כסף ציבורי שנועד למטרה מסוימת - הצלחת המפלגה בבחירות - אבל פוליטיקאי יכול לעשות בו שימוש כדי לחזק את מעמדו האישי. נוצר פה מצב שתוך כדי פעולה למען המפלגה, הפוליטיקאי ידאג לעצמו", מסביר יועץ אסטרטגי ותיק המעורה במתרחש במפלגה.

בעיות דומות צצות גם ברמה הנמוכה יותר של פעילי השטח. אחד התפקידים הנחשקים הוא תפקיד נציג הקלפי של המפלגה, חבר או יו"ר, שעליו אפשר לקבל שכר של 1,000 או 1,500 שקל ליום עבודה אחד. מי שמחליט על החלוקה בקלפיות הם הפוליטיקאים המנהלים את מטה ההסברה או מקורביהם, שיכולים לחלק את התפקידים לקרובי משפחה של תומכיהם. "זה סוג של מתן טובת הנאה", אומר הברמן. "זאת דרך של פוליטיקאים לקנות תמיכה פוליטית בדרגים נמוכים של המפלגה. במפלגות שבהם מתקיימים פריימריז הדבר נהפך לבעל חשיבות".

השחיתות מגיעה עד הצמרת

ברשימת הליכוד ביתנו יש כיום 11 מועמדים בעלי רקע בעייתי, מתוכם שישה בעשירייה הפותחת. ראשי הרשימה המאוחדת, בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן, אף חלקו חשד בפרשה אחת.

בינואר 1997 חשף הערוץ הראשון את פרשת בר-און-חברון. היתה זו עסקה פוליטית, שבה ביקש נתניהו להבטיח את תמיכתה של ש"ס בהסכם חברון שבו יפנה צה"ל חלק מכוחותיו בעיר. העסקה כללה את מינויו של רוני בר-און, אז עורך דין ירושלמי המזוהה עם הליכוד, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תמורת תמיכתה של ש"ס בהסכם. בר-און אמור היה להבטיח את סגירת התיק הפלילי נגד אריה דרעי, שעמד אז להכרעת היועץ המשפטי לממשלה. בעסקה היו מעורבים גם ליברמן, שכיהן אז כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, ושר המשפטים דאז צחי הנגבי. עם חשיפת הפרשה התפטר בר-און מתפקידו, יומיים לאחר שמונה. את מקומו תפס אליקים רובינשטיין, שהחליט לסגור את התיק נגד נתניהו, בניגוד להמלצת המשטרה.

ב-2000, כאשר כבר ישב באופוזיציה, נחקר נתניהו בפרשת הקבלן אבנר עמדי. לפי החשד, בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה השתמש נתניהו בשירותיו של עמדי, ואת החשבון, בסך עשרות אלפי שקלים, השית על המדינה. למרות עמדת פרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, כי יש מקום להגיש כתב אישום נגד נתניהו, החליט היועץ רובינשטיין לסגור את התיק. בימים אלה נמצאת בבדיקת משרד מבקר המדינה פרשת ביבי-טורס שנחשפה בערוץ 10: על פי החשד, נתניהו ורעייתו טסו במשך שנים לחו"ל על חשבון תורמים שונים, לכאורה בניגוד לחוק. נתניהו מכחיש את הטענות נגדו.

השבוע הוגש כתב אישום נגד ליברמן בנוגע לפרשת מינוי יועצו המדיני, זאב בן אריה, לתפקיד השגריר בלטוויה. ליברמן חשוד שהפעיל לחץ על ועדת המינויים במשרד החוץ כדי שזו תמנה לתפקיד את בן זאב, שבזמן שכיהן כשגריר בבלארוס מסר לו פרטים חסויים בנוגע לחקירתו. ליברמן התפטר באחרונה מתפקידו כשר החוץ בעקבות כתב אישום זה.

פרשה זו היא ספיח לפרשת חברות הקש, שבה היה חשוד ליברמן במשך כ-12 שנה, עד סגירת התיק לאחרונה. ליברמן נחשד בעבירות של הלבנת הון ושוחד בעקבות הקמת שרשרת של חברות קש בחו"ל שהזרימו מיליוני שקלים לבתו מיכל, שהיתה רשומת כבעלת החברות.

יצחק (בוז'י) הרצוג, מספר 2 ברשימת העבודה, היה אחד החשודים המרכזיים בפרשת העמותות של בחירות 1999, שבהן נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה. הרצוג נחשד שניתב כספים מקרן פילנתרופית בינלאומית אל עמותות ישראליות, ומשם לקמפיין ברק, לכאורה בניגוד לחוק מימון המפלגות. הרצוג נחקר בפרשה כאשר היה מזכיר ממשלת ברק, והעדיף לשמור על זכות השתיקה, וספג בשל כך ביקורת חריפה. הוא טען כי כל פעולותיו נעשו על פי חוק, וב-2003 נסגר נגדו התיק מחוסר ראיות.

מספר 2 ברשימת ש"ס הוא אריה דרעי, הנחשב למנהיגה הבלתי מעורער של המפלגה. ב-1999 הוא הורשע בעבירות של שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, וריצה עונש מאסר של שנתיים. הפרשה נחשפה לראשונה בסדרת תחקירים של העיתונאי מוטי גילת ב"ידיעות אחרונות". דרעי היה חשוד גם בפרשת בר-און-חברון, ואף היתה המלצה להעמיד אותו לדין, אך בסופו של דבר החליט היועץ רובינשטיין לא להגיש נגדו כתב אישום בעניין זה, בשל הפרשות האחרות שבהן היה מעורב.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#