לב פועם מרקמה מהונדסת - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המוחות החדים בהנדסה

לב פועם מרקמה מהונדסת

במעבדה שלה בטכניון מגדלת פרופ' שולמית לבנברג רקמות חיות ומתפקדות מתאי גזע עובריים. בעוד שנים אחדות, היא אומרת, יחוללו תוצאות המחקר שלה מהפכה בתחום ההשתלות

6תגובות

פרופ' שולמית לבנברג, הפקולטה להנדסה ביו רפואית בטכניון

רזומה: בת 43, מסלול ישיר לדוקטורט בביולוגיה מולקולרית במכון ויצמן ב־1999, ופוסט דוקטורט ב־MIT, שם נשארה כעמיתת מחקר; עם שובה לארץ ב־2004 הצטרפה לפקולטה להנדסה ביו רפואית בטכניון; שימשה פרופסור אורח בהרווארד. פרסים: פרס קריל, פרס טבע, פרס הנרי טאוב; המגזין Scientific American בחר בה כאחת מ־50 האנשים המשפיעים בעולם בתחום המדע והטכנולוגיה וכ"מנהיגת מדע" בתחום הנדסת הרקמות (2006)

עשו לנו לייק ותקבלו את מיטב הכתבות והטורים של המגזין ישירות לפייסבוק שלכם

המחקר:  מחקרה של פרופ’ שולמית לבנברג, העוסק בהנדסת רקמות אנושיות מתאי גזע, עשוי להוביל למציאות חדשה שבה יצירת רקמות ואיברים חדשים במקום איברים שנפגעו והשתלתם תהיה הליך פשוט ומקובל. במעבדה שהיא מנהלת בפקולטה להנדסה ביו רפואית בטכניון, שיכללה לבנברג את השיטה ליצירת כלי דם על בסיס הרקמות שהונדסו, באופן שמשפר את הסיכויים לקליטתן בגוף, והיא מעסיקה בה סטודנטים ממגוון תחומים, בהם הנדסה ביו רפואית, הנדסת חומרים, הנדסת מכונות, רפואה וביולוגיה.

תומר נויברג

במאמר שפרסמה לבנברג ב־2005 יחד עם המנחה שלה בפוסט דוקטורט, פרופ’ רוברט לנגר, ממובילי המחקר בהנדסת הרקמות, דיווחו השניים כיצד הצליחו ליצור רקמה מתפקדת של שריר אנושי על בסיס תאי גזע עובריים. הרקמה שהושתלה בעכברים ובחולדות נקלטה בהצלחה רבה: בשלושת המקומות השונים בגוף שבהם הושתלה הרקמה – מתחת לעור, ברגל ובבטן – היא שרדה זמן ממושך יותר מאשר רקמות שאינן כוללות כלי דם מהונדסים.

ב־2007 רשמה הצלחה גדולה עוד יותר כשהצליחה ליצור בשיטה זו במעבדה רקמת לב אנושי פועמת, יחד עם פרופ’ ליאור גפשטיין. “המחקר שלי היה פורץ דרך כי הוא חידש את השימוש ברקמה מהונדסת מורכבת – הכוללת כלי דם מהונדסים – להשתלות”, אומרת לבנברג. “הדגמנו את חשיבות כלי הדם המהונדסים ואת תרומתם להיקלטות הרקמה. בעתיד עשויים סיכויי ההשתלה של רקמות כאלה להשתפר. למחקר יש גם יישומים קליניים בהליכים לתיקון, החלפה או שיקום של רקמה פגועה”.

מהו האתגר המחקרי הגדול ביותר כיום בתחומך? “להבין כיצד מתרחשת ההתארגנות התלת ממדית של רקמות הנבנות במעבדה, וכיצד מתרחש חיבורן לרקמות בגוף לאחר השתלה, ובנוסף, לאפשר חיות ותפקוד של רקמות מהונדסות”.

 

 

רשימת 50 המוחות החדים בישראל מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם חייגו: 5200*, שלוחה 1

 

 

האם את שלמה עם החלטתך לבחור בקריירה אקדמית?  “כן, מאוד”.
מהם היתרונות והחסרונות של הקריירה האקדמית מול קריירה בשוק הפרטי באותו תחום? “יתרונות הקריירה האקדמית הם העניין, החשיבה הבלתי פוסקת והעיסוק היומיומי במחקר חדש ובפיתוחים פורצי גבולות. יתרון נוסף הוא הנחיית הסטודנטים והעיסוק בחינוך דור חדש של מדענים. חוקר נדרש לעסוק בהרבה דברים בו זמנית: בחירת שאלות המחקר, גיוס כספים למחקר, הוראה, הנחיית סטודנטים, ומעורבות בקהילה המדעית העולמית דרך כנסים, מאמרים, ושיפוט עבודות ומאמרים של קולגות בעולם”.

במה שונה עבודתו של חוקר כיום בהשוואה לימים שבהם עשית את צעדיך הראשונים בתחום? “האינטרנט השפיע על צורת העבודה ומאפשר עדכונים מהירים, קשרים ושיתופי פעולה עם חוקרים מרחבי העולם. כל זאת דרך המאמרים שזמינים במאגרי המידע האלקטרוניים והתקשורת הוויזואלית הזמינה בין חוקרים מאזורים שונים, דרך סקייפ וכדומה”.

מה דעתך על מצב המחקר האקדמי בישראל כיום? “המחקר בארץ חדשני ופורץ דרך, אך הקהילה המדעית קטנה יותר. כדי להקפיץ את המחקר אפשר ליצור מרכזי ידע גדולים שימשכו חוקרים מרחבי העולם להגיע לכאן. תקציבים גדולים יאפשרו שימוש במכשור הכי מתקדם ופיתוח של מכשור מתוחכם”.

מהו לתחושתך המעמד הציבורי או החברתי של חוקר באקדמיה בישראל? האם צריך להיות לאנשי אקדמיה מעמד מיוחד בנושאים חברתיים לאומיים? “המעמד הציבורי ראוי. אני חושבת שיש הערכה למחקר, לתגליות המדעיות ולמדענים”.

למה לעבוד ולחקור בישראל? “במשך דורות חלמנו לחזור לכאן ולבנות בארצנו מדינה יהודית מפותחת ומשגשגת, ואני שמחה להיות חלק מהמדע המתקדם ברמה העולמית שיש לנו בטכניון ובארץ”.

ההשראה: “באקדמיה, ההשראה שלי היא המנחים שלי, מנחה הדוקטורט פרופ’ בני גייגר ממכון ויצמן, ומנחה הפוסט דוקטורט, פרופ’ רוברט לנגר מ־MIT. שניהם מדענים דגולים, מנחים מצוינים ומודל לחיקוי גם ביחסי אנוש, אכפתיות ותמיכה. אני מוצאת את עצמי שוב ושוב מנסה ללמוד מהם כמה שיותר ולשאול כיצד היו מתנהגים בסיטואציות דומות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#