"אני ממליץ שלא ללמוד כלכלה לתואר ראשון" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המוחות החדים בכלכלה

"אני ממליץ שלא ללמוד כלכלה לתואר ראשון"

המודלים של הכלכלנים הם לא יותר מאגדות. כל קשר בינם לבין המציאות – מקרי. הכלכלה מופשטת כמו הפילוסופיה, והכלכלנים בישראל הם האחרונים שיש להם על מה להתלונן. חתן פרס ישראל ופרס א.מ.ת פרופ' אריאל רובינשטיין עומד במגדל השן ויורה חצים

47תגובות

פרופ' אריאל רובינשטיין, החוג לכלכלה באוניברסיטת תל אביב

רזומה: בן 61, סיים דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים, מ־1981 פרופסור לכלכלה באוניברסיטה העברית ומ־1990 באוניברסיטת תל אביב; חבר האקדמיה הישראלית למדעים. פרסים: חבר כבוד זר של האגודה האמריקאית לכלכלה ושל האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים; על תרומתו לתיאוריה הכלכלית זכה בפרס ישראל (2002) ובפרס א.מ.ת (2006).

עשו לנו לייק ותקבלו את מיטב הכתבות והטורים של המגזין ישירות לפייסבוק שלכם

המחקר: פרופ’ אריאל רובינשטיין הוא איש תיאוריה כלכלית. על השאלה מה זה אומר בדיוק יש מחלוקת סוערת בעולם האקדמי. בצד אחד נמצאת התפיסה שתיאוריה כלכלית מחויבת לאותו אוסף כללים וערכים כמו המדע, ומטרתה להסביר את המציאות ולנבא אותה בדיוק כפי שמצופה מהפיזיקה או מהביולוגיה. מנגד נמצאת עמדתו של רובינשטיין שרואה בתיאוריה כלכלית אוסף סיפורים שהקשר בינם לבין המציאות דומה לקשר שבין רומן טוב, יצירת אמנות או סרט לבין החיים. “העיון בכלכלה מופשט ודומה לזה שנעשה בפילוסופיה”, הוא מפרט. “מודל טוב בעיני הוא אגדה (רובינשטיין כתב את הספר 'אגדות הכלכלה' שמציג בפירוט את השקפתו - א.א ור.ה). אגדות כלכלית אינן המציאות אבל גם אינן מנותקות מהמציאות, ואפשר באמצעותן להגיע להבנה של המושגים שבהם אנחנו חושבים על המציאות הכלכלית”.

אילייה מלניקוב

מהו ההישג האקדמי הגדול שלך? “אני מנסה לייצר מודלים מקוריים ולהימלט מהליכה בתלם. רוב עיסוקי הוא במודלים תיאורטיים. בעשור האחרון עסקתי קצת בתורת המשחקים הניסויית. אני מעוניין להבין את המתודולוגיה של התחום, ולנסות להשפיע עליו, וכן להציע רעיונות לא שגרתיים גם אם הם לא מתקבלים מיד, וזוכים לפעמים לביקורות קטלניות. זה לא תמיד נראה כך ולפעמים זה מתסכל, אבל באקדמיה יש בסופו של דבר תמורה לאי הליכה בתלם”.


האם מחקר אקדמי כלכלי יכול להניב ידע שיהפוך למדיניות?

“לא. אני לא מאמין בנחיצות האובססיבית הזו לנבא את התנהגותם של בני האדם. זה טוב שיש הטרוגניות ואי ודאות מהותית בנוגע להתנהגותנו. יש לי בעיה עם מי שמבקש ליטול סמכות ללא גיבוי אמיתי. כלכלנים אקדמיים חשודים בעיני בניסיון להציג את עצמם כבעלי סמכות מעבר למה שיש להם. אני כן מאמין שיש אנשים באקדמיה, אפילו אני, שיש להם יכולת לתרום לשיח ציבורי, אבל לא בגלל הידע האקדמי ולא מתוקף סמכות אקדמית, אלא שמכיוון שאנחנו אנשים אינטליגנטים עם שאיפה להסתכל על העולם באופן מקורי. יש סיכוי שנציע רעיונות יותר מקוריים מאשר אנשים שעוסקים בתחום מסוים. אבל הרעיונות האלה חייבים לעבור סינון קפדני שכן רובם רעיונות בוסר מנותקים מהמציאות.

“עבודה מוכרת שלי היא על מודל של תורת המיקוח, ובכל זאת לא למודל ולא לי יש משהו לומר על משא ומתן כלשהו מעבר למה שיודע כל סוחר בשוק מחנה יהודה. אני מודע לכך שהרבה אנשים שעוסקים בתורת קבלת ההחלטות, בתורת המשחקים, בכלכלה בכלל, מייעצים לעולם, בשכר או בהתנדבות, וטוענים שעצתם נסמכת על מודלים מהסוג שאני עוסק בהם. אני עוד לא נתקלתי במקרה אחד שבו לשימוש במודל הפורמלי מהסוג שתורת המשחקים מייצרת, היה ערך כלשהו. יש לי כבוד רב לחוכמת האדם הפשוט. אני יכול לא להסכים אתו, ולהבין שהוא נתון להלכי רוח – אבל כך גם האקדמאים. לא מצאתי אישור לסברה שאנשי אקדמיה הם אנשים סבירים, נבונים ומוסריים יותר מהאדם ברחוב”.

אם כך, האם אתה מייעץ לחברות, כמו רבים מעמיתיך?
“חס ושלום! – ותקפידו לצטט אותי”.

מה דעתך על מצב המחקר האקדמי בישראל? “ישראל היא מדינה מתקדמת ביותר. החברה הישראלית נותנת לקבוצת אנשים את הרשות, כמעט החובה, לעשות מה שהם רוצים, ולחשוב על מה שהם רוצים, ולהתעמק בשאלות שאין להן מטרה מועילה, ברורה וישירה. אנשי אקדמיה מעולים שאני מכיר מתודלקים בדיוק כמו אמנים אביונים, מתוך דחף ורצון עז להבין, ללמוד, לחקור, להמציא. המעמד החברתי של פרופסור בישראל הוא אדיר. החיים באקדמיה נוחים בצורה יוצאת מהכלל. כולנו עמוק עמוק בתוך העשירון העליון. האקדמיה היא אצולה. ירינו בהרבה פרות קדושות, גם בגנרלים – אבל לא בפרופסורים.

“ההתרשמות שלי היא שיש הגזמה בתיאור התהום שהאקדמיה הישראלית צועדת אליה. ישראל ממשיכה לייצר זרם מרשים של אנשים צעירים שעברו את מערכת החינוך ‘הקלוקלת’ הישראלית, ומגיעים להישגים באקדמיה, בתרבות ובתעשייה מתקדמת. יש תחומים כמו מתמטיקה שממשיכים לפרוח, כך גם מדעי המחשב והמוח. האקדמיה הישראלית צריכה לדעתי להתמקד באותם תחומים שבהם לישראל יש יתרון מוחלט ויחסי. באשר לכלכלה, אין ספק שאיכות המחקר האקדמי שנעשה בישראל ירדה בשנים האחרונות. יש קבוצה גדולה של יוצאי בתי הספר לכלכלה, שנסעו לעשות דוקטורט בארצות הברית והחליטו להישאר שם.

“אין ספק שרבים מהחוקרים הישראלים הטובים בכלכלה עזבו ולא יחזרו. נדמה לי שהסיבה לכך היא רומנטית יותר מכלכלית: אנשים נישאו לאישה לא יהודייה או עם ‘נסיכה יהודייה’ – ושום דבר לא יחזיר אותם לישראל. הפיתויים הכלכליים שהאקדמיה האמריקאית מציעה בתחומים מסוימים, בין השאר כלכלה ומינהל עסקים, נותנים לאנשים תחושה שהם עושים טובה כשהם חוזרים. אבל הכלכלנים בישראל הם האחרונים שיש להם זכות לבכות על מנעמי החיים. מי שמרגיש שזה הבית שלו, חוזר. השאר שלא יחזרו. אני נגד המבצעים של החזרת ישראלים יורדים. שום דבר לא יקרה לישראל אם הכלכלה האקדמית תישאר מרוכזת סביב תיאוריה כלכלית. הכלכלה האקדמית בישראל צריכה להתרכז במה שהיא טובה בו, ובתחומים שאנשים טובים רוצים לעסוק בהם.

“לסטודנטים אני ממליץ שלא ללמוד כלכלה לתואר ראשון. סטודנט שרוצה להפיק משהו מאוניברסיטת מחקר צריך קודם ללמוד לרוחב דברים בסיסיים. כלכלה היא לא תחום אקדמי בסיסי. הייתי ממליץ לאנשים שמעוניינים לחשוב על המערכות הכלכליות, ולהבין את המנגנונים החברתיים־פוליטיים ללמוד כלכלה לתואר מתקדם, אבל לא לקוות לנצל את הידע הזה לתכלית מיידית. אני קורא לצעירים לא ללמוד כלכלה אבל מודע לכך שאין דבר שיכול למשוך סטודנטים ללמוד כלכלה יותר מאמירה שכזו”.

 

 

רשימת 50 המוחות החדים בישראל מתפרסמת בגיליון ינואר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון היכרות חינם חייגו: 5200*,
שלוחה 1

 

 

אם לא היית באקדמיה? “רציתי להיות עורך דין, לוחם צדק. בכך שלא הלכתי בדרך זו אני רואה את טעות חיי, אבל הבת שלי עושה את זה ומגשימה את החלום שלי. אם הייתי מתאים הייתי רוצה להיות פוליטיקאי. אני חושב שאנו לא מעריכים מספיק גנרלים ופוליטיקאים. זה יותר קשה ממה שזה נראה. למה הגעתי לאקדמיה? לא היה שלב שבו עשיתי החלטה מודעת כזו. תיעלתי את עצמי לפה, ולא בטוח שזו היתה החלטה נכונה.

“פרופסורים באקדמיה סובלים מקללת החופש. ביום יום זה קרב איתנים בינך לבין עצמך, בינך לבין הסביבה שלך. לסביבה אתה נראה כמישהו שאין לו מחויבויות, שיכול להיפגש אתך מתי שאתה רוצה ולעשות סידורים כל הבוקר. כתבתי פעם על געגועי למילואים. זה נעשה קצת בהתרסה, אבל כמה מהתקופות הטובות יותר שהיו לי כשהייתי צעיר, היו במילואים. אני זוכר רעיון טוב אחד שעלה לי בשבטה, בעיצומה של סופת חול”.

חשיבה זה שריר שנחלש עם הגיל?

"היכולות האנליטיות פוחתות, וזה מקשה על העבודה בתחומים כמו שלי. היה לי מזל שבשלבים ראשונים של הקריירה לא שאלתי שאלות, לא התעסקתי עם המעטפת. דברים איכשהו זרמו. היום אני לא יכול להיות כל כך תמים, ראיתי כבר משהו בחיי האקדמיים, וזה עושה את העבודה לקשה יותר. אז כן, הייתי שמח להיות היום בן 25”.


לא צריך להיות פרופסור באוניברסיטה בשביל לדעת את זה.

“גם בשביל זה לא”.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#