במצוות השוק - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במצוות השוק

כשתוצאת השוק מאוד לא צודקת - למשל, כששכר העובדים הלא מיומנים נמוך מאוד או כשאם חד הורית עובדת לא יכולה לפרנס את ילדיה - צריכה הממשלה להתערב ולתקן את שהשוק מעולל

תגובות

"הכוכבים החליטו שאנחנו הולכים לעשות את זה... הם כבר החליטו... והכוכבים מחכים... הם אומרים לנו, אתם תגיעו לשם, אתם תצאו מזה, אתם תנסקו למעלה ותגיעו למרומים... הגאון הכי גדול עלי אדמות תמיד יודע פחות טוב מהכוכבים... זה הלקח העיקרי של המאה ה-20. הכוכבים יודעים יותר טוב מה לעשות... אלן גרינספן והכוכבים אמרו שאנחנו נצא (מהמשבר)..."

הדברים האלה נשמעים כלקט ציטוטים ממדורי האסטרולוגיה. החליפו את המלה "כוכבים" בביטוי "גרגירי קפה" והם כאילו ניטלו מטלנובלה שבה הקוראת בקפה משגרת את הגיבור אל אהובתו. החליפו את המלה "כוכבים" במלה "שווקים" והרי לכם מקבץ ציטוטים מנאום ארוחת הצהריים של שר האוצר, בנימין נתניהו, בכנס קיסריה האחרון.

אפשר כמובן להתייחס בסובלנות לסגנון הזה ולומר ששר האוצר הוא נואם בחסד עליון, ממשיל משלים, השוזר את הגיגיו הכלכליים והחברתיים בביטויים מרהיבים. אלא שיש בדברים כמה הנחות יסוד שראוי שלא לעבור עליהן לסדר היום.

שר האוצר מנסה ליצור את הרושם, שהרפורמות שהוא מוביל נגזרות מכוחות עליונים, חוקי הכלכלה המודרנית, וכל המפקפק בדטרמיניזם הזה הוא אויב אנכרוניסטי של הקידמה. ההשקפה, שלפיה קיימים באיזשהו מקום חוקי כלכלה ידועים וברורים הקובעים את סדר הדברים, היא במקרה הטוב שנויה במחלוקת, ולדעת לא מעט הוגים - אמונה טפלה. מה שמאפיין את הכלכלה ואת מדעי החברה בכלל הוא הקושי העצום לאתר חוקים כאלה. הדיבורים על חוקי הכלכלה, למרבה הצער לפעמים גם מפי כלכלנים, טועים ומטעים.

גם אם היה אפשר לנבא את התנהלות הכלכלה והחברה, הניבוי הזה היה תלוי בחוקי המשחק של הזירה שבה אנו מייצרים, צורכים, חוסכים ומשקיעים. את כללי המשחק הכלכלי לא קובעת היד הנעלמה, אלא ממשלה בשר ודם. חוקי מס, יחסי עובד ומעביד, כללי מסחר, מדיניות סחר חוץ, חוקי הגירה, המחויבויות של המדינה בתחומי החינוך והבריאות - כל אלה נתונים לבחירה, והבחירה מצויה בחזקתם של כל הפרטים בחברה. בבחירה הזאת יש לכולנו, כלכלנים ולא כלכלנים, נתניהו וסתם אזרחים מודאגים, מעמד שווה. ב"קוראו בשווקים", מפקיע נתניהו את ההכרעות החשובות הללו מידי הציבור ומעביר אותן לסמכותו של מי ששולט בהון.

ואמנם, שר האוצר מרבה לצטט את האנליסטים של וול סטריט (שאגב, מעולם לא טעו בתחזיותיהם). יש לשים לב, שלשווקים המדברים לנתניהו כאורים ותומים יש קולות של אנשים, רובם צעירים, המייצגים נאמנה אינטרסים מסוימים. דעתם רלוונטית במידה מסוימת לכלכלה הישראלית וצריכה להיות מובאת בחשבון, אבל רק בתוך קשת רחבה של שיקולים, שבראשם רווחתו של האזרח הישראלי.

נתניהו אומר, שהשוק לא רק יעיל יותר - הוא גם צודק יותר. במשפט נחרץ אחד מנפנף שר האוצר דורות של הוגים שלא חשבו שהקשר בין שוק לצדק הוא כה מובן מאליו. נדמה, שמה שאפשר ללמוד מהשיח בן מאות השנים בנושא זה הוא, שאת התפישה שלפיה הקצאת השוק היא תוצאה צודקת אפשר להוכיח רק באמצעות הטאוטולוגיה ש"השוק צודק כי מה שצודק זה השוק".

מה צודק בכך, שהשוק "קובע" כי מי שעמל משחר עד ערב בניקוי משרדים מקבל פחות משכר המינימום, ואילו מי שעובד שבע שעות ביום במשרד הנקי מקבל פי 20? מה צודק בכך, שמשקיע במניה ספקולטיווית היה לעשיר, ומי שהשקיע את חייו בהקמת עסק יצרני התרושש? מה צודק בכך, שבמערכת בריאות פרטית מי שקיבל את הונו מהוריו יוכל לחיות בזכות כוחות השוק חיים ארוכים, וזה שהגיע לעולם מחוסר כל וחולה לא יוכל להתרפא? מה צודק בכך, שבמערכת חינוך מופרטת קובע השוק את רמת חינוכו של הילד בהתאם להכנסת הוריו? גם אם נתניהו שומע את קולות "השוק", השוק אינו מקשיב לנביאי הצדק. תוצאת השוק יכולה להיות צודקת ויכולה להיות לא צודקת. וכשתוצאת השוק מאוד לא צודקת - למשל, כששכר העובדים הלא מיומנים נמוך כל כך, או כשאם חד הורית עובדת אינה יכולה לפרנס את ילדיה - צריכה הממשלה להתערב ולתקן את מה שהשוק מעולל.

ודרך אגב, יש סיבות לא כלכליות טובות מאוד לפנות את ההתנחלויות. אבל אם שר האוצר מקשיב בצייתנות כזאת לשווקים, כדאי שישים לב גם לקולות הבוקעים משם בעניין הכיבוש וההתנחלויות. פעם היה זה ישעיהו ליבוביץ שניסה לשכנע אותנו שהכיבוש וההתנחלויות יהרסו אותנו. עכשיו, כל הכינורות מוול סטריט ועד תל אביב מנגנים רקוויאם לכיבוש.


הכותב הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#