מה הפיל את האיש החזק במשק? - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הביצה שהתנפצה לדנקנר

מה הפיל את האיש החזק במשק?

תחושת גדלות, רעב בלתי פוסק, להטוטנות פיננסית, כריזמה, נאמנות עמוקה למקורבים ועוינות למתנגדים - התכונות שסייעו לנוחי דנקנר לזנק במהירות לפסגת עולם העסקים בישראל הן גם אלה שהביאו להתרסקותו

63תגובות

בקהילה העסקית התקשו לעכל השבוע את חקירתו של איש העסקים נוחי דנקנר ברשות ניירות ערך. האירוע הותיר את מרבית הפעילים חסרי מלים. תהליך נפילתו של נוחי דנקנר נמשך כבר יותר משנה, אבל אירועי השבוע נתנו תחושה של סחרור חסר שליטה. מן הצד האחד ניצבו החשדות: דנקנר נחשד על ידי רשות ניירות ערך בכך שמימן את הברוקרים עדי שלג ואיתי שטרום כדי שירכשו את מניות קבוצת אי.די.בי בימים שקדמו להנפקה שביצע בפברואר האחרון. החשד הוא שהוא ביקש מהם לעשות זאת כדי שהביקושים שיזרימו למניה ישמרו על שער גבוה שלה, שיאפשר לו לגייס כמות גדולה יותר של כסף בהנפקה. בחקירה נלקח ממנו דרכונו מחשש שיימלט מההליך המשפטי.

מן הצד השני, גם יריבים שהתעמתו אתו בעבר סירבו להאמין ואמרו כי מדובר ביום עצוב, וכי חבל להם על האיש. "אני לא מאמין בסיפור הזה", אומר בכיר לשעבר בבנק הפועלים. "דנקנר הוא אולי איש כוחני, אבל לא כזה שיסטה מהחוק. מוזר שהוא יסתבך בדבר כזה". רבים בשוק ההון הישראלי לא האמינו שאיש עסקים כה בכיר, שהיה עד לפני שנתיים איש העסקים החזק ביותר במשק, יבצע מהלך שכזה, שיש בו סיכון עצום להיתפס.

מוטי קמחי

לדברי מקורב לשעבר למשפחת דנקנר, "אנשים עושים דברים כאלה רק כשהם נכנסים לסחרור חסר שליטה, רק כשהם בלחץ אישי בגלל חובות פרטיים שאותם הם חייבים להחזיר. נוחי הוא עורך דין בהשכלתו ופיננסייר במקור, הרבה יותר משהוא איש עסקים. דבר אחד שאי אפשר להגיד עליו הוא שהוא הסתבך בדבר הזה בלי לדעת מה הוא עושה".

אם יש אמת בחשדות, הרי שהם הופכים את אישיותו של דנקנר לתעלומה גדולה אפילו יותר מכפי שהיתה עד היום. אבל גם אם חשדות אלה יתבררו כעורבא ופרח, חידת דנקנר מרתקת, משום שקשה למצוא עוד איש עסקים ישראלי שאישיותו יוצאת הדופן העניקה לו עוצמה כה רבה תוך שנים כה מועטות - ומן הצד השני הובילה לנפילתו במהירות דומה.

לוחם האור אינו חושש

את המסע לפענוח החידה אפשר להתחיל בדרום אמריקה. ספרו המפורסם ביותר של הסופר הברזילאי פאולו קואלו היה "האלכימאי" שיצא ב-1988. הרבה פחות מפורסם היה ספרו "לוחם האור" שהתפרסם ב-1997, והיה בעיקרו ספר פילוסופי עם תובנות רבות של העידן החדש.

אלא שהיו מי שהספר הזה השפיע עליהם עמוקות. אחד מהם היה דנקנר, שמקורבים העידו עליו כבר לפני עשור בראיונות שפורסמו ב"הארץ" כי מצא בגיבור הספר כמעט נפש תאומה. על כן, בראי אירועי השבוע שחלף, מרתק לחזור לחלק מהציטוטים בספר הזה - משפטים כמו "בתוך כל אחד מאתנו קיים לוחם אור, אבל לא כל אחד מוציא את זה מתוכו", "לוחם אור תמיד עושה דבר מה שחורג מן הכללים, הוא אינו חושש לבכות בגלל צרות העבר או לשמוח בגילויים חדשים, איננו חושש להיראות משוגע", "חרד ככל שיהיה, הוא משתמש בכל המשאבים כדי להגיע למטרה", "הוא אינו מעכב את החלטותיו, חושב בטרם יפעל, וכאשר מגיע להחלטה, ממשיך הלאה. אין לו ספקות בנוגע לבחירתו. ברגע שהתחיל, הוא הולך עד הסוף".

ההזדהות הזו עם הספר מעידה בראש ובראשונה על תכונת אופי מרכזית של דנקנר, שעליה מעיד כמעט כל מי שהכיר אותו: התחושה כי הוא נועד לגדולות. "הוא מגלומן. הבעיה שלו היא אגו גדול, שגרם לו לעתים לקבל החלטות הזויות. האגו הזה הכשיל אותו לאורך כל הדרך", אומר עליו גורם שעשה אתו עסקים בעבר.

תחושת הגדלות של דנקנר התבטאה במקומות רבים. היא התבטאה בישיבות הדירקטוריון של אי.די.בי, שבהן נהג לנאום על מצב כלכלת ישראל בניסיון למצב את עצמו כאורקל המנבא את כיוון השווקים. היא התבטאה בפגישות מצומצמות יותר של בכירי אי.די.בי, שבהן לא היסס להשתיק באגרסיביות בכירים בקבוצה שהביעו דעות שונות עם משפטים כמו "אתה תשתוק, עכשיו אני מדבר". היא התבטאה גם בכך שדנקנר ראה את עצמו כהרבה יותר מאיש עסקים: את ההשקעה של כספי הציבור בקרן שהוביל בנק ההשקעות קרדיט סוויס, שבה היו אמורים להיות שותפים גם גופים פיננסיים מקטאר ומסעודיה, הוא ראה כמהלך מדיני לקירוב ישראל לעולם הערבי.

נמרוד גליקמן

בעת הירי על יישובי הדרום ב-2008 הוא טרח לנסוע בעצמו לשדרות, לנאום לפני עובדי חברת שופרסל שבשליטתו ולעודד אותם. תחושת הגדלות הזו התבטאה גם בשיתוף הפעולה שלו עם גורמים כמו הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו שהכתירה אותו בסוף 2009 כ"דמות מופת בעם היהודי" בעקבות התרומות שקיבלה מהחברות הציבוריות שבשליטתו, או ביחסיו עם הרב יעקב איפרגן ("הרנטגן"), המקובל מנתיבות, שהודיע בראיון טלוויזיוני כי הוא מעריץ את דנקנר.

קל להגדיר את דנקנר בדיעבד כמגלומן, אבל האמונה של דנקנר בעצמו היא שהפכה אותו למה שהוא. היא שירתה אותו כשהוביל את משפחת דנקנר להשקיע בבנק הפועלים בסוף שנות ה-90 תוך נטילת הלוואות גדולות, וכך נכנס לדירקטוריון הבנק ולליגת העל של עולם העסקים. יותר מכל היא איפשרה לו להשתלט על אי.די.בי במאי 2003 - בעסקה שלקח לו שנה לתפור, ובה הצליח לרכוש את הקבוצה הגדולה במשק מבלי להביא כמעט כסף מהבית תוך נטילת הלוואות מהבנקים, מהציבור, מהמוכרים ומשותפיו להשתלטות. ההצלחה הזו בהשתלטות כנגד כל הסיכויים זכתה להערצה בשוק ההון, והגיאות במניות אי.די.בי בשנים הבאות היתה גושפנקא עבורו לכך שעליו להאמין בעצמו גם כשהסביבה לא מפסיקה להטיל בו ספקות. בדיעבד, הביטחון העצמי המופרז מנע ממנו לעצור בזמן את מסע המינוף והרכישות, ולהקשיב לפעמוני האזהרה כשאלה התחילו לצלצל.

רשת ביטחון לנאמנים

ביוני 2012, במסע המימושים שניהלה בניסיון נואש לעמוד בהחזר ההתחייבויות שלה, מכרה אי.די.בי את אחת האחזקות הפחות מפורסמות שלה: חברת מקסימה, יצרנית הגזים התעשייתיים הגדולה בישראל. כנהוג בעסקות כאלה, במכירה הוחלף דירקטוריון מקסימה. אחד האנשים שאיבדו אז את מקום עבודתם היה ח"כ לשעבר שמואל אביטל.

שמו של אביטל מזכיר נשכחות למי שעוקב אחרי אי.די.בי לאורך השנים. בתפקידו הקודם כיהן אביטל כיו"ר קרן הפנסיה מבטחים, שסיפקה ב-2003 מימון של 54 מיליון דולר לדנקנר, כדי שיוכל להשלים את ההשתלטות על אי.די.בי. עסקת המימון האמורה לוותה בביקורת רבה, ואושרה בין היתר בזכות תמיכתם של שלושה דירקטורים חדשים, שהצטרפו לקרן מבטחים ואישרו את המענק בישיבה הראשונה שבה השתתפו.

השנים הארוכות של אביטל באי.די.בי מעידות על תכונה נוספת של דנקנר: אם הצטרפת למעגל שלו - משרתך מובטחת לשנים ארוכות. בקבוצת החברות שלו אפשר למצוא דמויות רבות שמלוות אותו עשר שנים ויותר. בתוך אי.די.בי תיירות, הקבוצה שבתוכה הוטמעו עסקי התיירות הפרטיים של דנקנר שהוקמו עוד לפני ההשתלטות על אי.די.בי, נמצאים גם כיום אנשי עסקים שהולכים עם דנקנר מראשית הדרך. הנאמנות הזו, והחשש מהצד השני של המטבע ששמור למי שאינם מעוניינים בטובתו של דנקנר, הם שגרמו לרבים כל כך במגזר העסקי לשתף עמו פעולה גם במצבים התמוהים ביותר. היא שהביאה אנשי עסקים כמו מאיר שמיר, שלמה אליהו, שאול שני, יאיר המבורגר ורבים אחרים להשקיע את מיטב כספם בהנפקה של פברואר האחרון, שבגינה הוא נחקר בימים אלה.

לנאמנות הזו היתה עלולה להיות משמעות עצומה כשמדובר ברגולטורים של שוק ההון. סיפורו של אייל (שם בדוי), עורך דין שנקלע בעבר לעימות עם אי.די.בי, יכול להעיד על כך. "ניהלנו עימות משפטי עם אי.די.בי וטענו שבהתנהלות מולנו הם פעלו שלא לפי חוק החברות, משום שהם לא גילו פרטים מהותיים שנגעו לעסקה אתנו. היינו בטוחים שתיפתח חקירה מטעם רשות ניירות ערך, וזה לא קרה. פנינו ליועץ המשפטי מטעם רשות ניירות ערך שיבדוק את הנושא, והוא לא חזר אלינו. בכל פעם הוא אמר שהוא בודק את הסיפור ובודק אותו שוב - ולא קרה כלום. בסוף הוא עבר לעבוד באי.די.בי".

גם הפרסומים האחרונים, על העסקה שבה יו"ר רשות ניירות ערך לשעבר, זוהר גושן, זכה לתגמול של 4 מיליון שקל מטעם אי.די.בי בגין עסקת תיווך למכירת חברת המ-לט מהקבוצה - עסקה שכלל לא הניבה רוכש להמ-לט, הבהירו כי בשנים האחרונות היו יכולים הרגולטורים של שוק ההון לסמוך על כך שמערכת יחסים תקינה עם אי.די.בי עשויה להניב להם בעתיד פרנסה. לבד מגושן, באי.די.בי מועסקים עוד יוצאי רשות ניירות ערך רבים בתפקידים בכירים, בהם יו"ר הרשות לשעבר אריה מינטקביץ'; והמשנה לשעבר למנהל מחלקת התאגידים יורם נווה.

הערכות שווי תמוהות

מעבר ליכולת לגייס רגולטורים לשעבר לקבוצה, ידע דנקנר להתנהל בתוך שוק ההון כפי שאיש לא עשה זאת לפניו. זקני שוק ההון זוכרים אירוע מ-1998, בשיאו של מאבק השליטה על החברות דנקנר השקעות ותעשיות מלח בתוך משפחת דנקנר שהסתיים ב-1999 עם מכירת חלקו של נוחי. מחוץ לבורסה הופיעו, כך על פי ידיעה שפורסמה אז ב"הארץ", שני קונים שביקשו לרכוש חבילות גדולות של מניות במחיר הגבוה ב-40% ממחיר השוק שלהן, והובילו בכך לקפיצה בערכן.

ההערכות בשוק היו אז שהזינוק הזה נבע מפעילות של בני משפחת דנקנר במניות, גם אם לא דובר על פעילות שהוגדרה בעייתית באותה תקופה. המניות של נוחי דנקנר הוחזקו אז בנאמנות. בסופו של דבר, ב-1999 מכרו נוחי ואביו יצחק את מניותיהם בחברת דנקנר השקעות לבני משפחה, לפי מחיר הגבוה ב-50% ממחיר השוק של החברה דאז, לפי שווי של 300 מיליון דולר. חמש שנים אחר כך מכרו יתר בני משפחת דנקנר את אחזקותיהם בחברה לפי שווי של 58 מיליון דולר בלבד.

דוגמה נוספת התרחשה ב-2003. במגעים לרכישת אי.די.בי הצליח דנקנר להציג למוכרים שעמדו בפניו הערכות שווי לאי.די.בי, שנקבו בתג מחיר של 700-720 מיליון דולר - הרבה פחות מהערכות שווי שניתנו שנה קודם לכן והעריכו את החברה ביותר ממיליארד דולר, ומהערכות השווי שבידי המוכרים שהעניקו לה מחיר של יותר מ-800 מיליון דולר.

אך הדוגמה הטובה ביותר ללהטוטנות של דנקנר היתה עסקת ישראייר, שעליה יש מי שאומר שגם אם דנקנר יישאר חסר כל כתוצאה מנפילת קבוצת אי.די.בי - רק העסקה הזו, שבה נפטר מהתחייבויות אישיות של עשרות מיליוני דולרים כשמכר את חברת התיירות הפרטית שלו ושל שותפו אבי פישר לחברת התיירות הציבורית של הקבוצה, היתה שווה את כל הסיבוב.

כבר כשנעשתה העסקה הציגו בתקשורת את גובה ההפסדים שהיא טומנת בחובה לציבור, אך למרות זאת, בהצבעת בעלי המניות - אף שקרן ההשתלמות של המורים והגננות התנגדה לעסקה, ואתה גם בתי ההשקעות דש, מגדל והפניקס - הספיקה התמיכה של בית ההשקעות אקסלנס שבשליטת יצחק תשובה, והתמיכה של בית ההשקעות הלמן אלדובי, כדי לאשר אותה. העסקה אושרה בזכות הערכת שווי תמוהה, שהתבררה כשגויה, של רו"ח יצחק סוארי, שעשה עסקים עם הקבוצה. הערכות שווי תמוהות, יכולת לגייס תמיכה באסיפות בעלי מניות, ויכולת לגייס את מנהלי הכסף הציבורי כך שישקיעו בהנפקות - אי.די.בי הביאה את כל אלה לדרגת אמנות.

ניהול שעתי ואינטואיטיבי

"הוא קם בבוקר ורואה רק את עצמו. הגישה שלו בחיים היא שגם אם יהיה לו את הכל בחיים, הוא יסתכל על מה שיש לך וירצה גם אותו" (איש עסקים שמכר בעבר חברה לדנקנר).

יותר מכל התאפיין עד היום דנקנר ברעב עסקי אינסופי ובדבקות בלתי נלאית במטרות שסימן לעצמו. כפי שאמר פעמים רבות, היעד שלו היה להפוך את אי.די.בי לקבוצה גלובלית עם מטה בישראל. הרעב העסקי הזה התבטא בכך שהאימפריה שבנה ידעה רק דרך התנהלות אחת - התרחבות והתפשטות. מרגע שרכש את אי.די.בי ב-2003, המשיך דנקנר לגייס עוד ועוד כסף כדי לרכוש עוד ועוד חברות, מבלי שטרח לעצור, למכור ולממש אחזקות ברווח כדי להחזיר התחייבויות. רק בשנתיים האחרונות, כשהיה עם הגב לקיר, הוא החל למכור. אם תוסיפו לכך את הדבקות המוחלטת במטרה, שהתבטאה בעשרות משאים ומתנים שניהל, אפשר להסביר כיצד הטוטליות הזו הביאה אותו למקום שבו הוא נמצא.

דווקא דברים שאמר ב-2009, כשנבחר לאיש השנה של העיתון "גלובס", יכולים להגדיר כיצד היה עליו להתנהל כדי למנוע זאת. "את אופי הניהול העסקי אנו מגדירים כניהול שעתי. חייבים לגלות ערנות רבה לכל שינוי", אמר אז. "מדי שעה מתעוררת סוגיה, לעתים בתחומים שלא הכרת בעבר. האתגרים הם לעתים הזדמנות. העיתוי הוא קריטי. מחד גיסא, רצוי לא לתת להזדמנות לחמוק, אך מאידך גיסא אסור לפעול בטרם עת. בסופו של דבר, יש משקל רב גם לאינטואיציה. בהחלטותיך ובעשייתך לפעמים אתה גם טועה ולא תמיד מסוגל לחזות את השלכות מעשיך, ואז אתה משלם את מחיר טעותך ומשתדל להפיק לקחים".

דנקנר הודיע בתגובה לחקירה: "אני מכבד את הליך הבדיקה ויש לי אמון מלא ברשות. אני משוכנע כי יתברר במהרה שכל פעילותי בכל נושא שהוא היתה והינה תמיד חוקית ובוצעה ביושר וללא דופי". באי.די.בי בחרו שלא להגיב לכתבה.

הסיכויים להסדר חוב באי.די.בי גדלים

נוחי דנקנר שלח אתמול מכתב אישי לעובדי אי.די.בי, שבו הסביר להם כי חשוב לו שהם יידעו את האמת ולא יוזנו על ידי פרסומים חד צדדיים. דנקנר מסר לעובדים כי "בכל שלב משלבי ההנפקה שמרתי על החוק ועל כל הכללים הקיימים כדי להבטיח את תקינות ההנפקה. כל התנהלותי היתה בהתאם לכך. הסברתי זאת באריכות ובפירוט לרשות ניירות ערך. הרשות מבצעת את תפקידה ובודקת את הדברים לעומקם. אני משוכנע שהסבריי והחומר שהעברתי וייאסף יוכיחו באופן הברור ביותר שלא נפל שום פגם חוקי ולא היה שום דופי בהתנהלותי".

ברשות ניירות ערך חושדים כי בשבועות שקדמו להנפקה בפברואר, דנקנר ביקש מהברוקרים עדי שלג ואיתי שטרום כי ירכשו את מניות אי.די.בי בימים שלפני הנפקת החברה - כדי לתמוך בשער החברה ולהביא לכך שההנפקה תהיה מוצלחת. לפי החשד, הוא פיצה אותם על ההפסד שהיה להם לאחר ההנפקה, שבה מכרו את המניות במחיר נמוך מזה שבו קנו אותן. לפי החשד, דנקנר אף היה קשור לאנשים שרכשו משטרום ומשלג את המניות לאחר ההנפקה.

אבל מעבר לחשדות האלה ולחקירה נגדו, השבוע החולף היה קשה מבחינה עסקית לדנקנר, והסיכויים למניעת הסדר חוב בחברה פחתו בו משמעותית. בעוד שלושה שבועות אמורה אי.די.בי אחזקות לשלם לבעלי האג"ח ריבית של 65 מיליון שקל. בעלי האג"ח דורשים שכסף זה יוזרם ממקורות חיצוניים ולא ייצא מקופת החברה. במקביל, נציגות בעלי האג"ח דורשת בימים אלה מדנקנר להיכנס עמה להליך הסדר חוב, שבו היא דורשת כי ימצא דרך להזרים לחברה 600 מיליון שקל.

דנקנר הצליח לגייס בתקופה האחרונה משקיע לחברת גנדן, שדרכה הוא מחזיק בקבוצת אי.די.בי: המיליארדר היהודי-ארגנטינאי אדוארדו אלשטיין. החקירה הנוכחית עשויה להעיב על המשך השקעתו בחברה. היא גם עשויה להעיב על מאמציו של דנקנר לגייס משקיע חיצוני לאי.די.בי, דוגמת קרן ההשקעות KKR שניהלה משא ומתן לרכישת החברה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#