"בעבודתי אני פועל כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הדרך לנובל

"בעבודתי אני פועל כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר"

ראיון עם חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' אלווין רות', על המתכון לחיים טובים

11תגובות

השעה היתה 3:30 לפנות בוקר כשצלצול טלפון נשמע. אשתו של פרופ' אלווין רות' , אמילי, זינקה אל חדר העבודה, אך עד שהגיעה אליו, הצלצול פסק. היא שבה לחדר השינה, כשבידיה המכשיר שכבר החל לצלצל שוב, ומסרה אותו לבעלה. "פרופ' רות'?", שאל קול גברי במבטא שוודי בולט. "ברכותיי. זכית בפרס נובל בכלכלה".

"הייתי מבולבל", מודה הזוכה הטרי בשיחה טרנס-אטלנטית. "אתה ישן שנת ישרים במיטתך הנוחה, כשפתאום מעירים אותך עם הודעה כזו. הם היו נחמדים ונתנו לנו 25 דקות להתארגן עד לטלפון הבא, שבו קיבלתי את ההודעה הרשמית".

רויטרס

מה הדבר הראשון שעבר לך בראש?

"שאני צריך לעשות עכשיו מקלחת ארוכה, כי עם המהומה שעומדת להתחולל, מי יודע מתי אגיע לשם שוב".

ומה קרה?

"צדקתי בהערכה, פחות או יותר. הדבר הכי נחמד בזכייה בפרס נובל הוא אלפי האנשים שפתאום יוצרים קשר. אנשים מהשכונה שבה גדלתי בניו יורק, מהגן, מבית הספר היסודי, מהתיכון, שולחים לי מיילים נרגשים. אני מקבל תמונות שמעולם לא ראיתי ונזכר, לצערי, כמה קטן ולא אתלטי הייתי למשל בגיל 12. בשבועיים האחרונים אני מוצף בפניות, ולא עושה הרבה מעבר לשיחות טלפון ומענה על מיילים. הבוקר אמנם קראתי מאמר ב'ניו יורקר', אבל רק כי הוא היה ממש קצר".

אתה גם מלמד.

"ברור. אנחנו באמצע הסמסטר. חייבים להמשיך ללמד".

פשוט להיכנס לכיתה אחרי הזכייה בפרס היוקרתי בעולם ולקיים שיעור כאילו דבר לא קרה?

"בשיעור הראשון הסטודנטים פתחו שמפניה, וקולגה שלי, שהזמנתי להשתתף בשיעור זמן רב לפני כן, הגיע גם. עשינו 'לחיים', ואחרי כמה דקות הוא אמר 'בואו נלמד קצת מתמטיקה'. הכל חזר לשגרה".

יש משהו מלחיץ בראיון עם זוכה פרס נובל, אבל רות' הפך את האירוע הזה לחביב במיוחד. יש לו סבלנות, יש לו חוש הומור, ובאופן כללי מדובר באדם שלא לוקח את עצמו ברצינות יתרה. בניגוד לקולגות שמתנהלים לא פעם כטווסים נפוחי חשיבות עצמית, רות' הוא פשוט איש נחמד. הוא עונה על כל שאלה, הוא מצחיק והוא בעיקר צנוע מאוד. כך, למשל, הוא מספר שלאקדמיה הגיע מתוך קושי בתחומים אחרים. "בכיתה ז' או ח' המורה שאלה את תלמידי הכיתה מה נעדיף להיות, נשיא המדינה או זוכה פרס נובל. אני הייתי בקבוצה של הנובליסטים, פשוט כי לא היתה לי ברירה. כבר אז ידעתי שאני לא יודע להפגין ביטחון יתר במקומות שבהם אני לא לגמרי מבין. באקדמיה יש לך יתרון אחד - אתה יכול לדבר רק על דברים שחקרת ואתה מבין בהם באמת".

כשהוא נשאל שאלה ישראלית טיפוסית - אם גילוייו בתחום תורת המשחקים יכולים לסייע במשהו לממשלת ישראל או לסכסוך הישראלי-פלסטיני - הוא עונה: "העובדה שאתה פרופסור לכלכלה שזכה בפרס נובל לא הופכת אותך למבין בכל תחום".

משפט רות'י קלאסי יהיה כזה: "אני אוהב לדבר עם סטודנטים, כי אני אוהב לדבר עם אנשים חכמים. כשהם סטודנטים הם פנויים, אחר כך הם נעשים מפורסמים, וכבר אין להם זמן בשבילי". זה כמובן לא נכון. רות', שעובד כיום באוניברסיטת סטנפורד, הוא חוקר נערץ ואושיה שאנשי אקדמיה בכל הגילים משחרים לפתחה. "הוא אדם מדהים", אומר פרופ' דן אריאלי, שעבד עם רות' על כמה מחקרים. "אני מדבר אתו על הכל, על העבודה ועל החיים, כי הוא איש חכם כל כך. בעבר עבדנו על משהו שתוצאותיו סתרו מסקנה מעבודה קודמת שלו. זו לא סיטואציה שלאקדמאי קל להודות בה, אבל לאל לא היתה שום בעיה. זו תכונה של איש גדול".

"אל אוהב לשתות קפה", מספר עליו פרופ' עידו ערב מהטכניון, שהיה פוסט-דוקטורנט שלו בתחילת שנות ה-90. "הוא הולך לקפיטריה ואחריו קבוצה של 20 איש. הוא מקשיב לכולם, מדבר עם כולם, זמין וחביב. יש לו מאות חברים, וליל הסדר אצלו בבית זה מפגש שנתי ענק. הוא איש של אנשים. אם נוסיף את הפן היהודי-ציוני החזק, נבין למה כולנו אוהבים לאהוב אותו".

רות' הוא אכן מאוהבי ישראל. הוא קורא עיתונים ישראליים ומכיר היטב את הפוליטיקה הפנימית, ובעיקר את האקדמיה הישראלית. הוא ביקר פה עשרות פעמים, ישב בדירקטוריון של הטכניון וחברו הטוב הוא זוכה פרס נובל אחר, פרופ' ישראל אומן. רבים מהפוסט-דוקטורנטים שלו הם ישראלים, וחוקרים ישראלים לוקחים חלק גדול בעבודותיו. "אני מעריץ גדול של האקדמיה הישראלית", הוא אומר. "מדהים אותי איך למרות החיים בתוך חבית של חומר נפץ הוקמה בישראל מערכת אקדמית מרהיבה. יש כאן אנשים מבריקים, ובניגוד לדימוי הישראלי גם צנועים, ואני שמח שיש לי גישה קלה אליהם. אם הייתי מכיר את האקדמיה הסינית לעומק בטח היו לי הרבה פוסט-דוקטורנטים סינים, אבל אני מכיר את ישראל".

ולכן אתה בוודאי יודע שהאקדמיה בישראל בצרות בשנים האחרונות.

"כך אני שומע. מדאיג אותי שמתערבים בה ופוגעים בה. מדובר ביהלום שבכתר, יהלום שצריך למרק ולטפח. בוודאי שאסור לפגוע בו".

חשבת פעם לבוא לחיות בישראל? ללמד פה?

"ביקרתי בישראל לא מעט, בכל פעם לכמה שבועות, בעיקר באוניברסיטה העברית ובטכניון. אולי הייתי יכול לחיות בישראל אם הייתי קצת יותר מוכשר בלמידת שפות. מכיוון שאנגלית היא השפה היחידה שאני יכול לתפקד בה, החיים בישראל לא אפשריים כנראה".

אבל אתה מדבר עברית.

דן קינן

"רק בשמות עצם. למדתי ב'חדר' כשהייתי ילד, אבל זה לא כל כך הצליח. כל פעם משעשע אותי שאני אומר כמה מלים ואנשים מתלהבים ומתחילים לדבר אתי באמת, ואני מבין שוב שאני לא מבין כלום. פשוט כלום. כנראה שאמשיך להתנהל באנגלית ולעבוד בארה"ב".

אתה חובב טכנולוגיה?

"אני נהנה ממנה, אבל בשום אופן לא early adopter. אני קורא ספרים מודפסים ויש לי אייפון ישן. סטודנט שלי אמר לי, 'המכשיר הזה עושה אותי אדם יותר זמין ופחות טוב'. גם אני חושב ככה".

בקרוב יתקיימו הבחירות בארה"ב. למי תיתן את קולך?

"בעבר בחרתי בברק באובמה, ואעשה זאת גם הפעם".

כי אתה מרוצה מהביצועים הכלכליים בארבע השנים האחרונות?

"כי אני חושב שבניגוד למיתוס, לנשיא אין כזו השפעה על הכלכלה, בודאי לא תוך ארבע שנים. צריך לתת לו עוד הזדמנות".

ההפך מסטיב ג'ובס

כוכב האקדמיה, שיקוד בינואר למלך השוודי בשטוקהולם, מעולם לא סיים תיכון. בגיל 16 וחצי הוא החליט שמספיק לו, החלטה לא פשוטה בבית יהודי שבו שני ההורים הם מורים למקצועות חדשניים באותה תקופה - הדפסה וקצרנות. "הייתי תלמיד תיכון ממוצע, אהבתי מדע בעיקר מפני שאחי אהב מדע, אבל לא באמת התבלטתי", הוא מספר. "יש ילדים שמצביעים עליהם ואומרים 'זה יזכה פעם בנובל'. עלי לא היו יכולים לנחש. להורים שלי היה קשה לקבל את ההחלטה, אבל הם הבינו שאני צריך מסגרת אחרת ונתנו לי את החופש לחפש אותה. למזלי חזרתי להצליח בלימודים די מהר, וכולם נרגעו".

אז עכשיו ילדים שירצו לנשור מהתיכון יוכלו לתת אותך בתור דוגמה להוריהם.

אמיל סלמן

"לא כדאי, בעיקר כי אני אף פעם לא הפסקתי ללמוד. בניגוד לסטיב ג'ובס או לביל גייטס, מעולם לא עזבתי את האקדמיה".

לאחר שנשר מהתיכון, מצא רות' תוכנית ללימודי מדע לקהל הרחב באוניברסיטת קולומביה. הוא הגיע, שאל שאלות ולכד את תשומת לבו של אחד הפרופסורים, שהמליץ תוך זמן קצר לקבל אותו לתואר ראשון - גם ללא תעודה מהתיכון. עד גיל 23 סיים רות' תואר ראשון, שני ושלישי בתחום ההנדסה עם התמחות בחקר ביצועים (Operation Research). את הדוקטורט קיבל מאוניברסיטת סטנפורד היוקרתית, לשם חזר בשנה האחרונה וסגל מעגל אחרי סיבוב ארוך באוניברסיטאות אילינוי, פיטסבורג והרווארד. את הספר הראשון שלו, אחד משבעה, פירסם כבר בגיל 28, ועשרות מחקריו צוטטו מעל כל במה אפשרית. לכל מי שבא אתו במגע היה ברור שכוכב חדש נולד. "אל התפרסם מהר מאוד", מספר עידו ערב. "העבודות שלו תמיד יצרו הדים והוא בלט בכל מקום שאליו הגיע. החשיבה שלו תמיד היתה יצירתית ושונה".

אף שהחל את דרכו כמהנדס, נהפך רות' במהרה למומחה בתורת המשחקים, כשהוא צולל לתחום עיצוב השוק (Market Design) ומחפש תשובות לשאלה כיצד אפשר למנוע כשלי שוק הנובעים מריבוי אפשרויות בחירה ופוגעים ביעילותו. כדי להבין את עבודתו של רות' צריך לחזור ל-1962, אז פירסמו זוג המתמטיקאים חוקרי תורת המשחקים, דוד גייל ולויד שאפלי, מודל מתמטי שעשוי לאפשר התאמה יציבה (Stable Matching) בתהליך בחירה שבו משתתפים אנשים רבים.

השניים טענו כי אם נציב עשרה גברים מול עשר נשים שידרגו את העדפותיהם, ייתכן כי גבר מספר אחת ירצה את אשה מספר אחת, אבל היא תרצה בכלל את גבר מספר חמש. כדי למנוע בחירה בעייתית שתוביל לקשר לא נכון, לרמאויות ולבגידות, הם ביססו אלגוריתם שייצר התאמה לא מקסימלית - כלומר, לא כל אחד מהמשתתפים מקבל בדיוק את מה שרצה - אבל ברמת שביעות רצון כה גבוהה, עד שהסיכוי שאחד המשתתפים לא יהיה מרוצה מבן הזוג שנבחר עבורו על ידי המערכת קטן במיוחד.

עבודתם של גייל ושאפלי זכתה להדים רבים, אך נותרה תיאורטית. רות', בניגוד לחוקרים אחרים, ידע לקחת את המודל המתמטי ולהפוך את ההתאמה היציבה לכלי שימושי. המחקר של רות' הוכיח שוב ושוב כיצד מערכת מתמטית נכונה מאפשרת הסדרה של כשלי שוק בעייתיים, והופכת את הפעילות בתחומים שונים ליעילה הרבה יותר.

בעבודתו הראשונה והמפורסמת ביותר סייע רות' בבניית מערכת להצבת סטודנטים שסיימו את לימודי הרפואה בהתמחויות בבתי החולים השונים, תהליך שיצר לא מעט כאבי ראש וגם טעויות רבות בבחירה לפני שהוסדר. עד שרות' הציע את התהליך מבוסס האלגוריתם הייחודי, היו בתי החולים מקבלים מאות ולעתים אלפי פניות ממתמחים פוטנציאליים, והיו צריכים להחליט את מי הם מקבלים. מובן שככל שבית החולים נחשב לאיכותי יותר, כך הוא קיבל יותר פניות. במהלך השנים התברר כי תהליך הבחירה הרגיל לא מאפשר התאמה מקסימלית, מכיוון שהוא מתבסס על ציונים וחוות דעת על סטודנטים מצטיינים - שלא בהכרח נהפכו לרופאים מצטיינים בהמשך. מכיוון שהתחרות על הסטודנטים הטובים היתה גדולה, החל התהליך עוד בשנה השלישית והרביעית ללימודים. כך נוצר מצב שבו סטודנט מתקבל לבית חולים יוקרתי עוד לפני שהגיע בפעם הראשונה לחדר הניתוח.

רות' חשב שאפשר ליישם את עקרונות ההתאמה היציבה בשידוך בין סטודנטים לבתי חולים. המערכת שהוא עיצב עבור מערכת הרפואה האמריקאית מאפשרת התאמה ברמת שביעות רצון גבוהה מאוד (יותר מ-90%) בין דרישות בתי החולים ליכולות המתמחים, כך שהרוב המוחלט של הסטודנטים לא היו צריכים להפעיל קשרים או רמאויות למיניהן, ובתי החולים סבלו ממספר קטן יותר של בחירות לא נכונות.

בתחילת שנות ה-2000 החל רות' לסייע בעיצוב מחודש של מערכת קבלת התלמידים החדשים לבתי הספר התיכון בניו יורק. עד אז, התלמידים היו צריכים לשלוח לרשות החינוכית המקומית מכתב שבו ציינו את חמשת בתי הספר המועדפים עליהם, ובמקביל שלחו את הרשימה לחמשת בתי הספר. התהליך היה מסורבל, ובתי הספר יכלו לראות באיזו עדיפות דירג אותם התלמיד. השיטה גם יצרה לתלמידים תמריץ להסתיר את ההעדפות האמיתיות שלהם, ולכתוב את שמותיהם של ארבעה בתי ספר לא רלוונטיים כדי להתקבל לבית הספר האחד שאליהם באמת רצו להתקבל.

ב-2003 הוצגה מערכת ההתאמה הממוחשבת שביסס רות' על עבודתו האקדמית, ונהפכה לשיטת השיבוץ הסופית של התיכונים הציבוריים בניו יורק. ב-2004 הצטרפה לשיטה מערכת החינוך הציבורית של בוסטון, וקיבלה מרות' מערכת דומה המבוססת על אלגוריתם שונה במעט שהותאם לצרכיה.

במחצית שנות ה-2000 הציג רות' מערכת נוספת, הפעם לטובת תוכנית תרומת כליות שייסד בעצמו: The New England Program for Kidney Exchange. רות' זיהה בעיה שהקשתה על העברת תרומת כליות אפקטיבית בין תורמים ונתרמים. חולה שזקוק להשתלה מקבל בדרך כלל כליה מבן משפחה קרוב, אבל מה קורה במצב שבו הבעל שרוצה לתרום אינו מתאים לסוג הדם של אשתו, אבל מתאים מאוד לאשה אחרת - שלא יכולה לקבל כליה מבעלה? לעתים קרובות נוצר מצב שבו אי ההתאמה של קרוב המשפחה מנעה ממנו לתרום לאדם אחר בשל חשש לסחר באיברים. ה"בנק" של רות' בנוי על האפשרות להצליב באופן חוקי הרבה יותר מזוג אחד, ובכך לדלג על הגבלות הרגולציה. ב-2008 נערך ניתוח סימולטני של שישה תורמים ונתרמים בבית חולים אחד.

רויטרס

אנשים שמכירים אותך הגדירו אותך כ"אדם שקם בבוקר ורוצה לתקן את העולם". ככה גם אתה מגדיר את עצמך?

"אני נמנע מהגדרות מהסוג הזה, אבל אם תיקון עולם פירושו עשייה אפקטיבית למען עולם טוב יותר - זה מה שאני משתדל לעשות. בעבודה שלי אני פועל כדי שהעולם יהיה מקום שטוב יותר לחיות בו. כלכלה היא תחום שנוגע בכולנו, ופתרון בעיות כלכליות יכול להשפיע לטובה על אוכלוסיות גדולות. תחום עיצוב השוק מאפשר להסתכל על ענף בעייתי, לייעל אותו ולמקסם את היכולות הטמונות בו - לטובת כולנו".

אל תסבול 40 שנה

רות' הוא ממשיך דרכו של שאפלי בן ה-89, או כפי שהוא מגדיר זאת, Intellectual Follower. לא לחינם מקבלים השניים את הפרס ביחד, אף שבאופן משונה, הם לא ממש מכירים זה את זה. "ישבנו על הרבה במות בצוותא, במפגשים ובסמינרים, אני חושב שהוא אדם ענק, אבל אף פעם לא עבדנו ביחד", אומר רות'. "יום אחרי ההודעה התקשרתי לברך אותו, אבל זה הכל".

מכיוון שמדובר בשני אנשים מוכרים מאוד, איש לא הרים גבה כשהודיעו על הזכייה - אבל לא כולם נלהבים באותה מידה. בין המתמטיקאים שבאנשי תורת המשחקים יש הטוענים כי שאפלי, מגדולי החוקרים, צריך היה לקבל את הפרס כבר לפני שנים רבות, יחד עם גייל שמת ב-2008. לטענתם, רות' הוא אמנם ממשיך הדרך, אבל גילוייו לא מצדיקים פרס נובל. אחרים מגנים על הבחירה בלהט, ואומרים כי כבודו של שאפלי במקומו מונח, אך המהפך ממודל תיאורטי למודל פרקטי שמסייע בחיי היום-יום הוא בעל ערך בפני עצמו.

מדוע הוחלט על הענקת הפרס לשניים דווקא השנה? גם זה לא ברור. "הוועדה שולחת מכתבים למספר גדול של אנשי אקדמיה מתחום הכלכלה בעולם ואוספת המלצות, אבל בסוף עושה מה שהיא רוצה", מסכם פרופסור ישראלי ידוע את התהליך. "לאף אחד לא ברור מדוע זה קורה בשנה זו ולא אחרת, או למה נבחרו דווקא האנשים האלה ולא אחרים".

כשאני שואלת את רות' אם הוא חושב שחברי ועדת הפרס רצו לתגמל כלכלנים פרקטיים במקביל לתיאורטיקנים, הוא לא ממש יודע איך לענות. "כלכלה היא החיים", הוא אומר, "לכן טבעי שנהיה רלוונטיים. ככלכלנים אנחנו חושבים איך העולם צריך לעבוד, ואז נשאלת כמובן השאלה אם אנחנו באמת עושים משהו עבור זה".

לא מעט אנשי אקדמיה ספונים במגדל השן. אתה ממליץ על יישומיות כדרך חיים אקדמית?

"מטבעי אני לא אומר לאנשים מה לעשות, אולי רק לסטודנטים שלי, וגם הם לא מקשיבים לי. אבל תיקון עולם (הוא אומר את המושג בעברית, טח"ס) הוא דרך טובה לחיות את החיים האלה, דרך שמעניקה סיפוק גדול".

מה היית עושה אם לא היית בוחר באקדמיה?

"סביר להניח שהייתי יזם. בתקופה מסוימת נתקלנו במחלה במשפחה, והיה נדמה שנזדקק לכסף רב. חשבתי אז שאולי איהפך ליזם שיקדם מסחרית את הרעיונות שאני מקדם באקדמיה, אבל אז התברר שלא נזדקק לכסף ויכולתי לחזור לעיסוק המקורי שלי".

מה תציע היום לצעיר שחולם לעמוד יום אחד במקום שלך?

"עשה דברים שאתה אוהב, או במלים אחרות - אל תשנא את העבודה שלך במשך 40 שנה. ואם התחום מעניין אותך, בוא ללמוד אצלנו. כלכלה זה כיף גדול".

אתה נשוי באושר 35 שנה. מה הסוד בעיניך?

"צריך למצוא את האדם הנכון ולהיות מאוהב כל יום. אשתי אמילי היא הצד החכם והעסוק בינינו. היא גם עושה את הדברים החשובים באמת. הדרך לשמור על ערנות היא לזכור את המוטו 'אשתך תמיד צריכה להיות מרוצה יותר ממך'". 

פרופ' אלווין רות'

 

גיל: 60 מצב משפחתי: נשוי + 2 מגורים: מנלו פארק, קליפורניה השכלה: תואר ראשון מאוניברסיטת קולומביה, תואר שני ודוקטורט מאוניברסיטת סטנפורד



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#