המפעל של הניאגרות שווה כמעט מיליארד שקל - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פלסטיק פלוס

המפעל של הניאגרות שווה כמעט מיליארד שקל

פלסאון, החברה למוצרי פלסטיק שנסחרת במדד ת"א 100 נשלטת על ידי אסיפת החברים של קיבוץ מעגן מיכאל. חברי הקיבוץ אוהבים את המפעל שלהם שמרני וסולידי, מה שלא הפריע לחברה – הפעילה בעיקר באירופה – להכפיל את מכירותיה בעשור, ולמניה להשיג תשואה של 340% בעשור

32תגובות

תלמידי הפקולטה למינהל עסקים של המרכז הבינתחומי בהרצליה קיבלו באפריל 2006 מטלה ייחודית: להגיש לקבוצת אי.די.בי הצעה עסקית לרכישת חברה או למכירת נכסים. מבין מגוון ההצעות כמה מהסטודנטים הציעו לרכוש את קונצרן כור, ואחרים הציעו שתרכוש את החברה לייצור מוצרי פלסטיק פלסאון. אחת המרצות בקורס היתה זהבית יוסף־כהן, סמנכ"לית באי.די.בי שבמהלך הסמסטר החלה לשמש בתפקיד מנכ"לית קרן איפקס. כמה חודשים לאחר מכן רכש בעל השליטה באי.די.בי, נוחי דנקנר, את כור במתווה דומה לזה שהציעו הסטודנטים.

שש שנים לאחר המשימה, מעניין לבחון אותה מחדש. כור - שנסחרה בעת שהסטודנטים הציעו לרכוש אותה לפי שווי של כ־3 מיליארד שקל, ונרכשה לפי שווי של כ־5.5 מיליארד שקל - נסחרת לפי שווי של 1.5 מיליארד שקל בלבד, לאחר שאיבדה כ־70% מערכה; השווי של פלסאון כיום הוא כ־920 מיליון שקל, לעומת 770 מיליון שקל בעת שהוצגה הצעת הסטודנטים, כלומר גידול של 20%.

על ההצלחה של פלסאון, המפעל של קיבוץ מעגן מיכאל, מעידים נתונים כספיים נוספים. רק בחמש השנים האחרונות היא חילקה דיווידנדים בסך 220 מיליון שקל. הרווח הגולמי שלה הוא 39%־44% מהמכירות, שצמחו יותר מפי שניים בתוך עשר שנים והסתכמו בשנה שעברה ב־975 מיליון שקל. אפשר אם כן להאמין לחברים הוותיקים, שלא זוכרים הפסדים לפחות שני עשורים.

ב־1997 הגיעה פלסאון לבורסה של תל אביב וב־2002 הצטרפה למדד ת"א 100. בעשור האחרון הציגה המניה תשואה של 340%, לעומת 185% של מדד ת"א 100. גם בתקופות התנודתיות ביותר היא המשיכה לייצר ערך למשקיעים. נכון לאמצע ספטמבר, מניית החברה הציגה תשואה של 18% מתחילת השנה ו־52% בשלוש השנים האחרונות.

כל זאת בחברה ייחודית, שבה בעל הבית אינו בעל מניות רגיל כי אם קיבוץ המחזיק 69% ממניותיה. הודות לפלסאון הפך מעגן מיכאל לאחד הקיבוצים העשירים בישראל.  הקיבוץ היה אחד הבודדים שהשכיל בשנות ה־80 להתחמק מהמפולת הכלכלית של הקיבוצים כשהעדיף (והיה מסוגל) לשלם באופן עצמאי כספים לצורך הסדר חובותיו - ולא להשתייך להסדר הקולקטיבי של חובות הקיבוצים. המהלך אולי עלה לו יותר כסף אבל הותיר אותו בשנים הבאות ללא גיבנת. בתחילת שנות ה־90 החליט הקיבוץ כי הגיע הזמן לצרף בעל שליטה נוסף שיחלוק בסיכונים שבבעלות על המפעל. ההעדפה הראשונה היתה להכניס שותף פרטי, אך משלא נמצא כזה הוחלט להנפיק את החברה. לאחר ניסיונות כושלים להנפיק את פלסאון בחו"ל, יצאה לפועל ההנפקה בתל אביב.

בעלות של קיבוץ שמנוהל באמצעות ועדות ואסיפות חברים על חברה בורסאית עלולה לטמון ניגודי עניינים במיוחד כאשר 40% מ־600 עובדי פלסאון בישראל הם קיבוצניקים. אבל גם בהנפקה, כמו בהחלטות רבות אחרות הנוגעות למפעל, התגלתה לאורך השנים היכולת של הנהלת פלסאון לעבוד בצורה פורה עם אסיפת הקיבוץ. כפי שמגדיר זאת שאול אשכנזי, מי ששימש מנכ"ל החברה במשך שנים ארוכות, "הנפקתי כבר שלושה קיבוצים, והשאלה הבסיסית היא האמון של חברי הקיבוץ בהנהלת המפעל. אם הנהלת המפעל עומדת בעקרונות הבסיסיים של הגינות, פתיחות ושקיפות - זה עובר חלק. קיבוץ לא שונה מבעלים אחרים - החברים צריכים להיות משוכנעים שהמטרה היא טובת הכלל. גם במגזר הפרטי אין מנכ"ל שהוא מלך. צריך לשכנע את הבעלים".

המצאת המחבר

פלסאון הוקם ב־1964 כמפעל להזרקת פלסטיק. הרעיון היה לספק תעסוקה לחברי הקיבוץ המבוגרים, שלא יכלו לעבוד בחקלאות ובעבודות פיזיות. כך התאפשרה להם תעסוקה נוחה ללא הכשרה ממושכת.בתחילת הדרך המוצרים היו מכלי הדחה לשירותים (ניאגרות), פחי אשפה וארגזים מפלסטיק. בישראל מכירים את החברה בזכות מכלי ההדחה, המוצר שנמכר בארץ בלבד ואינו מיוצא לחו"ל בשל התקינה המשתנה ממדינה למדינה - ואחראי רק ל־5%־7% מהמחזור שלה. רבע מהמחזור של החברה מגיע מהמוצרים שהיא מייצרת לענף הלול - הכוללים מערכות לאספקת מים, מערכות האבסה ומוצרים נוספים.

הפריצה הגדולה של פלסאון הושגה הודות לאביזרי הצנרת. היא היתה החברה הראשונה בעולם שייצרה בשנות ה־70 כמויות ענק של מחברי פלסטיק (שגם) לצינורות להולכת נוזלים, גז או קווי תקשורת. צוות הפיתוח בראשות איציק קנטור, מייסד המפעל, הוביל פיתוח סוגים רבים של מחברי פלסטיק, שהחליפו את מחברי המתכת המסורתיים בדיוק בתקופה שבה עברו בעולם מצינורות מתכת לצינורות פלסטיק.

"מחברי הפלסטיק שלהם היו סוג של המצאת הגלגל, והם שורדים עד היום ללא תחליף", אומר דורון שטיין, רואה חשבון ושותף בחברת BDO זיו האפט, המנהל את מגזר ההתיישבות בחברה. "הפלסטיק שלהם עמיד לחלודה, ולא מצטברים בו ירוקת וגופים מוצקים. ההתקנה של המחברים קלה באופן יחסי, מכיוון שאין צורך בכלים כבדים ליצירת התבריג והחיתוך של הצינורות. בפלסטיק בעצם מוותרים על ההברגה: פשוט חותכים את הצינור ומלבישים עליו מחבר".

הצמיחה של החברה נובעת מצירוף של נסיבות - החדשנות שלה והמעבר בעולם לשימוש בצנרת פלסטיק במקום בצנרת מתכת, מעבר שהואץ בעקבות העלייה במודעות לאיכות המים. אבל היו לכך סיבות נוספות, הקשורות להתנהלות החברה.

באוגוסט האחרון אישרה חברת מידרוג מחדש דירוג מנפיק מושלם (Aa1) לפלסאון באופק יציב. הדירוג הזה מובן לנוכח השמרנות הפיננסית של החברה, שלא הנפיקה אג"ח ומצבת החובות שלה לבנקים קטנה. במעגן מיכאל מייחסים את השמרנות הזאת לאתוס של דור המייסדים של הקיבוץ, שלפיו "לא לוקחים הלוואות מעבר ליכולת ההחזר של המשק". עם זאת, קשה לשכוח כי התנהלות כזו לא היתה נפוצה בחברה הקיבוצית בעשורים האחרונים.
הזהירות של פלסאון חשובה, מכיוון שהיא פועלת בענף עתיר השקעות בטכנולוגיה, בחברות בנות ובשווקים חדשים. בשל התנהלותה השקולה הצליחה החברה במשך השנים להשקיע את הסכומים הנחוצים כדי לשמור על מעמדה כמובילה בעולם בתחום האוטומציה של פס הייצור שלה. הצד השני של המשוואה הוא היתרון הנובע מכך שבענף שבו פלסאון פועלת קיימים חסמי כניסה גבוהים העוצרים מתחרים.

המדיניות הסולידית של החברה באה לידי ביטוי גם בתחום הלקוחות. רוב לקוחותיה של פלסאון הן חברות תשתית, בהן חברות מים וגז. לקוחות אחרים הם מתקיני צנרת - במקרה זה לא מדובר באינסטלטורים קטנים, אלא בחברות ענק המשווקות אביזרי התקנה כמו דו איט יורסלף או אייס הישראלית. סוג נוסף הם גופים אקזוטיים יותר כמו מכרות זהב וקידוחי גז, שלהם דרושה צנרת רבה לצורך הובלת מים וקיטור.

פלסאון סלקטיבית בבחירת לקוחותיה. "בתקופתי בחברה היה אולי חוב אבוד אחד", אומרת מנכ"לית המפעל טובה פוזנר, חברת קיבוץ מעגן מיכאל, שפורשת בימים אלה לאחר 20 שנה במפעל. "יש לי הסכם עם הבנק - הם לא מייצרים מחברים ואני לא נותנת אשראי. אנחנו בוררים את הלקוחות היטב. במקרים שבהם אנחנו מזהים שהלקוח במצב עדין מבחינה כלכלית, אנחנו מבקשים מזומנים מראש". כיום לפלסאון יש כיסים תפוחים - עד כדי כך שפוזנר מרשה לעצמה להתרברב ולומר כי "אם מחר בבוקר נחליט לקנות חברה בחצי מיליארד שקל, הבנקים ישמחו לתת לנו את הכסף, אבל אין לנו בעיה כלכלית לרכוש אותה ממקורותינו".


חדשנות שמרנית

90% ממכירותיה של החברה הן בחו"ל – מחציתן באירופה. בפלסאון תולים את השגשוג בהחלטה להעביר את רוב השיווק לחברות בנות מקומיות ברחבי העולם. מדיניות זו נקבעה כבר בשנות ה־60 כדי לשלוט באופן ישיר בשוקי היעד. כיום יש לפלסאון עשר חברות בנות במדינות שונות שמעסיקות 1,400 עובדים. במקביל, בחלק מהשווקים היא מקימה שותפות עם חברות מקומיות, כמו למשל בהודו, שם מחזיקה החברה בשתי שותפויות - האחת במפעל השקיה והשנייה בתחום הלול.

"החברות הבנות מעניקות לנו את היכולת לאתר את הכיוון שאליו הולך השוק ולהיות במוכנות למגמות השונות. החברות הבנות שלנו הן אחד האמצעים לשליטה בשוק", מוסיפה פוזנר ומדגימה: "התחום הגיאותרמי התחמם בשנים האחרונות, ועליית מחירי האנרגיה תוביל לפריחת התחום, שיזדקק למחברים. מגמה נוספת שמסתמנת היא הקמת שכונות מגורים באזורים שבהם היתה בעבר תעשייה. כדי לבנות בשטחים האלה יש צורך לטהר אותם, ובשביל הטיהור צריך צינורות מיוחדים שיש להם מחברים אטומים. למגמות האלה מצטרפת הבעיה העולמית של גידול בשפכים, והמוצרים שלנו דרושים לצורך הטיפול בהם".

במדינות היעד המרכזיות באירופה, דוגמת איטליה, מחזיקה פלסאון בנתח שוק של 40% למרות התחרות מצד עשרות חברות המייצרות מוצרים דומים. גם בתחום הפריסה של מדינות היעד ניכרת שמרנותה של החברה. בשלב זה החברה דואגת בראש ובראשונה לשמר את השווקים שבהם היא פועלת - דרום אמריקה, צפון אמריקה, אפריקה (בעיקר דרום אפריקה), וייטנאם והפיליפינים - ולא להתרחב מעבר לכך. בתקופות של גאות, מדיניות כזאת יכולה להיתפס כבלם צמיחה ולהסביר מדוע לא התפתחה החברה יותר בעשור האחרון. בימים של אי ודאות כמו אלה השוררים כיום, ניתן לראות בכך יתרון.

הדוגמה הבולטת ביותר לשמרנות היא היעדרותה של פלסאון מהשוק הסיני. "אנחנו לא נמצאים בסין מכמה סיבות", אומרת פוזנר. "הראשונה היא שהשוק הזה לא מוכן למוצרי פרימיום כמו אלה של פלסאון; השנייה היא שאני רגישה מאוד להעתקות, דבר שהוא בעיה בסין; והשלישית - שיש לי עולם מספיק גדול גם בלי סין. בואו נכניס לפה רק את מה שאפשר ללעוס בלי להיחנק".

פלסאון אינה חוששת מתחרות הודות לשליטתה בענף צנרת הפלסטיק, שבו היא החברה היחידה בעלת מגוון של אלפי מוצרים. החיבור בין מוצר מצליח להתנהלות שמרנית המאפיין את פלסאון מייצר חברה קשיחה, אך כמובן לא נטולת סיכונים. העובדה שלקוחות פלסאון הן חברות תשתית גדולות לא הופכת אותה לחסינת מיתון. תקציבים ממשלתיים, התברר בשנים האחרונות, יכולים להתכווץ ולהתרחב. גם עליית מחירי התשומות בעולם רלוונטית מאוד לחברה, כמו עליית מחיר הנפט, שעליו מתבססת תעשיית הפלסטיק.

כך, הגורמים לנפילה ברווחי החברה ב־2008־2009 היו ההאטה בכלכלת העולם ועליית מחירי התשומות. המשבר הגלובלי העמוק שפקד את השווקים לא פסח על פלסאון. הביקושים למוצריה בתחומי התשתיות והמים נובעים מפרויקטים גדולים המצריכים מקורות מימון בהיקפים נרחבים - שמעיינם יבש בעולם באותה תקופה. בנוסף, פלסאון נתפסה אז בעיצומה של תוכנית השקעות להרחבה של כושר הייצור וגיוון סל המוצרים. אבל בחברה הפנימו את המשבר והחלו ליישם תוכנית התייעלות כוללת - כ־70 עובדים פוטרו, תהליכי ייצור ורכש יועלו וההשקעות המתוכננות נדחו ונפרסו.

גם כיום מושפעת החברה מההאטה באירופה. במחצית הראשונה של 2012 ירד הרווח הגולמי ל־195 מיליון שקל, ובחברה הסבירו זאת בשינוי בשערי החליפין, בעלייה במחיריהם של חומרי גלם, בעיקר מחיר הנפט, ובחשש מגופים חדלי פירעון וממחנק אשראי בשרשרת הסחר. "למרות המשבר באירופה אנחנו שומרים על  נתח השוק שלנו", אומרת פוזנר.

 

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#