"מסיפור אחד יש לך סחרחורת? חכה, תרגיש מה זאת רעידת אדמה" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"מסיפור אחד יש לך סחרחורת? חכה, תרגיש מה זאת רעידת אדמה"

בפעמיים הראשונות הוא הצהיר שראש הממשלה מחביא דולרים בגרביים ושהוא עמד מאחורי הפגנות המילואימניקים ■ בפעם השלישית הוא כיוון חצים נגד יו"ר ההסתדרות והטייקונים ■ אלדד יניב, האיש שפעם שירת את הפוליטיקאים, מבטיח לחשוף את כל הסודות

58תגובות

חמש דקות וחמש שניות מול מסך המחשב. דמות מוצללת עם קרחת ומשקפיים רכונה מעל שולחן מכוסה צילומים, ומספרת כיצד, לטענתה, נוהג בנימין נתניהו להסתובב עם שטרות כסף תחובים בגרביו.

"אתה מדמיין ראש ממשלה מסתובב עם דולרים בגרביים?", הוא שואל את המראיין הנדהם, כשהחדר מואר וחושף את המצולמים: עו"ד אלדד יניב, מייסד תנועת ארץ חדשה, ומולו השחקן גיא לואל, שגילם את דמותו של "קוזו" - יועצו רב המעללים של השר פולישוק בסדרת הטלוויזיה באותו שם.

הסרטון נמשך: המצלמה נעה בין זוויות צילום שונות ותקריבי פנים, מתמרנת בין מיקוד לטשטוש. התיאורים של יניב נהפכים מוחשיים ופרטניים יותר ומציגים אירועים, מקומות ושמות, שמובילים את הצופה באופן בלתי נמנע לדמיין כיצד נשלחת ידו של ראש הממשלה במורד הרגל, כיצד נשלפים השטרות מגרביו השחורים, ולמי ובאיזה אופן הם נמסרים.

מאז הועלה לרשת הסרטון "דולר סמיך מדם" ב-16 באוקטובר, הוא זכה לכ-60 אלף צפיות ביוטיוב. הוא מופץ ומשותף על ידי רבים בפייסבוק ונמצא במרכזו של שיח אינטרנטי ער. גלי ההדף שיצר הביאו לכך שזכה לאזכורים רבים בתקשורת. יניב זכה לשורת ראיונות בכלי התקשורת, ואילו בסביבתו של נתניהו חשים אי נוחות ברורה.

ב-15 באוקטובר, ערב עליית הסרטון הראשון לאוויר, קיבל יניב מייל מעורך דינו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון. "לא היו דברים מעולם", כתב שמרון, "אם תמסור את הדברים לכלי תקשורת כלשהו או תפרסמם באינטרנט, ינקוט מר נתניהו נגדך בהליכים על חוק איסור לשון הרע ללא התראה נוספת".

למרות זאת, סרטון הגרביים עלה לאוויר כמתוכנן ונדמה שיניב אינו מתרגש: "אנחנו יודעים שיוגשו תביעות דיבה ואנחנו ממתינים להן ונערכנו להתמודד אתן מבעוד מועד, עם משפטנים, ראיות והוכחות. אנחנו אפילו משתוקקים לכך, ונתעקש שהדבר ייעשה בתקופת הבחירות ושייגבו עדויות מקדימות", אומר יניב ל-MarkerWeek. "כבן אדם שהיה חלק מהשיטה הרבה שנים והיה בצד השני, אני מכיר את הניסיון להלך אימים עם מכתבי הרתעה. במקום שבו אני נמצא כיום אי אפשר ללחוץ עלי. אני מחזיק בדעה של קלינט איסטווד, ‘If You Want To Shoot, Shoot'".

אם מדובר בבדיה פרי מוחו הקודח של יניב, הרי שהיא עשויה באופן משכנע על ידי הבמאי רני בלייר ("פרשת השבוע" ו"שבתות וחגים"), שותפו של יניב לייסוד תנועת ארץ חדשה, שלפני כשבועיים נרשמה ברשם המפלגות ותתמודד בבחירות הקרובות. פחות משלושה חודשים לבחירות, ומבחינתם של יניב ואנשי ארץ חדשה מדובר במנה ראשונה, יריית פתיחה.

"דולר סמיך מדם" הוא מה שמוגדר כפרק ראשון בקמפיין של סדרת סרטונים, שיוצריו העניקו להם את השם "השיטה". יניב ושותפיו מתכננים להפיץ כ-20 סרטונים בעלי אופי ומסר דומה עד מועד הבחירות. כל אחד מהם אמור לחשוף טפח נוסף ומטלטל של תרבות ההון-שלטון בצמרת.

יומיים לאחר פרסום הסרטון הראשון, ובעוד סיפור השטרות המוצנעים בגרביו של ראש הממשלה מעורר סערה, פורסם סרטון נוסף מבית היוצר של בלייר-יניב. בפרק השני בסדרה, "חבילה הגיעה", מצולם יניב בכיכר המדינה בתל אביב, שם הוא מתאר כיצד, לכאורה, לאחר מלחמת לבנון השנייה ניהל נתניהו מאחורי הקלעים, אז כיו"ר האופוזיציה, את מחאת המילואימניקים, בתקופת כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה.

כמו בסרטון הראשון, גם כאן מתאר יניב לפרטי פרטים את מקום ההתרחשות - סוויטה במלון באזור - ואת הנפשות הפועלות. בסרטון, שזכה מאז לכ-21 אלף צפיות, מציין יניב שמות כמו נתן אשל, עוזי דיין ויואב הורוביץ (מנכ"ל חברת אויס ישראל וחבר הוועד המנהל ברשות השידור) כמי שלקחו חלק בהתרחשויות. "ניצלו חיילים שחזרו מהקרב. כמו בובות בתפאורה הם היו המילואימניקים שמפילים את הממשלה אחרי מלחמת לבנון השנייה. זה לא היה אותנטי. זה היה הקמפיין הכי משומן בישראל.

"ביבי עומד בראש, מגייס את הכסף, ותמיד סביבו חומות: הורוביץ, קצין המבצעים של המחאה שמתאם ומעביר את המסרים לשטח, עוזי דיין בפרונט שמעניק נופך של יושרה", טוען יניב בסרטון, המסתיים בהעברת מעטפה עם 70 אלף ליש"ט מתורם כלשהו למימון המחאה. "אני בשוק ממה שאתה מספר לי, יש לי סחרחורת", אומרת הדמות הנוספת בסרטון ליניב. "מסיפור אחד יש לך סחרחורת? חכה. תרגיש מה זו רעידת אדמה", משיב לו יניב, רגע לפני שמוחשך המסך ועליו הכיתוב: "מוגש כחומר למחשבה".

תהליך חשיפת השיטה שבה פועלים יחסי הגומלין בין ההון לשלטון בישראל, אליבא דיניב, צפוי לגרום לסחרחורת לא רק לצופים, אלא גם לדמויות ציבוריות שהוא מתכוון להעלות על המוקד בתקופת הבחירות. את ממדי הנזק לאישים שמככבים בסרטיו קשה עדיין לאמוד או לכמת למנדטים, אבל אין ספק שבכל השפע שיש לרשת להציע בימים שכאלה מצליחים הסרטונים לעורר סערה - גם אם לרגע נדמה שכבר שבענו משיחות על טייקונים ושחיתות פוליטית.

"אקטיביזם פוליטי יכול להיות בהפגנה ברחוב, אבל הוא גם יכול להיות עימות משמעותי מול האנשים עצמם, ללא דוברים", אומר יניב. "חלק משמעותי מהעימות הזה הוא קודם כל לחשוף את הסודות שלהם: מה הם לא רוצים שתדעו ואיך הם מצליחים לגרום לכך שלא תדעו, מאחר שהם שולטים בכלי התקשורת ובעתיד של כלי התקשורת. לכן אנחנו משתמשים ביכולות של רני בלייר לספר את הסיפור של מה זה שלטון ההון, מי הפרצופים ומה הם מצליחים להשתיק כל כך הרבה שנים. ב-100 הימים הקרובים אנחנו נתעמת עם האנשים עצמם ברחובות וברשת", טוען יניב.

בינתיים, יניב ובלייר מנסים לא לאבד את המומנטום ולא להוריד את הרגל מהגז. בשני השבוע פירסם יניב בדף הפייסבוק שלו כי בלילה של אותו היום צפוי לעלות לאוויר הפרק השלישי, שיעסוק לדבריו ביו"ר ההסתדרות עופר עיני. הסרטון לא עלה באותו הלילה וגם לא בלילה שאחריו, מה שהוליד ספקולציות לגבי הפעלת לחצים או התקפלות של יניב. "העיכוב בהעלאת הסרט נבע רק מהעובדה שלא הצלחנו לעמוד בלוחות הזמנים. אנחנו צוות קטן של שלושה אנשים. אף אחד לא יכול לעצור את השידור של ‘השיטה' על כל פרקיה", אמר אתמול יניב.

פרובוקציה גם מחוץ לפייסבוק

נציגי המפלגות הגדולות ישקיעו משאבים רבים כדי לנסות ולייצר אפקט דומה לזה של ארץ חדשה, שעשתה זאת באמצעים דלי תקציב. גם אם משקלה האלקטורלי כיום הוא חסר נוכחות במפה הפוליטית ובסקרים, דבריו של יניב מקבלים תהודה חזקה בתקופת הבחירות ומהווים זמזום טורדני עבור מפלגות השלטון. לטענת יניב, הפקת הסרטונים לא דרשה מימון, ובשבוע הבא בכוונתם לפתוח חשבון בנק עבור המפלגה, כש"כל תרומה, תורם או תורמת יוצגו מיד באתר האינטרנט שלנו".

ניר קידר

כ-3.7 מיליון ישראלים מחוברים כיום לפייסבוק - פי שניים מבמערכת הבחירות של 2009. המתמודדים במערכת הנוכחית כבר מצטיידים במיטב המוחות היצירתיים - קמפיינרים, במאים, תסריטאים ואנשי דיגיטל. למומחים אין ספק: הרשת תתפוס מקום משמעותי במערכת הבחירות הנוכחית. היא תהיה כר פורה לחומרי התעמולה הפחות ממלכתיים ונקיים, בית וירטואלי למפלגות ולסיעות דלות תקציב, והמקום שבו השוליים הסהרוריים, שמאפיינים כל מערכת בחירות, יוכלו לפרוח.

"יניב הצליח לעשות הרבה מאוד רעש עם הדבר הזה", טוענת דנה קול, מנכ"לית ובעלים של דיבור-שיווק ומדיה חברתית. "הוא הסיר את הכפפות ויצר פרובוקציה שהצליחה לעבור את כל החסמים של התקשורת וקיבלה ביטוי גם בעולם באמיתי. לא רק ב'פייסבוק-לנד', אלא גם בתקשורת.

"הוא בונה את הקמפיין שלו כבר תקופה ארוכה. הסיפור שהוא היה שם ועבד ולאחר מכן ‘חזר בתשובה' עשה עבודה יפה מאוד בעולם של המדיה החברתית, עם קריאייטיב מוצלח. אני חושבת שבעולם של היום אנשים מחפשים את הכנות ואת העובדה שפתאום קם אדם בבוקר ואומר: 'אין לי מה להפסיד ואני רוצה להילחם, זו האמת שלי'. זה מסר שעובר חזק מאוד. האם זה יצליח לעבור מלייקים למנדטים? זו שאלה מעניינת מאוד, ובכל מערכת בחירות יש מישהו שמעורר את התהייה הזו.

"בניגוד למערכות בחירות קודמות, המערכת הנוכחית ממושכת יותר מבחינת זמן הקמפיינים. היא התחילה כבר לפני שנה וחצי, וכשמדברים על קמפיינים ברשת, מרכיב חשוב הוא היצירתיות. כבר עכשיו מתחילים לדבר אתי על הבחירות לרשויות המקומיות בעוד שנה, ובצדק. לוקח זמן לייצר אמון ברשתות החברתיות, כי כולם בונים על האפקט הוויראלי. כדי לעשות קמפיין ויראלי טוב, הוא חייב להיות משכנע".

תקראו לי קוזו

הקמפיין הנגטיבי של ארץ חדשה הוא לא רק הוכחה נוספת לכך שהרשת פרצה את חומת המדיה המקוונת וזולגת לגופי התקשורת הממוסדים. במקרה של יניב, כוחם של הסרטונים טמון גם בביוגרפיה המפותלת שלו, בכישוריו הטקטיים והרטוריים, ובמהלך ה"חזרה בתשובה" שלו מהעולם הפוליטי המושחת, כפי שהציג זאת בכמה הזדמנויות.

יניב, עורך דין ועיתונאי לשעבר, נודע במשך שנים כמי שהתבוסס בביצה הפוליטית, דמות מפתח ששימשה חוליה המקשרת בין הון לשלטון. הוא היה ממובילי הקמפיין של אהוד ברק בבחירות 1999, ושימש כראש המטה האישי של ברק כראש ממשלה. ב-2002-2006 שימש כיועץ המשפטי של מפלגת העבודה, וב-2007 שימש מנהל הקמפיין של ברק בפריימריס במפלגת העבודה.

עם לקוחות העבר שלו כעורך דין נמנים אריק שרון, אהוד אולמרט, אביגדור ליברמן, שמעון פרס והרב עובדיה יוסף. חלק מלקוחותיו נהפכו לחבריו הקרובים, אחרים לאויביו המושבעים. בעולם הפוליטי המקומי יצא שמו למרחוק כמי שיודע לייצר מחול שדים תקשורתי - או לחלץ ממנו כל פוליטיקאי רגע לפני שהאירוע נהפך לקטסטרופה.

לפני כארבע שנים החליט יניב לצאת מהמדמנה הפוליטית שבה היה שקוע עד צוואר. הוא פתח במסע ביקורתי של חשבון נפש וזיכוך אישי והחליט להפנות גב לתרבות השלטונית-עסקית שבה צמח. ב-2009 ניסח עם המחזאי שמואל הספרי מניפסט שנוי במחלוקת, שעל בסיסו ייסד עם הספרי את תנועת השמאל הלאומי.

בקיץ 2011 היה יניב פעיל במחאת האוהלים, וב-2012 פרש מתנועת השמאל הלאומי והקים עם בלייר את ארץ חדשה. הספרי, שכתב וביים את סדרת הטלוויזיה "פולישוק", ביסס את דמותו של קוזו, יועצו הפוליטי של השר רובי פולישוק, על יניב. "פעמים רבות הייתי ‘קוזו'", סיפר לערוץ 10 בכתבה ששודרה ביוני אשתקד. "כשזה בפולישוק זה מצחיק, אבל שזה מתנהל ככה במציאות זה עלוב".

מוגש כחומר למחשבה

החשיפה האישית של יניב, ולא פחות מכך חשיפתם של שותפיו למהלכים בעברו, מייצרת אמנם עניין תקשורתי רב, וצפויה ככל הנראה להיהפך לקיצונית ולמפתיעה ככל שיתקרב מועד הבחירות. ובכל זאת, אין בכך כדי לנבא באיזה אופן תשפיע החשיפה על הציבור או על מעמדה של המפלגה הצעירה של יניב ובלייר, שנתפשת מהצד כתנועת שמאל אנטי-שלטונית, שגבולותיה כגבולות תל אביב ובתי הקפה הנכונים שלה.

לתנועה אין מצע מפורט או רשימת חברים, והיא אינה נספרת כלל בסקרי טרום הבחירות. נוכח כל אלה, יכולת ההשפעה של הסרטים השערורייתיים שהיא מעלה לרשת אינה ברורה. בנוסף, לא כולם קונים את המהפך הקיצוני שעבר יניב, וחלקם סבורים שהשפעתו מוטלת בספק.

"מאחר שהצעירים קוראים פחות עיתונים ושומעים פחות רדיו - האלטרנטיבה היא אינטרנט", טוען ד"ר יריב בן אליעזר, מומחה לתקשורת ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה. "ראינו כמה אפקטיבי זה היה אצל ברק אובמה. זה מכשיר טוב, אבל כשאתה יוצא בקמפיין שלילי ומראה כמה היריבים שלך לא בסדר, אתה צריך לבוא בידיים נקיות ולהציע אלטרנטיבה.

"יניב היה שקוע עד מותניים בגועל של ההון-שלטון ונהנה מכל מה שהיה לקשר הזה להציע, ולכן יש לו בעיה מוסרית אם הוא היה חלק מהמשחק. איזו זכות יש לו להוקיע אחרים? אם פעם היית מנוול, לדברים שאתה אומר אין זכות מוסרית ואמינות. ההד שמעוררים הסרטונים של יניב ברשת אינם משקפים בהכרח את השפעתם. זה יכול לעורר אנשים שאין להם עניין להצביע ללכת ולהצביע, אבל אני לא בטוח שזה יעורר אותם להצביע עבורו. גם העובדה שהוא עזב תנועה אחת והרים תנועה אחרת לא משדרת יציבות. בכלל, כל המהלך הזה נראה כמו נפיחה פוליטית".

תנועת ארץ חדשה נולדה בקיץ 2011 סביב מחאת האוהלים במפגש אקראי בין יניב לבלייר. היא התגבשה עם רוח המחאה, שהעלתה לסדר היום את בעיית הריכוזיות במשק הישראלי ואת תרבות ההון-שלטון בישראל. האם השניים יצליחו להפוך אותה לרלוונטית לבחירות הנוכחיות בפרק זמן קצר כל כך? ואם לא, האם תוכל לתרגם את עצמה לזרם פנים-מפלגתי בעל השפעה?

"אני לא חושב שהיא תעבור את אחוז החסימה. נדיר מאוד להגיע מאפס ל-100 בשלושה חודשים, אבל המהלך הזה עשוי לתרגם את עצמו לדבר שתורם להחלפת השלטון, גם אם במסגרת מיזוג לתוך אחת המפלגות", אומר אמיר הספרי, סמנכ"ל קריאייטיב במשרד הפרסום פובליסיס, שהיה בעבר תסריטאי המפלגות מרצ (1999) והליכוד (2005 ו-2009) בבחירות.

אבל עוד לפני מועד הבחירות, מה שמעניין בעיניו של הספרי בקמפיין של ארץ חדשה הוא השפה העדכנית שהוא מביא נוכח השינויים באופן צריכת המידע והשלכותיהם על עולם הפרסום. "השפה המסורתית של תעמולת הבחירות שייכת לעולם הישן, והצופה בה יודע מיד שרוצים ממנו משהו", אומר הספרי. "הימים שבהם אנשים התרגשו לראות פרסומות בערוץ 2 הם פרה-היסטוריה. יש לאנשים מודעות ורגישות, ואם זה מריח כמו תשדיר שרוצה ממך משהו זה מפסיק לעניין, ואתה מתייחס לזה בביטול ובציניות.

"עד היום לקחו את המסרים ופשוט העבירו אותם לאינטרנט. נכון שהרשו לעצמם להיות יותר מצחיקים או גסי רוח, אבל שם זה נעצר. והנה מגיע קמפיין שמנסח שפה חדשה. זה סרטון שיושב על התפר בין פרסומת לכתבת טלוויזיה, אפילו באורך שלו - לא דקה-שתיים כמו פרסומת ולא שמונה או עשר דקות כמו כתבת טלוויזיה. התחושה היא שזה מוגש כחומר למחשבה ומעורר דיון".

הסרטונים של ארץ חדשה לא מאזכרים את שם המפלגה או מציגים עמדות מדיניות ואג'נדה פוליטית ורחוקים מהתעמולה המוכרת. לטענת הספרי, "בלי קשר לסגנון של הסרטון, הוא מציג את הדבר הברור היחיד שיצא מהמחאה: אנשים רוצים משהו אחר. אצל כולם הנציגים הפוליטיים נתפשים כעסקנים חשודים. האלטרנטיבה שהם מציעים היא לשנות את המצב הזה. באופן כללי יהיה מעניין מאוד לראות איך זה יתפתח. הטלוויזיה מאבדת כיום מהאפקטיביות שלה, ואין ספק שהאינטרנט הוא כלי מרכזי, שמבוסס על העדפה אישית וישרת את המפלגות שאינן בשלטון ואת המפלגות הקטנות".

לטענת קול, האמינות של הקמפיין היא לא רק בסרטונים המוקפדים שביים בלייר או ברטוריקה של יניב. "אני חושבת שזה פונה להרבה מאוד אנשים שנמאס להם. אני לא יודעת אם זה יצליח להבשיל למנדטים. שמעתי את יניב אומר ש'לא נתאבד אם נראה שאנחנו לא עוברים את אחוז החסימה. נפרוש לפני'. העובדה שהוא לא מחפש הרפתקאות הזויות מוסיפה לאמינות, אבל המבחן האמיתי יהיה להעביר את זה מעולם הגימיקים להבטחה. ובהקשר הזה, לוחות הזמנים קצרים".

בשורה התחתונה יודעים אנשי ארץ חדשה, ובוודאי יניב, כי מה שיקבע הוא מבחן התוצאה. בפחות מ-100 הימים שנותרו, ולאחר שיציגו את פניו האמיתיות של ההון-שלטון, הם מתכוונים לבקש את קולות הבוחרים. "כשיסתיימו 100 הימים והציבור יראה מה הצלחנו לחולל בהם, נבוא בצורה צנועה מאוד ונבקש את קולם. נאמר להם: ראיתם מה אנחנו מחוללים, תדמיינו איך ייראה העימות מול שלטון ההון ברגע שנקבל ‘שרשרת חסינות'", אומר יניב. ומה אם לא תעברו את אחוז החסימה?

"הקולות שלנו לא ילכו לאיבוד. אם כמה ימים לפני הבחירות נגלה שאנחנו לא עוברים את אחוז החסימה, נבקש שיוציאו את הפתקים שלנו מהקלפי. אנחנו אנשים אחראיים. אבל תנו לנו לנהל קודם מאבק אמיץ. אם נגלה שאנחנו מעט מדי, נצטרך להחליט מה הלאה. מה שבטוח זה שלא נשב בשום מפלגה שהיא חלק משלטון ההון".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#