המלחמה המוצלחת של אמריקה הלטינית באי שוויון ביבשת - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המלחמה המוצלחת של אמריקה הלטינית באי שוויון ביבשת

בעשור האחרון נהנות מדינות אמריקה הלטינית מירידה ממושכת באי שוויון, בעיקר בזכות הזינוק בהכנסות של השכבות החלשות ■ העלאות שכר מינימום, השקעה בחינוך ומערכת מענקים ממשלתיים לעניים מסייעים לדור הילדים הנוכחי לרכוש השכלה רחבה יותר ולהיות נייד יותר ■ כתבה שלישית בסדרה

3תגובות

מייקל ג'קסון הביא לסנטה מרתה רגע של זוהר. בפברואר 1996 נחת המסוק של מלך הפופ בראש אחת הפאבלות (שכונות פחונים) הידועות ביותר לשמצה בריו דה ז'ניירו. פוליטיקאים ניסו למנוע זאת, אך לג'קסון היה אישור מברוני הסמים ששלטו בשכונה. הוא רקד במורד השבילים התלולים בין הצריפים המחוברים בקושי למדרון ההר, כשהוא מוקף בהמון מריע של העניים ביותר בריו ובעודו שר את להיטו "They Don't Care about Us". הסרטון הוצג ברחבי העולם והאיר בזרקור את האי שוויון בריו.

16 שנה לאחר מכן, סנטה מרתה שוב נמצאת באור הזרקורים, אך הפעם היא מוצגת באור טוב יותר. זו הפאבלה הראשונה שעברה תהליך הרגעה בתוכנית הממשל לקחת את השליטה בשכונות העוני של ריו מידי ברוני הסמים. הצבא נכנס לשכונה ב-2008 וכיום יש בה תחנת משטרה, והיא רגועה. זו דוגמה טובה לפריחה בתחתית החברה הברזילאית.

רויטרס

הכירו את סאלטה מרטינס, בת 42 תוססת, שמשפחתה עברה לסנטה מרתה מצפון-מזרח ברזיל כשהיתה בת 8. ביום היא עוברת הכשרה כמדריכת סיורים בשכונה בארגון ללא כוונת רווח, שנקרא ריו טופ טורס. בערבים היא לומדת תיירות ונופש במכללה מקומית. בסופי שבוע היא מוכרת אוכל בהאי בדוכן בקרבת הכניסה לפאבלה. בין לבין היא משווקת קו מוצרי טיפוח פופולרי. ההכנסה החודשית שלה נעה סביב 2,000 ריאל (985 דולר) - פי ארבעה מהכנסתה לפני שלוש שנים במכירת כריכים, ופי שלושה משכר המינימום בברזיל. היא גם מתכוונת להשיק חברת סיורים משלה עד סוף השנה.

הצלחת מרטינס יוצאת דופן גם בסנטה מרתה, אך היא משקפת מגמה שסחפה את אמריקה הלטינית בכללה. הכנסות העניים זינקו בעשור האחרון והובילו לירידה חדה באי שוויון. במרבית מדינות אמריקה הלטינית נרשמה בעשור האחרון ירידה במקדם ג'יני, מדד מקובל לאי שוויון. הממוצע האזורי ב-2010 היה 0.5, לעומת 0.54 ב-2000, וכיום נמצא בשפל של 30 שנה - אף שהוא עדיין גבוה מאזורים אחרים. אם לשפוט על פי המצב בארגנטינה, המדינה היחידה באמריקה הלטינית שמפרסמת נתונים על שומות המס של המאיון העליון, המאיון נהנה עדיין מגידול מהיר יותר בהכנסותיו לעומת יתר האוכלוסייה. ואולם צמצום הפערים במורד הסולם החברתי מפצה על כך.

שתי המגמות משתקפות בתרבות הפופולרית. "נשים עשירות" היא תוכנית ריאליטי חדשה על נשות ברזיל הסופר-עשירות. ואולם אופרת הסבון הפופולרית במדינה היא "אוויינדה ברזיל", העוקבת אחר חייהם של מצטרפים חדשים לשורות מעמד הביניים.

אף שבאמריקה הלטינית נרשם קצב צמיחה אטי במחצית לעומת מדינות מתעוררות באסיה בעשור האחרון, שיעור העוני באזור צנח בכ-30%. כשליש מהירידה מיוחס לשיפור בחלוקת ההכנסות.

איך יבשת שסבלה מחוסר שוויון שערורייתי מאז הכיבוש הספרדי שינתה לפתע כיוון? לא בגלל לאומיות וחלוקה מחדש רדיקלית. ירידה בחוסר השוויון נרשמה גם במדינות שצועדות במסלול כלכלי שמרני כמו צ'ילה וקולומביה. האי שוויון ירד במדינות הנסמכות מאוד על יצוא סחורות כמו פרו, אך גם במדינות שבהן הייצור המקומי משחק תפקיד גדול יותר כמו מקסיקו. גם לא ניתן לייחס את עיקר הירידה לשינויים דמוגרפיים. גודל המשפחות בשכבות הנמוכות באזור אמנם הצטמצם, אך זה שינוי שכבר ניכר בשנות ה-80.

גידול בהיצע העובדים המשכילים

לדברי נורה לוסטיג, כלכלנית באוניברסיטת טוליין, ומהראשונות שתיעדו את הצטמצמות פערי ההכנסות באמריקה הלטינית, שיפור ניכר בהשכלה על-יסודית הגדיל את היצע העובדים יודעי קרוא וכתוב, שהם משכילים במידה סבירה, ובמקביל האזור חווה שנים של צמיחה יציבה. אלה הגדילו את הביקוש היחסי גם לעובדים מיומנים פחות כמו עובדי בנייה וניקיון.

סייעו לכך השקעות ממשלתיות בעלות אופי חברתי המתמקדות בשכבות הנמוכות - ובהן פנסיות נדיבות יותר ומענקי מזומנים מותנים, המציעים תשלומים למשפחות עניות בתמורה לתנאים מסוימים, כמו שליחת ילדיהן לבתי ספר.

השינוי הבולט ביותר נרשם בחינוך. בעבר הרעיפו ממשלות אמריקה הלטינית מזומנים על אוניברסיטאות. בתי ספר יסודיים ותיכונים, לעומת זאת, סבלו מהיעדר מימון ואיכות ירודה. ההעדפה הברורה להשכלה גבוהה תרמה בעיקר לילדי העשירים, שנשלחו לבתי ספר פרטיים. ואולם מתחילת שנות ה-90 ההשקעה בחינוך מנוהלת באופן פרוגרסיבי יותר, עם התרחבות אדירה בחינוך התיכוני הציבורי בקרב העניים.

לדברי קרלה ברסדה, ג'מיל ריגוליני וחיימה סבדרה, שלושה כלכלנים בבנק העולמי, ממשלות אמריקה הלטינית משקיעות כיום בחינוך שיעור גדול יותר מהתמ"ג ב-20% הילדים העניים ביותר, לעומת ארה"ב. כמה מדינות הציגו גידול של 20% בשיעור הילדים המסיימים חינוך תיכוני.

רויטרס

מדינות רבות באמריקה הלטינית גם מקדמות חינוך טרום-חובה. בריו, למשל, הממשל המקומי הגדיל משמעותית את מערכת הפעוטונים מאז 2009, והקים 73 פעוטונים. כל ילד ממשפחה מתחת לקו העוני זכאי למקום בפעוטון ללא תשלום החל בגיל חצי שנה.

מענקי מזומנים מותנים (CCT) בעיר תומכים בהתמקדות בחינוך. ההוצאה הממשלתית קטנה יחסית - 0.2%-0.8% מהתמ"ג, אך משפיעה עמוקות על סדר העדיפויות של רבים. כרבע מאוכלוסיית ברזיל מקבלת כיום תשלום מבולסה פמיליה, תוכנית עידוד כזאת. בריו, למשל, הממשל המקומי מעניק תוספות לתשלומי בולסה פמיליה לכ-700 אלף משפחות עניות. אם ילדים מצליחים במיוחד במבחנים, המשפחה מקבלת בונוס. אם הם מחמיצים לימודים, התשלומים מופסקים.

מרטינס, למשל, הבינה שבנה בן ה-14 מבריז מבית הספר רק כשהתשלום החודשי שלה צומצם. כמה מחקרים במקסיקו מראים שילדים שמשפחותיהם מקבלות תשלומי CCT נשארים בבית ספר זמן ממושך יותר.

השיפור בחינוך מסייע לניידות החברתית. דו"ח של הבנק העולמי שצפוי להתפרסם בקרוב מעיד כי דור הילדים הנוכחי באמריקה הלטינית משכיל יותר מדור ההורים, ונע במהירות גדולה יותר במעלה סולם החינוך. בדומה להודו, האוכלוסייה הילידית המקופחת רשמה שיפור מרשים.

עתידם התעסוקתי של עובדים משכילים אלה ורוד בהרבה מזה של הוריהם. הפנסיה הממשלתית נדיבה יותר. מארגנטינה ועד בוליביה, מדינות השיקו תוכניות פנסיה ללא הפרשת עובדים: למעשה, זוהי הבטחה ממשלתית לדאוג לקשישים. גם שכר המינימום ביבשת זינק. בברזיל הוא עלה ב-50% במונחים ריאליים מ-2003, ומכיוון שקצבאות הפנסיה צמודות לשכר המינימום, שתי המגמות מחזקות זו את זו.

לפי האו"ם, הצטמצמות פערי השכר אחראית למרבית הירידה באי שוויון באמריקה הלטינית. לפי חישובים של מרסלו נרי מהמכון למחקר כלכלי יישומי, קצבאות ממשלתיות אחראיות לכשליש מהירידה באי שוויון בברזיל.

רויטרס

האם השיפור יימשך בטווח הארוך?

באמריקה הלטינית יש יותר ילדים במערכת החינוך ולזמן ממושך יותר. ואולם מרבית בתי הספר הציבוריים עדיין טובים פחות מהפרטיים. כמעט כל ילדי המעמדות הבינוני והעליון הולכים לבתי ספר פרטיים. עד לצמצום פערי האיכות האלה, האי שוויון יימשך.

האתגר הוא לממן את כל זה. באופן מסורתי, מדינות אמריקה הלטינית לא נקטו מדיניות פרוגרסיבית. ממשלות גייסו הכנסות מהעשירים והשקיעו את הכספים בפנסיה ציבורית נדיבה לאותם אנשים. גם כיום 60% מהקצבאות הממשלתיות לא מגיעות לעניים. ממשלות נכשלות במתן שירותים ציבוריים טובים ואנשי המעמד הבינוני נסמכים על חינוך ושירותי בריאות פרטיים. עם זאת, הם מקבלים פנסיות נדיבות.

הפריחה בעשור האחרון איפשרה שינוי באמנה החברתית הזאת. צמיחה יציבה הגדילה את ההכנסות באופן שאיפשר הגדלה של ההשקעה בחינוך תוך הגדלת הקצבאות לעניים, מבלי להעלות את שיעורי המס. הפריחה גם איפשרה העלאות גדולות בשכר המינימום, מבלי לפגוע בשיעור התעסוקה.

ואולם עם האטת הצמיחה, שילוב זה מתחיל לאבד מקיימותו. כדי לשמר את צמצום הפערים ולהמשיכו, יהיה צריך לקבל החלטות קשות. יהיה צורך בצמצום קצבאות המעמד הבינוני. כמו בארה"ב, באמריקה הלטינית ייאלצו לבחור בין השקעה בילדים עניים לפנסיות נדיבות לקשישים עשירים. בכל מקרה, יש צורך בשכתוב האמנה החברתית. כדי לראות שזה אפשרי, צריך רק להסתכל על שוודיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#