מלחמת המפרץ של BP לא הסתיימה - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
זיהמת שילמת

מלחמת המפרץ של BP לא הסתיימה

יותר משנתיים לאחר האסון האקולוגי הגדול בתולדות ארצות הברית, BP נכשלת בהסרת כתם הנפט מעל דו"חותיה הכספיים: ההכנסות יורדות, התפוקה מצטמקת, הנכסים נמכרים במחירי חיסול, השותפים הרוסים עושים צרות והמנכ"ל האמריקאי לא מצליח לייעל את החברה

3תגובות

בדתות המזרח קוראים לזה קארמה: האמונה שסך כל מעשיו של אדם בעבר, בהווה ובעתיד משפיעים על המציאות ומכתיבים את גורלו, לחיוב או לשלילה. היית רע בחייך? ייתכן שגורלך יהיה רע ומר, או שלכל הפחות בגלגול הבא תחזור כמקק. קשה להאמין שבכירי BP (בריטיש פטרוליום), ענקית הנפט הבריטית, מאמינים בהינדואיזם או בבודהיזם, אבל ייתכן שאחרי השנתיים הקשות שעברו על החברה בעקבות דליפת הנפט ההרסנית במפרץ מקסיקו הם מבינים קצת יותר את קונצפט השכר והעונש של דתות המזרח.

בלומברג

BP, אחת מחברות הנפט הגדולות בעולם שעד לפני שנתיים ניסתה להצטייר כירוקה ובעלת מודעות סביבתית מפותחת, תיזכר כנראה בעתיד בעיקר בהקשר של הפיצוץ ודליפת הנפט באסדת דיפווטר הורייזון ב־20 באפריל 2010. הפיצוץ גבה את חייהם של 11 מעובדי האסדה והוביל לשלושה חודשי גיהינום, שעה שהחברה מנסה בכל כוחה לעצור את דליפת הנפט הגדולה בהיסטוריה ולמנוע מכמויות עצומות של נפט לדלוף למימי המפרץ.

התקלה ההרסנית נבעה משילוב של רשלנות ורצון לחסוך, שהוביל את בכירי החברה (או את מנהלי טראנסאושן, בעלת האסדה) להקריב את בטיחות העובדים והסביבה לטובת רווח מהיר. לו מנכ"ל החברה לשעבר, טוני הייוורד, היה יודע שהפיצוץ והשלכותיו החמורות ימשיכו לפגוע בתוצאותיה של החברה גם שנתיים אחר כך, ייתכן שהיה משקיע בבטיחות עוד כמה דולרים בשנים שקדמו האסון. לרוע מזלו, הייוורד - שהודח מניהול BP ביולי 2010, חודש לאחר שנצפה במרוץ יאכטות בשיאו של המשבר בהפגנה בוטה של אטימות כלפי נפגעי האסון, והוחלף ברוברט דאדלי האמריקאי - לא עשה זאת, ו־BP עדיין סובלת. היא נזקקת נואשות למזומנים כדי לממן את עלויות ניקוי המפרץ ושיקום האזור מהאסון, ובמקביל צריכה לפצות במיליארדי דולרים 100 אלף אזרחים ועסקים שנפגעו מהדליפה. בשנתיים האחרונות החלה החברה למכור נכסים בקצב גובר והולך, במחירים נמוכים במיוחד: משדות נפט, בתי זיקוק ועד לנדל"ן. המזל הרע פשוט לא מרפה ממנה.

תוצאותיה של החברה ברבעון השני של 2012 שיקפו את מצבה העגום. אף שמחירי הנפט ניצבו בתקופה זו ברמה של יותר מ־100 דולר לחבית, היא הפסידה 1.4 מיליארד דולר בעקבות מחיקות ענק בסך 4.8 מיליארד דולר - בעיקר כתוצאה מירידה בערכם של בתי זיקוק שבבעלותה בארצות הברית ושדות של פצלי שמן. ברבעון הזה נאלצה החברה להקפיא את פרויקט ליברטי, פרויקט לפיתוח סמוך לחופי אלסקה, בשל חששות לפגיעה בסביבה, וזאת לאחר שהשקיעה בו 1.5 מיליארד דולר. בניכוי הוצאות ומחיקות חד פעמיות רשמה החברה ירידה של 96% ברווח הרבעוני ל־238 מיליון דולר בלבד, לעומת רווח של 5.7 מיליארד דולר ברבעון המקביל ב־2011, שגם בו הרוויחה הרבה פחות מחברות נפט אחרות. ביצועים אלה פוגעים גם במניית החברה, שנסחרת כיום בשווי שהוא פחות ממחצית שוויין של חברות אנרגיה אחרות.

במקביל, החשבון במפרץ מקסיקו גדל הולך. ברבעון הקודם הפרישה BP 847 מיליון דולר לכיסוי עלויות שונות הקשורות לאסון, והוצאות נוספות אלה מצטרפות לירידה בתפוקה בכל מתקניה. הרגולטור מחייב אותה להשקיע יותר בבטיחות בעקבות דליפת הנפט, והזהירות שהיא מפעילה אינה מאפשרת לה קידוחים מהירים ובתפוקה גבוהה גם במתקניה הרווחיים בים הצפוני. במחצית הראשונה של 2012 ירדה התפוקה של החברה ב־6.5% לעומת המחצית הראשונה של 2011 והרווח הנקי לחבית ירד ל־10.1 דולר, לעומת ממוצע של 13.1 דולר לחבית בקרב המתחרות האירופיות שלה.

כמובן, BP כרתה לעצמה את הבור. בחמש השנים שקדמו לדליפת הנפט הואשמה החברה על ידי הרגולטורים בארצות הברית בלא פחות מ־760 הפרות של כללי הבטיחות האמריקאיים, לעומת אקסון מוביל למשל שהואשמה פעם אחת בלבד. שנים לפני האסון פרצה שריפה בבית הזיקוק שלה בטקסס, שבעקבותיה הוטל עליה קנס של 21 מיליון דולר.

־2009 הוטל על החברה קנס נוסף של 87.4 מיליון דולר בשל הפרה של כללי הבטיחות במתקניה. הכתובת היתה על הקיר, בשחור בוהק, אך בכירי החברה – במרדף הבלתי פוסק שלהם אחר מקורות נפט חדשים – לא הבחינו בה. בשנים שקדמו לאסון יצרה לעצמה BP שם של חברה נטולת רסן שעבורה הרווח - ולא הבטיחות - הוא אלוהים. במקביל ובאופן אירוני ניסתה החברה למצב את עצמה כחברת אנרגיה ירוקה ואחראית יותר ממתחרותיה תחת הכותרת Beyond Petroleum - קמפיין שנועד להציג את השקעותיה בפיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים.

כשנכנס דאדלי לתפקידו כמנכ"ל האמריקאי הראשון בתולדות החברה הבריטית, הוא ניסה להפוך את המשבר העמוק שממנו סבלה לאחר הדליפה להזדמנות: האסון במפרץ מקסיקו, הוא התעקש, מהווה הזדמנות להפוך את BP לחברה קטנה יותר, רזה יותר ורווחית יותר, כזו שמתמקדת בגילוי שדות נפט חדשים ובפרויקטים מורכבים כמו קידוח תת־מימי. דאדלי התחיל כמעט מיד בתהליך של מכירת נכסים: מאז אמצע 2010 מכרה BP נכסים בשווי של 24 מיליארד דולר, ובכוונתה למכור נכסים בסך 38 מיליארד דולר עד סוף 2013.

בלומברג

ההתחלה של תהליך מכירת הנכסים היתה חלקה. הקונים הסתערו על המציאות, ו־BP קיבלה מחירים נאים עבור הנכסים שמהם נפטרה. אולם בשנה שעברה החל התהליך כולו לחרוק כש־BP לא הצליחה למכור את חברת האנרגיה הארגנטינית שבבעלותה, פאן אמריקן אנרג'י. BP קיוותה לגייס 7 מיליארד דולר באמצעות מכירת החברה. כיום היא מנסה בכל כוחה למכור את בית הזיקוק הגדול שלה בטקסס סיטי, שבו השקיעה יותר ממיליארד דולר בשיפוצים ושדרוגים מאז 2005, ושמסוגל לעבד 475 אלף חביות נפט ביום. לכאורה מדובר במציאה, אך הרקורד הבטיחותי הבעייתי של BP גורם לקונים פוטנציאליים לחשוש מהאפשרות של תאונות וליקויים בטיחותיים, ולכן גם המחיר צפוי להיות נמוך מכפי שהחברה מקווה.

התדמית של BP פוגעת גם בנכסים אחרים, שנמכרים במחירי חיסול. באוגוסט מכרה החברה את בית הזיקוק שלה בקרסון סיטי לחברת טזורו במחיר נמוך מהצפוי  - 2.5 מיליארד דולר בלבד.  טזורו, שניצלה היטב את מצוקתה של BP, קיבלה בעסקה בנוסף לבית הזיקוק גם 800 תחנות דלק בקליפורניה, נוואדה ואריזונה ששוויין מוערך ב־125 מיליון דולר, וכן נכסים אסטרטגיים כמו שלושה מסופים ימיים וצינורות באורך מאות קילומטרים שאותם היא מתכוונת למכור תמורת יותר ממיליארד דולר, לפי הערכות. למעשה, בניכוי כל אותם נכסים מעריכה טזורו שהיא שילמה בפועל רק 50 מיליון דולר עבור בית הזיקוק בקרסון – מחיר זעום במיוחד בהתחשב בכך ש־BP ציפתה לקבל 4 מיליארד דולר עבור בית הזיקוק בלבד. בעקבות הקשיים נאלצת החברה לרשום מחיקות ערך בדו"חותיה. בספטמבר היא אף נאלצה לעזוב חלקית את המפרץ המקולל, ולמכור חלק מנכסי הנפט שלה שם תמורת 5.6 מיליארד דולר לחברת פליינס אקספלוריישן.

לכל צרותיה הנוכחיות של החברה צריך להוסיף את הצרה ששמה TNK־BP. ב־2003 הקימה BP עם קבוצת AAR הרוסית את המיזם המשותף שיצר את חברת הנפט השלישית בגודלה כיום ברוסיה. ההתחלה היתה מצוינת: החברה היתה רווחית ביותר, ושני הצדדים הרוויחו: BP זכתה להיות חברת הנפט הזרה הראשונה שקיבלה גישה למשאבי הנפט העצומים של רוסיה, ו־AAR הרוויחה גישה לטכנולוגיות המערביות המתקדמות של ענקית הנפט הבריטית. בתשע השנים מאז שהוקמה הניבה TNK ל־BP דיווידנדים בסך 19 מיליארד דולר.

ואולם, ב־2007 החלו העניינים לחרוק. לפתע טענו השותפים הרוסים - מיכאיל פרידמן, ויקטור וקסלברג ולן בלווטניק  - כי החברה הבריטית מגבילה את שאיפותיהם, בשל התנגדותה להרחבת פעילות החברה מחוץ לרוסיה. עד מהרה הסלים הסכסוך לכדי מאבק שליטה סבוך, רב תהפוכות ומר, שבמסגרתו שללה רוסיה את אשרת הכניסה של מנכ"ל TNK־BP, ומאוחר יותר גם של מנכ"ל BP, למדינה. ניסיונותיה של BP לצאת מהתסבוכת הרוסית כשלו: שותפיה בלמו הקמת מיזם חדש ברוסיה עם חברת רוזנפט, ובשל המהלך הטיל בית משפט בסיביר קנס בסך 3 מיליארד דולר על BP, בעקבות תביעה שהגישו נגדה בעלי מניות מיעוט ב־TNK. המיליארדרים הרוסים סירבו למכור ל־BP  את חלקם תמורת 32 מיליארד דולר, וביולי האחרון הם אף ביטלו דיווידנד בסך מיליארד דולר שהיו אמורים לקבל מהמיזם המשותף, עד שיובהר מעמדו. כתמיד ברוסיה, עתיד פעילותה של BP במדינה תלוי כעת ברצונו של הנשיא ולדימיר פוטין, שמתכוון לפי הערכות לחזק את אחיזתו במגזר האנרגיה במדינה. אחת מהדרכים לעשות זאת היא לאלץ את BP למכור את אחזקותיה ב־TNK לאחת מחברות האנרגיה הגדולות ברוסיה, גזפרום או רוזנפט.

גם האסון במפרץ מקסיקו עוד רחוק מלהיות נחלת העבר. באפריל השנה הגיעה BP להסכם פשרה עם עורכי הדין שייצגו יותר מ־100 אלף מנפגעי האסון האקולוגי, שבמסגרתו תשלם לנפגעים סכום של 7.8 מיליארד דולר. הסכם הפשרה, אחד היקרים בהיסטוריה של ארצות הברית, נועד ככל הנראה למנוע מאבק משפטי ארוך שנים שהיה עולה ל־BP מיליארדים, ועלול היה להפיל עליה חשבון יקר בהרבה. הסכם הפשרה לא שם קץ לבעיותיה המשפטיות והרגולטוריות בארצות הברית: ביולי פורסם דו"ח הקובע כי הן BP והן טראנסאושן נושאות באחריות לאסון, וכי שתיהן נהגו ברשלנות. את הדו"ח פרסמה הוועדה האמריקאית לבטיחות בכימיקלים - גוף עצמאי המפקח על תעשיית הנפט והכימיקלים אך חסר סמכויות רגולטוריות. עד כה כבר הפרישה BP 37.2 מיליארד דולר לכיסוי עלויות הדליפה, ולפי אנליסטים, העלויות הסופיות עלולות להגיע ל־70 מיליארד דולר אם בתי המשפט ימצאו אותה אשמה ברשלנות משמעותית.

שנתיים לאחר האסון ששינה את מפרץ מקסיקו באופן בלתי הפיך, והביא להקפאה זמנית של הקידוחים התת־ימיים בארצות הברית, BP עדיין מתקשה להתאושש. למעשה, אנליסטים כבר מפקפקים ביכולתה של החברה להמשיך להתקיים בצורתה הנוכחית: התפוקה יורדת, ההפסדים גדלים והחברה מצטמקת. במובן מסוים אפשר לראות בכך קארמה: עד שלא ינוקה הכתם שדבק בגללה במפרץ מקסיקו, גם BP לא תוכל להסיר אותו בקלות. וניקוי הכתם הזה, הן במפרץ מקסיקו והן במוניטין של BP, עשוי להימשך עשרות שנים.

הכתבה מתפרסמת בגיליון אוקטובר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#