כך נראית המחאה החברתית ברשות הפלסטינית - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
גם להם נמאס

כך נראית המחאה החברתית ברשות הפלסטינית

עשרות אלפי פלסטינאים יצאו השבוע לרחובות כדי למחות נגד יוקר המחיה והמדיניות הכלכלית של הרשות ■ זה לא מבטיח לישראל שקט

10תגובות

בזמן שבתל אביב מתקשה המחאה החברתית להרים ראש ולהוציא את הישראלים לרחוב, 60 ק"מ מזרחית למישור החוף יש אזרחים שהחליטו לקחת את עתידם הכלכלי בידיהם. גל של הפגנות נגד יוקר המחיה הציף את הרשות הפלסטינית בשבוע האחרון: בבית לחם, ברמאללה, בחברון ובג'נין יצאו המונים לרחובות כשהם מוחים נגד עליות המחירים, בעיקר זה של הדלק, ונגד מדיניותו של ראש הממשלה סלאם פיאד.

חלק מהישראלים עשויים לראות בכך שינוי מרענן: הפגנות שאינן קשורות לכיבוש ולשנאה כלפי היישות הציונית עשויות לסמן מעמד ביניים שמתעורר, ומתפנה מהמאבק הלאומי-דתי להפגנה חברתית נגד המדיניות הכלכלית. אלא שמי שמאזין לתושבי הרשות מבין במהרה שהמחאה הנוכחית אינה מחאת קוטג' שתיגמר באוהלים בשדרה המרכזית של רמאללה. המחאה הפלסטינית נמצאת בתווך שבין מחאת שדרות רוטשילד להפגנות במצרים, בסוריה ובלוב שהובילו להפיכות אלימות. הן נוגעות ליחסים בינינו לבין הרשות, ובסופו של דבר גם לממשלת ישראל. תושבי הרשות אמנם צועקים סיסמאות נגד מנהיגיהם, אבל מפנים את מבטם אל ישראל.

לאחר שבוע של הפגנות סוערות הודיע פיאד על הורדת המע"מ ל-15% והוזלת מחירי הדלק לרמה שהיתה באוגוסט. אבל כפי שעולה משיחות בשטח - הבעיה עמוקה יותר. "הכעס מופנה כלפי פרוטוקול פאריס, והקשר שהוא כופה בין הכלכלה שלנו לכלכלה הישראלית", אומרת ניסרין, צעירה בסוף שנות ה-20 לחייה, המתגוררת באזור רמאללה. "הקשר הזה נכפה למרות הפער הגדול בין ההכנסות של הפלסטינאים להכנסות של הישראלים. ההפגנות יוצאות נגד המצב הקשה שבו אנחנו חיים, ודורשות איכות חיים גבוהה יותר. אין לזה דבר וחצי דבר עם מחאת יוקר המחיה שהובילו הישראלים. הכיבוש עדיין פה - והמחאה הזו היא אחת מתוצאותיו. כל ההפגנות קוראות לשפר את פרוטוקול פאריס".

פרוטוקול פאריס, שנחתם לפני 17 שנה (וב-1 באוגוסט האחרון נחתם עדכון שלו), הוא הנספח הכלכלי של הסכמי אוסלו, המסדיר את היחסים הכלכליים בין ישראל לרשות הפלסטינית ומציב את הרשות בתוך מעטפת המכס והמטבע של הכלכלה הישראלית. בכך הוא מעניק לישראל את הסמכות לגבות את כל מסי היבוא והיצוא של הפלסטינאים ומגביל את היכולת הפיסקלית של הרשות, יוצר תלות כלכלית פלסטינית בישראל, מביא לכך ש-90% מהיצוא הפלסטיני הוא לישראל ומאפשר לחברות ישראליות לפעול בגדה המערבית ובעזה. ההסכם ניתק את הכלכלה הפלסטינית מהעולם הערבי, והביא לכך שבחלק גדול מהענפים המשק הפלסטיני הוא שוק שבוי בידיהם של התאגידים והיצרנים הישראליים.

AP

"ב-30 השנים הראשונות של הכיבוש, מטיל הזהב של הכלכלה הפלסטינית היה הגישה לשוק העבודה הישראלי", אומר פרופ' הלל פריש מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן. "כשהגישה הקלה פסקה הגיע הסיוע המסיבי: הרשות נהנתה מסיוע שנתי של 2 מיליארד דולר, שהביאו לצמיחה בשנים האחרונות. עכשיו שהסיוע הופסק, פרצו המהומות. ייתכן שביטול פרוטוקול פאריס ישפר במעט את המצב הכלכלי, אבל זה לא יפתור את כל הבעיות. זו בעיה גם עבור ישראל: השטחים הם שוק היצוא השני בגודלו עבור ישראל אחרי ארה"ב. היצוא לשם קריטי לרווחיות של חברות ישראליות שאינן בענף ההיי-טק. לישראל יש אינטרס כלכלי שהמהומות לא יימשכו ובוודאי לא יתגברו".

חוששים לדבר על המחאה

בניגוד להפגנות ההמוניות בתל אביב - ולהבדיל, במצרים - הפלסטינאים לא ששים לצאת לרחובות. פלסטינאים שעמם שוחחנו אומרים כי "לאנשים שיוצאים להפגין אין מה להפסיד. לא קל לצאת לרחוב ברשות, יש בזה סכנה. המשטרה הפלסטינית לא אוהבת הפגנות, ומי שמפגין מסתכן במעצר ובהתנכלות מצד המשטרה".

"אסור לי לדבר על ההפגנות - קודם כל אני רוצה לקבל אישור מהרשות", אומר מעסיק פרטי עצמאי. "עוד יכניסו אותי לבית הסוהר. הרשות בוחנת היטב את כל מי שמדבר נגדה. לא מזמן התראיינתי ברדיו ועשו לי הרבה בלגן. אני לא רוצה בעיות".

בתחילת יולי ביקשו ראש הממשלה בנימין נתניהו ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר הלוואה של 100 מיליון דולר מקרן המטבע הבינלאומית כדי למנוע קריסה של הרשות - ולא נענו. בסופו של דבר, סעודיה העבירה את הכסף. המשכורות לעובדי הממשל לא הועברו כסדרן מאז יוני. פלסטינאים שעמם דיברנו אמרו כי בשבוע החולף סגרו פקידי הממשלה את משרדיהם ב-12:00 במחאה על כך שלא קיבלו משכורת.

עם גירעון מסחרי של 4 מיליארד דולר, שהוא 50% מהתמ"ג, המשבר בגוש היורו, הגמגום בארה"ב והמצב הסבוך של מדינות ערב - שסגרו את זרם התמיכה הכספית שמימן את המשכורות שחילקה - הרשות נמצאת כיום על סף תהום. "ההבדל בין המחאה התל-אביבית למחאה ברשות הוא שההפגנות פה נואשות הרבה יותר, ואנשים נמצאים במצב הרבה יותר בעייתי", אומר אחמד עווידה, מנכ"ל הבורסה בשכם. "הכלכלה לא מתפקדת ולרשות אין כלים לטפל בבעיות, כי אנחנו קשורים בפרוטוקול פאריס. אין לנו שליטה על המשאבים הטבעיים שלנו ועל המכס. הכיבוש היה ונותר הבעיה העיקרית שלנו: אי אפשר לקיים כלכלה יציבה תחת כיבוש צבאי. איננו יכולים להיות עצמאיים מבחינה כלכלית כשאיננו יכולים לקיים את הכלכלה שלנו כמו שצריך.

"נכון שהתפקוד של השלטונות - בנסיבות הקשות האלה ובמצב הלא הוגן שבו הם נתונים - לא היה טוב במיוחד. הם היו יכולים לשלוט בהוצאות שלהם טוב יותר, לדאוג למגזר ציבורי יעיל ולפחות ביורוקרטיה. למרות ההגבלות היו יכולים לקיים פה מדיניות שכר שקופה ולהשקיע יותר בפיתוח תעשייה ובחקלאות שתייצר יותר עבודה ותנמיך את שיעור העוני. אנחנו חיים במדינה ללא משאבי טבע - המקורות שלנו הם בני אדם, והיינו יכולים להשקיע בהם יותר. השקעה בכוח אדם היתה משפרת את התעסוקה. אנחנו לא יכולים להאשים את ישראל בכל. יכולנו לעשות טוב יותר, להילחם בשחיתות באגרסיביות רבה יותר.

"המיתון בארה"ב ובאירופה צימצם את הכנסות הממשלה. הפתרון היה להעלות את המסים, כי תחת הכיבוש אין דרך לטפל בבעיות הבסיס. אבל התוצאה היא שהמסים הלא ישירים אחראים ל-80% מההכנסות ממסים - דרך דלק, סיגריות וכדומה - וכמו אצלכם, המסים העקיפים האלה הם שמקשים על כולם, ועל העניים במיוחד. המפגינים הם אנשי צווארון כחול: פועלים, נהגי מוניות וחקלאים קטנים שסובלים יותר מכולם מעליית המחירים וממבנה המיסוי האגרסיבי".

"מי יכול לעמוד במחירים האלה?"

התלות של השוק הפלסטיני בשוק הישראלי מביאה לכך שעליות המחירים במשק הישראלי משליכות גם על זה הפלסטיני. "החיים יקרים יותר", אומר חאלד, הבעלים של עסק עצמאי החושש גם הוא להזדהות בשמו המלא. "המשכורות לא מספיקות, וזו בעיה גדולה. אנשים רבים קנו בתים ומכוניות באמצעות הלוואות מהבנק, ואין להם כסף לשלם את החשבונות בסוף החודש. עובדי הממשלה שלא קיבלו שכר מחכים ל-4,000-5,000 שקל בסוף החודש כדי לחיות. זו הסיבה לכך שאנשים יוצאים לרחובות. הממשלה אומרת עכשיו שהיא תתקן הכל, שהיא תוריד קצת מחירים. אבל הבעיה שלנו הרבה יותר גדולה: אין פה מספיק עבודה לכולם".

דבריו של חאלד מגובים בנתונים. מחקרים העלו כי בגלל שיעור הילודה הגבוה ברשות, 62% מהאזרחים הם מתחת לגיל 24. בכל שנה מצטרפים לכוח העבודה 100 אלף איש. כדי לשמר את שיעור התעסוקה הנוכחי, מספר מקומות העבודה ברשות יהיה חייב להכפיל את עצמו עד 2020.

בדומה לישראל, גם ברשות קיימת בעיה של שוק משכנתאות מנופח. "בשנים האחרונות היתה ברשות תנופת נדל"ן", אומר יואב שטרן, ששימש כמנהל המחלקה הכלכלית של מרכז פרס לשלום. "ברמאללה ובשכם רואים פרויקטים של רבי קומות, שמאוכלסים מאז 2005. תנופת הבנייה הזו התאפשרה בזכות כמות גדולה של משכנתאות, וכתוצאה מכך אנשים רבים מושקעים עם משכנתאות וחובות שקשה להחזיר.

"אנחנו נמצאים 'אחרי החגים' של המוסלמים, ולא רואים סוף למשבר. אלפים לא קיבלו משכורות מהרשות, והמצב מייאש. עלות מצרכי היסוד מושפעת מהמשק הישראלי, שהוא חזק הרבה יותר. נכון שמנת פלאפל עדיין יותר זולה שם, אבל מוצרים רבים לא זולים יותר. זו אחת הפעמים הראשונות שאנחנו רואים מחאה על רקע כלכלי ברחוב הפלסטיני, ולא מחאה נגד ישראל. התושב הפלסטיני מרגיש את המדיניות הפלסטינית. הפלסטינאים נואשו מהפגנות נגד הכיבוש, כי הם יודעים שצה"ל לא מגיב בסבלנות".

עם זאת, ברור כי התסכול הפלסטיני והתחושה שישראל אשמה במצב באופן עקיף יבואו לבסוף לידי ביטוי בדמות מחאה אלימה נגד ישראל. "זה רק עניין של זמן עד שיתפתח מצב קשה מאוד בעקבות המהומות", אומר ד"ר גיל פייל ממרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, מומחה להתפתחויות כלכליות בקרב הפלסטינאים. "הייאוש שם אמיתי. אנחנו רואים מה קורה עם מחירי הדלק והמע"מ בישראל, ודבר זהה קורה שם. מי יכול לעמוד במחירים האלה במקום שבו המשכורות הממוצעת היא 88 שקל ליום? בטווח הארוך, המחאה עשויה לגרום להחלפת השלטון ברשות, וכמובן שזה יכול לגרום למהומות כלפי ישראל - כי יש סיכוי שההנהגה תנסה להסיט את הזרקור מהמצב הכלכלי לישראל". 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#