המוקד לאיתור מקורבים: כך הפכו הפוליטיקאים את ועדות האיתור לפארסה - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המוקד לאיתור מקורבים: כך הפכו הפוליטיקאים את ועדות האיתור לפארסה

לאחר שהצליחו להפוך את המכרזים לבחירת מנהלים לחותמת גומי, הסתערו הפוליטיקאים על המנגנון שהחליף אותם - והפכו גם אותו לחסר משמעות ■ כמה סיפורים על ועדות איתור שלא מוצאות את דרכן

26תגובות

בשלישי שעבר התקיימה ישיבה סוערת במפעל הפיס. ג'קי ואכים, גזבר עיריית חיפה שהיה אמור להתמנות לתפקיד המנכ"ל, נשא נאום תוקפני נגד היו"ר עוזי דיין, והאשים אותו בפסילת מועמדותו לתפקיד על רקע גזעני. "לראשונה איני חש כאזרח שווה בין שווים, וחדור תחושה עמוקה של מי שדמו הותר רק משום היותו ערבי", הטיח ואכים בדיין, ובכך הסיר למעשה את מועמדותו.

היה זה רגע שפל נוסף במתרחש בשנה האחרונה במפעל הפיס, כחלק מהמאבק למינוי מנכ"ל לארגון, השולט ב-5 מיליארד שקל מכספי הציבור. דיין וראשי רשויות מהצפון, בהנהגת יו"ר המרכז לשלטון מקומי שלמה בוחבוט, מצויים בסכסוך עמוק: דיין מתנגד בתוקף לכך שוואכים - שזוכה לתמיכתו של בוחבוט - ימונה לתפקיד, ומבקש למנות מועמד מטעמו.

עופר וקנין

במארס פסל דירקטוריון הפיס את מועמדותו של ואכים, אף שוועדת האיתור המליצה עליו כמועמד יחיד. בתגובה לפסילה פנה ואכים לבית המשפט. בחודשים האחרונים התברר שוואכים מקורב לחלק מחברי ועדת האיתור, אנשי המרכז לשלטון מקומי. הוא אף נצפה סועד ארוחת ערב עם כמה מחברי הוועדה, בלובי של בית מלון באילת בעת כנס של השלטון המקומי, בתקופה שוועדת האיתור עדיין פעלה. ואולם הטענה החמורה יותר שהועלתה נגד ואכים היתה שבניגוד לנהלים, הוא לא דיווח לוועדה על חקירה שהתנהלה נגדו במשטרה. ואכים, מנגד, טען שאי הדיווח נובע מטעות בתום לב וכי החקירה הסתיימה בלא כלום.

במאי הורה בית הדין לעבודה בתל אביב לוועדת האיתור להתכנס מחדש, ולהציע שישה מועמדים חדשים לתפקיד. הוועדה בחרה שישה מועמדים חדשים, ודירגה את ואכים במקום הראשון. דיין התנגד פעם נוספת לבחירה - מה שהוביל לנאום הנזעם של ואכים.

הפרשה העגומה הזו עדיין לא הסתיימה, ולא ברור מתי היא תסתיים. אבל כבר כעת ברור שהיא ממחישה את הבעייתיות הרבה של ועדות האיתור, מוסד שלפני עשור תלו בו תקוות רבות ככלי שיסייע למנות את האנשים הראויים ביותר לצמרת השירות הציבורי, בהליך נקי ככל האפשר.

ועדות האיתור נועדו להחליף את ההליך המסורבל והארוך של מכרזים, שלהם יצא שם רע במיוחד בשירות המדינה, כמי שחוסמים מצוינות ועמוסים בביורוקרטיה - ובד בבד להוות פתרון למשרות שאליהן מונו מועמדים באופן ישיר על ידי שרים ללא מכרז, כמו הדרך שבה מינו את ראשי מפעל הפיס בעבר. ואולם מה שנראה כרעיון לא רע ב-1999 נהפך כעבור 13 שנה למציאות מטרידה: במקרים רבים נהפכו ועדות איתור לדרך לעקיפת מכרז תוך קבלת חותמת כשרות של הליך ראוי, בעוד מאחורי הקלעים נסגרות עסקות למינוי מקורבים.

ירון צור לביא

"הייתי מחסל את ועדות האיתור", אומר דרור שטרום, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. "נכון, יחסית לאלטרנטיבות זה סביר, אבל ככה לא בונים חומה. ועדות האיתור נהפכו לריטואל, לפסאדה. חוויתי את שתי השיטות - מינויי שרים וועדות האיתור. אני לא חושב שתהליך ועדות האיתור טוב יותר. זו אותה רעה חולה, רק בתחפושת אחרת".

"להסדיר את הנושא בחקיקה"

ועדות האיתור הומצאו על רקע פרשת בר-און-חברון, שהסעירה את המדינה ב-1997. ממשלת נתניהו הראשונה התכוונה למנות את עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, תמורת דיל פוליטי עם ש"ס. לאחר שהפרשה נחשפה - ובעקבות כמה פסיקות בג"ץ שמתחו ביקורת ספציפית על מינויים פוליטיים שנעשו באותה תקופה - החליטו במשרד המשפטים ובנציבות שירות המדינה לפתח כלי שיבטיח עבודת גיוס טובה יותר לשירות הממשלתי. עד אז, חוק המינויים בשירות המדינה הסמיך את הממשלה לקבוע משרות פטורות ממכרז בתנאים מסוימים. עם השנים, נוכח הביקורת על הליך המכרזים ככזה שחוסם כניסה אליו, בעיקר משום שלרוב המכרז הראשון שמפורסם הוא פנימי בלבד, החלה הממשלה לפטור ממכרז יותר משרות בכירות. לכן, כשיצאו ועדות האיתור לדרך, הוחלט שייעשה בהן שימוש עבור אותן המשרות הבכירות הפטורות ממכרז.

"ועדת איתור היא בעצם מכרז משוכלל", מסביר מני מזוז, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה שבתפקידו כמשנה ליועץ היה הגורם המרכזי בהקמת ועדות האיתור. "להבדיל ממכרז, הוועדה יכול לפנות בעצמה למועמדים מתאימים. החוליה החלשה היא הניסיון הנמשך של חלק מהשרים לנטרל את הוועדה על ידי הבאת מועמדים חיצוניים, שהוועדה כלל לא המליצה עליהם. אבל אם שומרים על הכללים זה מנגנון טוב, שמשפר את תהליכי המינוי והאיתור בשירות המדינה".

תומר אפלבאום

אופן הקמת הוועדות מעוגן בתקנון שירות המדינה וקובע שהקמת ועדה תאושר על ידי הנציבות. לפי כללים אלה, הוועדה מורכבת מחמישה חברים, ובראשה עומד בדרך כלל מנכ"ל המשרד הרלוונטי או נציגו. החברים האחרים הם נציג שירות המדינה ושלושה מומחים בעלי שם המכירים את התחום שבו נדרש המינוי. הוועדה מקבלת קורות חיים של מועמדים ועורכת ראיונות. ואולם יש כללים הנתונים לפרשנות: לדוגמה, התקנון קובע שהוועדה תמליץ על מועמד אחד, אבל היא רשאית להמליץ גם על שלושה אם לא מצאה מועמד אחד מתאים.

"עיקרון ההמלצה על מועמד אחד חשוב מאוד, כי אם ממליצים על יותר מאחד - הבחירה חוזרת לדרג הפוליטי", אומר מזוז. "אז עולה השאלה אם יש הצדקה לפטור ממכרז. למה שהשר ימנה אנשים לכל כך הרבה משרות, ולא במכרז פומבי?"

לדבריו, ראוי שהכללים לגבי הקמת ועדות האיתור יהיו חד-משמעיים. "ועדות האיתור הן מרכיב משמעותי בשירות המדינה. לכן ראוי ורצוי להסדיר את הנושא בחקיקה. הגיע הזמן לכך".

כיום, ללא חקיקה, יש חוסר אחידות בעבודתן של הוועדות השונות. בעוד ועדה מסוימת עשויה לא לפרסם את פעילותה, ועדה אחרת תפרסם קול קורא להגשת מועמדויות; ועדה פלונית תמליץ על מועמד אחד ואחרת על שלושה; יש ועדות שידרגו מועמדים ואחרות שלא. השוני לא נובע רק מהגמישות של תקנון שירות המדינה, אלא מכך שחלק מהוועדות הן וולונטריות - כלומר מוקמות כאשר שר מחליט אד-הוק שמינוי ספציפי ייעשה באמצעות ועדות איתור, אף שהוא פטור ממכרז. זאת, לעומת רשימת המשרות שהורכבה בנציבות שירות המדינה (באישור הממשלה) המחייבות את השרים בהקמת ועדת איתור, ללא שיקול דעת.

מכיוון שוועדה וולונטרית אינה מחויבת לכללי שירות המדינה, הכללים בה גמישים עוד יותר. מזוז, לדוגמה, המליץ לממשלה למנות ועדות איתור כדי לאתר מנהלים למפעל הפיס, לרשות המסים ולמינהל מקרקעי ישראל, והן נחשבות לוועדות איתור וולונטריות. "במפעל הפיס היתה היסטוריה של מינויים פוליטיים ושחיתות. לכן חשבתי שיהיה נכון לעשות הליך מינוי נקי ולהקים ועדות איתור", מסביר מזוז.

מיכל פתאל

לפי דו"ח מבקר המדינה מ-2011, שבדק את התופעה, השימוש בוועדות האיתור עלה במהלך השנים באופן משמעותי. כיום ועדות האיתור אינן רק תחליף למינויי שרים, כפי שהיה ייעודן המקורי, אלא מחליפות גם מקרים של מינויים שנעשו בעבר במכרז. לפי הדו"ח, בתחילת הדרך אוישו רק תשע משרות בשיטה זו, וכיום מדובר בקרוב ל-100 משרות. 30% מתוכן אוישו בעבר על ידי מכרז. המבקר בדק את עבודתן של כ-70 ועדות שונות, ומצא שב-23% מהן, הוועדה המליצו על יותר ממועמד אחד. המבקר מתח ביקורת על כך שגם במקרה של משרות שאינן בכירות ביותר, המינוי נעשה באמצעות ועדות איתור.

כמו כן, המבקר הצביע על כך שאין אחידות בבחירת כלי המיון - מכרז או ועדת איתור. כך לדוגמה במשרות מבקר פנימי במשרדים: חלקן אוישו במכרזים, חלקן באמצעות ועדות איתור וחלקן בפטור מלא ממכרז.

דוגמה לבעייתיות הטמונה בוועדות איתור בולטת במקרה הטרי של מינוי מנהל המוסד לבטיחות ולגיהות, תאגיד סטטוטורי הפועל כחלק ממשרד התמ"ת. בסוף אוגוסט, כפי שמתפרסם כאן לראשונה, נבחר לתפקיד תנ"צ בדימוס דניאל חדד. המינוי עורר סערה במוסד ובמשרד התמ"ת, מפני שלחדד אין השכלה בהנדסה או בתחומים משיקים, ושום השכלה או ניסיון בתחום הבטיחות. חדד העביר כמעט את כל הקריירה שלו במשטרה, ובין היתר שימש כמזכיר הביטחוני של השר לביטחון פנים לשעבר אבי דיכטר. כיום הוא אחד השותפים בחברת GQ, שנוסדה על ידי בכירים לשעבר במשטרה כדי לספק ייעוץ ביטחוני למוסדות ממשלתיים.

עוד לפני שהסתיים תהליך העבודה של ועדת האיתור עתרה אגודת המהנדסים והבודקים המוסמכים בישראל לבית המשפט כדי לחשוף את שמותיהם של המועמדים ושל חברי ועדת האיתור, בהתאם לחוק חופש המידע. האגודה טענה כי היא מעוניינת לפקח על התהליך, מכיוון שוועדות איתור לא בודקות כראוי את המועמדים ואת התצהירים שלהם. טענה זו הסתמכה על ביקורת בעניין, שנמתחה בדו"ח מבקר המדינה. משרד התמ"ת סירב לחשוף את שמות חברי הוועדה או את שמות המועמדים בטענה לפגיעה בפרטיות. לאחר שנודע על מינויו של חדד ביקשה האגודה, במסגרת תשובה לבית המשפט, להכריז על ביטול עבודת הוועדה וביטול המינוי של חדד.

לוועדת האיתור הוגשו 17 מועמדויות, ושישה מועמדים הוזמנו לראיונות. חלק מהמועמדים היו אנשי המוסד וחלקם אנשים חיצוניים, בעלי ניסיון מקצועי רב בניהול ובסוגיות בטיחות. ועדת האיתור היתה וולונטרית, כלומר משרד התמ"ת היה חופשי למנות את חבריה כרצונו. כל חברי הוועדה היו חברי המועצה לבטיחות ולגיהות, כלומר האנשים שיהיו ממונים על האיש שייבחר לתפקיד - בניגוד לוועדות הפועלות במסגרת נציבות שירות המדינה שבהן רוב החברים הם חיצוניים לגוף הממנה, מתוך ניסיון לבחור באופן אובייקטיבי ככל האפשר.

תומר אפלבאום

"ההליך הזה היה בעייתי, בלשון המעטה", אומר יהושע הולצמן, יו"ר אגודת המהנדסים והבודקים המוסמכים. "בהחלטת הוועדה נכתב שלחדד יש יכולת מנהיגות וביצוע מוכחים. במה? במניעת פיגועי טרור? עם כל הכבוד, לאיש אין שום השכלה הנדסית או ניסיון בבטיחות. זה פשוט זלזול מוחלט בציבור כולו, כמו גם במוסד לבטיחות ולגיהות".

"לא היו כאן הפתעות", מוסיף מקור במשרד התמ"ת. "בשלב מסוים, המועמדים הבינו שיש במשרד התמ"ת מועמד מועדף. קשה להאמין שהוועדה מצאה לנכון לקחת מישהו שאין לו שום רקע בבטיחות. המשמעות היא לשחק בחיי אדם. זה כמו שימנו מומחה לבטיחות למפקד בכיר במשטרה. ייתכן שלחדד יש כישורים ניהוליים, אבל לתפקיד כזה, שמהותו ייעוץ והדרכה בנושאי בטיחות, חייבים למנות איש מקצוע. אני חושש שהמינוי ייצור בעיה קשה בתפקוד של המוסד".

דניאל חדד סירב להגיב לדברים.

ממשרד התמ"ת נמסר בתגובה: "הקמת ועדת האיתור ועבודתה נעשו על פי ההוראות המקובלות ובליווי משפטי צמוד. הליך הבחירה נעשה על ידי גורמים מקצועיים, בהתאם לשיקולים מקצועיים ועל פי הנהלים וההנחיות של המשרה הנדונה. הנושא אף הובא בפני בית המשפט, שלא מצא בסיס לטענות. בין היתר שמה לה הוועדה לנגד עיניה לשים דגש מיוחד על הכישורים ויכולות הניהול של המועמדים השונים, שיסייעו לנבחר להוביל את המוסד ולהביא להצלחה במשימותיו. הוועדה התרשמה כי לחדד יכולות מנהיגות וביצוע מוכחים, לצד כישורים ניהוליים במגוון רחב של תפקידים, שיאפשרו ויסייעו לו לבצע את התפקיד באופן הטוב ביותר".

האובייקטיביות היא קשקוש

בשנים האחרונות יש הסבורים שצריך לבטל כליל את המוסד הזה, נוכח מספרן הגדל של ועדות איתור שנויות במחלוקת. "בישראל יש חוק חובת מכרזים, ותפקידו לוודא שיש שוויון הזדמנויות", אומר זאב בן-יוסף, לשעבר יו"ר הסתדרות האקדמאים במרחב ירושלים, שהכיר מתוקף תפקידו לא מעט ועדות איתור. "ועדת מכרזים היא לא דבר מושלם, אבל היא עדיפה על כל שיטה אחרת. ועדת האיתור היא בעצם תחבולה: זו שיטה של מישהו שרוצה לבחור מועמדים שלא יכולים להיכנס דרך מכרז".

פרופ' יצחק גל-נור, לשעבר נציב שירות המדינה, סבור שהמנגנון נהפך לבעייתי מיסודו. "המנגנון הזה יכול היה להיות חיובי, אבל נעשה בו שימוש לרעה. הוועדות לא נחשבות לניטרליות, כי יש בהן נציגות חזקה של השר המבקש למנות. דואגים למנות לחברי הוועדה מקורבים או פחדני שררה. לפעמים יש חברי ועדה סדרתיים, שנוחים לשר או למנכ"ל".

לדברי גל-נור, במהלך השנים נוצר חוסר אמון בוועדות האיתור. "אפילו אם הוועדה פועלת כהלכה במצבים מסוימים, אנשים מרגישים שזה תפור ולא רוצים להגיש מועמדות. במצב כזה, הדרך היחידה לפתור את הבעיה היא לגבש רשימה של 12 המשרות הבכירות ביותר, שיהיו פטורות ממכרז כי הן מינויי ממשלה, ואת כל שאר המשרות, ללא יוצא מן הכלל, להוציא למכרז פומבי".

ח"כ אריה אלדד, יו"ר השדולה בכנסת למאבק בשחיתות, מחדד את הדברים. "אחד מבכירי משרד המשפטים לשעבר, איש בדרגת ראש אגף, אמר לי משפט שאני לא שוכח: 'מעולם לא נכשלתי במכרז במשרד המשפטים, כי מעולם לא ניגשתי למכרז שלא היה תפור עבורי'. הוא אמר לי שבוועדות איתור המצב גרוע אף יותר. זה מנגנון שמונע תחרות חופשית. רק אנשים תמימים ניגשים להליך מכרז או לוועדת איתור בשירות הציבורי מתוך תקווה שהכישורים שלהם יקרצו למקבלי ההחלטות. אני משוכנע שאם היתה תחרות חופשית אמיתית, היו הרבה יותר פונים".

האמון המידלדל בוועדות האיתור נובע בעיקר מהרכבן. לפי הכללים הרשמיים, ראש הוועדה מתייעץ עם נציבות שירות המדינה לגבי הרכבה, אבל בוועדה וולונטרית אין צורך בהתייעצות כזו - שיש הרואים גם בה מנהג פורמלי בלבד. "כל אחד יודע שהסיפור על אובייקטיביות בוועדות איתור הוא קשקוש", אומר שטרום. "מנכ"ל המשרד בוחר את חברי הוועדה מתוך כל מיני אנשים שהוא פוגש בשירות הציבורי או במקום אחר. הוא בעצם עושה ניים-שופינג, כדי לברר מי האנשים הקונסרבטיביים שיעזרו לו להעביר את ההחלטה שהוא רוצה".

"על הרכב הוועדה מתנהלת מלחמה בין פוליטיקאים ובין גופים שונים בתוך שירות המדינה", אומר יועץ משפטי לשעבר של גוף ממשלתי גדול. "אבל זאת רק התחלת התהליך, והמשכו הרבה יותר מסובך. אינטרסנטים מביאים שמות, ואז מתחיל לובי. השמות מתחילים להתפרסם, ובמקביל מתפרסמים רמזים, הערכות והכפשות. הרבה תלוי בגודל הכוחות ובכסף שיש מאחורי מועמדים. עם השנים זה נהפך למורכב, וכל התסבוכת הזו שוחקת את ההליך".

במקרים מסוימים ההטיה הפוליטית של הוועדה נראית מבחוץ שקופה. כך לדוגמה, באחרונה מונה השופט בדימוס נסים ישעיה לעמוד בראש ועדת האיתור למועמדים לכהן במועצת רשות השידור. ישעיה, שפרש ב-2009 מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שימש בשנה האחרונה, בין השאר, כיו"ר ועדת הפיקוח בפריימריז של הליכוד. כמו כן, ישעיה היה מועמדו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לתפקיד אב בית הדין של התנועה, אבל בסופו של דבר מועמדותו לא הועלתה להצבעה בשל עתירה שהוגשה נגדה. כיום הוא אינו ממלא תפקיד בליכוד.

ברשות השידור מורגשת בשנים האחרונות מעורבות רבה של לשכת נתניהו, המחזיק בתיק רשות השידור. כבר עתה יושבים במליאת הרשות כמה דירקטורים בעלי זיקה ברורה לליכוד, כולל היו"ר אמיר גילת, שבעבר היה דוברו של נתניהו, וסגניתו אסתי אפלבאום-פולני, שהיתה דוברת הליכוד וחברה בצוות מאה הימים של ממשלת נתניהו השנייה.

ואולם ברוב ועדות האיתור אין רמזים ברורים להטיה מסוימת. "ועדות איתור הן סוג של משחק מכור מתוחכם", אומר אופיר פינס, לשעבר שר הפנים וכיום מרצה למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב. "הוועדה אמורה להיות מקצועית ונטולת פניות, בעוד שבפועל היא לא כזו. שמעתי לא פעם ולא פעמיים על כך שלפני השלב הסופי, החברים מקבלים איזשהו פידבק מלשכת השר - ברמז או ביותר מרמז. העובדה שיש אינפלציה בוועדות איתור אינה מקרית: הוועדות האלה נהפכו לדרך המלך, כי בניגוד למכרזים שבהם אי אפשר לדעת מה תהיה התוצאה הסופית, בוועדת איתור אתה יודע בדיוק איפה זה מתחיל ואיפה זה נגמר".

שר לשעבר, המסרב להזדהות, מודה שוועדות איתור הן דרכם של פוליטיקאים לעקוף מכרזים. "הוועדות האלה הן סוג של מס שפתיים. ועדת האיתור לא תמליץ על אידיוט מושלם, אלא על אדם שעובר את סף הסבירות. זה קורה כי השיטה מעוותת: דורשים אובייקטיביות במקום שהיא לא צריכה להיות בו. ברור שהאיש הממונה צריך לראות עין בעין עם השר. צריך רק לוודא שהוא איש ישר, הגון ומקצועי. אחרי הכל, האנשים האלה מבצעים מדיניות שעליה נשפטים נבחרי הציבור בקלפי".

ד"ר גל אלון, מנכ"ל חברת תובנות, שהיה יועץ לפיתוח תהליכים אסטרטגיים במשרד ראש הממשלה בתקופת אהוד אולמרט, סבור שאין להתעלם מהיתרונות של ועדות האיתור. "נוצרו כל כך הרבה נהלים והנחיות כדי לטפל במושחתים שמנצלים את כוחם, עד שהמכרזים הרגילים נהפכו לבלתי אפשריים. במקום לסמוך על המנהלים, התהליך נהפך למסורבל ולביורוקרטי. יש מקרים שבהם במקום לפטר עובדת גרועה, הוחלט להשאיר אותה בתפקיד - רק כדי לא לצאת למכרז חדש. ועדות האיתור הן מסלול עוקף מכרז, שגם לו יש בעיות, אבל הוא לפחות מאפשר לטובים שבמערכת לעבוד. שי באב"ד, המנכ"ל הנכנס של הרשות השנייה, הוא מינוי לעילא ולעילא. אדם ברמתו לא היה מגיע לשירות המדינה בשום דרך אחרת".

עיכובים של שנים

לאי האמון בעבודתן של ועדות האיתור יש מחיר - עיכוב ממושך במינויים חשובים. מפעל הפיס, לדוגמה, התנהל שלוש שנים וחצי ללא יו"ר קבוע לאחר שעבודתה של ועדת האיתור, שהיתה אמורה להמליץ על מועמדים לראש הממשלה אהוד אולמרט, הסתבכה. עדי אלדר, ראש עיריית כרמיאל, עתר נגד הוועדה ושלושת המועמדים שעליהם היא המליצה, בטענה לחוסר סבירות ושיקולים זרים. אלדר טען, בין היתר, כי רוני מילוא, אחד מחברי הוועדה, מקורב לח"כ רונית תירוש, שנכללה ברשימת המועמדים. המדינה דחתה את הטענה וקבעה כי היכרות מוקדמת לא פוסלת מועמדות. הסוגיה נידונה בבג"ץ, הליכי המינוי הוקפאו, ובסופו של דבר הוועדה התפרקה מבלי שסיימה את עבודתה.

נתניהו הקים ועדת איתור חדשה, שבמאי 2011 - שלוש שנים לאחר הוועדה הקודמת - מינתה לתפקיד את האלוף במיל' עוזי דיין, שהיה חבר ברשימת הליכוד לכנסת ב-2009, אך לא נבחר.

דוגמה אחרת נוגעת לרשות לסחר הוגן במשרד התמ"ת. ב-2006 החליטה הממשלה על הקמת הרשות, שנועדה להיות רגולטור תקיף של המדינה המגן על זכויות הצרכנים. אלא שהרשות החלה לפעול רק כעבור ארבע שנים: אחד העיכובים המרכזיים בהקמתה נגע לקושי במציאת מנכ"ל. הוועדה לאיתורו הוקמה ב-2008, כששר התמ"ת היה אלי ישי. ישי דרש שהוועדה תמליץ בפניו על שלושה מועמדים, ובסוף הליך המיון היא המליצה על שני מועמדים, בוגרי תוכנית וקסנר היוקרתית של השירות הציבורי - שבה נשלחים מנהלים לשנת השתלמות באוניברסיטת הרווארד. האחד הוא עו"ד מירון הכהן, שבאותו זמן היה היועץ המשפטי של משרד התמ"ת, והשנייה היא עו"ד אורית פרקש-כהן, אז היועצת המשפטית של השירותים הציבוריים, שהיתה בעלת ניסיון גם ברשות ההגבלים העסקיים.

ואולם ישי בחר לתפקיד את המועמד השלישי - עו"ד אלישע פלג, חבר ליכוד מירושלים שהיה בעבר היועץ המשפטי של עיריית באר שבע, אך היה חסר ניסיון בתחום האכיפה הכלכלית, בוודאי לעומת השניים האחרים. לאחר הבחירה התברר שבין פלג לראש הוועדה, מנכ"ל משרד התמ"ת גבי מימון, היתה היכרות מוקדמת: מימון שימש בעבר כחבר מועצת עיריית באר שבע, והוא בעל קשרים ענפים בעיר ובאזור הדרום. המינוי בוטל, והוקמה ועדת איתור נוספת.

בינתיים התקיימו בחירות, ולשר התמ"ת מונה בנימין (פואד) בן אליעזר. בן אליעזר הקים ועדת איתור חדשה, שבראשה עמד מנכ"ל המשרד החדש, שרון קדמי. הפעם המליצה הוועדה על שני מועמדים: אמנון מרחב ואמיר שרף. מרחב, המועמד שבחר בן אליעזר, הוא חבר מפלגת העבודה, שכיהן בעבר כמנכ"ל החברה הכלכלית מודיעין ונחשב מקורב לשר. נציבות שירות המדינה ביטלה את המינוי לאחר שנמצא כי מרחב לא דיווח כנדרש על הזיקה הפוליטית שלו, בנוסף לאי דיווח בנוגע לדו"חות ביקורת על תפקודו במודיעין. ב-2010, בעקבות עבודתה של ועדת האיתור השלישית, נבחרה לתפקיד תמר פינקוס, שהיתה לפני כן היועצת המשפטית של משרד התמ"ת, והרשות הוקמה סוף סוף.

"מה שקרה בשתי הוועדות הראשונות היה מביש", אומר שטרום, שהיה מיוזמי הקמת הרשות. "זהו כשל מערכתי, שבמשך שלוש שנים לא מצליחים למנות אדם לתפקיד".

בתקופתו של ישי כשר התמ"ת היה מינוי אחר שנוי במחלוקת, של יוסי פרחי, לשעבר מנכ"ל שירות התעסוקה, שנחשב בחוגי ש"ס למקורבו של ישי. בינואר, כחודש לפני שסיים את תפקידו, פרץ עימות בוועדת הכספים של הכנסת בין פרחי לבין שר התמ"ת הנוכחי שלום שמחון, על רקע תוכניתו של שמחון להקים מרכזי תעסוקה חוץ ממשלתיים. שמחון התרגז על דברי פרחי, שתקף את התוכנית במהלך הדיון, ורמז שהיה מפטר אותו מתפקידו. "מר פרחי, תאמין לי, אם מנכ"ל התמ"ת היה עושה מה שעשית כרגע, הוא לא היה מגיע למשרד. אני אומר לך בגלוי", הטיח שמחון בפרחי, לפי פרוטוקול הדיון.

בכירים במשרד התמ"ת טענו השבוע כי בצמרת המשרד היו כאלו שלא היו מרוצים מתפקודו. "לדעתי, התפקוד שלו כמנכ"ל השירות היה לא טוב", טוען בכיר במשרד. "יש לו כישורים, אבל השאלה היא אם היתה לו יכולת לשקם את המערכת של שירות התעסוקה".

גבי מימון, אז מנכ"ל משרד התמ"ת, עמד ב-2008 בראש הוועדה שבחרה בפרחי. באותה תקופה הוא היה יועצו הבכיר של ישי במשרת אמון. "לדעתי, זה היה מינוי לא מוצלח", אומר בכיר לשעבר במשרד ממשלתי. "פרחי היה אחד משלושת המועמדים שעליהם המליצה ועדת האיתור לשר ישי. העריכו שהוא לא ייבחר, אבל לבסוף הוא נבחר".

על הליך ועדת האיתור בהקשר למינוי זה נמתחה ביקורת בדו"ח המבקר מ-2011, שציין כי על פי הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, העובדה שאדם משמש יועץ לשר היא אינדיקציה לזיקה אישית שלו לשר. ואולם היועץ המשפטי של ועדת האיתור לא סבר שמדובר במועמד בעל זיקה אישית לשר. פרט זה הוא בעל משמעות, משום שעל פי כללי נציבות שירות המדינה, שלפיהם פעלה ועדה זו, אם מישהו מהמועמדים מוגדר כבעל זיקה אישית לשר, הרי שהוועדה צריכה להמליץ על מועמד אחד, ולא על שלושה.

"החלטתו של היועץ המשפטי של ועדת האיתור לאפשר לה להמליץ לשר על שלושה מועמדים אינה מתיישבת עם הנחיית היועץ המשפטי לממשלה בעניין זה", נכתב בדו"ח. "מובן מאליו כי מועמד העובד בלשכתו של השר במשרה המכונה משרת אמון ובצמוד לשר במשך יותר משנה וחצי ואף בעת ההתמודדות עצמה, קרוב אל השר יותר משאר המועמדים שאינם עובדים בלשכתו". עם זאת, במכתב שנשלח לישי במהלך הביקורת הובהר שהביקורת היא כלפי הוועדה ולא כלפי עצם בחירת השר בפרחי.

פרחי אמר בתגובה: "התקופה שלי כמנהל אגף שירות התעסוקה היתה התקופה המוצלחת ביותר מקום המדינה בכל הנוגע לטיפול באבטלה. לא היה מנכ"ל מוערך ומוצלח כמוני. בישיבת ועדת הכספים היה לי ויכוח עקרוני עם השר, מקצועי ולגיטימי. סוגיית ועדת האיתור נבדקה על ידי מבקר המדינה, וההליך נמצא תקין וכשר לחלוטין. אני לא איש פוליטי, ומעולם לא הייתי חבר בשום מפלגה". אלי ישי סירב להגיב לדברים.

"התהליך שטחי מדי"

אחת השערוריות הגדולות הנוגעות לוועדות האיתור בשנה האחרונה התרחשה בוועדה לבחירת מנהל רשות המסים, שהחלה לפני שנה והסתיימה במארס בפשרה תקדימית - משה אשר יהיה מנהל רשות המסים הבא, כפי שהמליצה הוועדה, אך הוא ייכנס לתפקידו רק במארס הקרוב בגלל התנגדותו של שר האוצר שטייניץ.

ועדה זו, הנחשבת וולונטרית, הוקמה בעקבות המלצתו של מזוז לאחר פרשת רשות המסים. שר האוצר שטייניץ העמיד בראשה את מנכ"ל משרד האוצר דאז, חיים שני, שנחשב לאחד האנשים הישרים וההגונים במערכת הציבורית. הוועדה המליצה פה אחד על אשר כמועמד יחיד, אך שטייניץ התנגד בתוקף למינוי בטענה שלאשר אין כישורי ניהול וכי לא היה קודם לכן חלק מהנהלת רשות המסים. שטייניץ ביקש למנות לתפקיד את דורון ארבלי, שאותו מינה לממלא מקום מנהל הרשות, משום שסבר שיש לו כישורי מנהיגות גם אם אינו מומחה במסים - על אף שארבלי התמודד בוועדה על התפקיד והפסיד לאשר.

שטייניץ פסל את המלצתה של ועדת האיתור, והחליט לכנס במקומה ועדת איתור חדשה שתפעל לפי קריטריונים חדשים. בעקבות כך עתר אשר לבג"ץ וזה הורה לשטייניץ, בפסק דין יוצא דופן, להביא את מינויו של אשר להחלטת ממשלה. השופטים קבעו שלהמלצת ועדת האיתור יש משקל כבד בהחלטה, משום שמדובר במינוי שנעשה ללא מכרז. "אי מתן משקל הולם לעבודתה של ועדת האיתור מפר איזון עדין זה, שנשען על הסרת כלי הבקרה הרגיל מפני מינויים פסולים, הוא הליך המכרז מחד גיסא, ועל קביעת כלי בקרה חלופי בדמות ועדת איתור מאידך גיסא", כתב השופט ריבלין בהחלטה. אלא ששטייניץ השתהה בהבאת מינוי אשר לממשלה, דבר שכמעט גרר פנייה נוספת לבג"ץ, הפעם בטענה של ביזיון בית המשפט. בסופו של דבר, במארס נמצאה פשרה - ארבלי ימשיך לשמש כמנהל הרשות עוד שנה, שבה יכהן אשר כסגנו, וכך יצבור ניסיון ניהולי ויוכל להחליף אותו.

"אחרי הטראומה של פרשת השחיתות ברשות המסים, לא התקבל על הדעת שזה יהיה מינוי פוליטי", אומר מזוז. "שר האוצר הסכים למהלך הזה, ואף קבע מי היו חברי הוועדה, שהיו בהחלט מתאימים. אחרי שהוועדה הזו ישבה חודשים, המליצה על מועמד אחד, ובא השר והתנגד בלי שום סיבה נראית לעין - זה פשוט לא רציני. בצדק בג"ץ התערב בהחלטה".

עניין אחר שבגינו ספג שטייניץ ביקורת נגע למינויו של דורון כהן, כיום מנכ"ל משרד האוצר, לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות ב-2009. תחילה ביקש שטייניץ להקים ועדה שתמליץ לו על מועמדים מתאימים, וביקש לא לפרסם בפומבי את עבודתה. בעקבות התערבותו של מיכאל בלס, אז המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוחלט להקים ועדת איתור, שנחשבה לוולונטרית. באוגוסט 2009 החליטה הוועדה להמליץ לשטייניץ על שלושה מועמדים. כהן, שנבחר בסופו של דבר לתפקיד, היה היחיד מהשלושה שהצהיר על זיקה פוליטית לשר.

בדו"ח שפירסם מצא מבקר המדינה כי נציג נציבות שירות המדינה, שאמור היה להיות שומר הסף בוועדה, לא הנחה את הוועדה להמליץ על מועמד אחד בלבד בגלל הזיקה האישית של המועמד, כפי שקובעים כללי נציבות שירות המדינה. המבקר ציין שלפי פסיקות בג"ץ, זיקה פוליטית ברורה בין מועמד לתפקיד ציבורי בכיר לשר ולממשלה שבידיהם סמכות המינוי מעוררת ספק מהותי שמא השיקול הפוליטי-אישי הוא המניע המרכזי למינוי.

כמו כן, המבקר מתח ביקורת על כך שהמינוי לא עבר לאישור ועדת המינויים בשירות הציבורי (אז זו היתה ועדת שפניץ), המאשרת מינויים בכירים ומוודאת שאם יש זיקה פוליטית, הרי שלמועמד יש כישורים מיוחדים - בעקבות החלטה של נציב שירות המדינה דאז, שמואל הולנדר, שקבעה כי ועדת האיתור מייתרת את הצורך בוועדת המינויים. המבקר ציין שמהלך זה בעייתי מכיוון שוועדת האיתור לא מחויבת בכללים שקבעה הממשלה, מעצם היותה וולונטרית. "בהיעדר בדיקה של ועדת המינויים בשירות המדינה, לא איפשר הנציב דאז לבדוק אם למועמד שנבחר כישורים מיוחדים", נכתב בדו"ח.

שטייניץ הגיב לדו"ח בציינו כי בכל ההליך הוא פעל בהתאם לייעוץ המשפטי שקיבל במשרד האוצר ובהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה. תגובתו של הולנדר היתה שלא היה צורך באישור ועדת המינויים בגלל פעולתה של ועדת האיתור.

בימים אלה פועלת ועדת איתור לתפקיד מנהל רשות החברות הממשלתיות, כדי למצוא מחליף לדורון כהן. בשנה האחרונה פועלת הרשות ללא מנהל קבוע, מאז שכהן נכנס לתפקיד ממלא מקום מנכ"ל משרד האוצר, במקום חיים שני שהתפטר. כשהוקמה ועדת האיתור הופצו בתקשורת שמות של מועמדים, המקורבים לשטייניץ או לכהן. כבר ב-7 ביוני הוגשו כל המועמדויות, אך הוועדה עדיין פועלת ולא ברור מתי תסיים את עבודתה. מנציבות שירות המדינה נמסר שהוועדה נמצאת בעיצומו של תהליך העבודה. "כמובן שבשלב זה לא ידוע מה תחליט הוועדה", נמסר.

לדברי פרופ' דוד דרי, ראש התוכנית ללימודי תואר שני במדיניות ציבורית במכללת ספיר, חבר סגל במכון מנדל והאחראי על מיון מועמדים לתוכנית העמיתים, זמן עבודה ממושך של ועדת איתור אינו דבר יוצא דופן. "לפעמים עוברים שלושה חודשים עד שמתכנסת הישיבה הראשונה. קשה מאוד לסדר לוח זמנים סביר בוועדה שיש בה חמישה או שבעה חברים. בעיקר קשה לשבץ את עובדי המדינה כי הם, כידוע, מאוד מאוד עסוקים. כך יוצא שאנשים מגישים מועמדות בינואר, ובספטמבר עוד לא יודעים מה קורה. היה לנו מקרה שבו היה צריך לוודא שהמועמד הנבחר עדיין מעוניין, כי בינתיים היו לו כל מיני דברים אחרים בחיים".

לדברי דרי, שהיה חבר בכמה ועדות איתור, שלוש מהן בשנה האחרונה, גם אם כל הוועדות היו פועלות באופן ישר וללא כל הטיה, עדיין יש בעיה באופן שבו מתנהל תהליך סינון המועמדים. "אתה מקבל קלסר עב כרס עם טופס שמסכם את שמות הפונים, ואת אלה שעומדים בתנאי הסף ואלה שלא. חברי הוועדה עוברים באופן בלתי תלוי על הרשימה וממליצים, כל אחד מטעמו, את מי הם רוצים לראות - ואלה מוזמנים לראיון. הראיון נמשך 15-20 דקות, ובסופו מחליטים את מי לקבל. ההחלטה מתקבלת על סמך מכתבי המלצה מגוהצים ועל סמך שיחה של רבע שעה.

"לטעמי זה לא מספק, כי אין לך מושג אמיתי על תפקודו של האדם בעבר. זה כמעט כמו ראיון עבודה רגיל, שבו המרואיין יודע שהוא חייב לעשות רושם ראשוני טוב. הייתי רוצה שתהיה אפשרות להרים טלפון למעסיקים קודמים, ושהמועמדים ישלחו מידע הרבה יותר מפורט על מהלך חייהם, ולא רק תמצית של קורות חיים. במשרות בכירות כל כך, ההליך חייב להיות הרבה יותר מעמיק ורציני". 

מנכ"ל מפעל הפיס

בחודשים האחרונים מתקשה מפעל הפיס למנות מנכ"ל. סביב המינוי מתחולל מאבק עז בין היו"ר עוזי דיין לכמה דירקטורים, המזוהים עם המרכז לשלטון מקומי

לטענת המועמד שבחרה ועדת האיתור, ג'קי ואכים, דיין פסל אותו בשל היותו ערבי. דיין, מנגד, טוען שוואכים היה מקורב לחברי הוועדה שבחרו בו לתפקיד ושהוא לא דיווח כנדרש על חקירה שהתנהלה נגדו

מנהל רשות המסים

ועדת איתור בראשות מנכ"ל משרד האוצר לשעבר חיים שני בחרה לתפקיד מנהל רשות המסים את משה אשר, פקיד שומה ברשות, כמועמד יחיד

שר האוצר יובל שטייניץ התנגד למינוי וביקש למנות לתפקיד את דורון ארבלי, ממלא מקום מנהל הרשות, אף שארבלי התמודד על התפקיד והפסיד לאשר. בג"ץ התערב והורה להביא לאישור הממשלה את מינויו של אשר. בסופו של דבר התקבלה פשרה: ארבלי ימשיך בתפקידו במשך כשנה ואז אשר יחליפו בתפקיד

מנהל רשות החברות הממשלתיות

באוגוסט 2009 החליטה ועדת איתור על שלושה מועמדים לתפקיד, הכפוף לשר האוצר יובל שטייניץ. המועמד שנבחר לבסוף, דורון כהן, הוא היחיד מהשלושה שהצהיר על זיקה פוליטית לשר. בדו"ח מבקר המדינה ל-2011 נמתחה ביקורת על הליך המינוי

מנכ"ל הרשות לסחר הוגן

ב-2008-2010 נכשלו שתי ועדות איתור במציאת מנכ"ל לרשות לסחר הוגן, דבר שעיכב את הקמת הרשות שאמורה להגן על הצרכנים. במקרה הראשון הועדף חבר הליכוד, שהיה חסר ניסיון באכיפה כלכלית, על פני מועמדים שהיו בעלי ניסיון בתחום. במקרה השני נבחר אמנון מרחב, מקורב לשר דאז בנימין בן אליעזר, ומועמדותו נפסלה כיוון שלא הצהיר על זיקתו לשר ועל דו"ח ביקורת שהוגש נגדו

מנהל המוסד

לבטיחות ולגיהות

באחרונה נבחר תנ"צ בדימוס דניאל חדד למנהל המוסד לבטיחות ולגיהות, אף שאין לו ניסיון ורקע מקצועי במקצועות הנדסיים ובתחום הבטיחות. לאנשים אחרים שהגישו את מועמדותם לתפקיד היו רקע וניסיון מקצועי בתחום

אייל טואג
אנצ'ו גוש / ג'יני


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#