בשנה הבאה לא אדחה יותר משימות - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
הדקה ה-90

בשנה הבאה לא אדחה יותר משימות

אם אתם גולשים עכשיו במחשב במקום לשטוף כלים, לעבור על החשבונות או לשלוח מייל חשוב, ייתכן שגם אתם סובלים מאחת המגיפות של העידן המודרני – דחיינות. ד"ר פירס סטיל, אחד שהיה שם, כתב ספר כדי להציל את עצמו – וגם אתכם

5תגובות

לחגית, מנהלת צוות, ורונן, אחד מעובדיה, יש הסכם בלתי כתוב. בכל פעם שהיא מטילה עליו פרויקט, היא קובעת דד ליין שבוע לפחות לפני התאריך האמיתי. רונן יודע שהיא לא אומרת אמת, לחגית לא נוח לעגל פינות, אבל השקר המוסכם עוזר לשניהם לעבור את היום.
רונן הוא דחיין כרוני, כזה שעושה הכל בדקה ה־90. חגית היא בדיוק ההפך ממנו: עבורה, דחייה היא לא אופציה. במשך זמן רב התקשו השניים לעבוד ביחד. חגית יצאה מדעתה בכל פעם שרונן ביקש דחייה, בעוד רונן התלונן שהיא "יושבת לו על הווריד". לבסוף, הם מצאו את הפתרון שמתאים לשניהם: רונן מחמיץ את הדד ליין המלאכותי אבל עומד בדד ליין האמיתי, וחגית רגועה.

נועה סיון

ד"ר פירס סטיל, מומחה לפסיכולוגיה ארגונית מקנדה, מכיר היטב אנשים כמו רונן. עבורם ועבור הסובבים אותם הוא כתב את הספר The procrastination equation, רב מכר עולמי שתורגם ל־14 שפות ועולה בימים אלה על המדפים בעברית בשם "דחיינות" (הוצאת מטר).

"דחיינות היא תופעה שממנה סובלים רוב האנשים בעולם", אומר סטיל בראיון מביתו שבקלגרי. "בשאלונים שאני מעביר 95% מהנשאלים מודים שהם דחיינים, ורבע מהם אף מגדירים עצמם דחיינים כרוניים. באופן כללי, רובנו סובלים מהתופעה והיא חוצת מגדר וגיל – אם כי נשים דוחות פחות מגברים (46% מול 54%) ומבוגרים דוחים מעט פחות מצעירים. הבשורה הטובה היא שדחיינות אינה גזירת גורל. אפשר להתגבר עליה".

קל לבלבל בין דחיינות, דחייה ועצלנות, אלא שמדובר בשלוש תופעות שונות. בעוד דחייה היא החלטה רציונלית - "יש לי עכשיו כמה מטלות שונות, ואני אדחה אחת כדי להספיק את האחרות" - הרי שדחיינות היא החלטה לא רציונלית בעליל - "אני יודע שעלי לבצע את המטלה הזאת, ושאם לא אעשה זאת עכשיו היא תפגע באיכות חיי, ובכל זאת איני פועל להשלמתה". עצלנות היא כבר משהו שונה לחלוטין: בעוד שהדחיין מבצע לבסוף את המטלה, הרי שהעצלן פשוט לא משלים אותה.

האם אכן צריך להשקיע מאמצים בהתגברות על דחיינות? הרי בסופו של דבר המשימות מבוצעות – גם אלה של הדחיין הגדול ביותר. לדברי פירס, ההתמודדות עם הנטייה הכרחית. "מטלה שנדחית לדקה ה־90 עוברת תהליך קשה, מורכב, מלחיץ ומתסכל, מבלי שהוקדש לה פרק הזמן הדרוש כדי שתהיה ברמה גבוהה באמת. נכון שהאדריכל פרנק לויד רייט הגיש את התוכנית ליצירת המופת שלו, 'בית המפל', שלוש שעות בלבד לפני מועד ההגשה, וקיימים גם סיפורים נוספים כאלה - אבל מעטים האנשים שיכולים לסיים משימה באופן מושלם ברגע האחרון.

"לדחיינות יש נטייה להצטבר", הוא מוסיף. "לא מדובר רק במטלות בעבודה, אלא במטלות בכלל. דחיינים ידחו את שטיפת הכלים, את בדיקת חשבון הבנק, את ההרשמה של הילד לגן - דברים שיוצרים עוד ועוד בעיות בהמשך".

ריילי ברנדט

מה עובר לדחיין בראש?
"בהתחלה הדחיין מרגיש שזמנו בידיו והוא משתעשע עם המטלה. אחר כך הוא מסביר לעצמו למה כדאי להתחיל מחר וכן הלאה. פה מתחילים ייסורי המצפון והרמייה העצמית: הדחיין הוא אלוף בלספר לעצמו סיפורים כל הזמן, כי הוא חייב להצדיק את ההחלטה הלא רציונלית. לבסוף, כשהוא מבין שאין ברירה אלא לצלול לעשייה, הוא מתמלא בפרץ אנרגיה עצום – יש אפילו אנשים שמכורים לזה. בשלב זה האדרנלין רץ אצלו בעורקים ומאפשר לו להתרכז עד קו הסיום. אבל האדרנלין הזה משקר: כשאתה לא ישן כמו שצריך בלילות שלפני הדד ליין, לא אוכל ושותה יותר מדי קפה – אמנם בסוף תשלים את המשימה, אבל ככה היא גם תיראה. בשיטת העבודה הזאת, קשה לדחיין מאוד למצות את מלוא הפוטנציאל שלו".

כדוגמה קלאסית לדחיינות מציג פירס בספרו מקרה של אדם שהזמין חופשה חלומית ברפובליקה הדומיניקנית. הוא הזמין את הטיסה זמן רב מראש והיה מאושר במחשבה על החופשה המתקרבת, אלא ש"שכח" להזמין גם מלון – מטלה שהיתה כרוכה בעבודה רבה יותר. לדברי פירס, זוהי תכונה אופיינית מאוד לדחיינים: גם אם הם מבצעים מטלה, הם לא עושה אותה במלואה אלא שוכחים, לנוחיותם, חלקים שפחות מתחשק להם לעשות. יומיים לפני החופשה, מספר פירס, נזכר האיש להשלים את החסר – אלא שהמלון שהזמין ברגע האחרון היה ברמה ירודה ורחוק מחוף הים. "אדם עצלן ככל הנראה לא היה מתכנן בכלל חופשה כזו", אומר סטיל, "אבל דחיין מחכה לרגע האחרון ובסופו של דבר פוגע בעצמו".

 

רוצים לדעת אם אתם דחיינים? שאלון אבחון מתפרסם בכתבה המלאה בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250

 

מארק טוויין אמנם אמר בשנינות "אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים", אך סטיל מזהיר מהתייחסות לדחיינות באופן סלחני. דחיין כרוני, הוא מבהיר, הוא אדם מוטרד, שמסתובב רוב הזמן כשענן כבד של מטלות מעל ראשו. גם ברגעים של מנוחה, למשל, כשהוא יושב עם חברים במסעדה, הוא חושב על כל המשימות שעדיין ממתינות לו ומצפונו מייסר אותו. אבל זה לא הגרוע מכל. "קרובת משפחה שלי מתה בגלל דחיינות - כי עד שהיא הגיעה לבדיקה אצל רופא, הסרטן שלה היה מפושט כל כך שלא נשאר מה להציל", מספר פירס. "לא מדובר רק בסביבת חיים לא נעימה, בלחץ נפשי קבוע, בפגיעה בפוטנציאל האישי או בכעס של הבוס - לפעמים זה ממש מסוכן".

ההסבר הפסיכולוגי הרווח לתופעת הדחיינות הוא נטייה לפרפקציוניזם. לכאורה, הדחיינים חוששים שלא יעמדו בסטנדרטים הגבוהים שהציבו לעצמם ולכן מהססים להתחיל במשימה. אלא שלפי מחקרים של סטיל ואחרים, דווקא אצל פרפקציוניסטים מתגלה שיעור נמוך מאוד של נטייה לדחיינות. כחלק מהשאיפה לשלמות, הפרפקציוניסטים מעדיפים להתחיל בביצוע מוקדם ככל האפשר.

סטיל טוען שהדחיינות נובעת דווקא מאימפולסיביות - חוסר יכולת להתמיד בעשייה של דבר אחד, בשל נטייה להסחות דעת מרובות – שגוברת והולכת. אמנם דחיינות אינה תכונה מודרנית ("אנחנו מוצאים בכתבי הקודש הפצרה לא לדחות עבודה הכרחית"), אבל לדברי סטיל התכונה הזאת מועצמת מאוד בעשורים האחרונים בגלל הטכנולוגיה. "כיום קל יותר מאי פעם לעצור את העבודה ולעשות משהו אחר: לענות למייל, לבדוק את הפייסבוק, לשבת קצת מול הטלוויזיה, לראות סרטון יוטיוב באייפד. מכיוון שיש יותר כלים שמסייעים בדחייה, תופעת הדחיינות מתעצמת לממדי מגיפה".

בעולם העבודה התחרותי והלחוץ, האם יעדיפו המעסיקים לבחור דווקא בעובדים הנמצאים בקצה השני של הסקאלה – אלה שסטיל מכנה "האובססיביים"? לא בטוח. "לא פעם ההתנפלות על כל משימה ברגע שניתנה גורמת לבזבוז משאבים", הוא אומר. "פעמים רבות חושבים על ההחלטה שוב, משנים, מחליטים על כיוונים אחרים – אבל בעוד שהמנהל עדיין מתלבט, העובד האובססיבי כבר התקדם מאוד במשימה המקורית, והוא לא יגלה גמישות כשיתברר לו שכל מה שעשה עד עכשיו היה אולי לשווא. לכן, כמנהל, הייתי בוחר את זה שבאמצע - לא בעובד שהוא דחיין כרוני, אבל גם לא בזה שמסתער מיד על כל משימה".

איך אפשר לזהות מראש באיזה טיפוס מדובר?
"חשוב לבדוק את התכונה הזו בראיון עבודה. יש המון שאלונים שעוזרים למנהלים לזהות את העובדים האלה. זו בדרך כלל לא שאלה שנשאלת בראיון, וחבל".

אבל גם אם כבר יש לכם בצוות כמה וכמה עובדים דחיינים, יש כלים להתמודדות עם הבעיה. "ברגע שזיהית את התכונה, אפשר להתגבר עליה בקלות יחסית בעזרת טכניקות שניתן לאמץ. עם זאת, מודעות היא הצעד הראשון. כמו אלכוהוליסט, גם הדחיין צריך להגיד לעצמו 'אני דחיין, ואני רוצה להילחם בזה'".

אתה מגדיר את עצמך דחיין לשעבר?
"לחלוטין. הבנתי שאני דחיין כשנרדמתי במהלך בחינות סוף שנה באוניברסיטה, כי דחיתי את הלימודים לקראתן וכשנזכרתי בהם ביליתי לילות שלמים על הספרים, מה שלא הבטיח ציונים מושלמים כמובן. כשהתעוררתי בבחינה נבהלתי. אז הבנתי שאסור לי להמשיך כך והתחלתי לחפש דרכים לשנות את המצב. כך נכתב הספר. בני המשפחה שלי המומים מכך שאדם כמוני, שהיה עסוק כל הזמן בדחייה, נעשה מומחה ומייעץ לאנשים אחרים - אבל אין כמוני לייעוץ. כמו נרקומן שנגמל, אני מכיר את כל הבורות ויודע שאסור לחזור לשם".

נניח שגיליתי שאני דחיינית. מה השלב הראשון לטיפול בבעיה?
"תפסיקו לכעוס על עצמכם. אין בזה טעם. תפסיקו להאשים את עצמכם בתכונה שהיא כה נפוצה. במקום לכעוס, תבדקו מה ניתן לעשות כדי לשפר את מצבכם, והיו עם היד על הדופק. ברגע שאתם מגלים שטכניקה אחת לא עובדת – חפשו משהו אחר. המטרה הגדולה שלכם היא לחיות חיים של סיפוק שנובע מעשייה מוצלחת. אל תיתנו לדחיינות להפריע לכם בכך".

 

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון ספטמבר של  מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם, חייגו: 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#