"ילד צריך לחלום על הקמת מפעל היי-טק ולא על אקזיט ומעבר לסיליקון ואלי" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"ילד צריך לחלום על הקמת מפעל היי-טק ולא על אקזיט ומעבר לסיליקון ואלי"

יאיר לפיד הציג היום את מצע החינוך של תנועת יש עתיד: "בתוך עשר שנים ישראל צריכה לחזור למקומה הטבעי, כאחת מעשר המדינות המובילות בעולם בחינוך"

84תגובות

"חינוך הוא לא רק לימוד. חינוך הוא הדרך להסביר לדור הבא שגיבורי התרבות שלנו הם לא אנשים שיושבים בתוכניות ריאליטי אלא ש"י עגנון ורבי יהודה הלוי, ועדה יונת ואהרון צ'חנובר וגם הרמב"ם והרצל ובן גוריון" - כך אמר היום יאיר לפיד, יו"ר מפלגת יש עתיד במסיבת עיתונאים שבה הציג את מצע מפלגתו בעניין חינוך.

לדברי לפיד, "חינוך הוא ההזדמנות של המדינה להגיד לילד מוכשר במדעים שהחלום שלו לא צריך להיות לעשות אקזיט ולעבור לגור בסיליקון ואלי, אלא להקים במדינת ישראל מפעל היי-טק שיספק מקומות עבודה למאות עובדים. חינוך הוא המקום שבו החברה הישראלית - שמורכבת מסקטורים ומיעוטים וקבוצות אינטרסים וחיה כל הזמן בין שסעים וקרעים ומתח מתמיד בין המרכיבים שלה - יכולה וצריכה להתכנס סביב מרכז אחד. זה הרגע האחרון שבו היא יכולה לנסח מול הדור הבא את סט הערכים שלה, ולהגיד לו 'אלה עקרונותינו', "זוהי המשמעות של להיות אזרח ישראלי'.

"חינוך, בניגוד למגמות שפשטו בו בשנים האחרונות, צריך להיות גורם מאחד ויוצר של שיוויון. חינוך הוא גם יכולתה של המדינה להגיד מה לא מקובל עליה בשום אופן. חינוך הוא המקום שבו מוסד חינוכי שלא מלמד לימודי ליב"ה לא יקבל מן המדינה אגורה שחוקה אחת; חינוך הוא מקום שבו בית ספר שלא מקבל לכיתה א' ילדה אתיופית, לא ייפתח; ומנהל של תיכון שממיין ילדים לפי ציונים יידע שהוא עלול לאבד את מקום העבודה שלו.

מוטי מילרוד

"חינוך הוא גם האפשרות של המדינה לסגור פערים. להגיד לתלמיד באופקים או בשכונת התקווה או באלעד, 'אני אתך. לא זנחתי אותך, לא שכחתי אותך, אני יודעת שתפקידי כמדינה לעזור לך להגיע לאותה נקודת זינוק כמו כל ילד אחר'. לא יכול להיות שאחוז הזכאות בפריפריה, שבמקום עניין של כישרון ופוטנציאל, אלא עניין של כסף. כתוצאה מכך, הוא נמצא בתחתית הסולם הסוציו אקונומי, מה זה אומר? שאנחנו מוותרים עליו בגלל המקום בו הוא גר. אנחנו צריכים להגיד להם, שאומנם שאין לכם נקודות פתיחה שוות, אבל אנחנו אנחנו מאמינים בפוטנציאל שלכם. והיא צריכה להגיד את זה גם לילד אוטיסט בפרוייקט שילוב בפתח תקווה, והיא צריכה להגיד את זה גם בכך שכל מוסד חינוכי במדינת ישראל יהיה נגיש לנכים.

"תוכנית החינוך של יש עתיד מבוססת על הרעיון שמדינת ישראל תכריז על עשור החינוך. בתוך עשר שנים ישראל צריכה לחזור למקומה הטבעי, כאחת מעשר המדינות המובילות בעולם בחינוך. ושאיש לא יגיד לנו שזה בלתי אפשרי. אנחנו הסטארט אפ ניישן, אנחנו המדינה שיש לה יותר חתני פרס נובל מספרד, פינלנד וכל מדינות ערב ביחד, אנחנו המדינה של 8200, שכותבת יותר ניירות מדעיים ורושמת יותר פטנטים מרוב מדינות העולם. אנחנו לא יכולים להיות אחד מעשרת המקומות הראשונים בעולם תוך עשר שנים?"

"הדרך לעשות את זה היא לא עוד רפורמה, היו לנו מספיק רפורמות, מה שאנחנו צריכים זה ליצור מדיניות חינוך קוהרנטית, עם אסטרטגיה חינוכית ברורה, שבמקום טירוף המדידות והבחינות תגדיר נכון את המטרות של מערכת החינוך הישראלי. הכלי המרכזי שאנחנו מציעים הוא סל החינוך" לתלמיד. לכל תלמיד בישראל יהיה סל חינוך. בסל החינוך הזה יהיו שלושה מרכיבים שביחד יכללו את מה שמגיע לכל ילד שהולך לבית ספר:

1. לימודי ליב"ה: בכל בית ספר בחינוך הממלכתי במדינת ישראל ילמדו לימודי ליב"ה. בית ספר שלא ילמד לימודי ליב"ה לא יקבל תקציב. זה לא צעד אנטי חרדי. אין שום דבר אנטי חרדי במתמטיקה או באנגלית. אלה כלים. אלה הכלים הבסיסיים שמערכת החינוך חייבת לתת לכל ילד, כדי שהוא יהיה מסוגל יום אחד להפוך לאדם שיכול לפרנס את עצמו ואת ילדיו.

"לימודי הליב"ה יובילו את התלמיד לאורך 12 שנות לימוד. בחינוך העיוני הם יסתיימו בתעודת בגרות שתתבסס על ארבע בחינות בגרות וכל יתר הציונים יהיו פנימיים. טירוף הבחינות מוכרח להסתיים. לא יכול להיות שבפינלנד, שמובילה את העולם בהישגים חינוכיים, יהיו חמש בחינות בגרות ובישראל 152 בחינות בגרות שונות ומשונות.

"התלמידים ייבחנו במתמטיקה, אנגלית, הבנת הנקרא ומקצוע בחירה אחד. אני רוצה להדגיש, זה לא אומר שלא יהיה להם ציון בתנ"ך בתעודת הבגרות או ציון בגרות בספרות או ציון בגרות בפיסיקה או בביולוגיה. יהיה להם. תהיה תעודת בגרות מלאה, אבל רוב הציונים יהיו פנימיים. תחשבו בין השאר מה זה יעשה למעמד המורה, שהתלמיד יודע שהמורה שלו שעובר ומכיר אותו, הוא זה שנותן לו את הציונים בתעודת הבגרות.
ובמקביל יוקם לתחייה החינוך המקצועי.

"ההחלטה על צמצום החינוך המקצועי היתה החלטה אומללה וצריך לבטל אותה. כי המשמעות שלה היא שבמדינה שבה יש רק 48.1% זכאי בגרות, יותר מחצי מהתלמידים מסיימים 12 שנות לימוד ואין להם כלום ביד. אנחנו מאמינים שתעודה של מתכנת מחשבים או של גרפיקאי מוסמך היא לא פחות חשובה מתעודת הבגרות. לפחות 50% מבתי הספר התיכון בישראל צריכים להיות מקצועיים, והתלמיד יסיים אותם עם תעודה של בעל מקצוע.

2. "התוכנית הלימודית: שהיא כל התכנים שהילד מקבל מעבר ללימודי הליב"ה. מי שיקבע את התכנים האלה תהיה מועצה לאומית לחינוך, שבראשה יעמוד שר החינוך והיא תגדיר מה יש בסל: חינוך לדמוקרטיה, ביקור במוזיאון, מפגש עם ניצולי שואה, שיעור על משפט או על כלכלה או על יהדות או ציונות, כי היום חצי מהתלמידים במדינת ישראל יסיימו 12 שנות לימוד מבלי שהם ראו איך נראה דף תלמוד, בעוד שהחצי השני יסיים כשהוא מאמין שכל החילונים הם תועבה. אז צריך לחנך לערכים כדי לחבר את זה. מערכת החינוך צריכה לשנות את זה כחלק מסל החינוך. כל מה שהוא ערכי, והוא תורם לאדם השלם שאנחנו מאמינים שצריך לצאת ממערכת החינוך יהפוך להיות חלק מהסל.

3. "תקצוב: חלק מסל החינוך הוא התקציב שמגיע לכל תלמיד. התקציב הוא לא של משרד החינוך, אלא של התלמיד. תקציב לטיול שנתי, תקציב לתקשוב, תקציב לשיעורים פרטניים. התקציב הזה הוא של הילד. היום אם הוא עובר מפתח תקווה לראשון, פתאום הוא מקבל תקציב אחר לגמרי עם דגשים אחרים לגמרי. אם הוא עובר מבית ספר ממלכתי בירושלים, לבית ספר ממלכתי-דתי שנמצא 500 מטר במורד הרחוב, פתאום הוא עובר למערכת שונה לגמרי, תקציבית, ערכית, לימודית. אם ההורים של ילד בחינוך המיוחד עוברים מבת ים לחולון, כל הזכויות שלהם משתנות. זה לא תקין, וזה גם מה שגורם לעליה המתמדת בתשלומי הורים - העובדה שלא ברור לאף אחד מה מגיע לתלמיד מבחינה תקציבית.

ניר כפרי

"כשהתקציב יהיה של התלמיד ויהיה מוגדר, אז אפשר יהיה סוף סוף להגדיר גם את התקצוב הדיפרנציאלי שמגיע לאוכלוסיות מוחלשות. מה זה תקצוב דיפרנציאלי - לסגור את הפער. אם ילד מבוסס מתל אביב או ירושלים מתקשה באחד המקצועות, הוא יקח מורה פרטי. לרוב ההורים הם בוגרי 12 שנות לימוד, יש לילד חדר, מרחב פרטי כדי ללמוד. אלה סעיפים שאפשר לתקצב. כמה צריך להוסיף להם? התקצוב הדיפרנציאלי צריך להיות 26%, כמו שקבעה ועדת שושני, כמו שמקובל ברוב מדינות ה-OECD, העובדה שהתקציב הריאלי היום עומד על פחות מ-5%, זוהי שערוריה לאומית. מדינת ישראל אמרה לתלמידי הפריפריה שהמדינה לא תעזור להם.

"אנחנו צריכים להגדיר את התקצוב לתלמיד, ואז להגדיר מעליו את התקצוב הדיפרנציאלי, מפני שחינוך הוא הדרך המרכזית להיאבק בפערים החברתיים ולא יכול להיות שאנחנו נגיד לילד באופקים או בקרית שמונה שאנחנו מרימים ידיו לגביו, בדיוק כמו שלא יכול להיות שאנחנו נגיד לילד אוטיסט או ילד בכסא גלגלים שבכל בית ספר יהיו לו תנאים אחרים לגמרי בנושאים כמו נגישות או סייעוֹת.

"אלה הם שלושת מרכיבי סל החינוך. הם משנים את כללי המשחק. כי היום איש לא יודע להגיד מה בעצם מערכת החינוך צריכה לתת לכל ילד. כשיש סל חינוך ברור, אז גם המנגנון ברור, וגם ההירארכיה בתוכו ברורה. סל החינוך הוא ואוצ'ר. לאן שהילד יילך יש לו תיק על הגב, ובתיק הזה יש את התקציב שלו, ואת לימודי הליב"ה שלו ואת תוכנית הלימודים שלו.

"סל החינוך הזה, הואוצ'ר הזה, יאפשר גם עוד דבר, הוא יאפשר להגדיר את חלוקת הסמכויות בתחום. משרד החינוך לא צריך לנהל בתי ספר ולא מחוזות. זה לא המקצוע שלו, וזה לא התפקיד שלו. משרד החינוך צריך להתוות מדיניות חינוכית, והוא צריך לפקח, לא לנהל. הוא צריך לבדוק שכל תלמיד מקבל את מה שמגיע לו, אבל מי שינהל את בית הספר הוא המנהל, ביחד עם הרשות החינוכית, ומי שינהל את הכיתה הוא המורה. תהיה להם אוטונומיה גדולה הרבה יותר,

"אנחנו מציבים בפניהם מטרה ברורה ונותנים להם הרבה יותר חופש בדרך להגיע למטרה הזו. הם יכולים לחכות לתלמיד חלש יותר, הם יכולים לעבוד בקבוצות, הם יכולים להגיד 'בואו נחבר את השיעור באזרחות על זכויות המיעוטים, עם השיעור בתנ"ך על מעמדו של הגֵר, מפני שאלה דברים רלבנטיים אחד לשני'. כי המורים לא צריכים להיות פועלים שחורים בתעשיית הבחינות והמדידות, במקום זה הם צריכים לעסוק בהוראה ובלימוד, ובהשכלה ובחינוך, ואנחנו צריכים לתת בהם אמון שהם יכולים ויודעים ללמד.

"ואנחנו צריכים להם לא רק אמון, אלא גם תנאים הוגנים. לא יכול להיות שישראל תהיה המדינה היחידה ב-OECD שבה משכורת של מורה מתחיל היא נמוכה יותר מהשכר הממוצע במשק, לא יכול להיות שגם בהמשך הקריירה שלו השכר שלו יהיה נמוך ב-36% מבשאר המדינות המפותחות, ולא יכול להיות שמ-2006 עד היום מספר מורי הקבלן זינק פי שבעה. צריך להעלות את שכר המורים, אבל הרעיון הוא לא שצריך לפרוץ את מסגרת התקציב. אנחנו הרי המפלגה שהמציאה את הסיסמה "איפה הכסף". אז אני אגיד לכם איפה הכסף: הוא נמצא כבר היום בתוך תקציב משרד החינוך.

"בתוך תקציב משרד החינוך יש יותר מ-3 מיליארד שקל שמיועדים למוסדות שאינם מלמדים לימודי ליב"ה ולהשלמות הכנסה לאברכים, ויש 1.2-1.75 מיליארד שקל בסעיף הרזרבה של תקציב 2011 שהמשרד פשוט לא ניצל, אתם מוזמנים לבדוק את זה, זה מופיע בנתוני הלמ"ס, ויש גם 262 מיליון שקל שמיועדים לחור השחור הקרוי 'תקציב מערך בחינות הבגרות', כך שיש מאיפה לקחת. יש מאיפה לקחת את 950 מיליון השקלים הדרושים להחלת התקצוב הדיפרנציאלי ויש מאיפה לקחת 700 מיליון שקל למהפכת תקשוב ומדעים, ויש מאיפה לקחת 300 מיליון שקל לשילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים ויש גם את הכסף להעלאת שכר המורים. רק צריך לעשות סדר בתקציב, דרך סל החינוך לתלמיד.

"מערכת החינוך זקוקה למנהיגות. בחינוך אין קסמים. חינוך הוא עבודה ממושכת של חשיבה ותכנון לטווח ארוך, אבל אם נתמיד, בתום עשור החינוך, נחזיר את מערכת החינוך שלנו למקום הראוי לה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#