מסלול הייסורים שעובר התייר מהרגע שהוא נוחת בנתב"ג - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מסלול הייסורים שעובר התייר מהרגע שהוא נוחת בנתב"ג

לישראל יש אתרים היסטוריים, חיי לילה סוערים וירושלים קדושה אחת - אבל מספר התיירים רחוק מהיעד שהציב שר התיירות - 5 מיליון תיירים בשנה עד 2015 ■ במשרד התיירות טוענים שזה קשור למחירי הלינה הגבוהים, מורי הדרך חושבים שלתיירים קשה להסתדר פה, וסוכני הנסיעות מפנים אצבע מאשימה כלפי נהגי המוניות

184תגובות

לפני כשבועיים עלו שני תיירים מצרפת למונית שירות בקו 4 בתל אביב. התיירים, שהגיעו לחופשה של עשרה ימים, שאלו את הנהג מה עלות הנסיעה, והוא ענה "20 שקל לכל אחד" - אף שהמחיר האמיתי הוא 6 שקלים לאדם. בזכות ערנותו של אחד הנוסעים האחרים, ששמע את השיחה ותיקן את הנהג, הם שילמו רק 12 שקל - אך הנזק כבר נעשה.

את הדאגה לתדמיתה של ישראל בעיני התייר הביע השבוע יוסי פתאל, מנכ"ל התאחדות סוכני הנסיעות והתיירות בישראל, במכתב ששלח לשר התחבורה. פתאל התייחס במכתבו למפגש הראשון של התייר עם ישראל - כשהוא מבקש לנסוע במונית מנתב"ג. "אנחנו רואים בדאגה את המגמה הרווחת של גביית תעריפים גבוהים במובהק בנתב"ג מתיירים שמגיעים לישראל, ומשלמים עבור פעולותיהם הראשונות כאן מחירים מופרזים, שלא לומר מופקעים", כתב. "במיוחד בולט הדבר בתעריפי הנסיעה במוניות מנתב"ג, שם עבור כל נסיעה גובים מהתיירים שזה עתה נכנסו לישראל מחירים הגבוהים מאלה הנגבים עבור נסיעה בכיוון השני, אל נתב"ג, בשיעור שבין 30% ל-50%".

במכתב מתאר פתאל מנהג נוסף הרווח בקרב נהגי המוניות שאוספים תיירים מנתב"ג ומסיעים אותם לרחבי ישראל: הם אינם מאפשרים לנוסעים להכניס עמם למונית את מטען היד שאתו טסו, ומנחים אותם להכניס את הפריטים האלה לתא המטען של המונית, כדי שבסיום הנסיעה יוכלו לגבות תשלום נוסף עבור הובלת כל תיק שאוחסן בו. "ידוע היטב כי הרושם הראשוני משפיע רבות על יחסו של אדם לסביבתו, וכך אף בעת כניסתו של תייר שהגיע לביקור בישראל מארץ אחרת. מצער מאוד ומרגיז לגלות כי בפגישתם הראשונה של התיירים עם מדינת ישראל הם נתקלים במחיר גבוה במיוחד ובשירות לקוחות נצלני".

רקס

דבריו של פתאל מגובים בנתונים מהשטח: בסקר שערכה חברת גיאוקרטוגרפיה בליוויה ובסיועה של אסתר סולטן, מנהלת אגף מחקר וסטטיסטיקה במשרד התיירות, התברר כי התיירים מרוצים פחות מבעבר. כך לדוגמה, בקטגוריית מדריכים וטיולים מאורגנים ניתן ציון 4.0 לעומת 4.4 ב-2010 ו-4.5 ב-2009; בקטגוריית מקומות הלינה נרשם ציון של 3.6 לעומת 4.2 ב-2010; המוניות זכו לציון 3.4 לעומת 3.8 ב-2010, והתחבורה הציבורית קיבלה ציון 3.5 (לא קיים ציון בשנים קודמות). מרכיבים נוספים שנבדקו - חופים, מסעדות, רשת הדרכים ומתקנים בשדה התעופה - קיבלו גם הם ציונים נמוכים ביחס לשנתיים הקודמות.

הכל תלוי בביטחון

מצבה של התיירות בישראל טוב יחסית: בשנה האחרונה נשברו מדי חודש שיאים חדשים בתיירות הנכנסת לעומת השנה הקודמת. אבל למעשה אין אלה קפיצות משמעותיות. בשנתיים האחרונות המגמה יציבה: 2.77 מיליון תיירים ב-2010, ו-2.8 מיליון תיירים ב-2011. על פי התחזיות, 2012 תסתיים עם מספרים דומים. השוואה למדינות באזור מראה כי מצבנו יכול להיות הרבה יותר טוב: ב-2011 הגיעו ליוון 16.5 מיליון תיירים, למצרים 9.8 מיליון ולטורקיה 31 מיליון. נראה כי אם לא ייעשה שינוי אמיתי, מספר התיירים המגיעים הנה לא יגדל משמעותית בשנים הקרובות.

לישראל הקטנה יש את כל מה שצריך כדי ליהפך ליעד תיירותי מוביל בעולם: יש לנו את ים המלח, המקום הנמוך ביותר בעולם המשמש גם כאתר מרפא; את ירושלים, על שלל אתרי הדת המקודשים שלה; את הכנרת, שבה צעד ישו על המים; את אילת, עיר נופש לחופי הים האדום; את תל אביב, שזוכה שוב ושוב בתארים מחמיאים בדירוגי תיירות בינלאומיים; ואתרים ארכיאולוגיים, היסטוריים ודתיים רבים.

אם כך, איך ייתכן שהיעד שהציב שר התיירות סטס מיסז'ניקוב - 5 מיליון תיירים בשנה עד 2015 - נראה עדיין רחוק? ראשית, לצד יתרונותיה של ישראל, היא סובלת מאי ודאות ביטחונית, והאינתיפאדה השנייה הובילה לעצירה כמעט מוחלטת של התיירות הנכנסת. "כשסוכני נסיעות בחו"ל צריכים להחליט כבר בקיץ אילו יעדים הם מפרסמים בחוברות התיירות שלהם לחורף, הם בוחנים את ישראל בעין חשדנית", אומר בכיר בענף התיירות. "הם לא יכולים לדעת אם עד אז לא תפרוץ כאן מלחמה. למה להם לתת לישראל מקום בחוברת כשהם יכולים לשווק יעד אחר, בטוח יותר?"

מורי חן

זו גם הסיבה לכך שסיטונאי תיירות מאירופה מבקשים ממשרד התיירות להעניק רשת ביטחון לטיסות שכר שיפעילו לישראל בחורף. הרעיון מאחורי המנגנון הוא להוריד את רף הסיכון למפעיל על ידי השתתפות משרד התיירות ברמה של עד 90% מהמושבים בטיסה. ב-2011 נחתמו כ-16 הסכמים לגבי טיסות לישראל - רובן טיסות ישירות לאילת, כולן מאירופה, ויותר ממחציתן מרוסיה, מאוקראינה ומפולין. ב-2012-2013 יגיעו ארצה מדי שבוע כ-30 טיסות שכר, שיביאו עמן יותר מ-100 אלף תיירים. התקציב של המשרד לקטגוריה זו הוא 16 מיליון שקל, אך הוא מימש רק 15% מתוכו, בעיקר עקב הפיגוע באילת בקיץ שעבר.

הטיסות האלה קריטיות לאילת, מפני שהעיר נמחקה לחלוטין ממפת התיירות העולמית בעקבות האינתיפאדה השנייה, וסיטונאים הפסיקו לשווק אותה. "בשנים האחרונות התמודדנו עם משימה לא פשוטה, להחזיר את אילת כמוצר מדף לתיירות פוטנציאלית", אומר אורן דרורי, ראש מינהל שיווק חו"ל במשרד התיירות. "לא חזרנו עדיין להיקף של 40 טיסות שבועיות, כפי שהיה לפני האינתיפאדה, אבל זה שיפור לעומת 2003 - שבה היו רק שלוש טיסות שבועיות. מעבר לעניין הביטחוני, יש בעייתיות במוצר: הוא פחות אטרקטיבי ויותר יקר לעומת אתרי נופש במדינות שכנות".

אבל הניסיון להחזיר את אילת למפת התיירות באמצעות טיסות ישירות לא מספיק, ונדרשים צעדים נוספים. "זאת טיפה בים", אומר שמואל צוראל, מנכ"ל התאחדות המלונות. "נכון שמשרד התיירות נותן רשת ביטחון לטיסות, אבל זה עדיין לא מייצר את הביקושים שצריך לייצר לאילת. מעבר ליופיו של המלון ושל המפרץ, צריך ליצור עוגנים שבאמת יכולים לממש את היתרון האקלימי של העיר עבור תיירים מאירופה דווקא בעונת שפל, וצריך לייצר משיכה לכנסים בינלאומיים. איך ייתכן שאילת מובילה בתחום כנסי הפנים ולא מובילה בתחום כנסי החוץ?

"אם נדרשת רשת ביטחון, היא צריכה להגן על כנסים בינלאומיים. כך מארגני הכנסים יידעו שהם יכולים לקיים כנס באילת בעוד שלוש שנים ושמשרד התיירות יעניק להם רשת ביטחון במקרה של שינוי המצב הביטחוני באזור. באילת ובים המלח יש כמעט 20 אלף חדרי מלון, שרק 10% מהם מנוצלים לתיירות נכנסת. המשמעות היא שיש מקום לגידול בתיירות הנכנסת. חשוב במיוחד להביא תיירים בעונות השפל".

עלויות ייחודיות לישראל

בעיה נוספת שמעיבה על התיירות הנכנסת היא מחיר החופשה. בשבועות הקרובים יפרסם שר התיירות את מסקנות הוועדה לבחינת עלויות הנופש בישראל, ואחת הסוגיות המרכזיות שנבחנו היא מחירי המלונות בישראל ביחס למלונות במצרים, בטורקיה ובירדן וגם ביעדי תיירות אחרים בעולם, שגורמים לכך שהתיירים מעדיפים לנפוש במקומות אחרים - במיוחד אם אין להם משיכה דתית לישראל.

עמי פדרמן, נשיא התאחדות המלונות בישראל, מודה כי "המחירים גבוהים, אבל הסיבות לכך הן סיבות מבניות של המשק. כשהכל יקר, ברור שגם אצלנו יהיה יקר. עלויות התפעול של מלונות ישראל גבוהות ב-14% מהעלויות במדינות מערב אירופה בגלל יוקר המחיה, וחלק מהן לא קיימות במדינות אחרות - כמו עלויות אבטחה, עלויות כשרות ותקנים עודפים כמו משגיח בריכה ומשגיח חדר כושר".

עם זאת, לדעתו של פדרמן, "זה לא המחסום להגעתם של עוד 100 אלף או חצי מיליון תיירים. כדי להגביר את התיירות צריכים להתקיים שני תנאים: מצב ביטחוני יציב, לא רק אצלנו אלא באזור כולו, ומצב כלכלי סביר בארצות המוצא של התיירים. אלה החסמים המרכזיים".

מנגד, מתעקש שר התיירות כי יש קשר ישיר בין המחיר להגעת התיירים: "הפחתת המחירים נועדה להגדיל את האטרקטיביות של המוצר התיירותי הישראלי, במיוחד על רקע האתגרים של המשבר הכלכלי ולנוכח חוסר היציבות הגיאופוליטית האזורי".

גם אם מחירי הלינה גבוהים, המחירים שמשלמים התיירים בפועל לעתים נמוכים יותר. כך לדוגמה, תיירים צליינים משלמים בממוצע 37 דולר ללילה עבור חצי פנסיון, על פי צוראל. אם כך, מדוע משרד התיירות מפנה רבים ממהלכי השיווק שלו דווקא לתיירים אלה? ראשית, קל יותר להגיע אליהם מאשר למטייל העצמאי, כי מאמצי השיווק לא מופנים לאנשים פרטיים אלא למובילי הקבוצות, כמו כמרים וראשי קהילות. שנית, "התייר הזה מבלה חופשה ארוכה בישראל ונמצא בדרכים מהבוקר עד הערב", מציין צוראל. "תיאורטית, המלונאים צריכים לשנוא את הצליינים, כי הם משאירים במלונות הכי פחות כסף. אבל הם הכי טובים למשק שלנו, כי הם צורכים שירותי תיירות רבים מחוץ למלון - תחבורה, מורי דרך, אתרי תיירות בכל הארץ. ייתכן שהתייר העצמאי מתארח במלון יוקרתי, אבל הוא צורך מעט מאוד שירותים אחרים. החישוב שעושה משרד התיירות כשהוא מחליט במה להשקיע צריך להתבסס על הנוסחה: מרב התועלת למרב המרכיבים במשק".

אבל גם המלונאים מרוויחים מהתייר הצלייני שמגיע בקבוצות: "הצליינים מגיעים בעונות חלשות בגלל המחיר הנמוך של המלון ושל הטיסה", אומר צוראל. "הם טובים לנו בעונות השפל. ערכו של תייר שמתארח בחורף באילת גדול לאין שיעור מערכו של תייר שמגיע בקיץ לירושלים".

משרד התיירות משקיע השנה בשיווק 235 מיליון שקל, לעומת השקעה של 260 מיליון דולר ב-2011. "תמיד יש יותר צרכים ממשאבים", אומר דרורי, "לכן עיקרון הפעולה הבסיסי הוא יצירת מסה קריטית אפקטיבית. לא משווקים סתם ככה בעולם: בכוונתנו לזהות בעזרת כלים שונים היכן נמצא הפוטנציאל הגדול ביותר ומהם קהלי היעד. אני לא מפרסם באוקלהומה, אלא במקומות שבהם יש ריכוזים קריטיים של אוכלוסיה רלוונטית, אנשים שנוהגים לטייל, שיש להם מאפיינים דמוגרפיים שמתאימים לישראל. ישראל היא יעד לא רגיל, והבחירה בו נובעת ממניעים רגשיים שקשורים לדת, להיסטוריה ולחיפוש שורשים. לכן חשוב לנו לפלח את קהלי היעד, ובהתאם לפילוח להתמקד בקהלי היעד המניבים יותר, היכן שקיימת תשתית ההיצע".

ארה"ב היא מדינת המקור מספר אחת בתיירות הנכנסת לישראל, ובהתאם לכך תקציב השיווק ביעד זה הוא הגבוה ביותר - 60 מיליון שקל בשנה. לדברי דרורי, ההשקעה גדולה פי ארבעה מהתקציבים שהשקיעו בעבר בצפון ארה"ב, ובכל זאת מספר התיירים שהגיעו ב-2011 מארה"ב ירד ב-4%. "מספר התיירים מארה"ב לא עלה בהיקפים הצפויים. בשורה התחתונה, ההשקעה עדיין לא התבטאה ביעדים שהצבנו לעצמנו, אבל אין משווק אמריקאי שישראל לא נמצאת אצלו כמוצר מדף - וזו הצלחה. אי אפשר לשווק מהיום למחר, וצריך להשקיע היום כדי לקצור פירות מאוחר יותר".

במשרד התיירות מבקשים להציב את הדברים בהקשר עולמי. במשרד אומרים כי יש להשוות את היקף התיירות הנכנסת לישראל לתנועת התיירות העולמית, שמצטמצמת בתקופות של משבר כלכלי, כמו זה ששורר באירופה, או מצב גיאו-פוליטי לא יציב, שכולל את המהומות וההפיכות במדינות המזרח התיכון בשנה שעברה.

לצד זאת, גורמים בענף מתנגדים לשיטת השיווק של ישראל בעולם. "הפתרון היחיד הוא להקים תאגיד שיווק אחד שכל הגורמים יישבו בו ביחד", אומר צוראל. "כיום יכול להיווצר מצב שבו גורם אחד רץ ומשווק בחו"ל, בעוד שלמלון אין חדרים פנויים ולסוכנות הנסיעות אין חבילות לשווק. צריך לשלב את כל הגורמים האלה ברשות אחת: לא לקחת ממשרד התיירות את תחום השיווק, אלא להוסיף לו את מרכיבי המוצר. משרד התיירות משווק מוצר שאין לו שליטה עליו. לפעמים זה עובד ולפעמים לא".

בנוסף לכך עולות טענות לגבי קהלי היעד. "הלובי של בתי המלון מוביל בקבלת ההחלטות בתחום השיווק, וזה לובי חזק ואינטרסנטי שרוצה לעשות עסקים רק עם קבוצות התיירות הגדולות, ורק עם הסוכנים הגדולים שרוצים להביא תיירים בקבוצות ובאוטובוסים", אומר בכיר בענף. "יש ניגוד אינטרסים בין החשיבות הלאומית בפיזור התיירות בכל המדינה ובמשך כל השנה לבין האינטרסים של בתי המלון שרוצים למלא חדרים - ורוב החדרים נמצאים באזור המרכז".

לפי נתוני משרד התיירות, 60% מהתיירים שמגיעים לישראל מאורגנים בקבוצות, והשאר הם תיירים עצמאיים. מהספר "תיירות למען פיתוח", שבו בדקה פרופ' רגינה שייבנס את יתרונות התיירות העצמאית במדינות כמו אוסטרליה, אירלנד ודרום אפריקה, עולה כי התייר העצמאי משאיר יותר כסף מהתייר המאורגן. במחקרה היא מראה כי התייר העצמאי מוציא בטיול 2,667 דולר בממוצע, ואילו תייר בקבוצות מוציא 1,272 דולר.

אך נראה כי גם אם יגיעו לישראל יותר תיירים עצמאים, הם ייתקלו בבעיות. דני אגיון, מנכ"ל אגודת מורי הדרך, אומר כי "התחושה היא שהתשתיות בישראל לא מסוגלות לתמוך בתייר כזה, ואנחנו מפספסים אותו. הגורם הרציני היחיד שמסוגל להוביל את התיירים העצמאיים בישראל הוא מורי הדרך, לעומת מדינות רבות שבהן קל למצוא לשכת תיירות אזורית או מקומית. תחום לשכות התיירות חלש בישראל, ומתקיים ברמה חובבנית".

כיום מפעיל משרד התיירות רק ארבע לשכות מידע לתייר - בנצרת, בנתב"ג, בירושלים ובאילת. שאר לשכות המידע מופעלות על ידי הרשויות המקומיות בערים מרכזיות כמו תל אביב, חיפה וטבריה. "המפתח לטיול של תיירים עצמאים הוא איכות המידע הזמין להם, הנגישות למידע והדרך שבה המידע מועבר - ובתחומים האלה ישראל נמצאת 10 שנים מאחורי העולם", אומר יוני שפירא, סגן יו"ר אגודת מורי הדרך, מורה דרך ויזם תיירות. "בירושלים יש מרכז מידע לתייר, אבל התייר שמגיע לתחנה המרכזית לא יודע איך להגיע לשער יפו שבו נמצאת הלשכה. לשכות המידע עובדות באופן ארכאי: העלונים שמחלקים בהן מציגים אתרים שלא רלוונטיים לתייר העצמאי, כמו האתר הארכיאולוגי סוסיא, שאין לו שום דרך להגיע אליו - אבל מקבל בחוברת דגש כמו זה שמקבלת קיסריה.

"כיום אין בישראל שיטות מודרניות להצגת המידע לתייר העצמאי, והוא מוצף בחומר. אם משקיעים בחיפוש באינטרנט מוצאים את המידע, אבל הוא ערוך באופן לא נכון - מחולק לקטגוריות כמו מלונות, אטרקציות, ערים, מורי דרך וכו'. חסר מרכז מידע תיירותי מתקדם ואנושי, שתוך חמש דקות יוכל לתת לתייר יותר מידע משהוא יוכל להשיג בחמש שעות של גלישה באינטרנט".

שפירא טוען כי צריך להקים גוף ציבורי, שיערוך אינטגרציה של המידע התיירותי בהתאם לתייר. "כל המידע מצוי באינטרנט, אבל החיפוש המורכב והנגישות למידע הם הבעיה - כי התיירים לא יודעים שהוא קיים. הם אפילו לא יודעים על הצימרים כאופציה ללינה. התחבורה הציבורית בישראל מגיעה כמעט לכל מקום עירוני, אבל התייר העצמאי יתקשה להגיע למוקדים כמו שמורות טבע, גנים לאומיים, אתרי מורשת ועוד, אלא אם הוא מצטרף לטיול או שוכר מכונית".

"אנחנו מרגישים כאילו ישראל היא ניו יורק או לונדון, אבל עובדה שהתיירים מרגישים צורך להצטופף בקבוצה, ורוב התיירות שמגיעה לכאן היא תיירות של קבוצות", אומר פתאל. "זה מעיד עד כמה ישראל לא ידידותית לתייר. התחבורה הציבורית מלכתחילה לא חושבת תיירות ולא מוכוונת תיירות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#