הרעה החולה של המינויים הפוליטיים - המגזר הציבורי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרעה החולה של המינויים הפוליטיים

המינויים הפוליטיים לא שיפרו את היכולת של השרים להוציא את מדיניותם לפועל. להפך, הם גרמו לאנשים מוכשרים לפרוש מהשירות בשל היעדר סיכוי לקידום, ולאחרים להחליט כי אינם רוצים לשרת כלל

3תגובות

>> פוליטיקאים נוהגים להטיל דופי בשירות המדינה ולהאשימו בביורוקרטיה בזבזנית, מסורבלת ושמרנית. "תנו לנו למנות אנשים כלבבנו", הם אומרים, "ואז הדברים ישתנו". ואולם, האנשים שהפוליטיקאים ממנים הם לא מנהלים מוכשרים, ואף לא כאלה ששותפים להשקפת עולמם. הם ממנים מקורבים, שמעלתם היחידה היא שהם נאמנים. אלה בדרך כלל מינויים רעים, ולעתים מושחתים.

שיעור המינויים הפוליטיים החוקיים בשירות המדינה שנעשים ללא הליך של מכרז אמנם נמוך מ-1%, אך אלה הם מינויים לתפקידי מפתח שהשפעתם היא הגדולה ביותר, לצד המינויים ברשויות הסטטוטוריות ובחברות הממשלתיות. קבוצה זו מנהלת את שירות המדינה בהגדרתו הרחבה, ולגביה אני מציע לבטל לחלוטין את כל המינויים הפוליטיים. כאשר אלה לא יהיו עוד, ממילא ניפטר גם מהמינויים הלא חוקיים שנעשים מתוקף התערבותם של שרים, מנכ"לים ובעלי תפקידים.

אמיל סלמן

מדוע אין מכרזים פומביים למנהלי רשות השידור, שירות התעסוקה, רשות שדות התעופה, מכון התקנים ועוד? הסיבה פשוטה: השרים רוצים למנות נאמנים להם. מדוע אין פיקוח ציבורי על הפרטות בחברות ממשלתיות? כי השרים ממנים יו"רים ודירקטורים שלא מסוגלים למלא את תפקידיהם. במשרדי הממשלה, המינויים הפוליטיים לא שיפרו את היכולת של השרים להוציא את מדיניותם לפועל. להפך, הם גרמו לאנשים מוכשרים לפרוש מהשירות בשל היעדר סיכוי לקידום, ולאחרים להחליט כי אינם רוצים לשרת כלל.

המאמצים לשרש מן היסוד את המינויים הפוליטיים נתקלו בחומה בצורה של התנגדות בגלל האינטרס של הדרג הפוליטי להמשיך ולחלק משרות למקורבים. אם לא די בכך, הם מציעים גם לאמץ את השיטה האמריקאית של מינויים פוליטיים של כל הדרג הבכיר בשירות הפדרלי. כזה הוא, למשל, התיקון לחוק שהציעו ב-2004 הח"כים גדעון סער, גלעד ארדן וגילה גמליאל, שביקשו לאפשר לראש הממשלה ולשרים לשחרר משרות אמון נוספות מחובת המכרזים.

המינויים הפוליטיים מבוססים לעתים על הקשר בין הון לשלטון - תרומות כספיות של בעלי אמצעים למועמדים תמורת טובות הנאה, לרבות משרות למקורבים, כפי שהוכיחה פרשת רשות המסים. גם המפלגות מגייסות תמיכה במועמדים באמצעות קבלני קולות תמורת מינויים בשירות המדינה ובשלטון המקומי. זו הסיבה לכך שהשרים אינם מקשיבים למי שמייעץ להם למנוע בחוק מינויים פוליטיים. הם חוששים שלא יוכלו לגייס תרומות ותמיכה במועמדותם.

על כן יש למנוע בחקיקה (רצוי רב-מפלגתית) את המינויים הפוליטיים במגזר הציבורי. המנכ"לים, הדירקטורים והמנהלים בחברות הממשלתיות וראשי רשויות מקומיות - על כולם להתמנות במכרזים פומביים כדת וכדין, בפיקוח של ועדת מינויים ציבורית בלתי תלויה. אין להשאיר את שיטת המכרזים הנוכחית, אלא לבנותה מחדש על פי אמות מידה של הזדמנות שווה.

החוק יקבע שני יסודות נוספים שימחקו סופית את המינויים הפוליטיים: העיקרון - עובד מדינה הוא איש מקצוע שאינו כפוף לאינטרסים מפלגתיים, מגזריים, אישיים ואקראיים; והשיטה - יוקם בהדרגה סגל בכיר מקצועי לארבע הדרגות העליונות, שישתייך לשירות המדינה ולא למשרדי הממשלה. הכניסה לסגל תהיה מותנית רק בכישורים ובהכשרה מינהלית מיוחדת. חברי הסגל ישמשו בסבב בתפקידים הבכירים בשירות המדינה ומחוץ לו, יקבלו שכר הולם ויועסקו בחוזים אישיים שהתרתם אפשרית, אך אינה נתונה לשרירות פוליטית.

הכותב הוא מנהל פרויקט ההפרטה במכון ון ליר, ולשעבר נציב שירות המדינה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#