נפתלי בנט: עזבו אתכם מההתנחלויות - בואו נדבר על הריכוזיות - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נפתלי בנט: עזבו אתכם מההתנחלויות - בואו נדבר על הריכוזיות

בנט - שמתמודד על ראשות מפלגת הבית היהודי - הוא איש מתעתע: סטארט-אפיסט שמטיף לחינוך תורני ■ דורש צדק חלוקתי ומתמודד על ראשות מפלגה שקוראת לתת עדיפות להתיישבות בשטחים ■ הפנים החדשים של הימין הדתי

160תגובות

נפתלי בנט יודע למה אתם פה. הוא יודע מה אתם רוצים לשמוע ממנו. אתם רואים את הכיפה, מכירים אותו מתפקידיו הקודמים כמנכ"ל מועצת יש"ע וכראש המטה של בנימין נתניהו, ומצפים לשמוע ממנו על ההתנחלויות ועל יהודה ושומרון. ובכן, הוא לא ייתן לכם את הסיפוק הזה. בנט, מייסד תנועת הימין "ישראל שלי" (יחד עם איילת שקד) שרץ כיום לראשות סיעת הבית היהודי, מעדיף לדבר על ריכוזיות, חינוך ומלחמה בטייקונים ובוועדים הגדולים. "שיהיה ברור, אני תומך באופן חד משמעי בהתיישבות ביהודה ושומרון", הוא מבהיר, "אבל זה לא הנושא היחיד שעומד על סדר היום הלאומי. הפכנו את עצמנו לבני ערובה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ומרוב עיסוק בסכסוך, שהוא בעיניי בלתי פתיר, שכחנו שאפשר לתקן את מדינת ישראל".

בנט, 40, מדבר במהירות ובביטחון, כיאה ליזם היי-טק לשעבר שכבר עשה את האקזיט שלו, כשמכר את סאיוטה שייסד עם חברים תמורת 145 מיליון דולר ב-2005. קל מאוד שלא להסכים אתו בכל נושא, אבל זה לא משנה. המסר הכלכלי שלו לציבור הישראלי בימים אלה פשוט: "רב המחבר על המפריד". עזבו את ההתנחלויות ואת סוגיית ההתיישבות ביהודה ושומרון, הוא אומר, יש בעיות בהולות יותר ומצוקות דחופות יותר, שנוגעות באותה מידה לישראלים משני צדיו של הקו הירוק. "המכנה המשותף בישראל הוא עצום, ונוגע במידה רבה לקושי מאוד גדול, שהוא גם איום על המדינה: יוקר המחיה.

"בישראל יש בעיה חמורה של יוקר מחיה, והיא נובעת מחניקת הכלכלה על ידי קבוצות לחץ וקבוצות כוח. אחת מהן היא קבוצת הלחץ של הריכוזיות, הטייקונים, אבל יש עוד קבוצות, כמו עובדי הנמלים, למשל. אלה קבוצות לחץ שנדרש אומץ רב לפרק אותן. לאף אחד, לא לשלי יחימוביץ' ולא לבנימין נתניהו, יש אומץ להתמודד עם מוקדי הכוח האלה של ההסתדרות והטייקונים. כתוצאה מההתנהלות הזאת, שנובעת רק ממונופול ומכוח פוליטי מוגזם, כולנו משלמים עלויות יבוא גבוהות יותר. ואז כולם רצים ומאשימים את נתניהו. גם אני מאשים אותו על כך שאין לו מספיק אומץ לפרק את המונופולים האלה. צריך אומץ להתמודד אתם, והוא לא עשה את זה. מדברים מדברים, אבל עד היום יש חנק בתחום הזה".

קובי קלמנוביץ'

היית רוצה את התפקיד שלו?

"בשלב הראשון הייתי מאוד רוצה להיות שר החינוך. אחר כך, הייתי אומר שאני רוצה להיות במקום שהכי יכול להשפיע על עם ישראל".

בנט הוא איש שיווק מצוין, שמכיר את נקודות החולשה של מעמד הביניים ואת הדברים שמרגיזים אותו - ויודע איך לדבר אליו ואילו חלקים באג'נדה שלו להדגיש. החזות שלו מתעתעת: הוא תומך בהתנחלויות, אבל גר ברעננה; הוא סטארט-אפיסט ויזם היי-טק, שתומך בחינוך תורני ומאמין שחיזוק החינוך היהודי בבתי הספר חשוב באותה מידה כמו חינוך להישגיות; הוא היה ממובילי המאבק נגד הקפאת הבנייה בהתנחלויות, אבל מדבר על דו קיום; הוא נאמן לערכי המסורת, וחי בפייסבוק; הוא מדבר על פירוק מוקדי הכוח בחברה הישראלית, אבל תומך באחת מקבוצות הכוח המשמעותיות במשק; הוא מדבר על צדק חלוקתי, אבל עומד בראש מפלגה שחרתה על דגלה מתן עדיפות להתיישבות וסובסידיות להתנחלויות.

בנט מעיד על עצמו שבשונה ממנהיגי ימין אחרים, הוא מכוון החוצה, לעבר הציבור שלא בהכרח מסכים עם דעותיו הפוליטיות. הוא יודע מה אתם רוצים לשמוע, ומספק את הסחורה. כסף להתנחלויות? עזבו, בואו נדבר על ריכוזיות. כשמעמתים אותו עם הנתונים שלפיהם ההתנחלויות זכו לאורך השנים לתקציבים מופלגים, הוא מתקומם: "יש לי אלרגיה להתנפלות על כל ציבור באשר הוא, בין אם זה הציבור הערבי או החרדי או הציונות הדתית. הסיפור כאילו ההתנחלויות לוקחות את הכסף של המדינה הוא הבל. כשאתה משווה בין יישוב כפרי בגולן או בפריפריות האחרות להתנחלות, ומגלם את סך העלויות כמו סלילת כבישים וכדומה, אין הבדל. ההטבות היחידות שתושבי יהודה ושומרון מקבלים כיום הן בתחבורה ציבורית - כן, יש סובסידיה משמעותית לתחבורה ציבורית, כדי לעודד אנשים לנסוע בכלי רכב מוגנים. באופן היסטורי, עלות ההקמה של יישוב היא גדולה יותר - להקים תשתיות, לסלול כבישים, זה עולה כסף. גם את חניתה עלה כסף להקים".

ומה לגבי הדימוי הציבורי של ההתנחלויות כגן עדן סוציאל-דמוקרטי, עם בתי ספר טובים וכבישים נהדרים?

"בציונות הדתית יש חינוך טוב. זה נובע מכך שההורים משלמים בערך 1,000 שקל בחודש לתיכון דתי, לישיבה תיכונית וללימודי השלמה. מנגד, התשתיות לפעמים על הפנים. יש כביש שבו בכל יום יש פקק של 40 דקות".

כשבנט מותח ביקורת חריפה על נתניהו - זה לא מובן מאליו. ב-2006, כשנתניהו היה יו"ר האופוזיציה, שימש בנט כראש המטה שלו, וב-2007 ניהל את הקמפיין שלו לראשות הליכוד. "מי שעוקב אחרי דף הפייסבוק שלי יודע שאני דעתן, ושאין לי שום בעיה להיכנס בנתניהו כשצריך", הוא משיב בחיוך, כשהוא נשאל על מידת היכולת או הרצון שלו לבקר את מורו ורבו לשעבר. "הוא עשה דברים טובים ודברים רעים. אני מחמיא כשצריך ותוקף כשצריך, בלי שום בעיה".

בין נתניהו לבין יחימוביץ', הוא אומר, הוא מעדיף לא להיות מזוהה עם אף אחד. "נתניהו עוסק באופן כמעט בלעדי ביצירת מקומות עבודה, בעוד שיחימוביץ' עוסקת באופן כמעט בלעדי ברווחה. אני נמצא באמצע: צריך לעסוק גם ביצירת מקומות עבודה וגם ברשת ביטחון לחלשים. במקביל, צריך לעמוד איתן מול גורמי הכוח - גם ההסתדרות, גם הטייקונים - ואת זה אף אחד מהם לא עושה. לכן אני לא מוכן למקם את עצמי. הציבור צריך להתאגד נגד אותם גורמי כוח קטנים שמחזיקים את כולנו כבני ערובה, ולשחרר את עצמו מהכבלים של מיעוט בעל כוח פוליטי מוגזם ופוליטיקאים שלא מוכנים להתמודד".

בשנה האחרונה נהפך בנט לתקווה הגדולה של הציונות הדתית, אף שהוא רחוק מאוד מהפרופיל הקלאסי של נערי הפוסטר של הציונות הדתית עד היום. "צריך להפריד בין ציבור הציונות הדתית לבין הפוליטיקאים שלו. הפוליטיקה של הציונות הדתית עשתה טעות שנים ארוכות: היא הסתכלה פנימה ולא החוצה. הפוליטיקאים שייצגו את הציונות הדתית היו מאוד חד-ממדיים ומגזריים. הציבור של הציונות הדתית, לעומת זאת, הוא הציבור הכי חברתי בישראל. הם אלה שעוברים לגור בלוד או ביפו כשכולם עוזבים אותן, הם אלה שעוברים לקריית גת, לקריית שמונה ולבאר שבע. אני מעריך את יו"ר התאחדות הסטודנטים איציק שמולי שעבר לגור בלוד, זה נורא יפה, אבל כבר 20 שנה שהחבר'ה מהציונות הדתית גרים בלוד, והם עברו עוד כשהיו שם יריות בין חמולות".

בניגוד לפוליטיקאים הדתיים שעליהם הוא מדבר, החליט בנט ללכת על כיוון שונה: במקום לדבר על ההתנחלויות ועל הסכסוך - לדבר על חינוך, על יצירת מקומות תעסוקה, על סיוע לעסקים קטנים ועל מאבק בריכוזיות וביוקר המחיה. "כלכלה חופשית, עם רגישות חברתית", הוא מתאר בקצרה את משנתו הכלכלית, אבל מקפיד להבהיר שהוא אינו מגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט. "לסוציאל-דמוקרטיה יש היום קונוטציה של שמאל".

"סיפור הסלולר, בעיניי, הוא אחד האירועים הכי משמעותיים בישראל בעשור האחרון. פתאום כל המדינה רואה מה קורה במצב של תחרות פתוחה. החשבון המשפחתי ירד מ-700 שקל בממוצע ל-150-200 שקל, כלומר חיסכון של 500 שקל בנטו. מישהו איבד פה כסף? המדינה איבדה? רק כמה בעלי אינטרסים. מדינה חכמה היתה מסתכלת לאחור לראות מי היו שרי התקשורת הקודמים ולבדוק למה זה לא קרה לפני 10 שנים".

המטרה הבאה, הוא אומר, הם הבנקים. "הציבור משלם כיום סכומים עצומים, שהולכים רק לטייקונים שמרוויחים רווחים בלתי פרופורציונליים שמביאים להיעדר תחרות. החלום שלי הוא שיקום פה בנק מקוון אמיתי, כמו המקרה של ING דירקט בארה"ב, שבתקופה שבה הבנקים נתנו ריבית של 2.5% על חסכונות הוא נתן 4%, כי לא היו לו סניפים או פקידים - ושבר את השוק עד ששאר הבנקים הלכו בעקבותיו. הייתי משחרר את הרגולציה כדי שאפשר יהיה להקים בנק אונליין, אבל יש לוביסטים שנאבקים בזה".

עופר וקנין

אף שבנט חיפאי במקור ומתגורר כיום ברעננה, הוא יודע שהציבור הישראלי עשוי לתפוש אותו כמייצגם של המתנחלים. לכן הוא מנסה להעביר את המסר שהאינטרסים של אלה ואלה דומים יותר משנהוג לחשוב. "אני חושב ש-80% מהציבור בישראל מסכימים על 80% מהנושאים. יש עוד 20% של מחלוקות, דברים כמו יהודה ושומרון, אבל כיום גם בדברים שכולנו מסכימים עליהם לא נעשה דבר. אנחנו צריכים לדרוש מנבחרי הציבור שלנו לעמוד בעוז ובנחישות מול גורמי הכוח הריכוזיים שחונקים את המשק".

"פוגעים בעסקים הקטנים"

בנט, נשוי ואב לארבעה, מייחס חלק גדול מהמשנה הכלכלית שלו לעברו כיזם היי-טק. המיליונים שקיבל כתוצאה ממכירת סאיוטה איפשרו לו להתפנות למה שרצה באמת לעשות - פוליטיקה - מבלי לדאוג לפרנסתו.

הוא נולד בחיפה, ואחרי שירות כקצין בסיירת מטכ"ל למד משפטים באוניברסיטה העברית. ב-1999 הקים יחד עם חברים את סאיוטה, שמתמחה בתוכנות ובשירות לאבטחת בנקאות מקוונת. "הקמנו יחד את החברה ב-1999, ארבעה חבר'ה ללא רעיון למוצר. הפיתוח הראשון שלנו היה מוצר לאבטחת כרטיסי אשראי באינטרנט. גייסנו בשלבים 12 מיליון דולר עבור פיתוח המוצר הזה, והוא נכשל לגמרי. הגענו למצב שבו היתה לנו חברה עם 70-80 עובדים, מנכ"ל אמריקאי שהבאנו, ומוצר שנכשל".

לרוע מזלה של החברה, גם בועת הדוט.קום פקעה זמן קצר לפני כן והותירה אותם ללא אשראי זול. "חיינו בדירת סטודנטים, וזחלנו על הגחון בשביל להציל את החברה. נאלצנו לקצץ בשני שלישים. חייתי שם ארבע שנים, שבהן לא ידעתי אם אגמור את החודש. זה לא היה פשוט, אבל גירדנו את רמת ההישרדות במשך שנתיים, וכל הזמן יזמנו עוד יוזמות. רובן נכשלו, אבל בסוף זה הצליח".

כשהם מתקשים לשרוד ומתקיימים מהיד לפה, התבקשו בנט ושותפיו לעשות משהו יוצא דופן: לגייס מיליון דולר תוך כמה ימים. "נגמר לנו הכסף. היה לנו קצה חוט - משקיעים שאמרו שאם נצליח לגייס מיליון דולר, הם יביאו לנו 2.5 מיליון דולר. הצלחנו לגייס 800 אלף ואחד השותפים גייס מסבתו את ה-200 אלף הנותרים. מהנקודה ההיא כבר לא דאגנו לחברה, כבר לא דאגנו למוצר, רק רצינו להחזיר לסבתא שלו את הכסף. בסוף הצלחנו. המוצר שפיתחנו והרים אותנו לאוויר הוא מוצר שאתה כנראה חווה מבלי לדעת: מערכת נגד הונאות בבנקאות באינטרנט, שמבררת אם אתה באמת מבצע את העסקות שאתה עושה באינטרנט, ולא איזה ולדימיר מלטוויה שמעביר כספים לקוריאה הצפונית. 70% מהפעולות הבנקאיות באינטרנט בארה"ב, במערב אירופה ובקנדה עוברות כיום דרך התוכנה שלנו.

"החברה כמעט התרסקה מפני שדחינו את העימות עם המציאות הלא פשוטה. עברנו הרבה גלגולים לא פשוטים עד שהצלחנו, אבל בסוף הצלחנו. והסבתא? בסוף היא קיבלה סכום גדול פי שלושה ממה שהיא השקיעה בחברה".

בדצמבר 2005 מכרו בנט ושותפיו את סאיוטה - אז חברה עם 140 עובדים - לחברת RSA האמריקאית תמורת 145 מיליון דולר. הוא אומר כי בעיניו יש ברכה הן במכירה של חברות צעירות והן בבעלות לזמן ארוך. "מאז שסאיוטה נרכשה, היא גדלה מ-120 עובדים ל-400. המנהלים של סאיוטה נחשפים כיום לשיטות ניהול מתקדמים, מתחככים בחברת האם בארה"ב, פותחים את הראש. מתוך הממשק הזה צמחו לדעתי חמש-שש חברות.

"אקזיטים הם לא דבר רע. אני מסכים שיש יתרון גדול בשימור חברות לטווח ארוך, אבל הסיבה לקיומם של אקזיטים היא מערך אינטרסים של היזמים, שבשלב שבו אפשר לעשות אקזיט אומרים 'אנחנו רוצים לממש'. כדי שהחברות האלה יהיו בנות קיימא, קרנות ההון צריכות להציע ליזמים לעשות אקזיט חלקי, למכור למשקיעים 30% מהחברה שלו. היזם יוכל למשוך החוצה חצי מיליון-מיליון דולר, והוא רגוע. הוא יכול לרוץ מרתון ארוך יותר".

זמן לא רב לאחר האקזיט, פרצה מלחמת לבנון השנייה וגרמה לבנט להבין מה הוא רוצה לעשות בהמשך חייו. "טיול השחרור שלי מהחברה היה בגזרה המערבית בלבנון". אחרי המלחמה נכנס לחיים הפוליטיים, כראש הלשכה של נתניהו. "האמנתי שחיוני לעתיד המדינה שנתניהו יהיה ראש הממשלה, אז המשכתי את המילואים שלי אצלו".

לאחר שעזב את לשכת נתניהו חזר בנט לתקופה קצרה למגזר הפרטי, כמנכ"ל חברת התוכנה סולוטו. לאחר כמה חודשים עזב גם את התפקיד הזה משום שהתקשה להתנער מהשד הפוליטי, ופנה לשמש כמנכ"ל מועצת יש"ע, תפקיד שמילא עד ינואר 2012. ב-2010 הקים את תנועת הימין "ישראל שלי", יחד עם איילת שקד. לאחר ניסיון קצר ימים להקים מפלגה בשם "ישראלים", הודיע על הצטרפות למפלגת הבית היהודי ועל כוונתו לרוץ לראשות הסיעה.

בנט טוען כי המדינה עושה כל שביכולתה כדי להקשות על בעלי העסקים הקטנים בישראל, שהם לדבריו עמוד השדרה של הכלכלה. "המגזר הציבורי לא מייצר הכנסות, הוא צורך. לכן המדינה צריכה לתת למגזר הפרטי את כל התנאים להמריא.

מוטי קמחי

"לעסקים הקטנים, המהווים את עמוד השדרה של הכלכלה ואת רוב מקומות העבודה, נורא קשה היום. הכל נופל עליהם. אין להם לובי, אין להם ועדים חזקים. הם תמיד משתרכים מאחור. הספק עם מוסר התשלומים הגרוע ביותר במדינה הוא המדינה. אתה יודע איך זה כשאתה ספק קטן שבקושי שורד, והמדינה מעכבת את העברת הכסף ב-200 יום?"

"הדתיים יצטרפו למחאה"

לכאורה, מתבקש שבנט יצטרף למחאה החברתית. באוגוסט הקודם הוא אף הגיע למאהל המחאה המרכזי בשדרות רוטשילד בתל אביב ונפגש עם מנהיגי מאהל הסטודנטים. "זה המאבק של כולם", הוא אמר, "600 אלף הישראלים שגרים מעבר לקו הירוק הם ישראלים כמו כל הישראלים, משלמים מסים וחיים תחת אותה מצוקה". אז למה הוא והציבור הדתי-לאומי לא נוטלים חלק פעיל במאבק?

"היו כמה דברים שמנעו מהציונות הדתית להיכנס למחאה. התפישה הכללית של הציבור הזה היא נתינה. קשה להם להגיד 'מגיע לי' או 'אני דורש'. אני תומך במחאה שדורשת תיקון, אבל אחד המסרים שיצאו הוא 'רוצים מהפכה'. אני לא חושב שמדינת ישראל זקוקה למהפכה. אני חושב שהיא זקוקה לתיקון יסודי מאוד, בעיקר בכל מה שנוגע לנחישות הפוליטית בהתמודדות עם מוקדי כוח. אם זה הכיוון, תמצא אותי על כל במה ובכל מקום. אבל במקום זה, היתה תחושה לא בלתי מבוססת שחלק מגורמי המחאה נצבעו בצבע פוליטי ורק רצו להיכנס במתנחלים ובחרדים. הרי לא סביר שתלך למחות כחלק מהתארגנות שנועדה לתקוף אותך. עם זאת, בסופו של דבר רב המחבר על המפריד. המחאה חילחלה לציונות הדתית. אם הנושא המרכזי שלה יהיה תיקון, הציבור הדתי-לאומי יצטרף. אני יושב בדיונים עם ראשי המחאה, והשיח פופוליסטי ורדוד. אני לא מתחבר לזה. 'צריך, צריך, צריך'. תגידו לי מאיפה תביאו את המימון לזה. אני מזדהה הזדהות מוחלטת עם חלק מהמסרים של ראשי המחאה, כמו החלק שמדבר על ערבות הדדית, סיוע לחלשים והורדת יוקר המחיה. יש לי בעיה שחלק מראשי המחאה אמרו 'צריך לדבר על זה שכסף הולך להתנחלויות'. אני לא מוכן להתחבר לזה.

"המדינה חייבת לקיים רשת ביטחון בסיסית לאלה שלא יכולים להחזיק את עצמם, אבל השיח החברתי מתמקד יותר מדי באיך לטפל בהם, במקום להתמקד במניעה, כדי שאנשים כלל לא יגיעו למצב כזה. התוכנית החברתית הטובה ביותר היא יצירת מקומות עבודה: לתת פרנסה לאדם שיקיים את עצמו ולא יזדקק לך. זו כלכלה חופשית. מי שרוצה צדק חברתי, חובה עליו להגיד מאיפה יבוא הכסף. אם נעלה את המע"מ ואת מס ההכנסה, מי ישלם את המחיר? העסקים הקטנים. המדינה צריכה להשיק תוכנית מרוכזת להקלה על עסקים קטנים".

עם זאת, מודה בנט, "ישראל איבדה בעשורים האחרונים במידה רבה את התפישה שכל ישראל ערבים זה לזה. אני לא מסכים שהמדינה אחראית להכל. המדינה צריכה להתמקד במניעת הצורך בה ובצמצום כמות האנשים שנהפכים לתלויים בה, אבל המצב המושלם הוא גם וגם: גם מדינה, גם אחריות אישית. אי אפשר להתייחס אליה כמו בייביסיטר. אנחנו זקוקים לערבות הדדית, שכונתית וקהילתית, בנוסף למדינה".

בינתיים, מעדיף בנט להשיג את מנת הצדק החברתי שלו באפיקים אחרים. "הנושא המרכזי שצריך לטפל בו ולא מטופל כיום הוא הריכוזיות. רבים מהטייקונים לא חבים דין וחשבון לציבור, אף שהם נמצאים במינוף עצום ושולטים באמצעות החברות שלהם על כספי הציבור. זה כשל שוק". עם זאת, הוא לא תומך ב"מס טייקונים" ובהעלאת מסים על העשירים. "קורה פה דבר הזוי: הפער בין המשכורות של המנכ"לים לבין התוצאות שהם מציגים הוא בלתי נסבל, וזה אומר שיש כשל שוק. אבל אני לא בטוח שהדרך הנכונה לפתור אותו היא להתערב בחקיקה. הפתרון הוא להעביר כוח לציבור. הציבור יקיא בסופו של דבר באופן בריא מצבים אנומליים, שבהם מנכ"ל מתוגמל בצורה בלתי הגיונית למרות ביצועים כושלים.

"אני לא סוציאליסט. אני לא חושב שאפשר או שצריך לחתור לשוויון בתוצאות או בהכנסות. צריך לחתור לשוויון בהזדמנויות ולניידות חברתית. צריך לדאוג ששני נערים בני 18 שיוצאים לדרך באותו זמן ממקומות שונים ייצאו עם ארגז כלים שווה, פחות או יותר, והדרך לעשות זאת היא באמצעות חינוך. לפני חצי שנה יצאו נתוני ההערכה הארצית של הבחינות הפסיכומטריות, והראו מתאם מלא בין הרמה הסוציו-אקונומית של הבית שבו גדלת לבין הציון הפסיכומטרי שלך. במלים אחרות, מידת ההצלחה שלך תלויה במקום שבו נולדת. לעולם לא נגיע לשוויון הזדמנויות מוחלט, אבל המדינה צריכה וחייבת להפוך עולמות כדי לצמצם את הפערים.

"הדרך לעשות זאת היא באמצעות מערכת החינוך הפורמלית וגם הלא פורמלית. חודשי הקיץ הם מפותחי הפערים הגדולים בישראל. ילד שגר ברעננה נוסע לסאמר סקול בלונדון, וילד באופקים ששני ההורים שלו עובדים - נמצא ברחוב.

"במערכת החינוך שמים דגש על שני היבטים: ערכים ומצוינות. מבחינה ערכית, אני מאמין שחייבים לחזק משמעותית את החינוך היהודי והציוני בבתי הספר. מבחינה הישגית, צריך להבין שהפקטור החשוב ביותר, זה שמנבא הצלחה של תלמיד יותר מהכל, הוא איכות המורה. מספר המכללות להוראה שמכשירות מורים גדול מדי. אם הביקוש נמוך וההיצע גדול, כל אחד פחות או יותר יכול להתקבל להוראה. מה קורה כשאנשים איכותיים מגיעים לסביבה שהיא לא משהו? הטובים נוטשים. צריך לצמצם את מספר המכללות להוראה לשלוש-ארבע, וכך לצמצם את מספר הסטודנטים להוראה. אם אתה צריך 100 מורים, ייצר 120 מקומות. בכסף שיישאר לך תן מלגות לטובי המורים, תהפוך את זה למקצוע יוקרתי, כמו סיירת.

"אנחנו זקוקים גם לאוטונומיה ניהולית גדולה לאין ערוך, ובעניין הזה יש להיאבק בוועדים ובארגונים. כיום לוקח שלוש שנים לפלוט מהמערכת מורה גרוע שגורם נזק ל-35 ילדים. צריך לתת חופש פעולה למנהלים, וליצור שקיפות בכל מה שנוגע לתוצאות של בתי ספר, במיוחד התוצאות היחסיות - מאיפה הם באו ולאן הגיעו. כמו כן, צריך ליצור אפשרות לניוד: שהורים יוכלו לבחור בבתי ספר טובים יותר".

ומה עם שכר המורים? אותו לא צריך להעלות?

"השכר צריך להיות גבוה מספיק כדי לאפשר למי שחדור בשליחות ללמד בלי לבייש את עצמו. המשכורת למורים מתחילים נראית זוועה, ואז היא גדלה בהדרגה בהתאם למידת הוותק. במקומות הטובים - קנדה, פינלנד - השכר ההתחלתי גבוה, ואז הוא עולה במתינות.

"השינויים האלה דורשים נחישות פוליטית. במונחי הוצאה פר תלמיד אנחנו לא נמצאים במקום נמוך ביחס לעולם, אבל בציונים אנחנו בתחתית. הכסף נמצא שם, השאלה היא מה עושים בו".

"הזניחו את הערבים שנים"

כשבנט מתאר את קבצות הלחץ החזקות בישראל, הוא שוכח שתיים חשובות במיוחד: המתנחלים והחרדים. בתקציב 2011-2012, הוקצו 2 מיליארד שקל להתנחלויות באופן ישיר, בנוסף למיליארדים נוספים שלפי הערכות הוחבאו בסעיפי התקציב. במונחי השקעה ממשלתית לתושב, הרשויות המקומיות מעבר לקו הירוק מקבלות הרבה יותר מיישובים רבים בתוך הקו הירוק. החרדים, שלא משרתים בצבא ולא משתתפים במעגל העבודה, לא שותפים לנטל המסים ומהווים מעמסה תקציבית. אבל בנט מסרב בתוקף להתבטא נגד שני המגזרים האלה.

אתה מדבר על ריכוזיות ועל יוקר המחיה. רבים טוענים כי ההתנחלויות והתקצוב לחרדים הן שתיים מהבעיות הגדולות של המדינה, מבחינה תקציבית. בנוגע לאלה אתה מתבטא פחות.

"כל כלכלן הגון יגיד שהבעיה היא בריכוזיות, בוועדים הגדולים ובחניקת השוק החופשי. נורא קל להיכנס בחרדים, ואני עושה כבר 20 שנה את חודש המילואים שלי, אז גם לי קל. אבל הם לא הבעיה. הבעיה היא שהבנקים גובים מאתנו עמלות שגבוהות במאות אחוזים ממה שצריך, כי זה נוגע בכל אחד ואחד מאתנו. הבעיה היא שלפני כמה חודשים שילמתי 800 שקל בחודש וכיום אני משלם 89 שקלים על אותו שירות, שכולנו משלמים על מוצרים מיובאים מחירים הרבה יותר גבוהים, ושהמדינה עושה הכל כדי להקשות על עסקים קטנים.

"השיח שמתקיים בחודשים האחרונים סביב ועדת פלסנר וחוק טל הוא שיח פופוליסטי מוטעה. אני קורא לזה 'הפופוליזם הלפידי'. יש שתי בעיות עם החברה החרדית: האחת היא שרוב החרדים לא משרתים בצבא. השנייה היא ששיעור ניכר מהחרדים לא שותפים למעגל התעסוקה. עיקר השיח נע כיום סביב הבעיה הראשונה, וזאת ללא ספק הבעיה הקטנה יותר. בשנים האחרונות משכנו את הכל לבעיית השירות הצבאי, וירינו לעצמנו ברגל.

"בעיית התעסוקה גדולה הרבה יותר מסוגיית השירות הצבאי. הרבה יותר חשוב לשלב את החרדים במעגל העבודה מאשר בצבא, וזאת אמירה שלא תזכה אותי בהרבה אהדה, אבל אני אומר את זה דווקא בתור מ"פ במילואים. כדי שחרדי ישתחרר מהצבא הוא צריך לא להיות חלק ממעגל העבודה במשך שנים רבות מדי. הוא משתחרר בגיל 24, כבר יש לו שלושה ילדים - לך תעשה הכשרה מקצועית, לך תלמד אנגלית, לך תלמד מחשבים. אם לא היינו הופכים את עצמנו לבני ערובה של סוגיית השירות הצבאי, היינו יכולים לגרום לחדרים להצטרף בהמוניהם למעגל העבודה, ובעוד דור היינו רואים הרבה יותר מהם נכנסים למעגל השירות".

המגזר החרדי הוא לא היחיד שבעייתי. גם המגזר הערבי לא שותף מספיק במעגל העבודה. שם הדרך לשילוב לא עוברת בצבא.

"המדינה הזניחה את האוכלוסיה הערבית במשך דורות. לכן כל מי שמנופף עכשיו בגיוס לכל החרדים ולכל הערבים מנהל שיח ביזיוני. מה זה הפופוליזם הזה? עכשיו נגייס את כל הערבים? גם המגזר הערבי נדפק מהשיטה הקיימת. הם פה, הם אזרחים שווים במדינת ישראל, שעושה שתי שגיאות משמעותיות: אחת, היא לא מאפשרת להם שילוב כלכלי ראוי; ושתיים, היא לא אוכפת את החוק בערים הערביות ובכפרים, שתושביהם סובלים ממאפיות שגובות מהם דמי חסות. אנשים שרוצים להקים עסק כורעים תחת נטל התשלומים למאפיה, אבל המדינה אומרת: 'זאת בעיה של הערבים, אנחנו לא ניכנס לשם'.

"אני משוחח רבות עם אזרחים ערבים. רובם הגדול רוצים לחיות במדינה הזאת. הם לא יגידו את זה בקול רם כי ישחטו אותם, ולכן המדינה חייבת ללכת לקראתם ולאכוף את החוק. אני אופטימי בנושא הזה, כי הוא פתיר. הסיבה לכך שראש הממשלה לא טיפל בזה עד היום היא כי יש הרבה יותר רווח פוליטי בלרדת על ערבים".

מפתיע לשמוע מנציג של הימין על הצורך בשילוב ערבים בכלכלה ובחברה.

"גם ביהודה ושומרון המצב הכלכלי הולך ומשתפר. עסקים רבים נפתחים, ויש ניצנים של דו קיום. אני לא רוצה לצייר את זה כאידיליה, כי אין אידיליה. אם הם היו יכולים ללחוץ על כפתור שניעלם הם היו עושים את זה, ולהפך. אבל התחילה לחלחל ההבנה, גם אצל היהודים וגם אצל הערבים, שכולם נשארים. וזה דבר מבורך. זה קורה לכאורה במקומות הכי קשים: בחברון, בלב חברון, נוצר דו קיום לא רע בכלל, עוקף ממשלות. השייח' בחברון אמר לי: 'תשמע, לעולם לא נחתום על הסכם שלום אתכם, כי לפי הדת שלי אני לא יכול לוותר על אדמת קודש, אבל הבנתי שאתם לא הולכים ואנחנו לא הולכים, בואו נסתדר'. הסניפים של רמי לוי שפרושים בגוש עציון ובמישור אדומים מפוצצים בלקוחות פלסטינאים ובלקוחות יהודים. הם לא שרים קומבאיה, אבל הם חיים יחד ומסתדרים. וזה מה שחשוב בעיניי.

"מרוב עיסוק בסכסוך הישראלי פלסטיני, שהפך אותנו לבני ערובה שלו, שכחנו שאפשר לתקן את מדינת ישראל. אבל אני אופטימי: אני חורש את הארץ ורואה כמה אנשים הם טובים, כמה הם רוצים לעסוק ביזמות חברתית, בתרומה חברתית. אני משוכנע שעוד 10 שנים יהיה פה הרבה יותר טוב, אם רק נשחרר את הכבלים הפוליטיים הצרים שכובלים אותנו. עזבו את אנאפוליס ואוסלו וביילין וכל האחרים שחיים בסרטים: בואו נפתור את הבעיות של האנשים האמיתיים". 

נפתלי בנט

מתמודד על ראשות מפלגת הבית היהודי גיל: 40 מצב משפחתי: נשוי + 4 מגורים: רעננה השכלה: תואר ראשון במשפטים מהאוניבסיטה העברית תפקידים קודמים: מייסד חברת ההיי-טק סאיוטה, ראש לשכתו של בנימין נתניהו, מנכ"ל חברת התוכנה סולוטו, מנכ"ל מועצת יש"ע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#