זוכה פרס הנובל לכלכלה: "השלכות המשברים הפיננסיים נמשכות זמן רב - אבל קרו דברים גרועים יותר" - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
לא נורא

זוכה פרס הנובל לכלכלה: "השלכות המשברים הפיננסיים נמשכות זמן רב - אבל קרו דברים גרועים יותר"

קנת' ארו, מהכלכלנים החשובים של המאה ה-20, הזוכה הצעיר ביותר בפרס נובל לכלכלה ואחד מחלוצי הכלכלה שאנו מכירים כיום, מסרב להתרגש ■ בגיל 91, הוא מסתכל על מה שקורה בעולם ללא פאניקה

20תגובות

"אני חושב שזאת פשוט האישיות שלי". במלים אלה מנסה קנת' ארו, חתן פרס נובל ואחד מהכלכלנים החשובים של 100 השנים האחרונות, להסביר את שוויון הנפש שלו לנוכח מצבה הלא פשוט של הכלכלה האמריקאית והעולמית. בתקופה שבה חבריו, עמיתיו ובני טיפוחיו מתחרים ביניהם מי יצליח להשמיע יותר נבואות זעם ויפזר יותר תחזיות עגומות לעתיד, ארו שומר על קור רוח. "אני אנטי-רטוריקן", הוא מוסיף כשהוא נדרש להבדלים בינו לבין כמה מתלמידיו המפורסמים.

חמש שנים לאחר תחילתו של משבר המשכנתאות שהוביל למשבר הפיננסי העולמי, ארו מסרב להתרגש יתר על המידה מהעובדה שהעולם עדיין לא התאושש. משבר חובות באירופה? חששות ממיתון חוזר? האטה בסין? ארו, 91, מסרב להראות סימנים של התרגשות. "באופן היסטורי, משברים פיננסיים גדולים נמשכים זמן רב - או ליתר דיוק, ההשלכות שלהם נשארות זמן רב. זה לא חסר תקדים, וזה לא הדבר הכי גרוע שאי פעם קרה".

בלומברג

אולי גילו המתקדם של ארו יכול להסביר את קור הרוח שלו נוכח ההתפתחויות הכלכליות העולמיות. הוא משמש כיום כפרופסור אמריטוס באוניברסיטת סטנפורד, שבה לימד במשך שנים ארוכות לפני שפרש, אך הוא ידוע יותר כאקדמאי כלכלי מבריק, וכאיש הצעיר ביותר שזכה בפרס נובל לכלכלה - שאותו קיבל ב-1972, כשהיה בן 51. אפילו בגילו המתקדם הוא עדיין נמרץ, חיוני וחד מחשבה, גם אם מעט שברירי למראה.

זה לא שארו אינו מודאג מהבעיות שמולן ניצבת כיום הכלכלה העולמית, הוא אומר, אלא שהוא פשוט רואה דברים בקנה מידה גדול יותר מזה שבו אחרים רואים את המציאות. רמת אי השוויון הגוברת בארה"ב מדאיגה אותו - אבל יותר מכך, הוא מודאג מכך שלאיש, במיוחד לעניים, זה לא מפריע. "זה פשוט לא עניין בארה"ב, וזה מאוד מפתיע אותי, שלא לומר מתמיה. אפילו בתוך העשירון העליון, אפילו בתוך ה-5% העליונים של האוכלוסיה, הפערים גדלו באופן משמעותי.

"הפעילים של Occupy Wall Street קיבלו הרבה תשומת לב, אבל הם היו דילטנטים. אנשים מצביעים נגד העלאות מסים לעשירים, וזה לא משהו שנולד עכשיו - אנשים מצביעים כך כבר 30-40 שנה. כשאובמה רוצה להעלות מסים לעשירים, מיד אנשים נזעקים וצועקים 'מלחמת מעמדות', בעוד שהם צריכים לומר 'כן, זו מלחמת מעמדות, ואני בצד של רוב הציבור'. אבל בכל זאת אין לזה שום תהודה פוליטית. כנראה שאי שוויון הוא לא משהו שחשוב מספיק לעניים, וזה מתמיה. אני לא מבין למה הם לא קמים ודורשים צדק חברתי. גם בישראל, מצבכם לפי מדד ג'יני נוראי - ועדיין. נו, כנראה שאם אנשים לא מתקוממים נגד זה - זו לא בעיה".

לדברי ארו, הוא מוטרד יותר ממה שהוא מתאר "שינוי פוליטי שחל בשלב מסוים בארה"ב, שנים רבות לפני המשבר הפיננסי, נגד פעולות ממשלתיות. זו מין פילוסופיה של 'אל תיגעו בכלכלה'. לא ברור לי מאיפה זה בא, כי גם רייגן הוציא כספים כדי לתמרץ את הכלכלה אחרי המשבר של 1981. בשפל הגדול נתן הממשל הפדרלי כסף למדינות כדי שיוכלו לשמר את השירותים החברתיים שלהן - והיום זה לא קורה. רוב העלייה באבטלה בארה"ב נבעה מפיטורים במגזר הציבורי, ובגלל המדיניות הזאת אנחנו לא מקבלים את ההתאוששות שאנחנו צריכים".

האקלים האנטי-ממשלתי בארה"ב הוא שהוביל גם למחסור ברגולציה שהוביל למשבר הפיננסי העולמי, אומר ארו, והבעיה הזאת עוד לא נפתרה. "אפילו במסגרת הרפורמה הפיננסית של אובמה, רפורמת דוד-פרנק, לא מוטל פיקוח על שוק ה-CDS (חוזי ביטוח נגד חדלות פירעון). למה בדיוק שלא נפקח על זה? אין סיבה".

אבל שורשיו של המשבר הפיננסי, הוא אומר, נטועים עמוק הרבה יותר. "הקריסה של קרן הגידור LTCM ב-1998 - שתוך כמה ימים הפסידה 45% מהונה בשל משבר הרובל ברוסיה - היתה צריכה לשמש כתמרור אזהרה, אך לצערי המשבר הזה נפתר כל כך בקלות. למה חילצו את LTCM? הרי עסקים פושטים רגל כל הזמן. הסיבה היתה הבנקים שהלוו ל-LTCM כסף. העובדה שחילצו את LTCM הצביעה על כך שהיה בנק - לפחות בנק אחד - שהלווה כל כך הרבה כסף לחברה הזאת שקיומו היה מוטל בסכנה. למה שבנק יכניס את עצמו לפוזיציה כזאת? כי הם בעצמם לא היו יכולים לדמיין את ההשלכות. כיום יש לנו הוכחות אמפיריות שאי אפשר להפריכן לגבי מה שקורה כשאין רגולציה על מוצרים פיננסיים".

זיכרונות מהשפל הגדול

ארו נולד בניו יורק ב-1921 להורים ממוצא יהודי-רומני. בשמונה השנים הראשונות של חייו היתה משפחתו אמידה למדי, עד שאביו הפסיד את כל כספו בשפל הגדול. בעשר השנים הבאות סבלה המשפחה מעוני מחפיר. הוריו של ארו לא הפסיקו, עם זאת, להשקיע בהשכלתו. "הסיבה שאני פה היא כי ההורים שלי הקריבו הרבה למען החינוך שלי", הוא אומר. הוא נאלץ ללכת למכללה העירונית, משום שבאותם הימים הלימודים בה היו בחינם. זיכרונותיו מההתבגרות בשפל הגדול הותירו בו רושם עז והפכו אותו לשאפתני. בנוסף, הם חיזקו את אהבתו למתמטיקה ולכלכלה.

"אני זוכר היטב את השפל הגדול. הייתי בן 8 כשהוא התחיל, והוא נמשך זמן רב. אנשים שוכחים שעוד לפני מדיניות הניו דיל, הממשלה תימרצה את הכלכלה. במדינת ניו יורק בנו בריכות שחייה, שיקמו חופים, סללו כבישים - ועשו כך בכל רחבי ארה"ב. הלכתי לקולג' עירוני שהיה בחינם, אך כיום, במדינת קליפורניה שבה אני גר, שכר הלימוד לתושבי המדינה הוא 12 אלף דולר. היקף ההוצאה על סטודנטים הוא חצי ממה שהיה לפני 15 שנה".

לימודיו במכללה העירונית היו ההתחלה של קריירה אקדמית מבריקה - שנעצרה לכמה שנים כשארו שירת כמטאורולוג במלחמת העולם השנייה - שלקחה אותו לאוניברסיטת קולומביה, לאוניברסיטת סטנפורד, שם היה לאחד ממייסדיה של הכלכלה הניאו-קלאסית המודרנית, לאוניברסיטת הרווארד וממנה חזרה לסטנפורד, שבה לימד עד שפרש לפנסיה ב-1991. בקריירה ארוכת השנים שלו הוביל ארו חידושים ותיאוריות שתרמו רבות להבנת הכלכלה ומדעי החברה. הוא ידוע בעיקר בשל תרומתו לתיאוריית הבחירה החברתית המהווה חלק מתורת המשחקים, וכן ליצירתה של כלכלת הרווחה ולמגוון תיאוריות הנוגעות להתנהגות אנושית בשווקים כלכליים. הוא גם הקדיש חלק נכבד מהקריירה שלו לחקר הכלכלה של ביטוח הבריאות, ומחקר שפירסם בנושא ב-1963 נחשב עד היום לחלוצי בתחום. ארו הוא נצר למשפחה של כלכלנים: אחותו היא הכלכלנית אניטה סאמרס ואחיינו הוא לארי סאמרס, שר האוצר לשעבר של ארה"ב.

ב-1989 ייסד ארו את בית הספר לכלכלה במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, שמתקיים אחת לשנה, נמשך שבועיים וכולל שיעורים והרצאות ממיטב המוחות בעולם מתחום הכלכלה מהאוניברסיטאות המובילות בעולם. הוא עמד בראשו מיום הקמתו עד 2007.

אחת מתרומותיו הבולטות של ארו, שעליה זכה ב-1972 בפרס הנובל לצד ג'ון היקס, היא משפט האי-אפשרות, הבוחן את מהותה של הדמוקרטיה וקובע כי לא קיימת שיטת בחירות דמוקרטית שאינה מפרה את אחד התנאים לקיומה. עד היום מחזיק ארו בתואר האדם הצעיר ביותר שזכה בפרס נובל לכלכלה. במשך השנים הוא גם לימד דורות שלמים של כלכלנים מבריקים: לא פחות מחמישה מתלמידיו, בהם אריק מסקין ומייקל ספנס, זכו בפרס נובל לכלכלה בעצמם. תלמיד אחר שלו היה מיכאל ברונו, נגיד בנק ישראל לשעבר שגיבש את התוכנית לייצוב המשק ב-1985.

מאחר שהוא חב לא מעט מהצלחתו בחיים למערכת ההשכלה הגבוהה החינמית בארה"ב שלפני מלחמת העולם השנייה, לא מפתיע לשמוע שארו מגדיר את עצמו כיום ככלכלן קיינסיאני, התומך בתמריצים, ברגולציה ובהתערבות ממשלתית בכלכלה. מערכת החינוך שהוא נהנה ממנה בצעירותו, הוא אומר בעצב, כבר לא קיימת יותר. "שיעור האמריקאים שהולכים לקולג' לא גדל יותר. הוא נשאר קבוע, מה שאומר שמספר האנשים שהולכים לקולג' ונכשלים עולה. פעם הובלנו בשיעור ההשכלה הגבוהה באופן משמעותי, אך כעת אירופה מדביקה את הפער".

ארו טוען שאין דרך אחרת לעודד צמיחה ולהפחית אבטלה למעט הוצאות ממשלתיות. "אין הצדקה לכך שאנחנו לא מובילים מדיניות קיינסיאנית ברגע זה. אני לא מאלה שתומכים בתמריצים כל הזמן - אבל עכשיו זה בדיוק הרגע להיות קיינסיאני. וזה תקף לא רק לארה"ב, אלא גם לבריטניה וליוון. רבים טוענים שצריך להעניש את היוונים על מה שהם עשו, אבל הם נענשו כבר. עכשיו הזמן לשקם ולהשתקם.

"ברגע שעסקים לא מרוויחים, האבטלה עולה ואנשים פסימים, הם לא משקיעים. כך, אף שמחנק האשראי בארה"ב - כלומר אי היכולת ללוות - נעלם, הבנקים עדיין יותר מודעים לסיכונים ולא מוכנים להלוות בתנאים שבהם הלוו בעבר. מצד שני הלווים לא רוצים ללוות, כי הם חשים שהתנאים מתהדקים. יש לכך אפקט שלילי על הכלכלה. אנחנו צריכים תמריצים כספיים - ועכשיו".

ועדיין, כשהוא רואה כלכלנים שטיפח או העריך - כמו ג'וזף שטיגליץ או פול קרוגמן - מפיצים נבואות זעם על הכלכלה העולמית חדשות לבקרים, ניכר בארו שהוא חש לא נוח. "שטיגליץ הוא כלכלן מבריק, אחד המבריקים שבהם, אקדמאי יוצא דופן, אבל הסגנון בספריו שונה מאוד מהסגנון האקדמי שלו, שאני מאוד מעריץ. הוא קצת מגזים לדעתי. זה לא שאין מה לעשות כאן ועכשיו, בטווח הקצר. המצב רע בהחלט.

"אנחנו זקוקים ליותר תמריצים כספיים, ליותר רגולציה, צריך לעשות משהו בנוגע לאי שוויון - אף על פי שזה נושא שהוא כל כך מת, מבחינה פוליטית, שאני לא רואה את זה קורה. צריך פתרון לבעיית ביטוח הבריאות, שהיא בעיניי אחת מהבעיות הכי משמעותיות כיום בארה"ב. יש הרבה דברים שצריך לעשות בטווח הקצר ואני תומך בלעשות את רובם. חשוב מאוד לפעול עכשיו ולא לצפות שדברים יפתרו את עצמם - דברים נפתרים כתוצאה מעבודה קשה והרבה לחימה. אבל אני גם רואה דברים בפרספקטיבה רחבה יותר. נגיד את זה ככה: לא משנה מה אנשים אומרים וכמה אנשים מנבאים שהעולם ישתנה, בעוד 30 שנה הוא לא יהיה כל כך שונה מהיום. זה לא אומר שאין דברים לעשות כאן ועכשיו, אבל כדאי להביא זאת בחשבון". 

קנת' ארו

כלכלן אמריקאי זוכה פרס נובל גיל: 91 מצב משפחתי: נשוי + 2 מגורים: קליפורניה השכלה: תואר ראשון מהאוניברסיטה העירונית של ניו יורק, תואר שני במתמטיקה ודוקטורט בכלכלה מאוניברסיטת קולומביה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#