לאחר 14 שנים: גמלאיות קופת חולים שהופלו יפוצו במיליוני שקלים - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאחר 14 שנים: גמלאיות קופת חולים שהופלו יפוצו במיליוני שקלים

הנשים שפרשו גילו כי הן הופלו לרעה לעומת הפורשים הגברים בעוד שהנשים הפסיקו לקבל את התנאים המשופרים לפרישה מוקדמת בהגיען לגיל 60, הגברים זכו לקבל את התנאים הללו במשך חמש שנים נוספות, עד גיל 65

תגובות

אחד המאבקים הארוכים בתולדות משפט העבודה הישראלי הגיע לסיומו: בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב קיבל את מרבית הטענות של 60 עובדות בקופת חולים כללית שיצאו לגמלאות ולפיהן הן הופלו לרעה לעומת תנאי הפרישה שניתנו לגברים.

השופטת הדס יהלום קבעה, בתום הליכים משפטיים שנמשכו כמעט 14 שנים, כי קופת חולים כללית תפצה את הגמלאיות בסכומים של מאות אלפי שקלים לכל אחת מהן, כאשר כמה מהן יקבלו פיצוי העולה על מיליון שקלים. במהלך המאבק המשפטי הארוך נפטרה אחת הנשים שהגישו את התביעה, רחל בן זקן.

במהלך שנות ה-90 קיימה קופת חולים כללית תוכנית פרישה מוקדמת לעובדיה, בעיצומו של מהלך להתייעלות ולצמצום גירעונותיה. במסגרת התוכנית פרשו מעבודתן בקופה 800 עובדות, רובן אחריות, ו-350 גברים. הסכם הפרישה מרצון היה כרוך בחתימה על חוזה אישי בין הנהלת הקופה לבין כל עובד ועובדת בנפרד, כאשר לפורשים הובטחו תנאי פרישה משופרים לעומת המקובל.

ואולם הנשים שפרשו גילו כי הן הופלו לרעה לעומת הפורשים הגברים. בעוד שהנשים הפסיקו לקבל את התנאים המשופרים לפרישה מוקדמת בהגיען לגיל 60, הגברים זכו לקבל את התנאים הללו במשך חמש שנים נוספות, עד גיל 65. התנאים המועדפים כללו פנסיה תקציבית על חשבון קופת חולים וכן המשך הפרשת כספים עבור הפורשים לקרן הפנסיה ולקרן ההשתלמות.

בתחילת 1999 הגישו שתיים מהפורשות, איתנה ניב ונעמי אורטל, תביעה לבית הדין לעבודה נגד קופת חולים כללית, בה טענו כי לאחר שפרשו הן גילו שהסכם הפרישה עליו החתימה אותן הקופה מפלה אותן לרעה לעומת הפורשים הגברים. אלא שבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב וביה"ד הארצי דחו את תביעתן של הנשים וקבעו כי למרות שמדובר באפליה, האי שהעובדה שהנשים חתמו מרצונן על הסכמי הפרישה, "מרפאת" את הפגם.

כנגד פסקי דין אלה הגישו השתיים עתירה לבג"ץ באמצעות עו"ד אשר סלע ממשרד אריאל שמר וב-2001 בג"ץ קיבל את עתירתן. בפסק הדין שנודע בשם "בג"צ איתנה ניב", והפך להיות אחת ההלכות החשובות בנושא שוויון זכויות האשה בעבודה, קיבל בג"צ את עמדת העותרות וקבע שהן הופלו לרעה באופן חמור. השופט (בדימוס), מיכאל חשין, קבע שלא ניתן לראות בחתימתן על הסכמי הפרישה "הסכמה" המבטלת את האפלייה. "קופת חולים כללית היפלתה את הנשים לרעה רק מחמת היותן נשים, כאשר העניקה להן זכויות פרישה מופחתות באופן ניכר לעומת הזכויות שהוענקו לגברים שפרשו באותו מעמד, ותק בעבודה וגיל", פסק השופט חשין והורה לבטל את כל הסעיפים המפלים.

אריאל שליט

בג"ץ היפנה את הנשים לביה"ד האיזורי לעבודה בתל אביב כדי שיקבע את גובה הפיצוי שהן יקבלו בשל אפלייתן. השופטת יהלום מתחה ביקורת על הכללית בשל התנהגות חריגה ביותר מצידה, שגרמה להתמשכות ההליכים המשפטיים לבירור זכויותיהן של התובעות. לאחר שהסתייעה באקטואר אייל בוכבינדר, השופטת קבעה שכל אחת מהנשים תקבל בין 53,444 שקל ועד 1.5 מליון שקל, בהתאם לדרגה ולוותק במהלך שנות עבודתן. קופת חולים גם חוייבה בהוצאות משפט בסך אלפי שקלים לכל אחת מהתובעות. את קופת חולים יצגה עו"ד גלית גולן.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#