הסטארט-אפ הסודי שרוצה לשנות את החינוך בעולם - עולמי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הסטארט-אפ הסודי שרוצה לשנות את החינוך בעולם

במבנה אפור בדרום תל אביב פועלת חברת הסטארט-אפ עת הדעת, שמפתחת מערכת האמורה לשנות את שיטת הלימוד בכיתות. שמואל מיתר משקיע במערכת עשרות מיליוני דולרים - ומתכוון להעניק אותה בחינם לבתי הספר בישראל

תגובות

סביר להניח כי גם מורה עם עיניים בגב לא היה חושד כי במבנה שברחוב הפלך 7 בדרום תל אביב, בין מוסכים, מזללות מעושנות ובתי מלאכה, עמלים מאות אנשים על שינוי שיטת החינוך בעולם. ואולם כשנכנסים למבנה הגדול, שאין עליו כל שלט או סימן מזהה, מגלים 300 עובדים נמרצים הגוהרים מעל מחשביהם בחלל פתוח גדול. ברוכים הבאים לחברת הסטארט-אפ עת הדעת - ובאנגלית Time To Know - שמטרתה היא לשנות באופן יסודי את מערכת החינוך בעולם, ואם אפשר גם לעשות מזה כסף.

החברה, שמקפידה לשמור את פעילותה בחשאי, מפתחת מערכת ללימוד בכיתות. בכיתות שבהן מותקנת המערכת יושבים כל התלמידים ליד מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת, אך גם למורה חלק חשוב בשיעור: הוא מדבר עם התלמידים, מנהל אתם דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית.

המערכת מנתחת את ביצועי התלמידים ומציגה בפני המורה בזמן אמת תמונת המצב בכיתה, כך שהוא יודע מי זקוק יותר לעזרתו. בעתיד, מקווים בחברה, גם שיעורי הבית יבוצעו באמצעות המערכת. המערכת הטכנולוגית של עת הדעת פועלת כיום באופן ניסיוני בכמה בתי ספר יסודיים בישראל ובארה"ב, ובקרוב יתחילו בתי ספר נוספים להשתמש במערכת.

]


מלבד פעילותה המדויקת, החברה מסתירה סוד גדול נוסף: זהותם של המשקיעים שעומדים מאחוריה. עת הדעת נוסדה לפני חמש שנים, אך עדיין אין לה הכנסות. עם זאת, החברה ממשיכה לפעול ולהעסיק את מאות עובדיה ללא עזרתן של קרנות הון סיכון. למרות ניסיונות ההסתרה של החברה הצליח TheMarker לחשוף את זהותו של המשקיע הסודי: שמואל מיתר, יד ימינו של המיליארדר מוריס קאהן ואחיו של צבי מיתר. השלושה הקימו יחדיו את קבוצת עורק, שבבעלותה היו חברות כמו אמדוקס, ערוצי זהב, קווי זהב ודפי זהב. בעשור האחרון מכרו שלושת השותפים את רוב העסקים שהיו בבעלותם תמורת סכום כולל של כ-2 מיליארד דולר במזומן. לפי הערכות, לשמואל מיתר הון של מאות מיליוני דולרים (עוד על עסקיו של מיתר - ראו מסגרת).

מיתר שומר בקנאות על פרטיותו, אך פועל למען מטרות חברתיות שונות. הוא החלים מסרטן הערמונית, ולכן תורם לא מעט כסף לטיפול במחלה. הוא מאמין גדול במזון אורגני, ולכן הקים סביב ביתו שבמושב בני ציון משק אורגני שמתוצרתו נהנים גם חבריו.

כעת מנסה מיתר לעורר שינוי גם בתחום החינוך. מאחורי הההשקעה בעת הדעת אין רק חשיבה עסקית: הוא מתכוון לממן את החברה עד שהמערכת שהיא מפתחת תושלם, ואז להציע אותה בחינם למערכת החינוך בישראל. העלות עד עתה היא עשרות מיליונים רבים של דולרים, כשהפיתוח של המערכת עוד רחוק מלהיות מושלם: המטרה היא להציע תוכנית לימודים מושלמת בעברית, אנגלית וערבית לכיתות א'-י"ב, אך עד עתה פותחו רק תוכניות לימודים לכיתות ד'-ו' במתימטיקה, אנגלית, עברית ומדעים.

1.5 מיליארד לקוחות פוטנציאליים

בראש עת הדעת עומד המנכ"ל ד"ר יוסי בן-דב, איש היי-טק ותיק. מה לאיש מחשבים ולפדגוגיה? "לפני כשנה נולדו לי נכדות תאומות. חשבתי שזה בדיוק הזמן להתחיל בתהליך פרישה", מספר בן-דב. "חזרתי לנהל קורס בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, ואז יצא לי להיפגש עם בעל החזון של עת הדעת - וזה ממש הדליק אותי. הוא דיבר על חזון אמיתי, על מהפכה, ובתחום שאליו ההיי-טק כמעט לא פונה. מדובר בשינוי האופן שבו ילדים לומדים בבית הספר באמצעות הטכנולוגיה".

עוד דמות דומיננטית בעת הדעת היא דובי וייס, הפדגוג הראשי של החברה. כמו אנשי היי-טק רבים, גם וייס הוא בוגר חמ"ן תלפיות ששירת ביחידת ההאזנות 8200. "מאז ומתמיד דבק בי חיידק ההוראה", הוא מספר. "לאחר השירות הצבאי נסעתי לארה"ב ועשיתי תואר שני בפיתוח סביבות למידה משולבות מולטימדיה. כשחזרתי לישראל עבדתי כמורה למתימטיקה ולספרות בגימנסיה רחביה שבירושלים במשך 12 שנה.

"בהמשך השלמתי דוקטורט בחינוך מתימטי במכון מנדל למנהיגות חינוכית, ולאחר מכן פיתחתי תוכנית ללימוד מתימטיקה ואפילו גייסתי בעבורה כסף מעיריות. באחת הפעמים נפגשתי עם אותו בעל חזון שמממן את החברה (שמואל מיתר - ג"ג). הוא תמך בתוכנית שפיתחתי, אבל ביקש ממני לחשוב בגדול. הוא טען שכל העולם החינוכי מקולקל והיה לו רעיון ראשוני איך לעשות את זה - בעזרת הטכנולוגיה. הוא שלח את בן-דב ואותי לחפש פתרון הוליסטי שמשנה את הלמידה, כדי שנתרגם אותו לטכנולוגיה. ביקרנו בעשרות בתי ספר ונחשפנו לפרויקטים שונים בעולם, אבל לא מצאנו בשום מקום מודל מתאים".

בתחילת דרכה פעלה עת הדעת בפרויקט פילנתרופי. אין זה מקרה כי רק חברות היי-טק מעטות מפתחות טכנולוגיה לתחום החינוך. רוב מערכות החינוך הן ציבוריות, ולכן מאמצות באטיות טכנולוגיות חדשות. השמרנות של מערכות אלה והחשש של מורים רבים ממחשבים תורמים גם הם לשילובן האטי של טכנולוגיות בבתי ספר. לאור זאת, יש סיכוי לא רע כי השקעה בחברת היי-טק העוסקת בחינוך תרד לטמיון - וגם אם תיצור רווחים, יהיה זה רק לאחר זמן רב.

למרות הכוונות לתרום לחברה בלי לבקש דבר בתמורה, בחלוף הזמן גילו בעת הדעת כי אפילו בעבור משקיע עם כיסים עמוקים מדובר בפרויקט עצום - והחברה היתה חייבת למצוא מקורות הכנסה. "המטרה המקורית שלנו היתה לפתח 48 שנות תוכן לימודי ממוחשב - ארבעה מקצועות בכל אחת מכיתות א'-י"ב", מספר בן-דב. "הערכנו שכל שנת תוכן תעלה חצי מיליון דולר, כך שנזדקק ל-25 מיליון דולר בסך הכל. הערכנו שנצטרך השקעה נוספת של 20-25 מיליון דולר בפיתוח התוכנה. המשקיע שלנו אמר שזו המתנה שלו לחינוך בישראל: 50 מיליון דולר ליצירת המהפכה.

"כיום, חמש שנים אחרי שעת הדעת נוסדה, הושקעו בה עשרות מיליוני דולרים, אבל יש לנו רק תשע שנות תוכן. המשקיע אמר לנו שאם זה המצב, אז עסק כולו צריך לעלות כ-300 מיליון דולר - ובשביל זה צריך להביא עוד כסף".

בחברה החליטו כי בישראל ימשיכו להציע את המערכת בחינם, אך במקביל ישווקו אותה בחו"ל בתשלום. כיום היא כבר נמצאת בניסוי בשמונה כיתות ד' בשני בתי ספר בטקסס. אחד מבתי הספר קיבל את המערכת בחינם והשני בתשלום. במיזם שותפה חברת התקשורת האמריקאית AT&T.

מה אמורה להיות העלות של המערכת בחו"ל?

בן-דב: "הערכה שלנו שכל ילד בחו"ל יצטרך לשלם עליה כ-600 דולר בשנה - כולל הכל: חומרה, רשת אלחוטית, הדרכת המורים, התוכנה עצמה והתכנים. מה זה 600 דולר לשנה לתלמיד כדי שזה יקרה? כיום הורים מוציאים סכומים כאלה על מכשיר סלולר לילדים שלהם. חוץ מזה, כחלק מתוכנית התמריצים הקצה נשיא ארה"ב ברק אובמה כ-100 מיליארד דולר לתחום החינוך. חלק גדול מהכסף מוקדש לבניית בתי ספר ושיפור תשתיות. 5 מיליארד דולר מוקצים לרפורמות בתחום החדשנות בכיתה. אז יש כסף.

"הבעיה היא לא כסף, אלא שעד עתה לא היה פתרון. הוציאו לא מעט כסף אבל אף שיטה לא נתנה תוצאות טובות. לא חסרים חומרי לימוד באינטרנט. אבל צריך לתת למורים את החומר מראש ולשחרר אותם מהכנת החומרים. בשביל זה יצרנו את המערכת".

מה התוכנית העסקית שלכם?

"בבתי הספר בארה"ב יש כיום 54 מיליון תלמידים. אנחנו זקוקים ל-1% מתוכם כדי להיות מאוזנים כלכלית, כלומר למכור את המערכת שלנו לחצי מיליון תלמידים. זה לא בשמים, וזה רק בארה"ב. אחד היתרונות של המערכת שפיתחנו הוא שאפשר לתרגם אותה לשפות שונות. אנחנו מאמינים שבתוך שלוש-ארבע שנים נהיה מאוזנים. נתחיל לפעול במדינות דוברות אנגלית ולאחר מכן במדינות נוספות".

אתם זקוקים לסיוע מהמדינה?

"אנחנו לא רוצים שקל ממדינת ישראל. זאת המתנה שלנו למערכת החינוך כאן. אבל אנחנו רוצים שהממשלה ואנשי עסקים יסייעו לרשויות המקומיות לרכוש את המחשבים. שידאגו לתרומות בעניין הזה. ואם שר החינוך גדעון סער יכול לתת כתף בעניין הזה - מה טוב".

בעלי תפקידים או קובעי מדיניות בישראל כבר ראו את המערכת?

"ראו אותה המנכ"ל הפורש של משרד האוצר ירום אריאב, בכירי משרד החינוך, שרת החינוך הקודמת פרופ' יולי תמיר ונגיד בנק ישראל סטנלי פישר. כולם הביעו הערכה. השלטון אמנם התחלף באחרונה, אבל האנשים המקצועיים נשארו. אנחנו שומעים על קיצוצים במערכת החינוך, אבל מאמינים שהמדינה תבחר לסייע או להשקיע ברכישת מחשבים ורשתות לבתי ספר שיהיו מעוניינים במערכת".

וייס: "אנחנו יכולים להמשיך את הפיתוח, אבל אם רוצים להאיץ את זה אז צריך תמיכה מהמדינה".

למה שלא תגייסו כסף מקרנות הון סיכון?

בן-דב: "מהניסיון שלי עם קרנות, סוג כזה של חברה לא מתאים להן. פיתוח מערכת טכנולוגית לעולם החינוך נמשך זמן רב. מאותה סיבה מעט מאוד קרנות משקיעות בתרופות - הן מודעות לכך שפיתוח תרופה חדשה עולה 600-800 מיליון דולר ונמשך עשר שנים. קרנות הון סיכון עובדות עם לוח זמנים קצר יותר".

מודל חינוכי בן 200

וייס אינו חושב כי זה מוזר שפרויקט חינוכי כה בסיסי מפותח על ידי חברה מסחרית ולא על ידי המדינה. "רק שחקן פרטי יכול לפתח מערכת שכזו", הוא אומר. "אני מאמין שאם יהיו תוצאות טובות אז המדינה תתגייס ותתמוך בפרויקט, אבל המדינה לא בנויה להיכנס לסוג כזה של ניסוי. יש כאן שילוב של חדשנות, תעוזה ונכונות להשקיע. זה לא מאפיין מדינה.

"בכלל, סיפורה של מערכת החינוך בישראל ובעולם הוא סיפור של כלכלה. החינוך הגיב לאורך ההיסטוריה לצרכים כלכליים. כשהגיעה המהפכה התעשייתית לפני 200 שנה נוצר צורך בפועלים ממושמעים. בשלב מאוחר יותר רצו השלטונות להכשיר אזרחים להיות חיילים צייתנים. הרעיון היה פשוט: מורה אחד נותן הוראות לכיתה שלמה של תלמידים. מודל הלמידה הזה נחל הצלחה.

"כיום, לאחר 200 שנה, החברה, הכלכלה, התרבות, הצרכים והיעדים של הילדים השתנו - אבל המודל לא השתנה. גם כיום יש מורה אחד שמלמד כיתה של כ-30 תלמידים. השיטה היא של מתן הוראות, ויש בה שלוש בעיות עיקריות. ראשית, קשה ליצור כך למידה משמעותית אצל כל תלמידי הכיתה, כי הבדלי הרמה ביניהם משמעותיים. שנית, התלמידים שנכנסים לכיתה עוברים במעין מכונת זמן: הם צמודים למכשיר הסלולר שלהם, שולחים SMS - והמורה עומד עם הגיר מול הלוח. התלמידים מחפשים את השלט כדי להעביר ערוץ, ואין ערוץ.

"בנוסף, קשה מאוד להעריך כיום תלמידים. איזה כלים יש למורה? בוחן פעם בשבועיים, במקרה הטוב. כולם היו רוצים לשנות את זה וליצור למידה שבה התלמיד פעיל ולא מקבל הוראות. הבעיה היא שקשה למדינות לעבור ממודל הרצאה פרונטלית למודל אחר - והתוצאה היא שאצל הילדים מתפתח ניכור. הם משננים את החומר, שוכחים אותו מהר - ושונאים את בית הספר. התלמידים לא נדרשים להציג הבנה וחשיבה, וכתוצאה מכך לא לומדים".

אתם מדברים על שינוי החינוך בעולם באמצעות טכנולוגיה, אבל גם כיום משולבת טכנולוגיה במערכת הלימודים.

"לא מעט תוכניות משלבות מחשבים, אך באופן חלקי. מה שקורה בפועל הוא שיש מעבדת מחשבים שנמצאת מחוץ לכיתה והילדים הולכים אליה לשעתיים-שלוש בשבוע. בשיטה שאנחנו מציעים התלמידים מחזיקים במחשב כל הזמן לאורך כל השיעורים. המחשב יודע לזהות את קצב הלימוד של התלמיד, אבל זה טוב רק לסוגים מסוימים של למידה, בעיקר למידה בסיסית.

"מחקרים בארה"ב הראו שלומדות לא עושות עבודה טובה בלימוד קונצפטים, למשל שברים או לוח כפל, או בהסברה איך לזהות רעיון עיקרי בפסקה או ליצור טיעון. בשיטה שלנו, מי שמוביל את הלמידה הוא המורה. אנחנו נותנים למורה כלים, כפי שגם רופאים או ארכיטקטים נעזרים בטכנולוגיה. הטכנולוגיה היא לא תחליף למורה, אלא כלי שנועד להעצים אותו".

בן-דב: "מורים מפחדים לאבד את השליטה בכיתה - שכל ילד יעשה במחשב מה שהוא רוצה, שהתלמידים ישוטטו באינטרנט. לכן יש צורך במערכת שמצד אחד לא מפחידה את המורים ונוחה לשימוש ומצד שני מאפשרת לשלוט במה עושה כל תלמיד בכיתה. חלק נוסף במערך הוא תכנים דיגיטליים. לא מספיק לקחת ספר לימוד ולעשות לו סריקה, ואז לומר שזהו חומר דיגיטלי. אנחנו רוצים לנצל את המחשב כדי לתת ערך מוסף מירבי לטובת היכולות של הילד. אנחנו גם רוצים שהשימוש במחשב יאפשר עבודה שיתופית בין התלמידים למורה. יתרון נוסף של המערכת שלנו הוא שהמורים יכולים לשנות אותה. כל מורה יכול להוסיף את התכנים האישיים שלו וללמד אותם באמצעות התוכנה שפיתחנו".

איך מורים, בעיקר הוותיקים, מתמודדים עם המערכת שלכם?

"זה היה אחד האתגרים של עת לדעת. אנחנו עובדים כעת בישראל עם מורים בני 35-40. השקענו המון כדי לעזור להם להתמודד, ועבדנו קשה על ממשק המשתמש. נכון, לא הפכנו את המורים לטייסי F16, אבל הצלחנו לפוגג את הפחדים".

על סמך הניסוי, המערכת שלכם משיגה את יעדיה ומשפרת את הלמידה בכיתות?

וייס: "בינתיים נראה שיש שיפור, אבל צריך לזכור שהמערכת עדיין בשלב הניסוי. אנחנו מקבלים פידבק מהמורים ומתקנים את מה שצריך. באחד מבתי הספר שאלנו את המורים מה הם מעדיפים, שנתקן את הבעיות שהתגלו בחומר הלימודי של כיתה ד' או שנעבוד על הכנת המערכת לכיתות ו'. הם אמרו חד-משמעית שנפתח כמה שיותר מהר את המערכת לכיתה ו'. הם התרגלו לשיטה החדשה. הם לא יכולים לחזור לאחור".


שני אחים, מיליארדר והר של מזומנים

שמואל מיתר משמש במשך שנים יד ימינו של המיליארדר מוריס קאהן. בתחילת שנות ה-80 הוא הקים עם קאהן ועם אחיו, צבי מיתר, את קבוצת עורק. במשך השנים הקימה הקבוצה כמה חברות גדולות, ובהן אמדוקס, דפי זהב, קווי זהב וחברת הכבלים ערוצי זהב.

בעשור האחרון מכרו שלושת השותפים את רוב העסקים שהיו בבעלותם תמורת סכום כולל של כ-2 מיליארד דולר במזומן. לפי הערכות, לשמואל מיתר יש כיום הון של מאות מיליוני דולרים. מסע המימושים התחיל ב-1998, עם הנפקתה של אמדוקס בוול סטריט לפי שווי של 2.75 מיליארד דולר. כשנתיים לאחר ההנפקה מימשה עורק את כל אחזקותיה בחברה, כשהיא גורפת קרוב למיליארד דולר במזומן. את העסק הגדול האחרון שלהם - חברת דפי זהב - מכרו קאהן והאחים מיתר באוקטובר 2004 לקרן מרקסטון תמורת סכום שהוערך ב-500 מיליון שקל. לפני כשנה התראיין צבי מיתר ל-Markerweek. בין השאר סיפר על חלוקת העבודה בינו לבין אחיו וקאהן: "מוריס הוא יזם, ושמואל הוא גאון בניהול", אמר.

מיתר שומר בקנאות על פרטיותו. הוא פעיל בקבוצת ההשקעות אורום של קאהן, המשקיעה בחברות היי-טק - ובהן אטלנטיום, שפועלת בתחום חיטוי המים. בעבר רשמה אורום כמה אקזיטים, בין השאר באטריקה, פונטיק סיסטמס, פאוור דיזיין וכרומטיס.


"הילדים התאהבו במתמטיקה"

מערכת הלמידה בכיתות של עת הדעת כבר פועלת כיום באופן ניסיוני בשני בתי ספר יסודיים בתל אביב - מודיעים שבדרום העיר וישגב שבצפונה. המערכת, שמתאימה בשלב זה רק לכיתות ד'-ה', נמצאת בניסוי דומה גם בשני בתי ספר בטקסס שבארה"ב.

מנכ"ל עת הדעת, יוסי בן-דב, אומר כי בשנת הלימודים הנוכחית יתחילו להשתמש במערכת שמונה בתי ספר יסודיים נוספים - בית ספר שדות בעמק חפר, בית ספר בגין בנתניה ועוד שישה בתי ספר באשדוד. שני בתי הספר הישראליים שמשתתפים בניסוי קיבלו את כל ציוד המחשבים והתקשורת מהחברה, אך בתי הספר שיחלו להשתמש בה השנה יצטרכו לרכוש ציוד על חשבונם. "ראשי מועצות וערים שמעוניינים במערכת צריכים לפנות אלינו, אבל לדאוג שיש תנאים מתאימים להפעלת התוכנית: לרשת את הכיתות, לדאוג למחשבים ולדאוג לאיש תמיכה טכני במשרה מלאה. אנחנו נדאג לכל השאר", אומר בן-דב.

בכיתות שבהן מותקנת המערכת יושבים כל התלמידים ליד מחשבים ניידים, המחוברים למחשב של המורה. לימוד החומר ותרגולו מתבצעים באמצעות המערכת, אך גם למורה חלק חשוב בשיעור: הוא מדבר עם התלמידים, מנהל אתם דיון ומקדיש לכל אחד מהם תשומת לב אישית. שיער טיפוסי מתחיל בהקרנת סרטון וידאו שמציג סיטואציה. לאחר מכן מתחילים התלמידים לתרגל, כל אחד מהם במחשב שלו ובקצב שלו. בעזרת תוכנת הניהול יכול המורה לעקוב אחר התלמידים, לראות מי מתקדם מהר בחומר ומי מפגר - וכך לדעת למי להקדיש יותר זמן. בשיטה זו התלמידים החלשים גם לא מפריעים להתקדמותם של החזקים יותר.

ואולם המחשב הוא רק אחד האמצעים בשיעור. המורה מדבר עם התלמידים ומנהל אתם דיון. כשמסתיים התרגול מבקש המורה מהתלמידים לשלוח אליו את הפתרון, ואז בוחר שני תרגילים של שני ילדים ודן בהם עם הכיתה. לאחר מכן שבים התלמידים לתרגל, כשהם כבר מצוידים בידע נוסף שרכשו בדיון. שושי פריאל מנהלת את בית ספר היסודי מודיעים - אחד משני בתי הספר הישראליים שבהם מתבצע ניסוי במערכת של עת הדעת. לדבריה, המערכת שיפרה באופן ניכר את לימודי המתימטיקה בבית הספר. "הילדים פשוט התאהבו במתימטיקה", היא אומרת.

במערכת משתמשים תלמידי כיתות ד' ועשרה מורים. מודיעים החל להשתתף בניסוי לפני כארבע שנים. בהתחלה נסעו הילדים פעם בשבוע למשרדי עת הדעת, שם למדו באמצעות המערכת מהבוקר עד 15:00. לאחר שנה התקינה החברה בבית הספר ארבע כיתות שבהן מחשבים, לוח חכם ורשת אלחוטית. בכל כיתה לומדים 14-16 שעות בשבוע בעזרת המערכת, בעוד שבכיתות רגילות נהוג ללמוד רק שעתיים בשבוע באמצעות מחשבים.

"מורה לא יכול להשתלט על כיתה הטרוגנית רגילה", אומרת פריאל. "הוא לא יכול לעזור במקביל לתלמיד חלש, בינוני או מצטיין. אם ילד לא קורא בכיתה ד', ולצערנו יש גם כאלה ילדים, אז הוא מפריע לשיעור ולכולם. במערכת של עת לדעת כל תלמיד מקבל הנחיות באוזניות, כך שאפשר לעבוד גם עם כאלה שלא יודעים לקרוא. תלמידים מצטיינים יכולים לעבוד עם חומר שמתאים להם. השיעור נמשך 90 דקות, אבל הילדים לא יוצאים לשירותים ולא רוצים לצאת להפסקה. כיף להם".

מאז שהותקנה במודיעים המערכת של עת הדעת ביקרו בבית הספר אנשי ציבור רבים. פריאל נזכרת בביקורו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. "הוא דיבר עם אחד הילדים ושאל אותו איך תרמה לו המערכת. התלמיד ענה: ?קודם הייתי תלמיד בינוני, לפעמים חלש בלימודים. היום אני חושב שאני גאון'. פישר אמר שלא צריך שהילד הזה יקבל 100. מבחינתו, מספיק שכך הילד חושב ומדבר".

את התוכנית מלווה מכון סאלד, שמעריך את רמתם של התלמידים בכל שנה. לדברי פריאל, מאז ששולבה המערכת בבית הספר עלה ממוצע הציונים של התלמידים והוא עומד כיום על 70, "אבל אנחנו רוצים להגיע לממוצע 80-90". היא מוסיפה כי המערכת מוכיחה את עצמה בעיקר באנגלית.

ומה אומרים המורים?

"שאלו את אחת המורות בבית הספר מה תעשה אם ייפסק שיתוף הפעולה עם עת הדעת והמערכת תוצא ממודיעים. היא ענתה שזה כמו שיגידו לה לנסוע לירושלים עם עגלה וסוס. אי אפשר לחזור לאחור".



עוד בנושא:

עוזר הרמטכ"ל יצא למלחמת חורמה בפאוור פוינט
מנכ"ל ג'ון ברייס: "נשדרג את הענף כולו במגזר הערבי"
שוק ההיי-טק זקוק להנדסאים - הסטודנטים מעדיפים תואר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#