כשבדיסקט היה חור: ההיסטוריה המקומית של יבמ - הייטק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כשבדיסקט היה חור: ההיסטוריה המקומית של יבמ

לפני 60 שנה לא שמעו על אקזיט, ארוחה עסקית או הון סיכון. יום העבודה הסתיים ב־17:00, לעובדים לא היתה מכונית ובצהריים הסתפקו בכריך מהבית. תערוכה חדשה מציגה את ההיסטוריה של חברת ההיי-טק הראשונה בישראל

תגובות

דוד פמיליאנט, 80, ויואל ורוד, 84, הם מותיקי ההיי־טק הישראלי - שניהם היו מעובדיה הראשונים של יבמ ישראל, עוד לפני שמישהו בכלל שיער שיקראו לתחום הצעיר הזה היי־טק. ורוד, שהיה חבר קיבוץ כפר הנשיא, הגיע ליבמ באמצעות מודעה. זה היה ב-1951, כשעזב את הקיבוץ ועבר לעבוד כנהג ביפו. פמיליאנט הגיע לחברה בדרך דומה. "עבדתי באניות. ב-1952 עזבתי את הים ועברתי בחינות ללימוד הנדסת ספנות בטכניון. ראיתי מודעה בעיתון שמחפשים אנשים עם ידע במכניקה ובחשמל שהם דוברי אנגלית. הגשתי מועמדות לתפקיד ועברתי קורס שלימד אותי איך לתקן ולטפל במכונות של כרטיסי ניקוב".

שניהם כלל לא ידעו מהי יבמ. ורוד אומר כי ריאיין אותו מהנדס צרפתי, מפני שלא היו אז מהנדסי היי־טק בישראל. הליך הקבלה לעבודה היה קצת שונה מהצפוי - בלי מבחנים, בדיקה גרפולוגית או ראיונות שמאפיינים את ההליך כיום. "הוא דיבר בצרפתית ואני לא הבנתי מלה", נזכר ורוד. "בסוף הוא הביט בי, אחרי שהוא ראה שאני לא מבין דבר, וביקש ממני את היד. נתתי לו אותה ואז הוא התחיל ללטף אותי. לאחר כמה שנים, כשכבר יכולתי לדבר אתו באנגלית, שאלתי אותו למה הוא קיבל אותי לעבודה בזמנו ואיך זה היה קשור לליטוף של היד שלי. הוא ענה שהוא לא ידע איך לראיין אותי, ולכן הדרך היחידה שבה הכריע אם אני מתאים לתיקון ולתפעול מכונות היתה לבחון אם יש לי ידי פועל".

ורוד ופמיליאנט היו עובדי ההיי־טק הראשונים של ישראל. המלה היי־טק אולי אינה המדויקת ביותר, ויהיה נכון יותר לקרוא לתחום עיבוד נתונים. הם שימשו כטכנאים וכמתפעלים של מכונות שהיו אצל לקוחות יבמ ישראל - בחברת החשמל, בתנובה או במחלקת התשלומים של צה"ל. ורוד מספק דוגמה המסבירה במה התאפיינה עבודתם אז: "קראו לי למכון ויצמן לטפל באחת ממכונות הניקוב. החוקר שם אמר שהוא מכניס 800 כרטיסים ומקבל חישוב שגוי לאחר 40 דקות. צריך לעבור על כל כרטיסי הניקוב ולהבין איפה טעית. בדקתי את המכונה והבחנתי שאחד המונים רועד. ביקשתי לעצור את המכונה, והחלפתי את המונה. לאחר 40 דקות החישוב נהפך לנכון". כיום מגיעים עובדי היי־טק למשרדים בשעות מאוחרות באופן יחסי, ונשארים לעבוד עד שעה מאוחרת. איך נראו חייו של עובד היי־טק בשנות ה-50? פמיליאנט מספר: "הייתי קם בשבע. בשמונה הגעתי לעבודה באוטובוס. לא היתה לי מכונית, הן החלו להגיע לישראל רק ב-1956. לרוב פניתי ישירות ללקוח, שדיווח על בעיה במכונה. הייתי עובר על התקלות של היום הקודם ומנסה לתקן מה שאפשר. בצהריים אכלתי כריך מהבית. לאחר מכן הייתי מטלפן ללקוחות אחרים שנתנו להם שירות. לרוב עבדנו באופן רשמי עד חמש אחר הצהריים, אבל היו ימים שבהם עבדנו עד שתיים בלילה אם לא מצאנו את התקלה".
ורוד אומר כי הרגיש שהטכנולוגיה משתנה לו בין הידיים כשהחליפו את מכונות הניקוב במכונות עם שפופרות רדיו. "לאחר מכן, כשנכנס המחשב מדגם 1401, שוב הכל השתנה", הוא מספר.

גם אז, מספר ורוד, ההיי־טק היה תחום שהבטיח לעובדים תנאים טובים. "הייתי מקבל כריכים טובים. על ארוחות במסעדה לא חשבו. הזמן היה יקר ולא רצו שנבזבז אותו שלא בטיפול במכונות", הוא נזכר. המשכורות שקיבלו היו 80 לירות בממוצע בחודש - מהגבוהות במשק בתקופה ההיא. ורוד אומר שקודם לכן קיבל 35 לירות כשעבד כנהג, בעת שהמשכורת הממוצעת בשוק היתה 40 לירות. לאחר הקורס שעבר ביבמ, קפצה המשכורת ל-110 לירות. היו גם צ'ופרים: אמנם עבדו אז שישה ימים בשבוע, אבל עובדי יבמ זכו למשכורת חודש 13.
האם המונח אקזיט היה מוכר באותם ימים? ורוד אומר שהוא לא יודע מה זה. פמיליאנט דווקא מכיר. "גם אז היו כאלו שחשבו לעשות עסקים ולהצליח כיזמים בעולם המחשבים. אנשים שכרו ציוד מיבמ ומכרו שירותים ללקוחות". ורוד מספר שבאותם ימים ניסה לבצע רכש גומלין - אבל התרבות העסקית בישראל היתה בעייתית ובקושי התקיימה. "חיפשתי מתג חשמלי, וכמעט לא היה איפה לרכוש. בסוף מצאתי מקום וביקשתי להזמין 1,000 חתיכות. ביקשתי מבעל החנות שיגיש הצעה, בכמה הוא מעוניין למכור. הוא לא הבין אותי. במקום אחר ביקשתי לרכוש לוחות עם חוטים. עד שמצאתי מישהו שמייצר חוטים, ביקשתי שייצר אותם לפי מפרט מסוים. הוא לא הבין אותי ואמר: 'מה הבעיה, אני אעשה לך חוט בלי כל ההגדרות איך לעשות את זה'".

פמיליאנט נהנה לראות את תעשיית ההיי־טק והסטארט־אפים השוקקת בישראל כיום. "זה מצוין. לא דימיינתי בזמנו שנגיע לזה, אבל עכשיו כשאני רואה מה קורה, זה יוצא מן הכלל. בכל יום ממציאים משהו חדש".

יבמ ישראל היתה החלוצה

יבמ ישראל היתה חברת ההיי־טק הראשונה בישראל. היא הוקמה לפני 60 שנה ונרשמה כחברה ב-8 ביוני 1950. בימים אלה, לרגל חגיגות ה-60, מציגה החברה תערוכה בבית יבמ ישראל שבפתח תקוה, המספקת הצצה נדירה להיי־טק של פעם. היי־טק בלי מונחים כמו אקזיט, ארוחה עסקית בצהריים, הון סיכון, ניו מדיה ועוד מלות באזז.

יבמ ישראל אמנם נוסדה לפני 60 שנה, אבל היוזמה החלה הרבה לפני כן, כשיהודי בשם ליאו יהודה פלדמן טייל בז'נווה שבשווייץ בשלהי שנות ה-30 של המאה שעברה והמתין לאישור מהבריטים לעלייה לפלסטינה. הוא נתקל בחנות של International Business Machines, ודימיין את הפוטנציאל העסקי. פלדמן פנה ליבמ וביקש להיות נציג החברה בישראל. ביבמ סירבו. "אין לנו כרגע תוכניות להיכנס לשוק בפלסטינה. תודה על התעניינותך", השיב לו ג'יי וו. סקוט, מנכ"ל חטיבת מסחר חו"ל של יבמ, בדצמבר 1940.

ב-14 במאי 1948 הכריז דוד בן גוריון על עצמאות מדינת ישראל. סיום המנדט הבריטי וגלי העלייה הציבו בפני קברניטי המדינה בעיות קשות בארגון ובמינהל. ממשלת ישראל פנתה להנהלת יבמ בבקשה לערוך סקר ולקבוע את מידת ישימותן של מערכות עיבוד נתונים ממוכן בישראל, בעיקר בתחום מרשם האוכלוסין. יבמ נענתה ושיגרה לישראל את אחד ממנהליה, שהגיע ודיווח כי יש במדינה הצעירה כר נרחב לפעילות. כעבור כשנה נפתח משרד החברה בחנות צרה בפסאג' ליד קולנוע "תמר", ברחוב אלנבי 111 בתל אביב. בינואר 1950 הגיע לישראל הנרי פולק, יהודי ניצול שואה ממוצא צ'כי, שהתמנה למנהל הראשון של החברה. פולק גייס את צבי אריאל, העובד השני ביבמ ישראל. אריאל מספר כי באחד הימים הוזמן ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, לבחון ציוד חדש שהותקן בקריה בתל אביב. אריאל ניצב בחלוק לבן ליד המכונות והציג את ביצועיהן. בן גוריון האזין להסברים, ובסופם העיף מבט במכונות ושאל: "כסף אפשר לעשות מזה?"

יבמ ערכה את הקורס הראשון במהלך 1952. הוא התקיים בירושלים ונמשך שישה חודשים. המדריך בקורס היה אוטו ויידלי. ויידלי, ממוצא שווייצי, ביצע בהצלחה רבה הדרכות בטורקיה, ונשלח להרביץ תורה גם בחבר'ה בישראל. באותם ימים שימש כרטיס הניקוב כאמצעי לקלט נתונים, ובמשך יום שלם הסביר ויידלי למשתתפים על חשיבות הדיוק במיקום הנקבים. "ביום הראשון הסתכלנו אלה באלה בתמיהה. מה זה? אנחנו טכנאים. במקום להסביר על הרכבה ותיקון מכשירים, הרצו לנו על חורים ועל נייר", מספר ורוד, ממשתתפי הקורס. ביום השני הגיע תור המכונות. משתתפי הקורס למדו על מכונות ניקוב, על ממיינות ועל מלווחות - שיא השכלול הטכנולוגי באותה עת. החנות באלנבי כבר היתה צרה מלהכיל את תריסר העובדים, ובינואר 1954 עברה החברה למשרדים ברחוב אחוזת בית 6 בתל אביב.

הניקוב נהפך לעסק משגשג

כרטיסי הניקוב היו באותם ימים מקור הכנסות חשוב ליבמ ישראל. הם שימשו כשוברים לתשלום מסים, כתלושי שכר ועוד. ב-1956 החליטה יבמ להקים בישראל מפעל לכרטיסי ניקוב. תחילה פעל המפעל מהקומה השלישית בדרך פתח תקוה 25. בהמשך עבר המפעל לבניין גדול בבת ים. הוא תיפקד עוד כ-20 שנה, עד תום עידן הניקוב. חלפה שנה, ויבמ פתחה את לשכת השירות הראשונה שלה. החברה פנתה ללקוחות והבטיחה מחשבים השווים מיליון לירות, עיבוד נתונים מתומחר לפי שעות או לפי כמות עבודה. עובדי יבמ בלשכת השירות חויבו להתלבש בהתאם לקוד שהכתיבה יבמ העולמית. ביבמ ויתרו לעובדים בישראל על הופעה לעבודה בחליפה, אבל היה עליהם להגיע בכתונת לבנה ובעניבה.

רשימת הציוד ששיווקה יבמ בישראל ב-1960 כוללת מכונות ניקוב, מכונות מיון, מלווחות, שעוני נוכחות ומכונות כתיבה חשמליות. כולם המתינו למחשב שעליו הכריזה אז החברה - יבמ 1401. כשהגיעו לישראל מחשבי 1401 הראשונים, הם הוצגו לציבור בתערוכה בבית ספר שברחוב קפלן בתל אביב. האטרקציה הגדולה היתה מדפסת 1303, בעלת הספק מדהים של 300 שורות בדקה.

ב-1962 הכריזה יבמ על "סלקטריק 72", חידוש מהפכני בשטח מכונות הכתיבה. במקום סט של מקשים ומרכבה נעה, ייצרה יבמ מכונת כתיבה חשמלית עם סט אותיות בצורת כדור גולף, הנע לצדדים ומדפיס. מחירה של מכונת הפלא היה כמה אלפי דולרים. תוך זמן קצר ייצרה יבמ גם מכונה שכתבה עברית, אך שילוב טקסט עברי בלועזי היה בעייתי. דני עולמי, עובד יבמ ישראל, החליט לפתור את הבעיה על ידי פיתוח כדורית דו לשונית. תשע שנות הכנה נדרשו עד שאפשר היה להכריז על לידתה של מכונה זו.

ב-1964 חגגה יבמ העולמית 50 שנות פעילות ופירסמה את ההכרזה הגדולה בתולדותיה, על סדרת מחשבי יבמ 360. "הימור של 5 מיליארד דולר", כתבו במגזין "פורצ'ן". "תוך חצי שנייה מסוגלת המערכת החדישה של יבמ לאתר פרטים מלאים על אדם במרשם התושבים, הכולל 6 מיליון רשומות", התפעל צבי אלגר ב"מעריב" ב-9 באוקטובר 1964. "עידן המחשבים האלקטרוניים מגיע לישראל".

80% מהמחשבים בישראל היו אז של יבמ. לא כל האזרחים עיכלו את מהפכת הטכנולוגיה ואת הפיכתה של ישראל למדינת היי־טק. אזרח ממורמר כתב לחברה: "לכבוד חברת יבמ, לידי המחשב 360. מחשב יקר! אל תהיה כה גא בעצמך! התווית אשר הדפסת אינה נכונה. המען שלנו: דאר נע השרון התיכון. מכתב זה נכתב במחשבה".

בשנות ה-70 פיתחה יבמ משפחת מחשבים חדשה: יבמ 370. המערכות הראשונות הותקנו בטכניון שבחיפה ובמכון ויצמן ברחובות. גם על לקוחות קטנים ובינוניים חשבו בחברה, ובמקביל הודיעה יבמ במסיבת עיתונאים בתל אביב על תחילת השיווק של מחשב יבמ 3 הקטן והחסכוני.

מחשב נייד קליל - רק 24 ק"ג

הבחירות ב-1973 עמדו בצלה של מלחמת יום הכיפורים. בבחירות נעשה שימוש נרחב בקורא אופטי, וספירת קולות החיילים התבצעה בעזרת מחשב. ב-1976 השיקה יבמ את המחשב הנייד הראשון, 5100. הוא שקל 24 ק"ג בלבד ומידותיו היו גדולות בכמה ס"מ ממכונת כתיבה חשמלית.

בתחילת שנות ה-80 נאלצה יבמ להתמודד עם תחרות עזה מצד החברות דיגיטל, דאטה ג'נרל והאניוול. ב-1981 הכריזה יבמ על לידתו של המחשב האישי (IBM personal computer - PC). את מסע הפרסום העולמי למחשב ליוותה דמותו של צ'ארלי צ'פלין. בישראל הוכרז המחשב ב-1983, וגם מחשב אישי נייד קל משקל הושק אז - רק 13.6 ק"ג. הדואר האלקטרוני עשה אף הוא את צעדיו הראשונים. לפני הוטמייל, יאהו וג'ימייל, היתה מערכת תוכנה עברית שפיתחה יבמ, אשר איפשרה לארגונים ולחברות לנהל תכתובת אלקטרונית, רשימות אנשי קשר ויומן פגישות.

תחילת שנות ה-90 היתה קשה ליבמ העולמית, שלא התאימה עצמה לשוק המשתנה. מנכ"ל חדש, לו גרסטנר, הובא כדי להוציאה מהמשבר, ובמודל העסקי החדש הציעה החברה פתרונות כוללים, לא רק חומרה אלא גם תוכנה ושירותים. גם יבמ ישראל הרחיבה את זרוע השירותים שלה ורכשה 51% מהמניות של תדיראן מערכות מידע ב-1996, השנה שבה נכנס מאיר ניסנסון, מנכ"ל החברה, לתפקידו.

ב-2001 עברו משרדי החברה מתל אביב למשכן חדש בפארק אזורים בפתח תקוה, שתוכנן בצורה אדריכלית מיוחדת, מחציתו כדורית. נראה שיבמ העולמית לא מצטערת על החלטתה מתחילת שנות ה-50, להיכנס לישראל, ונראה שהיא ממשיכה להאמין בהייטק המקומי - יבמ רכשה עד כה שבע חברות סטארט־אפ ישראליות.



פעם היו שם רק 25 עובדים

רחלי יעקובי, אוצרת התערוכה לרגל חגיגות ה-60 ליבמ ישראל המוצגת ביבמ עד סוף החודש, אומרת כי יבמ בחרה לקיים את התערוכה שבה מוצגים פריטי ציוד ישנים שעליהם התבססה במשך השנים. "המסע להשגת כל אותם פריטים ישנים, כמו מכונות ניקוב, היה מרתק. נפגשתי עם גמלאי החברה, שמעתי סיפורים וקיבלתי תמונות ישנות. מדהים מה אנשים שמרו לאורך השנים. חלקם שמרו על ציוד ישן במצב טוב מאוד. לכולם היתה פינה חמה בלב ליבמ, אף שרבים מהם עזבו מזמן את יבמ ישראל. לדוגמה, נפגשתי עם צביה כהן, אלמנתו של מנכ"ל יבמ דוד כהן. היא החזיקה בבית ארגזים של תמונות, קטעי עיתונות ועוד. היה פשוט מדהים להיפגש עמה ועם אחרים, ולראות את הקשר שלה לחברה. ללמוד על ההיסטוריה של ההיי־טק ושל יבמ - איך המכונות הראשונות נכנסו ואיך המחשבים הגיעו".

בתערוכה מוצגים ציוד, מכשירים, מסמכים, תמונות, מצגות וסרטי וידאו מ-60 שנות הפעילות של יבמ בישראל, מתחילת פעילותה ב-1949 ורישום החברה בישראל ב-1950 ועד ימינו אלה. בין באי אירוע הפתיחה היו גם כמה ותיקים שעבדו ביבמ בתחילת שנות ה-50, וזוכרים את הימים שבהם הצליחו כל 25 עובדי החברה להצטופף בתצלום קבוצתי אחד. התערוכה תוצג בבית יבמ, בפארק אזורים בפתח תקוה, עד סוף אוקטובר. הכניסה חופשית.

עוד בנושא:

יבמ השיקה שירות דוא"ל לארגונים
יבמ השיקה מוצר בינה עסקית חדש המיועד לחברות בינוניות

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#