"אקזיט הוא לא מדד להצלחת החממות הטכנולוגיות" - הייטק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אקזיט הוא לא מדד להצלחת החממות הטכנולוגיות"

תוכנית החממות הטכנולוגיות של ישראל, שנועדה לטפח יזמים בתחילת דרכם, רשמה כמה סיפורי הצלחה, אך מבול האקזיטים עדיין לא בא. את רינה פרידור, מנהלת התוכנית במשרד התמ"ת, זה לא מדאיג

תגובות

"בכל פעם שמשמיעים ביקורת נגד החממות הטכנולוגיות ושואלים איפה האקזיטים - אני מחייכת", אומרת רינה פרידור, מנהלת תוכנית החממות הטכנולוגיות במשרד התמ"ת.

פרידור כבר רגילה לביקורת על כך שהתוכנית אינה מספקת די אקזיטים. ואולם לדבריה, "מי שמבקר את תוכנית החממות הטכנולוגיות מצפה ממנה לדברים שהיא לא אמורה לספק. פעם אחר פעם אני מופיעה מול קהל שלא מבין שהצלחה נמדדת לא רק באקזיטים. מדינת ישראל לא תמיד מחפשת רק את האקזיט של החברות. אנחנו רוצים שיקומו מפעלים. אקזיט זה מדד טוב לקרנות הון סיכון, אבל לא לבחינת הצלחת חממות טכנולוגיות".

תוכנית החממות הטכנולוגיות, שנולדה כיוזמה של לשכת המדען הראשי במשרד התמ"ת, פועלת מאז 91' ומספקת מסגרות תומכות המאפשרות ליזמים מתחילים, בעלי רעיונות טכנולוגיים חדשניים, לפתח את הרעיון שלהם למוצר ולהקים עסק חדש לצורך מיסחורו. 17 שנה אחרי שיצאה לדרך, רושמת התוכנית לזכותה 352 חברות בוגרות, שמתוכן הצליחו 240 לגייס השקעות (68.2%) ו-230 עדיין פעילות (65.3%).

אפשר להעלות לא מעט תהיות בנוגע לתוכנית החממות הטכנולוגיות ומידת תרומתה לישראל, אך על עובדה אחת קשה להתווכח: נציגים ממדינות בעולם, דוגמת סינגפור ושוודיה, מגיעים לישראל כדי לשמוע על המודל הישראלי. פרידור מציינת כי הטלפונים במשרדי החממות הטכנולוגיות שברחוב המרד בתל אביב שוקקים חיים - לא מעט בזכות משרד החוץ, שמקשר בין משלחות זרות המעוניינות לבקר בחממות הטכנולוגיות וללמוד על הפלא הישראלי.

גם ליזם יש מניות

ככל שהתבססה תוכנית החממות הטכנולוגיות, כך החלו משקיעים פרטיים לגלות בה עניין. ב-2001 הכריז המדען הראשי דאז, כרמל ורניה, על כוונתו להפריט את החממות הטכנולוגיות. וכך, מתוך 24 חממות טכנולוגיות הפועלות כיום ומטפלות בכ-200 מיזמים שונים, 22 הן מופרטות. ההבדל, מסבירה פרידור, הוא שחממות שלא מופרטות אינן מיועדות למטרת רווח, וכל ההכנסות חוזרות לחממה. מנגד, החממות המופרטות נהפכו למרכזי רווח.

מבחינת אקזיטים, מסבירה פרידור, החברות משלמות תמלוגים למדינה בעבור פרויקטים שפעלו תחת חממות לא מופרטות. פרויקטים שפעלו תחת חממות מופרטות אינם חייבים בהחזר תמלוגים - החממה היא זו שאחראית להחזיר את ההלוואה למדינה.

הסיבה העיקרית להקמת תוכנית החממות היתה הרצון לפתור כשל שוק מובנה שהתפתח בתעשיית ההיי-טק: הימנעותם של משקיעים (בעיקר קרנות הון סיכון) מלהשקיע בחברות סיד (Seed) - שנמצאות בשלבים מוקדמים מאוד, כאשר ליזמים יש רק רעיון טכנולוגי ראשוני - בשל הסיכון הרב שבהשקעה בשלב כה מוקדם. סיבה נוספת היתה הרצון לסייע בקליטת המדענים ואנשי הטכנולוגיה שעלו מבריה"מ באותה התקופה.

היזמים בהחלט רואים בחממות הזדמנות יקרה: בכל שנה הם מגישים כ-100 פרויקטים טכנולוגיים לכל חממה, שמתוכם מתקבלים עד כחמישה. בכל שנה מסתיימים שלושה עד חמישה פרויקטים במקביל בכל חממה. החממות המופרטות מנוהלות על ידי הזכיינים, ובחירת הפרויקטים נעשית על ידי נציגים של החממה, של התמ"ת ויועצים מקצועיים. מדובר בפרויקטים מתחומים שונים. על אף שאין העדפה לתחום מסוים, רוב הפרויקטים בחממות הטכנולוגיות (65%) הם מתחום מדעי החיים, עם דגש חזק על מכשור רפואי (40%) וביו-פארמה (20%).

כל פרויקט טכנולוגי שוהה כשנתיים בחממה, ותקציבו בתקופה זו נאמד בין 350 ל-600 אלף דולר (תלוי אם החממה מופרטת ו/או מוגדרת פריפריאלית). שיעור ההלוואה או המענק שהמדינה מעניקה הוא עד 85% מהתקציב המאושר כאשר נכנס הפרויקט לחממה.

היזמים בחממות המופרטות מחזיקים בין 25% ל-65% ממניות החברה - נתון שוודאי יפתיע חלק מהיזמים, שכן אחת הסטיגמות היא ש"החממות הטכנולוגיות שוחטות את היזמים בכל הקשור לאקוויטי (שיעור האחזקה)". החממה, שכאמור נמצאת בבעלות פרטית, מחזיקה בין 30% ל-70% (לא כולל 5% שמיועדים לתפעול החממה). היזם שמגיע לחממה הטכנולוגית אינו צריך למצוא משקיעים: אמנם המדינה אחראית למימון של עד 85% מתקציב הפרויקט, אך מאחר שלזכיינים יש אינטרס ברור שהפרויקטים יצליחו, הם מקצים מימון משלים הגבוה מ-15%.

ההשקעה של המדינה משתלמת

שאלת מיליון הדולר היא אם החממות הטכנולוגיות הן פרויקט מצליח - ובמלים אחרות, האם הן תורמות למשק ולמדינה. סמנכ"ל פיתוח עסקי ומנהל באחת החממות הטכנולוגיות סבור שתוכנית החממות הטכנולוגיות היא פרויקט טוב לכולם: "הוא טוב למדינה, הוא טוב למשקיעים והוא טוב ליזמים. על כל דולר שהמדינה משקיעה מתקבלים שלושה-ארבעה דולרים ממשקיעים פרטיים"

המנהל צודק - נתונים עדכניים מצביעים על כך שסכום ההשקעות הפרטיות בפרויקטים בוגרי חממה הוא כמעט פי ארבעה וחצי מההשקעה הממשלתית המצטברת בתוכנית החממות. בשלוש השנים האחרונות, הסכום המצטבר של השקעות המדינה בתוכנית החממות היה כ-97 מיליון דולר, ואילו סך ההשקעות הפרטיות בסבב ראשון בלבד בפרויקטים הוא כ-232 מיליון דולר. כלומר, בתוך שנתיים מתחילת הפעילות של הפרויקטים בחממות בשנים אלה, על כל דולר שהשקיעה המדינה השיגו הפרויקטים עם יציאתם מהחממה 2.4 דולר בשוק הפרטי.

פרידור מציינת כי מבחינתה, ההצלחה של פרויקט החממות נמדדת בשאלה כמה חברות בוגרות מצליחות לגייס כסף בסבב גיוס הון ראשון. "בשנים האחרונות הגענו למצב שבו 65% מהחברות שמסיימות את תקופת החממה הטכנולוגית עושות זאת בערכי חברה גבוהים יותר ובהיקפים גדולים יותר", היא מציינת בסיפוק.

גם למנהל בחממה יש עוד כמה מסקנות חיוביות לגבי החממות: "מלבד העובדה שישראל מרוויחה, מכיוון שיותר חברות סטארט-אפ מוקמות בתחומה, החממות פורצות דרך בכל הקשור להשקעות בתחומים שהסיכון בהם רב, כמו קלינטק (טכנולוגיות לשיפור איכות הסביבה). אם לא היו חממות טכנולוגיות - לא היה קלינטק בישראל", הוא קובע.

"המתכונת הזאת עובדת"

מרוויחות נוספות מפריחת חברות סטארט-אפ הן קרנות הון סיכון. יש הסבורים שהן עושות לעצמן חיים קלים: נותנות לחממות הטכנולוגיות לסנן בעבורן את הפרויקטים המסוכנים, וכשהכל בשל - הן נכנסות למשחק. בקיצור, הן ממעטות מאוד להשקיע בחברות בשלבים מוקדמים.

"אפשר למתוח ביקורת על קרנות ההון סיכון שלא משקיעות בחברות בשלבים ראשוניים", אומר מנהל בחממה המעדיף להשאר בעילום שם, "אבל קרנות הון סיכון לא יכולות להקים חברות סטארט-אפ. הן לא יכולות להתעסק עם בניית חברות, משום שיש להן את הבעיות שלהן. הן לא בנויות להשקיע בחברות סיד. לעומת זאת, זה בדיוק התפקיד של החממות הטכנולוגיות".

אותו מנהל מוסיף כי 40% מחברות הסיד בישראל מגיעות מהחממות הטכנולוגיות. "זה לא שאין קרנות הון סיכון שמשקיעות בסיד, אבל המודל הנוכחי הוא נכון. זו מתכונת שעובדת. בניגוד לארה"ב, אין כאן ממש אנג'לים (משקיעים פרטיים) ולכן נוצר כשל שוק של השקעות בשלבים מוקדמים. חלק מהחברות שנמכרו או פועלות בשוק לא היו קמות בלי החממות הטכנולוגיות שמשקיעות בהן".

דוגמה טובה לכך היא חברת ורסמד שנמכרה לג'נרל אלקטריק, שלדברי המנהל הוקמה על ידי יזמים ללא ניסיון ביזמות. "גם ההחזר על ההשקעה בחברות חממה טכנולוגיות גדול יותר לעומת ההחזר של חברות שקרנות השקיעו בהן. החברות שקמות בחממות הטכנולוגיות עושות זאת בתקציבים נמוכים", הוא אומר.

התוכנית, אומרים תומכיה, גם יוצרת מקומות עבודה. "אחת הדוגמאות הטובות לכך היא חברת ליטוטק, שמעסיקה כיום לא מעט עולות מבריה"מ בקצרין. יש דוגמאות נוספות. יצרנו מאות מקומות עבודה", אומר מנהל החממה. ועדיין, למרות כל היתרונות החיוביים הגלומים בתוכנית החממות הטכנולוגיות, לא נמסרים דיווחים רבים על אקזיטים שתוכנית החממות מייצרת. יש שיאמרו שזו אחת הבעיות, אחרים דווקא לא.

"את האקזיטים מהחממות הטכנולוגיות נוכל לראות ב-2011, כי לוקח בממוצע לכל חברה כשמונה שנים להבשיל, והחברות שנוצרו מהחממות הטכנולוגיות המופרטות יגיעו לכך רק בעוד כמה שנים", אומר המנהל. "כיום מגיעים אלינו נציגים מרשימת פורצ'ן 500 (רשימת 500 החברות הגדולות של מגזין פורצ'ן) ומתעניינים בחברות שלנו. עוד יהיו אקזיטים לחממות, אבל זה לוקח זמן".

אפשר לגדל היי-טק גם בלי חממות

חברות סטארט-אפ צעירות שמעוניינות לקבל מימון ראשוני יכולות לעשות זאת לאו דווקא באמצעות החממות הטכנולוגיות. אחד הכלים החדשים לכך הוא סטארט-אפ פקטורי - מיזם שהוקם על ידי כרמל ורניה ומציע מימון ראשוני ועזרה ליזמים צעירים מאנשי היי-טק ותיקים המוכנים לשמש כיו"ר במשרה חלקית בחברה. ניתן לפנות גם למשקיעים פרטיים, המכונים אנג'לים. בישראל יש לא מעט אנג'לים וגם קבוצות אנג'לים, בהן אפטר דוקס, סיליקום ונצ'רס, יזראל אנגל'ס או אנג'לס קלאב.

בישראל פועלות כמה קרנות הון סיכון שמשקיעות בשלב פרה-סיד וארלי סטייג' (שלבים מוקדמים מאוד). בין היתר מדובר בג'מיני, סידר, וולדן, ג'נסיס פרטנרס, כרמל ונצ'רס, JVP (באמצעות החממה שלה), גיזה, עופר היי-טק (באמצעות חממת ניות), וורטקס (באמצעות חממת הטכניון) וסטייג' וואן ונצ'רס (באמצעות חממת לאב וואן). אפשרות אחרת היא לפנות למדען הראשי ולהתעניין במענקים השונים שהוא מציע.

החממות המצטיינות של 2007: מיט"ב בקרית שמונה ואיריס ונצ'ורס בשדה בוקר

קשה לקבוע מהי החממה הטכנולוגית הטובה ביותר. גם כשהפנינו את השאלה לרינה פרידור, מנהלת התוכנית של החממות הטכנולוגיות במשרד התמ"ת, היא נמנעה מלהשיב. ואולם, אחד המדדים שבכל זאת מצביעים על איכותן של החממות הטכנולוגיות, הוא החממה שזכתה לתואר החממה המצטיינת של השנה על ידי ועדת החממות.

ב-2007 זכו שתי חממות טכנולוגיות בתואר החממה המצטיינת של השנה. אלו החממות מיט"ב בקרית שמונה ואיריס ונצ'ורס (עם שב) בשדה בוקר. גם ב-2006 זכתה חממת איריס ונצ'ורס משדה בוקר בתואר החממה מצטיינת. ב-2005 זכתה חממת מיט"ב במקום הראשון וחממת ל.נ מחיפה במקום השני.


עוד בנושא - "בתחילה חשבנו שחממה טכנולוגית זה גוף ממשלתי"

רוצים לקבל עידכונים מ-TheMarker IT ישירות למייל? לחצו כאן להרשמה לניוזלטר שלנו

בכל ערב TheMarker IT מגיש לכם את מדור מנה עסקIT הסוקר את העסקות, ההטמעות, החוזים, וההשקות שעשו את היום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#