"הגליל נזנח במשך שנים; אי אפשר להסתפק בחיזוק מדינת גדרה-חדרה" - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

"הגליל נזנח במשך שנים; אי אפשר להסתפק בחיזוק מדינת גדרה-חדרה"

אחרי 30 שנה בצה"ל, עיבל גלעדי הבין שההגנה האמיתית מגיעה מבפנים ■ הוא גייס 48 מיליון שקל להקמת בית ספר לניהול במכללה האקדמית גליל מערבי ומקדם תוכנית שתהפוך את הגליל למנוע צמיחה בתחום התיירות ■ תת-אלוף במיל' שנהפך לאלוף ביזמות חברתית

17תגובות

<<קשה לעמוד מול הלהט של עיבל גלעדי - רק תשאלו את חבריו הבריטים, שתרמו ממש באחרונה 48 מליון שקל להקמת בית ספר לכלכלה וניהול במכללה האקדמית גליל מערבי. מאז שהשתחרר גלעדי מצה"ל, לאחר 28 שנות שירות, ונהיה יו"ר המכללה, עבר ה"חייל המשוחרר" מהפך. בעוד שהקולגות ממלאים כיסיהם באפריקה או מנסים את מזלם בפוליטיקה המקומית, נהפך תת-אלוף גלעדי, ראש החטיבה לתכנון אסטרטגי באגף התכנון בצה"ל, לפעיל חברתי.

"יותר מ-30 שנה אני חי בגליל", הוא מספר. "ויותר מ-30 שנה הייתי יוצא מהבית, נוסע בין ערים וכפרים, ולא רואה מימיני ומשמאלי. במשך שנים הייתי עסוק בביטחון המדינה, עד שלא ראיתי מה קורה כאן. הגעתי למכללה ובבת אחת נחשפתי לעשרות חסמים: לפערים שגדלים והולכים מול המרכז, למחנק האשראי שלא מאפשר לעסקים קטנים במגזר הערבי לצמוח, לעובדה שבשתי האוכלוסיות יש רעב לחינוך גבוה וטוב ולמחסור הקשה בתשתיות - החל מבתי חולים, דרך כבישים ורכבות ועד בתי קולנוע.

"הגליל הוא מנוע צמיחה דרמטי שנזנח במשך שנים, ומי שרואה את עצמו חי בישראל לא יכול להסתפק בחיזוק מדינת גדרה-חדרה". גלעדי, באופטימיות אופיינית, נרתם להסתר החסמים בכל כוחותיו. "30 שנה הגנתי על גבולות המדינה מבחוץ", הוא אומר. "ב-30 השנים הקרובות צריך להגן מבפנים".

ירון קמינסקי

במכללה האקדמית גליל מערבי לומדים היום 4,700 סטודנטים, מחציתם מהמגזר הערבי. 75% מהסטודנטים הם דור ראשון להשכלה, 50% מהם לומדים לתואר אקדמי. המטרה: להנגיש לשני המגזרים יכולות לפיתוח עצמי שיסייעו הן באופן אישי - והן לכלכלה ולחברה.

על אף הכוונות הטובות, המכללה אינה עומדת בראש החץ האקדמי בישראל. גלעדי נחוש לשנות את התמונה. "ישבתי עם הנהלת המכללה ואחד החסמים הקריטיים שזיהינו באזור היה מחסור גדול בכוחות ניהוליים", מספר גלעדי. "אנחנו פועלים בעכו, יש פה ראש עיר נפלא וגם ראשי המחלקות, אבל חלק גדול מההתנהלות, בעיקר בדרגי הביניים, מתנהל באופן אינטואיטיבי. זה נכון גם במוסדות וארגונים אחרים, כולל פה במכללה.

"מהר מאוד הבנו שהאזור, והמדינה, לא זקוקים לעוד בית ספר למינהל עסקים, אבל יש צורך אמיתי בבית ספר לניהול שיתרכז בדרגי הביניים ויתן תוכנית תיאורתית ופרקטית ברמה גבוהה, שאליה יגיעו מרחבי המדינה. אני לא רוצה שייצא מפה מנכ"ל בנק הפועלים הבא", אומר גלעדי, "אני כן רוצה שייצאו מפה כל מנהלי הסניפים".

במשך שנתיים חיכו בגליל מערבי לאישור הוועדה לתכנון ותקצוב לבית הספר החדש (גלעדי: "הוציאה לנו את הנשמה, ובצדק"). במקביל הפעיל גלעדי את קשריו לגיוס ההון הדרוש לבניית בניין חדש. בית הספר יחל לפעול בשנת הלימודים הבאה. "בהנחת אבן הפינה הזלתי דמעה", הוא מספר. "מי שלא בנה משהו חדש מהיסוד - מיזם, חברה, יחידה צבאית, כל דבר - לא מבין עשייה מהי".

מול השמחה עומדים הקשיים. עד לאחרונה התקשו למשל לאייש את עמדת הדקאן, ואף את תקני המרצים. "אני לא אשקר", אומר גלעדי, "קשה למשוך לכאן מרצים מן השורה הראשונה שגרים במרכז. לשמחתי, פרופ' יצחק סמואל מחיפה יעמוד בראש בית הספר, ויגיעו לכאן גם לא מעט מרצים מצוינים מבתי ספר אחרים. בקרוב יחתם גם שיתוף פעולה בינלאומי, כי אנחנו מתעקשים על לימודים שאין להתפשר על רמתם.

"כשרק הגעתי לכאן הפעלתי את קשריי בסטנפורד, שם הייתי עמית מחקר, והם עמדו לפתוח אצלנו תוכנית קיץ. מלחמת שלום הגליל השנייה פרצה והם נבהלו, אבל גם זה עוד יקרה. המון אנשים אומרים לי 'עזוב, מי ירצה להגיע לפה?'. מבחינתי אין אפשרות אחרת. יגיעו, כי מגיע למקום הזה שיגיעו אליו".

היום זו מכללה דו-לאומית שקטה. מה יקרה ביום הנכבה הבא?

"פה לא יחגגו את יום הנכבה, אבל גם לא מתעמרים בסטודנטים ערבים. פה לא לומדים תל אביבים שרואים ערבים בעיקר בטלוויזיה, פה לומדים אנשים שמכירים היטב אחד את השני כל חייהם. לא מדובר באטרקציה".

ואם בכל זאת ירצו?

"זה לא יקרה, כמו שלא מלמדים פה בערבית, על אף שערבית היא שפה רשמית בישראל. המקום היחיד שמדברים פה ערבית הוא בייעוץ אחד על אחד, אם הסטודנט מבקש. אני לא מצפה מסטודנט ערבי שישיר את התקווה, אבל גם לא מפריעים פה בטקס יום הזיכרון. יש כבוד הדדי ואני בטוח שהוא ישמר".

הגליל לא יהיה מעצמת היי-טק

הפעילות במכללה הובילה את גלעדי ליצירת סל שלם של פעילויות סינרגטיות. כך למשל, הוא משמש גם כיו"ר קרן קורת, המלווה החוץ בנקאי הגדול בישראל כיום. "הבנתי שכדי שסטודנט שיוצא עכשיו המכללה ורוצה להקים עסק יוכל להתמודד מול בנק שדורש אין סוף ערבויות, צריך לחזק גורמים חוץ בנקאיים", אומר גלעדי.

בימים אלה הוא מסיים את תפקידו כמנכ"ל קרן פורטלנד, שהוקמה במטרה לסייע לפרויקטים בצד הפלסטיני. גלעדי שילב בקרן גם תקציב מיוחד עבור קורסי יזמות לנשים במגזר הדרוזי. "עשינו את זה בתמיכת הבעלים, ראשי המועצות והשייח'", הוא אומר, "מתוך הבנה שצריך לסייע לנשים לא עובדות, תוך כיבוד עקרונות המסורת והסביבה".

במהלך המפגש שלנו אנחנו נוסעים לירקא, שם פתחה סאוסן, אם לחמישה ומובטלת עד לפני שנה, חנות כלי כתיבה מתחת לבית, שעוזרת לפרנסת המשפחה. גלעדי מתרגש. "הכל חייב לבוא בחבילה אחת - השכלה, נגישות למשאבים ורגישות חברתית. כשעושים את זה נכון, דברים קורים".

"הגליל לא יהיה מעצמת היי-טק", אומר גלעדי. "צריך לרדת מהעניין הזה. אין פה את התשתיות ואת כח העבודה הנדרש. יכולה להיות פה תעשייה מסורתית ענפה אם הממשלה תתמרץ באופן אינטנסיבי יזמים, ואם תשתיות כמו כביש 6 ורכבת יגיעו לכל מקום.

"במקביל, יש לגליל נכס אחד נוסף - תיירות. אני רוצה שהגליל ייהפך בקונצפט למשהו כמו דיסני-לנד - שאנשים יבוא במיוחד אליו לארבעה-חמישה ימים. מי שיירד בנתב"ג ייצא דרך שער גליל, יוכל לעלות על קרון רכבת שייקרא גליל ויידע בדיוק לאיזו תוכנית גלילית הוא נוסע - תהיה אחת בדגש ים ואחת בדגש אתרי טבע, אחת נצרות ואחת אירוח בכפרים אותנטיים, אחת שכולה הליכה ברגל וכולי וכולי. כל תוכנית כזו תיתן מעטפת שלמה, כולל המידע, הלינה ואפשרות להעברת החפצים".

ומי יוציא לפועל תוכנית כזו?

"משרד התיירות מאוד תומך בה, והיום נדרשים הגורמים התיירותיים שיהיו מסוגלים לקחת את החזון ולהפוך אותו לתוכנית פעולה בת קיימא. אנחנו נספק, למשל, את הכוח הניהולי שיצמח במכללה. חשוב להבין שהיום כל צימר נדרש למתג את עצמו. זה בלתי אפשרי. תוכנית לאומית כזו תעשה פה פלאים".

נדרשת התנתקות דו-צדדית

כזכור, לא תמיד היה גלעדי פעיל חברתי נמרץ. 28 שנה שירת את המדינה, בהתחלה במסגרת התותחנים. בין היתר הקים את יחידת מורן - ובהמשך פעל באגף תכנון. את הכינוי "אדריכל ההתנתקות", שנתן לו אריק שרון, קיבל כיוון שהיה מבכירי המתכננים (הוא גם תיכנן את גדר ההפרדה).

גלעדי חושב גם היום שההתנתקות היתה צעד מצוין. "אם היינו היום בעזה, היה שם מרחץ דמים", הוא אומר. "אין לנו מה לעשות שם. חבל רק שהצעד הראשון נעשה ואלה שתוכננו אחריו - תוכנית ההתכנסות שאהוד אולמרט אמור היה להוציא לפועל - נעלמה יחד עמו. לטעמי, הפתרון היחידי הוא שתי מדינות, והדרך אליו הוא בעזרת תוכנית התנתקות דו-צדדית.

"סאלם פיאד פועל בצד השני כדי להקים תשתיות עבור המדינה שכשיום אחד תוקם תוכל לעמוד על רגליה. הוא אמר לי פעם: 'ישראל הוכרזה ב-48' אבל הוקמה 50 שנה קודם'. במקביל, אנחנו צריכים לקיים את תוכנית התכנסות. 76% מהמתיישבים הם ממילא מהצד הישראלי של הגדר, ולשאר צריך לאפשר לחזור לקו הירוק בתוך שנתיים-שלוש על ידי תמריצים גבוהים.

"בזמנו הערכנו שרק 8%-10% לא יסכימו לעבור למרות התמריצים ולמרות האנשים שיעזבו סביבם. אותם צריך יהיה לפנות בכוח. היום מדובר בכ-20-30 אלף איש. בהתנתקות היו 7,000. כך או כך, חייבים לייצר את הוואקום הזה שלתוכו תוכל המדינה הפלסטינית להיכנס - ואז להקים גבול. בינתיים הזמן חולף, מספר המתיישבים גדל, ואין בעצם מדיניות. נתניהו לא צריך לחשוב על אבו מאזן. הוא צריך לעשות את מה שנדרש מהצד שלו".

את הצבא לא עזב גלעדי מרצון. הוא רצה להיות ראש אג"ת, אבל התפקיד לא ניתן לו (יש הטוענים כי הוא היווה איום על הרמטכ"ל דאז, משה יעלון). גלעדי לא הסתפק בכיבודים אחרים כמו דרגת אלוף, עזב בלי לדעת בדיוק לאן, אבל קצין בדרגתו, שקורא לקונודוליסה רייס "קונדי", מוצף מהר מאוד בהצעות. את תחילת דרכו האזרחית בילה במשרד ראש הממשלה, ומשם הגיע לפעילות הכלכלית-חברתית.

אתה רואה מה קורה היום בישראל ובסביבתה. אתה אופטימי?

"ברור, כי אין ברירה אחרת. ישראל, המפעל הכי חשוב של העם היהודי ב-3,000 שנותיו, חשובה ויקרה. הדרך להישאר כאן עוד זמן רב היא להסתכל על שכנינו, ולא פחות מזה - לבנות את עצמנו גם מבפנים".

tali.hs@themarker.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#