לחזק את הבנקים בלי לייקר את העמלות: "רק תחרותיות" - שוק ההון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון

לחזק את הבנקים בלי לייקר את העמלות: "רק תחרותיות"

יעקב פרנקל, יו"ר ג'יי.פי מורגן אינטרנשיונל ולשעבר נגיד בנק ישראל, שבא לישראל לוועידת הנשיא, צופה שהדרך להתאוששות באירופה תהיה ארוכה ■ המתכון שלו לחיזוק הבנקים ללא העלאת עמלות: "תחרותיות. תחרותיות. תחרותיות"

13תגובות

לצפייה בסרטון בסמארטפונים ובטאבלטים

"מניסיון של השנים, הרבה שנים, אנחנו יודעים שרפורמות, הגברת תחרותיות, הגדלת יציבות והגברת פתיחות לא מבריחות משקיעים. משקיעים רוצים לבוא למקום שהם יודעים שאם הם ירצו לצאת ממנו, הם יוכלו לצאת. הם רוצים לבוא למקום שהם יודעים שהמחר בו יהיה יציב כפי שהיום הוא יציב. כמה שפחות סימני שאלה" - כך אומר יעקב פרנקל, לשעבר נגיד בנק ישראל והיום יו"ר ג'י.פי מורגן אינטרנשיונל, בתשובה לשאלה על החששות מפני בריחת משקיעים זרים בתגובה לרפורמת התחרות והריכוזיות.

פרנקל ממשיך: "הרי אנחנו זוכרים, רק לפני 20 שנה עוד היה פה ויכוח על מטבע חוץ, ופחדו לפתוח את החלונות כי הכל יברח החוצה. ומה אנחנו אמרנו? אם נפתח חלון, לא שהכל יברח החוצה, להפך - ריח האורנים ייכנס פנימה, וכך היה. משקיעים באים למקומות שהם יודעים שיש בהם ביטחון כלכלי וחופש כלכלי".

פרנקל, שבא לישראל לרגל ועידת הנשיא, ענה לשאלות TheMarker על המצב הכלכלי באירופה ובישראל, ולא היסס גם להציע הצעות לקובעי המדיניות המקומיים, לקראת תקציב 2013.

מה דעתך על ועידת הנשיא? האם היא באמת תורמת משהו למדינה?

ShiloPro/חן גלילי

"זה משהו מדהים. אלפי אנשים באים מכל העולם, כאשר המשותף להם הוא אופטימיות לגבי העתיד, העם היהודי ומדינת ישראל".

דאבוס של מדינת ישראל?

"אגודת הידידים".

"מהבחירות ביוון לא תבוא הישועה"

האם העננה הוסרה מעל אירופה בעקבות תוצאות הבחירות ביוון? הרי העובדה שמחליפים פוליטיקאים לא פותרת את בעיית החובות.

"נכון מאוד. והבעיה של אירופה היא מעבר ליוון. הבעיה של יוון עצמה, גם היא עדיין לא נפתרה. עושה רושם שהקבוצה שתומכת בהמשך התוכנית הקיימת היא זאת שתמשיך לשלוט ביוון בתקופה הקרובה, אבל לא מכאן תבוא הישועה. אם הבחירות היו מסתיימות בצורה הפוכה, זאת היתה יכולה להיות מכת מוות לגוש היורו. אבל מאחר שהבחירות הסתיימו כפי שהן הסתיימו, תשומת הלב מוסטת למקום הנכון - ספרד, שבה הבעיה היא במערכת הבנקאות, וגם איטליה, שבה הבעיה היא ברמת התחרותיות במשק. אירופה אינה גוף אחיד. הבעיות של חלק אחד מאירופה לא מאפיינות את הבעיות של חלק אחר. הדרך עוד תהיה ארוכה".

אם סופרים את כל החובות מכל הסוגים - גם של בנקים, גם של הממשלה, גם של המגזר הפרטי - מתברר שליוון יש חוב של יותר מטריליון יורו. הם לא יכולים להחזיר את החובות האלה. הם יעשו שם מחיקה של חצי מהחוב?

"צריך להיות מאוד ריאליסטיים. אני חושב שהמספרים מדברים עבור עצמם. יוון לא מסוגלת להחזיר את החוב כפי שהוא קיים כיום. אבל יוון יכולה לעלות על תוכנית של הבראה, שחלק ממנה יהיה מחיקת החוב או חלק מהחוב. השאלה המרכזית היא איך אתה מוחק חלק מחוב תוך כדי שמירת התמריצים לתפקוד נכון של שוקי הכספים וההון. מדינות רבות היו רוצות להיות יוון, במובן זה של 'מוחקים לנו את החוב'. מצד שני, מדינות רבות לא רוצות להיות יוון, במובן של 'אין לנו ברירה אלא למחוק להם את החוב'".

זה צד אחד של מחיקת חוב. אבל יש גם את הצד השני - שצריך למחוק את הנכס שלו.

"שם עומדת גרמניה, שהיא המדינה הכי חזקה בגוש היורו. כולם מסתכלים עליה ואומרים: 'תכתבי את הצ'ק ותפרנסי את כל אלה שהגדילו את ההוצאות שלהם מעבר למה שהיה מותר. והנטל הפוליטי על אנגלה מרקל, אם היא תיענה לכל הדרישות, הוא לדעתי מעבר למה שהמערכת הפוליטית הגרמנית יכולה לשאת. לכן, הייתי מחלק את ציר הזמן: מעכשיו ועד 2013 - מועד הבחירות בגרמניה. מרקל לא יכולה לעשות את כל הדברים שמצפים ממנה לעשות. אחרי זה, מ-2013 ואילך, אם היא תיבחר, אז אולי. בינתיים יהיה דשדוש. הבעיות של אירופה לא יסתיימו, ואנחנו עוד נראה אותן בכותרות".

האם התחזית שלך היא ששוב בועטים את הבעיה לעתיד, והפעם עד הבחירות בגרמניה? לא נראה קריסה עד אז?

"ב-28 וב-29 ביוני ייפגשו ראשי המדינות האירופיות, והם יבינו שאם הם שוב יבואו עם משפטים ריקים מתוכן - העסק נגמר. לכן, הם יצטרכו להכניס להצהרות הללו תוכן, והתוכן חייב להיות במובן כלשהו פדרליזם (איחוד הדוק יותר של מדינות אירופה, א"א). למשל, בטיפול במערכת הבנקאות: הקמת רגולציה משותפת, הקמת פיקוח משותף, הקמת ביטוח פיקדונות משותף. אלה חלק מהדברים שאיחוד בנקאי מחייב. כרגע, הגרמנים עדיין לא מסכימים לכך. אני מעריך שמשהו מסוג זה עלול להתפתח, אבל גם זה לא סוף הדרך. עדיין, ישנה בעיה של איחוד פיסקלי שלא קיים. ובסוף הדרך איחוד פוליטי, שבוודאי איננו קיים".

לרגע אחד, תהיה עבורנו מנהל סיכונים. מהי לדעתך ההסתברות למשבר בסגנון ליהמן ברדרס, שעליו דיברו בשבוע שעבר, ומה ההסתברות להתפתחות חיובית?

"היתרון בהסתכלות על הבעיה במועד הנוכחי הוא שהלקח של ליהמן ברדרס נמצא מאחורינו. זו שאלה שתמיד עולה: כיצד יכול להיות שחברה קטנה יחסית יכולה לגרום לערעור כזה גדול של המערכת הפיננסית הבינלאומית? אותה שאלה נשאלה לגבי יוון. איך יכול להיות שמדינה שמייצרת אולי 3% מהתוצר האירופי פתאום יכולה להביא לקריסה. המפתח לכך הוא המערכת הפיננסית: חלקיה של המערכת הפיננסית תלויים זה בזה, ולכן גם אם יש סערה בחלק קטן של המערכת, היא מיד מחלחלת לשאר המערכת.

"מה שנעשה בשנתיים האחרונות, ואולי זה לא מספיק אבל זה היה הפוקוס, הוא חיזוק המערכת הפיננסית. כל התוכניות של באזל 3 והגדלת כמות ההון של הבנקים לא נועדו רק להקטין את הרווחיות של מערכת הבנקאות, שזו טענה פופוליסטית. ישנה דרישה שהיא הרבה יותר מהותית, והיא הדרך האמיתית לחזק מערכת פיננסית - על ידי הגדלת ההון של מערכת הבנקאות. על זה כל הפוקוס כיום. לכן ספרד נמצאת בבעיה אמיתית, כי למערכת הבנקאות שלה יש בעיות קשות. ספרד גדולה מכדי ליפול, ולכן כל תשומת הלב בימים הקרובים תהיה לכיוון הזה".

התחזית שלך היא שבעיתונות הכלכלית, בשבועות ובחודשים הקרובים, המלה 'בנק' תופיע בכל כותרת שנייה?

"הביטוי 'מערכת פיננסית' יופיע הרבה מאוד. אני לא יודע אם בכל כותרת שנייה או ראשונה".

"גירעונות בתקציב הם סכנה מאוד גדולה"

נעבור למדינת ישראל. בתקציב שעליו עובדים במשרד האוצר יש חור גדול, וכולם נותנים עצות איך לסגור אותו. הנה שאלה קצת אחרת: מהם הדברים שלא צריך לעשות? מאילו החלטות צריך להיזהר?

"קודם כל צריך לשאול כיצד המשבר הנוכחי עבר בשלום יחסית על דרום-מזרח אסיה, עבר בשלום יחסי על אמריקה הלטינית ועובר בשלום יחסי במדינת ישראל".

והתשובה?

"התשובה היא שלמדינות האלה היה מזל שהמשבר שלהן כבר קרה בעבר, וחלק מהלקחים כבר נלמדו. ומה היו שני הלקחים הבסיסיים? ראשית, שגירעונות בתקציב - הגדלת חוב לאומי - הם סכנה מאוד גדולה. צריכים שליטה תקציבית, לא רק משום שגירעונות זה דבר רע, אלא כי הם הסמל למשילות של ממשלה בשווקים. אם הממשלה משדרת שהיא מסוגלת לשלוט בשווקים באמצעות התקציב, זה דבר שמקנה ביטחון. ראה מה קרה בארה"ב כאשר הם לא הצליחו לעשות זאת, אפילו לא להגדיל את תקרת החוב שלהם. מיד הביטחון בשווקים ירד, וחברות הדירוג הורידו את הדירוג.

"השבר השני, ואולי הוא הראשון בסדר החשיבות, הוא המערכת הפיננסית. חשוב ביותר לוודא שרמת המינוף של המערכת הפיננסית תקטן, כי חלק גדול מהבעיות שקרו במשבר האחרון הן תוצאה של מינוף יתר. זה בעצם המפתח, ואני חושב שההחלטות של בנק ישראל והמפקח על הבנקים, שדורשים מהבנקים להחזיק כמות הון יותר גדולה, הן קריטיות. חלק מהבנקים אומר, 'אוי, זה יקטין לנו את הרווחיות', אבל מבחינה מערכתית זו דרישה נכונה".

איך מחזקים את הבנקים מבלי להטיל את הנטל על הציבור באמצעות עמלות ומחירים גבוהים?

"תחרותיות. תחרותיות. תחרותיות".

אבל תחרותיות היא הדבר האחרון שמשודר מהכיוון של בנק ישראל.

"אני לא קורא מה בנק ישראל משדר. אך לפי מה שאני מכיר בבנק ישראל, הוא מאוד תומך בתחרותיות, אבל לא פראית. תחרותיות שהיא עקבית עם מערכת הסדרה נכונה. מה שקרוי 'רגולציה', שהיא עקבית עם פיקוח שמבטיח שאותה הסדרה אכן מתקיימת".

אתה מדבר על אחריות פיסקלית. אתה מדבר על תקציב אחראי. אפשר לעשות את זה בשתי דרכים: העלאת מסים וקיצוצים כואבים. באיזו דרך אתה בוחר?

"החלטות תמיד מתקבלות בנקודת זמן, אבל הדיון בהן וההערכה של משמעותן צריכים להיות מנקודת ראות של מה זה עושה לאורך זמן ממושך. כולנו רוצים לעודד צמיחה, אבל אנחנו רוצים צמיחה בת קיימא. אז אם אני אתן זריקה לווריד שתיתן דחף לשנה מסוימת ולאחר מכן נשלם את הכל חזרה - לא עשינו כלום. הדרך לעודד צמיחה בת קיימא היא לא רק דרך התקציב, אלא דרך שינויים מבניים: דרך הגברת התחרותיות, דרך הסרת עיוותים, דרך דברים שמאפשרים גמישות נוספת למערכת הכלכלית. רק אז התקציב יכול גם למלא את ייעודו בעידוד הצמיחה. סתם להגדיל גירעונות - זו תהיה שגיאה גדולה.

"אם אתה שואל אותי: הקטנת הוצאות או הגדלת מסים? התשובה שלי היא שאני יודע שהגדלת מסים בדרך כלל גורמת להקטנת התמריצים לעשייה. אם אתה מעלה את המסים על חסכונות, אתה מקטין את התמריץ לחסוך. אם אתה מעלה את המסים על מעסיקים, אתה מקטין את התמריצים להעסיק. מה שאנחנו רוצים זה שתהיה תעסוקה בת קיימא ושלמגזר הפרטי יהיה ביטחון מספיק במערכת הפיננסית".

הזכרת לא מעט את המלה 'תחרות', בכמה הקשרים. והנה, הוועדה שטיפלה בנושא התחרותיות במשק פתאום גילתה שהאריכו את זמן היישום של המלצותיה מארבע לשש שנים. אתה רואה בזה נסיגה ממדיניות של פתיחת השווקים לתחרות?

"לא בהכרח. אני תמיד מסתכל על הטווח הארוך. לאן זה מביא אותי? אם התוכנית היתה יותר מדי שאפתנית, עלול להיווצר מצב שכעבור זמן לא רב יבואו הפוליטיקאים או הכלכלנים ויאמרו 'רגע, זה יותר מדי, בואו נעצור. בואו נעשה סיבוב פרסה'. לדעתי, מצב כזה הרבה יותר חמור מאשר פריסה של היישום לאורך זמן, בתנאי שלא עושים זיגזגים. הייתי מעדיף שלא ישנו את לוחות הזמנים, והייתי מעדיף לחשוב שהוועדה בחרה בקצב הנכון. אבל החיים הם כפי שהם, ואם יש דברים שנולדים בדרך וצריכים לשנות משהו, אז כך יהיה. לא נורא. אבל בכל מקרה - לא לחזור לאחור".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#