"אנשים מכינים סנדוויצ'ים, קוראים עיתונים ונכנסים לצומת ב-150 קמ"ש" - MarkerTV - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"אנשים מכינים סנדוויצ'ים, קוראים עיתונים ונכנסים לצומת ב-150 קמ"ש"

ראש אגף התנועה במשטרה, ניצב ברונו שטיין, משוכנע כי הפתרון לתאונות הדרכים נעוץ בשינוי תרבותי ("לא ייתכן שאמא תסמס בנהיגה") ■ הוא לא מתכוון להוריד את מצלמות המהירות, נאבק בתדמית הציבורית, אך מזהיר: "מי שאתפוס - ישלם"

104תגובות

לצפייה בסמארטפונים וטאבלטים - לחצו כאן

>> שמונה בני משפחה קיפחו את חייהם במבואות טבריה בשבוע שעבר, בעוד תאונת דרכים שנבעה הפעם מתחזוקת רכב לקויה. אלא שגם תאונה מחרידה זו לא שינתה את התמונה הסטטיסטית, שמלמדת על ירידה של 22% במספר ההרוגים בתאונות דרכים מתחילת 2012 ועל ירידה של 26% במספר התאונות הקטלניות לעומת התקופה המקבילה אשתקד - שינוי מגמה חיובי לאחר שנתיים שבהן נבלמה הצלחת המאבק בתאונות הדרכים.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

אנחנו פוגשים את ראש אגף התנועה במשטרת ישראל, ניצב ברונו שטיין, כמה ימים לפני איבוד הבלמים של רכב הוואן המשפחתי בטבריה, בניסיון לפענח את הסיבה לירידה הניכרת במספר ההרוגים בתאונות הדרכים. שטיין לא ממהר לזקוף את הנתונים לזכות שינוי התפישה שהנהיג באגף התנועה בשנה הראשונה לכהונתו, ומעדיף למנף אותם כדי להציב בפני ציבור הנהגים מראה:

"יש כאן תרבות נהיגה שחייבת לעבור שינוי. נהג שמסמס תוך נהיגה הוא לא נורמטיבי, כי צריך שנייה אחת של היסח דעת כדי לגרום לתאונה קטלנית. הציבור הישראלי עדיין לא מודע לכך שתאונת דרכים יכולה להסתיים במוות. הנהג צריך להבין שמרגע שעלה על הרכב הוא צריך לעסוק אך ורק בנהיגה. כל אלה שמדברים בטלפון ומסדרים את הילדים גורמים לתאונות. לא יכול להיות שאמא תסמס בנהיגה כששני הילדים שלה יושבים מאחור".

אם הגורם האנושי הוא שאחראי לתאונות, מדוע שלא תתחילו לתקוף קורבנות ולהציג את אשמתם כלקח בעקבות תאונות?

"את מה שאני מספר לכם אני מספר גם בבתי ספר, אבל ישראלים לא מפנימים שהם יכולים להיהרג בתאונת דרכים. אנשים פשוט לא מבינים את הסיכון. כשאני מסביר שבני זוג נהרגו באחרונה לאחר שירדו לתקן את הרכב בלי אפודות קוראים לי 'שקרן'. פשוט מסרבים להאמין לתוצאה. זה תהליך הרבה יותר עמוק. כשהורים באים לתחנה ומתווכחים על הדו"ח שרשמתי לילד שלהם הם לא מבינים שהצלתי להם אותו. בשביל הילד, זה בסך הכל משחק מחשב לנסוע ב-180 קמ"ש".

המשפט הזה יגרור בטוקבקים שורת דוגמאות דווקא למקרים של תשתיות לא סלחניות ולמחדלים משטרתיים באכיפת עבירות ובמניעתן.

"גם לאחר רצח גדי ויכמן בבאר שבע מיהרו לתקוף את המשטרה. המשטרה היתה צריכה ללמוד הרבה מהרצח הזה, אבל לא השאירו לה דקה אחת של חסד, אלא קודם שחטו. צה"ל לא טועה? טועה, אבל שם לא ישר מתנפלים. משטרת התנועה לא אוכפת בשביל כסף ולא שמה לה למטרה לתפוס יותר נהגים, אלא עוסקת בהצלת חיים. מי שרוצה לנסוע כמו בן אדם, שיוריד את הרגל מהגז, שלא ישתה ושלא יסמס. אני לא חי לפי הטוקבקים".

"לא קבענו מדדים"

סמס בנהיגה

אגף התנועה של המשטרה מצוי בשבועות האחרונים בלב פולמוס ציבורי סביב הצבתן של מצלמות המהירות בצדי הכבישים. מדובר ב-60 מצלמות מהירות שיוצבו בשנה הקרובה בכבישי ישראל, בהשקעה של כ-150 מיליון שקל, וילכדו נהגים הנוסעים במהירות מופרזת או חוצים צומת באור אדום, בהליך תיעוד יעיל ומהיר יותר. עד כה הציבה משטרת ישראל 13 מצלמות שמוצבות לסירוגין בין 28 עמדות שונות. במארס ואפריל הפיקו המצלמות יותר מ-4,500 קנסות. אף שלכדו כ-52 אלף נהגים שעברו את המהירות המותרת - רק ל-1% החורגים מהותית נשלחו דו"חות.

"המהירות היא הגורם המרכזי לתאונות ולתוצאותיהן", מקדים שטיין את השאלה. "אני מכיר את האג'נדה של אלה הטוענים אחרת, אבל מי שנוהג בכבישים שלנו ב-200 קמ"ש ומגיע לצומת - יביא לתוצאה הרסנית".

ובכל זאת, עבירת המהירות היא הקלה לאכיפה. יכול להיות שנוח לחפש את המטבע מתחת לפנס?

"לקחו את סך כל התאונות במדינה ואמרו שהמהירות גורמת ל-6% מהן. עם זאת, בתאונות הקטלניות המהירות מהווה סיבה ל-50% מהתאונות. מה זו סטייה מנתיב? זו תוצאה. הרי אם נסעת במהירות המותרת, הסיכוי של סטייה להיגמר בתאונה קטלנית היה נמוך בהרבה. אמרתי לבוחנים שלי להתחיל לכתוב את הסיבה לסטייה מהנתיב. כשבן אדם נוסע במהירות גבוהה וצריך לקבל החלטה על בלימה, על סיבוב והאטה, למהירות יש משקל גבוה בהחלטה ובתוצאה".

המצלמות מוכיחות את עצמן? הצבתם אותן במקומות הראויים?

"הצבנו את עמודי המצלמות רק במקומות שבהם תועדו תאונות דרכים. יכולנו לפרוש אותן בטווח נרחב יותר, אבל לא הצבנו למשל מצלמה בכבישים שקרובים ליהפך לבטוחים יותר. במקום שבו נראה כי תרבות הנהיגה השתנתה ואין כבר תאונות, נזיז ממנו את המצלמה. כיום אנחנו מוסיפים מצלמות, אבל מספר הדו"חות נותר דומה. להציג אותנו כמשהו אנכרוניסטי, שחי בבועה, זה חוטא למציאות".

מה האפקטיביות של המצלמות?

"ברגע שיורידו את הרגל מהגז התאונות יהיו פחות קטלניות".

קבעתם מדדים לאפקטיביות?

"לא קבענו מדדים. מה, מספר דו"חות?"

עופר וקנין

תגיד אתה. זו מסחטה של כסף?

"זו אגדה אורבנית. אין פה שום שיקול של כסף ואף אחד לא ביקש מאתנו להפיק כמות מסוימת של דו"חות. האוצר לא דיבר איתי ושום גוף ממשלתי לא שאל אותי אפילו כמה דו"חות רשמתי. כל המתקפה הזו לא עניינית. הרי כל ההכנסות מדו"חות התנועה יגיעו ל-200 מיליון שקל בשנה. זה פרומיל מהתקציב.

"יתירה מזו, השנה הורדנו ב-60% את מספר הדו"חות בגין מהירות מופרזת לעומת אשתקד. נותנים דו"חות רק במקרים חמורים, כמו במקרים של השתוללות או בנסיעה בכביש בין-עירוני במהירות גבוהה מ-131 קמ"ש. אבל נוהגים פה במהירויות מטורפות. בכל סוף שבוע אנחנו תופסים אנשים נוהגים ב-180-200 קמ"ש".

באחרונה פורסם מחקר שטוען כי הנהגים דווקא נוטים להגביר את המהירות לאחר שהם חולפים את שדה הצילום.

"זה בולשיט. חוקר המציא סימולטור במימון חברות ביטוח. שלחתי ניידות סמויות שלי מצוידות במצלמות, כדי לבדוק איך הנהגים מתנהגים בקטעי הכביש האלה. בהתחלה זיהינו ירידה במהירות והאצה לאחר המצלמה, אבל בשלב מסוים זה נמאס גם לנהג. אחרי שלושה חודשים אתה מגלה כבר נסיעה רציפה, במהירות נמוכה יחסית, וגם רושם פחות תאונות דרכים".

היו טענות בדבר היעדר שקיפות.

"זה לא נכון. צבענו את עמודי המצלמות בכתום, הזמנו עיתונאים, העלנו מפות לאתר האינטרנט ולפייסבוק. לא הסתרנו דבר.

"שלחתי לבצע סקר שהצביע על כך ש-65% מהציבור בישראל תומך בהצבת מצלמות. הציבור הבין שהמצלמות שמות אותו במקום, ולא נוריד אותן, כי הן גורם ממתן ומרסן. אני לא רוצה לרשום דו"חות. אני רוצה שהנהג הישראלי ינהג כמו בן אדם, ואם לא, מי שאתפוס - ישלם את המחיר".

"לספור שוטרים זה פספוס"

שטיין נחשב לדמות חריגה בנוף הקצונה הבכירה של משטרת ישראל. לא בשל חזותו המרתיעה, אלא משום שצמח בארגון מלמטה, מבלש זוטר דרך שורה ארוכה של תפקידי פיקוד בעלי זיקה מובהקת לפעילות שטח.

שטיין, 51, נולד ברומניה ועלה לישראל עם הוריו ניצולי השואה לבאר שבע. הוא שירת בצנחנים והתגייס למשטרת ישראל ב-1984. בחלוף חמש שנים כבר יצא לקורס קצינים ושימש קצין בילוש וסיור במרחב ירקון, מפקד היס"מ במרחב וקצין אגף המבצעים שלו. ב-2002 עזב שטיין את תל אביב כדי לפקד על תחנת רמלה, ומשם עבר לפקד על תחנת נתניה ועל מרחב אילת. עוד לפני שהוצב בראש אגף התנועה, הספיק לפקד על מרחב ציון הרגיש בירושלים.

"אני לא יודע לנתח למה לא כל השדרה הפיקודית צמחה מלמטה", אומר שטיין בזהירות. "אני מסכים שאין הרבה שוטרים שצמחו בארגון כשוראים (הדרגה הנמוכה ביותר). אנחנו מיעוט".

אתה רואה את הדברים אחרת?

"לא. אתה מצפה מצמרת המשטרה להפגין יכולות גבוהות אחרות, כמו זיהוי תהליכים וקביעת מדיניות. האם צריך להיות שוטר מקוף כדי להתברג אחר כך בצמרת? זו שאלה ניהולית. ברמת התוצאה, יש כאלה שיגידו שלצמוח מלמטה זה הרבה יותר קשה".

איזה יתרון נותנת לך ההיכרות עם השטח?

"כששוטר סיור או תנועה מדבר אתי, הוא יודע לדבר איתי בגובה העיניים, כי הייתי שם. בסל הניהולי שאתה מחזיק נצברים כלים רבים לאורך השנים, ובהיבט הזה יש לי יתרון, בזכות כלי התמודדות נוספים בסוגיות המנהלתיות למשל.

"אם שוטר שיוצא למשמרת בחמש בבוקר ומסיים אותה אחר הצהריים צריך לקפוץ לרבע שעה לבנק - זה לא סוף העולם. זה לא עושה אותנו משטרה פחות טובה. אם אני מבין את זה, אז פעם אחת הרווחתי בזה שהשוטר לא צריך לרמות אותי, ופעם שנייה הרווחתי בכך שהוא ייתן בי אמון, ויש לכך חשיבות.

"אחד היתרונות שלי בתור מי שהסתובב בהרבה מקומות לאורך הקריירה היא היכולת להבין באיזו שפה מדברים בכל מקום. גיאוגרפית, כולנו בישראל. אנתרופולוגית, בתל אביב לא מדברים כמו באילת, וברמלה לא מדברים כמו בנתניה. היכולת הזו להכיר את כל הפנים היא חשובה".

על מה מדברים איתך שוטרי התנועה כיום?

"אגף התנועה הוא אחד המקומות שבהם אווירת העבודה היא מהיותר חיוביות שבהן נתקלתי במשטרה. שיעור השוטרים הוותיקים באגף הוא מהגבוהים בארגון.

"הסיבה לכך לדעתי היא שלאורך השנים טיפחו פה תרבות של דאגה לשוטר. לאורך שנים איישו את המשמרות שוטרים בודדים, ולכן דאגו להם ברווחה ובציוד. ואולם כששוחחתי באחרונה עם שוטרים, אלה התלוננו שמאוד לא נוח להסתובב לבד. אנחנו מריצים כעת פיילוט נרחב של איוש שני שוטרים בניידת. אני יכול לומר שהשוטרים מרגישים טוב יותר וגם התפוקות גבוהות יותר".

אם כך, הגדלתם את כוח האדם או קיצצתם נוכחות ברחובות?

"לספור כמה שוטרים מוצבים ברחובות זה פספוס. למה למשל במשמרת בוקר ביום ראשון עובדות ניידות יותר מאשר בלילה? כי התפישה היתה שהיכן שיש עומסי תנועה צריך שוטרים. אז לקחנו את המקרים האלה, מדדנו את האפקטיביות של הנוכחות המשטרתית, ומצאנו שאם במחלף גלילות או בנתיבי איילון יש עומסי תנועה שאינם נובעים מתאונות דרכים, אין שום משמעות לכך שתהיה שם ניידת אחת במקום חמש.

"זה דורש ממני פחות פעילות שיטור מקצועית ביום, לעומת ערב חמישי למשל, שם יש לי הרבה מוקדי בילוי שבהם נהגים שותים, נוסעים במהירות מופרזת, או יוצאים למרוצי מכוניות בכבישים החדשים והמרווחים. שיעור הנהגים הצעירים מבעלי הרישיון הוא 15%, אך הם מהווים 30% מהנפגעים בסופי שבוע. לכן החלטתי לשים יותר דגש בזה ולהפעיל גם 220 ניידות בסוף השבוע".

מה פירוש תפוקות, יותר דו"חות?

"אחד הדברים החד-משמעיים שאמרתי לשוטרים הוא שאי אפשר לקשור בין שוטר תנועה לדו"ח תנועה. זו לא המשוואה הנכונה. המטרה שלנו היא להרים את נס הצלת החיים בישראל. אמרתי לאנשים שלי 'בואו נשנה את תרבות הנהיגה בישראל', כי אנחנו פקטור מרכזי בשינוי הזה".

איך אוכפים יותר בלי דו"חות?

"ראשית, החזרנו את המושג 'כבישים אדומים' במקום 'מוקדי סיכון'. מיפינו מחדש את כל תאונות הדרכים וגילינו 300 ק"מ בסיכון. ניתחנו את נסיבות התאונות בהם וגילינו שלעתים מדובר בנהגים שחוצים קו הפרדה לבן או בצמתים שבהם נהגים פשוט משתוללים. הגדרנו את הטיפול באתרים האלה כיעד לתחנות המשטרה ושלחנו את המידע לראשי הערים.

"היעד שהוצב לכל שוטר אזורי הוא להפחית את מספר ההרוגים באתר שעליו הוא מופקד, ולא באמצעות דו"חות. הוא תופס את הנהגים העבריינים, הולך למשפחות שלהם ויוצר את ההבנה שלא ניתן עוד להמשיך לנהוג באותה צורה".

מה תהיה ההשלכה על מספר הדו"חות השנתי?

"להערכתי נרד ב-50% במספר הדו"חות הכללי, אבל נעלה מהותית את מספרם ב-17 העבירות החמורות, כמו: שכרות, מהירות מופרזת, עקיפה בפס לבן ואי מתן זכות קדימה".

אז מה היעדים הכמותיים?

"רק מספר הרוגים. כל קצין נמדד לפי זה".

התמיכה הממשלתית במאבק בתאונות צומצמה

את אגף התנועה מאיישים כיום כ-2,000 שוטרים, מתוכם 60% סיירים (אנשי שטח) המוצבים במשטרת התנועה הארצית (מתנ"א), במחוזות, ביחידת האופנועים וביחידה המרכזית (ימ"ר) של האגף. בין היתר מחזיק האגף 16 מהנדסי תנועה, רובם בוגרי תואר שני מהטכניון, שתפקידם להגיע לזירות תאונה ולזהות כשלים הנדסיים בתשתית. התקציב השנתי של האגף מוערך ב-700 מיליון שקל בשנה, אבל התמיכה הממשלתית בפעילות הייעודית של המאבק בתאונות הדרכים הצטמקה בשנים האחרונות כמעט במחצית.

אחד היעדים המרכזיים שסימנה לה משטרת התנועה לשנים הקרובות לא נוגע דווקא במיגור עבירה מסוימת, אלא במגזר של נהגים. הכוונה היא לאוכלוסייה הערבית, "המגזר הלא יהודי" בלשונם של קציני המשטרה הזהירים, שהיה מעורב ב-47% מהתאונות החמורות ב-2011 ו-39% מההרוגים בדרכי ישראל ב-2011 - הרבה מעבר לחלקם היחסי באוכלוסייה (כ-20%). מגמת צמצום תאונות הדרכים השנה לא פסחה על מגזר זה, אך שיעורי הירידה היו צנועים יותר והביאו דווקא לעליית שיעור בני המגזר בהרוגים ל-45%, ול-57% מהנפגעים.

"אחד הגורמים לכך הוא ההתנהגות שלהם בכבישים הבינעירוניים, כמו כבישים מספר 31, 65 ו-70", אומר שטיין. לדבריו, באגף התקבלה החלטה אסטרטגית להפחית משמעותית את מספר התאונות והנפגעים במגזר הערבי, באמצעות הגברת הנוכחות בכבישים האדומים בצפון הארץ ובדרומה, וכן באמצעות תוכנית מגובשת לפעילות בקרב אוכלוסיית היעד.

"שוטרי התנועה נכנסים פנימה ליישובים הערביים, מציגים מצגות בבתי הספר ובמרכזים קהילתיים, מדגימים מה זה נשיפון וינשוף. כבר עשיתי ימי עיון בכפר כנא, ברהט ובסכנין", אומר שטיין. "אמא ערבייה שעולה לאוטו וחוגרת את עצמה אבל לא את שלושת ילדיה שמאחור - זה לא שהיא רוצה לפגוע בהם. משהו בתפישה שלה לא מסביר לה שצריך לחגור גם את הילדים. המטרה היא הסברה, ולא לתת דו"חות. עוצרים את הנהגים ביישוב עצמו ומסבירים להם. רק בעבירות החמורות נותנים דו"חות".

במלים אחרות, הנהג הערבי פרוע ולא מציית לחוק?

"לעתים הנהיגה שלהם הרבה יותר פרועה. בדרום למשל, משתוללים, נוהגים במהירות מופרזת ועוקפים בפס לבן. אני גם לא מתעלם מטענות הקיפוח והניכור. עם זאת, כשאני מדבר עם ראשי רשויות בגובה העיניים, הם מספרים על מסעדה שרוצה להרחיב את שטחה בעוד שני מטר על חשבון המדרכה".

שיעור ההרוגים במגזר הלא יהודי גבוה יותר בגלל היבטים התנהגותיים או תשתיתיים?

"הרגלי הנהיגה שלו שונים מזה של הנהג היהודי. אצל היהודים אין טרקטורים חונים בחצר? יש, אבל במגזר היהודי אין תאונות בחצר. וזה גם לא עניין של תשתיות. הנהג הערבי פשוט לא מבין שזה נושא בטיחותי.

"אתם יכולים להעלות על דעתכם אמא יהודייה שמעלה תינוק בלי סל קל? אז שם מסיעים תינוקות בלעדיו. לכן אנחנו הולכים יחד עם אנשי הרשויות המקומיות ומסבירים להם. הגענו למצב שבו ראשי הרשויות מבקשים מאתנו להתערב".

מתי נהפכתם למשטרה נחמדה?

"נהפכתי להיות משטרה שהיא מצד אחד שירותית ומסבירה לנהג, ומצד שני מחמירה בטיפול בנהגים ביריונים באופן עקבי - כדי שלא ימשיכו לנהוג. אני מדבר על פסילת רישיונות נהיגה לשנים, על החרמת מכוניות לשיכורים צעירים ועל הבאה לדין בתוך חודשיים-שלושה. אני לא מתעסק יותר בתוקף רישיונות וביטוח, אלא במסוכנות. אמרתי לשוטרים: 'אין דו"חות. תתעסקו בהסברה. אל תביאו לי את הדו"ח רק לשם הדו"ח. תורידו לי בקטעים המסוכנים את מספר ההרוגים'".

לא נראה יותר דו"חות להולכי רגל?

"שיעור הולכי הרגל בקרב ההרוגים גבוה, אבל 60% מהם זקנים וילדים, אז מה התועלת בדו"חות לחוצים במעברי חצייה? בוא ניתן את הדו"חות למי שלא נותנים זכות קדימה במעבר חצייה עד כדי השבתת רכבו ל-30 יום.

"אני מכיר את האמירות על השוטרים 'שמתחבאים מאחורי עצים כדי לתת דו"חות'. הפסקנו את זה, כי שוטר לא שווה יותר לדו"ח. כשאנחנו מתעסקים עם עבירות הבריונות אנשים מוחאים לנו כפיים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#