ראש משרד גולדפרב-זליגמן מגלה איך התמודד עם בעיית האגו של עורכי הדין - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ראש משרד גולדפרב-זליגמן מגלה איך התמודד עם בעיית האגו של עורכי הדין

עוה"ד יודי לוי, שעומד בראש פירמת עורכי הדין הגדולה ביתר בארץ, גולדפרב-זליגמן: "אחרי שמשרדים אמריקאיים גדולים יבחנו את המציאות והכלכלה הישראלית - אני לא חושב שיפתחו כאן סניפים"

6תגובות

עוה"ד יודי לוי, שעומד בראש פירמת עורכי הדין הגדולה ביתר בארץ, גולדפרב-זליגמן, שהוקמה בעקבות המיזוג בין המשרד גולדפרב, לוי, ערן ושות' לבין משרד מ.זליגמן הוותיק, שבר לראשונה שתיקה ארוכה. במושב שעסק באתגרים שבצמיחה של משרדי עורכי הדין במסגרת כנס לשכת עורכי הדין שנערך השבוע באילת, דיבר לוי בפתיחות מפתיעה על הדרך שבה פתר המשרד את בעיית ניהול האגו של 220 עורכי דין שרוצים לראות את שמם על נייר הפירמה של המשרד, על המניעים שהביאו אותו להתמזג עם משרד מ. זליגמן ועל העתיד שהוא צופה למשרדו.

דן קינן

הפירמה, שנוסדה לפני כשנה, מעסיקה כ-220 עורכי דין, קראה תיגר על יתר פירמות עורכי הדין הגדולות ביותר בארץ, והפיחה תחרות בשוק שבו מספר השחקנים המרכזיים קטן. לוי אינו נרתע מהתחרות, אלא נערך לה. לדבריו, "מבחינת ההתפתחות שלנו אנו נעים לעבר מערב אירופה וארה"ב, ולכן אנו צפויים לראות גידול נוסף של משרדים גדולים".

לוי נגע בנקודה שמטרידה רבים מהמשרדים הגדולים שמרכזים בידם את הייצוג של הגופים הגדולים ביותר במשק: סוגיית ניגוד העניינים שעלול להיווצר בתוך הפירמה אליה פונים לקוחות שונים באותם נושאים. כך לדוגמא, ייתכן שהתובע והנתבע שניהם יפנו לאותה פירמה, והיא תיאלץ לבחור את מי לייצג. הוא העריך כי סוגיה זו תביא להאטה ביכולת של המשרדים הגדולים ביותר להמשיך לצמוח. לדבריו, "בהתחשב במגבלה הטבעית של הכלכלה הישראלית וגודלה הקטן של המדינה משרדים גדולים נוגעים יותר ויותר בסוגיות של ניגוד עניינים, ולכן בישראל לא נגיע לגדלים של המשרדים שאנו רואים במערב אירופה ואנגליה. יחד עם זאת, אני יכול לראות עוד משרדי עורכי דין שעוברים את 200 עורכי דין".

לוי צופה כי לצד הפירמות שמעסיקות מאות עובדים, ימשיכו לשגשג משרדי הבוטיק והמשרדים המשפחתיים. "אני סבור שהביקוש קיים למשרדי הנישה ולמשרדי הגדולים. רואים את זה גם בראיית חשבון – יש ארבעה משרדים גדולים בינלאומיים אבל עשרות משרדי רואי חשבון שממשיכים לתת שירותים".

לוי סיפר על המניעים שהביאו את משרדו להתמזג עם משרד מ. זליגמן שבראשו עמד עו"ד אלי זהר, ופירט כיצד התפתח משרדו "אנחנו תולדה של שלושה משרדים: גולדפרב, אחד המשרדים הבודדים שידעו בשנות ה- 70 וה-80 להנפיק ולעשות מיזוגים ורכישות. ניסינו להקים מחלקת נדל"ן אבל זה לא עלה יפה, לא הצלחנו להקים מחלקת נדל"ן ראויה. התמזגנו עם משרד דנקנר לוסקי שעסק בעיקר בנדל"ן, משרד שהיו לו 25 עורכי דין שעסקו רק בנדל"ן (בראש המשרד עמד אז נוחי דנקנר שפרש לעסקים- ה"ר). עם זליגמן התמזגנו כי היו להם 50 עורכי דין מצוינים שעוסקים בליטיגציה".

לוי סבור כי ההבדלים בין המשרדים הישראליים המובילים בארה"ב לבין המשרדים המובילים בארץ אינם רבים. "אני לא חושב שיש פער גדול כל כך בין המשרדים הגדולים בישראל לבין המשרדים האמריקאיים כי הם הולכים ונהיים דומים מבחינת שיטות הניהול. כשהתמזגנו עם משרד מ. זליגמן קבענו תנאי שרק המייסדים של המשרד מופיעים בשם המשרד. אין לנו את רשימת עורכי הדין המסורתית על נייר הפירמה של המשרד בגלל שיש מספר רב כל כך. בדרך זו פתרנו את בעיות האגו. אם עורך דין מספר 25 בפירמה רוצה לראות את שמו על הנייר ולראות לאן הוא התקדם, אז הוא לא יראה זאת על נייר המכתבים, ואמנם יש לכך מחיר אבל התוצאה היא טובה".

בהתייחס לשיטת הבונוסים והתגמולים לעורכי הדין, אמר לוי כי "שותפות במשרד עו"ד היא מקום בו מתקבצים כמות גדולה של טאלנטים, של בעלי אמביציה ומטבע הדברים גם בעלי אגו. העיקרון המנחה צריך להיות הלימה בין תרומה לתמורה ברמת ההכללה. ההלימה הזו לא יכולה להיעשות בקצבי זמן קצרים כי יש עליות ומורדות בחיים של כל אחד, גם בצד האישי וגם בצד המקצועי. לכן בניית האחוזים והחלוקה צריכה להיות מדורגת באופן רב שנתי. אני לא מאמין בצורך במדידה שנתית אבל אי אפשר גם להיכנס לשיטה שבה שותף רוכש את אחוזיו לאורך זמן ולא נפרד מהם למרות שתרומתו ירדה, כי אין עוד שיטה בה העוגה היא יותר מ-100%. אם נותנים לשותף מסוים מעבר לאחוזים שמשקפים את התרומה שלו אנו עושים את זה על חשבון שותפים צעירים אחרים שרוצים להתקדם ויש להם אמביציה".

לוי הוסיף כי "אי אפשר לנהל מו"מ בין כל שותף ושותף ולכן צריך להיות קריטריונים שיתאימו לחלוקה וצריך להיות מנגנון שעושה את זה. צריך להיות מנגנון צנוע של תיקון בטווח הקצר – נכון שיש הישגים יוצאי דופן ורצון לתמרץ מבצעים ועניינים חריגים, נכון שחלק קטן מהקופה מיועד לחלוקה לפי שיקולים קצרי זמן".

בשבוע שעבר חתם שר האוצר יובל שטייניץ על צו שיאפשר לעורכי דין זרים לתת שירות ללקוחות בישראל. בהתייחס לכך ל העריך לוי כי "אחרי שמשרדים אמריקאיים גדולים יבחנו את המציאות והכלכלה הישראלית, אני לא חושב שיפתחו כאן סניפים. המשרדים בארה"ב ניזונים ממשרדי עורכי דין ישראלים שמפנים אליהם לקוחות ישראליים, יותר מכפי שהם שולחים לקוחות אמריקאיים לארץ. לכן האינטרס שלהם הוא לא להפוך להיות מתחרה למשרדי שמפנים אליהם עבודה לתיקים".

עו"ד מוריאל מטלון, שותף במשרד גורניצקי ושות', העריך בנוגע להתפתחות של משרדי עורכי הדין בארץ כי "התהליך בעשר השנים הקרובות ימשיך להיות של קיטוב דרמטי: עורכי הדין במשרדים הקטנים יתקשו להתקיים ורמת הרווחיות שלהם תהיה נמוכה מאוד ומהצד השני משרדים גדולים ימשיכו לגדול. אנחנו היום מעל 100 עורכי דין, לפני עשר שנים היינו 20 עורכי דין".

עופר וקנין

מטלון, שמשרדו מייצג בין היתר את יצחק תשובה, ציין כי "אנו רואים יותר ויותר את הלקוחות שלנו מגיעים אלינו במצבים בהם אנו צריכים לשחרר חסמים שהם נתקלים בהם בגלל הרגולטור. המשרדים הגדולים הם אלו שיש להם את הידע לעשות זאת. הלקוחות הללו מסתכלים יותר על התוצאה ופחות על המחיר ולכן הם יגיעו למשרדים הגדולים. מי שבא היום למשרדים הגדולים בא לחלץ נושאים כמו ריכוזיות ותספורות למיניהם. משרד בינלאומי גדול לא ייתן את התשובות לשאלות הללו מכיוון שהן אופייניות למשק הישראלי". יתרון נוסף אותו מונה מטלון נעוץ במחיר. לדבריו "התעריפים בארץ נמוכים מאלו של לונדון וניו יורק וגם המוצר שאנו מספקים הוא אחר ולכן לא תהיה תחרות אמיתית של המשרדים הגדולים הבינלאומיים בנו, אלא יהיה שיתוף פעולה".

עו"ד גיורא ארדינסט ממשרד ארדינסט- בן נתן התייחס אף הוא לחלוקת רווחים בין עובדי המשרד. לדבריו "אני לא מאמין במדידה עם לייזר מה כל אחד הביא ומה מגיע לו. אני חושב שנכון לעשות מנגנון של אחוזים על בסיס דו שנתי או תלת שנתי כאשר יש מישהו במשרד שהוא האוטוריטה שכולם סומכים עליו. אני לא מתעלם מזה שגם כשזה נעשה על ידי אנשים ישרים לחלוטין עדיין זה יוצר תסכולים ומתחים ותמיד יש כאלה שחושבים שקיבלו פחות ממה שמגיע להם. החוכמה היא לדעת להכיל את התסכולים והכעסים ולדעת לפצות בדרכים שונות". ארדינסט סבור כי "עניין בסיסי הוא שקיפות מלאה, בלי סודות של ההסכמים. אנו שותפים לאורך כל חיינו המקצועיים, לכולנו תקופות יותר ופחות טובות בחיים האישיים ואנו אמנם לא קיבוץ אבל גם לא חיים באקווריום של כרישים. ההתאמות צריכות להיות אנושיות, מדודות ומתחשבות. המודל הזה עובד נכון, למרות שהוא לא מושלם אבל הוא היותר מוצלח שיש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#