כיצד מעצבים מדיניות הפרטה שתשרת את הציבור - ישראל 2021 - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כיצד מעצבים מדיניות הפרטה שתשרת את הציבור

3תגובות

משנת 2007 מנהל מרכז חזן לצדק חברתי במכון ון ליר פרויקט הבוחן את תחומי האחריות של המדינה, את הסטת הגבולות בין הציבורי לפרטי ואת כלי הרגולציה. להערכתנו, הפרויקט תרם לשינוי בכמה תחומים ונכשל בינתיים באחרים..

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

ההצלחה: אין כיום תמיכה ציבורית במדיניות כלכלית שמוליכה לאי-שוויון, ובתפיסה שהקטנת מעורבות המדינה באמצעות הפרטות היא דבר שראוי לעשותו. המחאה החברתית בקיץ 2011 הציעה חלופות למדיניות ההפרטה, וצוות המומחים שסייע לה קבע שההפרטה פוגעת באחריותה של המדינה לאזרחיה, ובמקרים רבים (לדוגמה, שירותי הבריאות בבתי הספר), גם ברמת השירות. המלצות הצוות בראשות יצחק גל-נור היו להקפיא את כל תהליכי ההפרטה, לרבות מיקור-חוץ, עד לגיבוש מדיניות הפרטה כוללת ואחראית; להגדיר שירותים שאינם בני הפרטה; להנהיג שקיפות מלאה של הליכי ההפרטה וחובת יידוע ושיתוף הציבור; לבחון את התועלות לציבור מהפרטות שכבר נעשו; לעבור להעסקה ישירה בשירות המדינה; להפסיק את השימוש בחוק ההסדרים להפרטה ועוד. דוח ועדת טרכטנברג המליץ אף הוא על מדיניות הפרטה שמשלבת כדאיות כלכלית וחברתית.

לכל הפרטים אודות הכנס ולמובילי הדיון - לחצו כאן

הכישלון: התובנות החדשות והמלצות ועדת טרכטנברג טרם הוטמעו אצל קובעי המדיניות בממשלה, ולא חל שינוי אצל מקבלי ההחלטות, ובראשם משרד האוצר, שיתבטא בהעברת נטל ההוכחה אל תומכי ההפרטה. לדוגמה, הגם שקיימת כבר הבנה בציבור לנזקיה של שיטת ההעסקה באמצעות עובדי קבלן למיניהם, שינוי של ממש לא התחולל.

תרומתו של הפרויקט בכך שלראשונה נחקרו הסוגיות של תפקיד המדינה וגבולות אחריותה; נבדקו תהליכי ההפרטה בישראל, תוך התמקדות במקרי-מבחן מייצגים ונוסחו המלצות מעשיות, הכוללות מבחני סף (לדוגמה, לגבי תחרותיות או חלוקה שוויונית) שיאפשרו לקובעי המדיניות לבחון אם וכיצד לבצע הפרטה. לדוגמה, בחקר המקרה שנציג בכנס The Marker "יוזמת ישראל 2021", ממליצה ד"ר לילך לוריא לשנות את החלוקה של הסיכון הפנסיוני בין העובד, המעביד והמדינה וליצור אכיפה אפקטיבית במערכת הפנסיה המופרטת.

הדוח השנתי האחרון (2011) של מרכז חזן, שהוגש ליו"ר הכנסת וידון בוועדת הכספים, מצביע על הפרטות בעיתיות. לדוגמה, חדירת ההפרטה למערכות הביטחון והמשפט, שני תחומים שהם סמלים מובהקים ל"רצון הציבור" ו"טובת הציבור". הוצאתם מידי המדינה והעברתם לגופים פרטיים מעוררת חשש לפגיעה באתוס של השירות הציבורי ולחדירה של שיקולים זרים, כמו גם סכנה שאיכותם של שירותים בסיסים במדינה תהיה תלויה רק ביכולתם של האזרחים לממנם. דוגמה מקוממת נוספת היא הפרטת ההוסטלים ל-250 ניצולי שואה פגועי נפש. אפשר היה לצפות שמדינת ישראל תשאיר בידיה את מלוא האחריות.

להלן הכשלים והפגמים העיקריים שמצאנו במדיניות ההפרטה בישראל:

■ במדינות רבות נעשית הערכה מחדש של מדיניות ההפרטה, בעיקר בעקבות המשבר הכלכלי של 2008 והמחאות החברתיות של 2011; בישראל מדיניות ההפרטה עדיין מושלת בכיפה, ולפי שעה אין עליה עוררין.

■ אחת ההצדקות להפרטה היא ההנחה שהתהליך ילוּוה בפיקוח אפקטיבי (רגולציה). ואולם לרוב לא הוקצו למטרה זו המשאבים והמומחיות הנדרשים ולכן לא התאפשר פיקוח נאות על התהליך ותוצאותיו ונשמט הבסיס להצדקת ההפרטה. יתרה מזו, קיימת מגמה להפריט גם את הרגולציה, ובכך אחריות המדינה נעלמת והולכת.

■ הליכי ההפרטה אינם שקופים ואינם זוכים לדיון ציבורי. אין להפרטה ולרגולציה מסגרת התייחסות מחייבת, וחלקם יוצאים לפועל בתקנות, או בהחלטות מינהליות חשאיות.

■ אין מנגנון שיאפשר למדינה להשיב לידיה את הבעלות או את השירות שנמסרו לידיים פרטיות, במקרים שההפרטה נכשלה.

■ עובדים במערכות הרווחה, החינוך והבריאות מועסקים בשירותים מופרטים באופן שפוגע ביכולתם למלא את תפקידם ביעילות ולהשתכר בכבוד.

כדי שהשיח הציבורי יתורגם למעשים, אנו שוקדים על הכנת הצעת חוק (שתוצג בכנס) שיסדיר את תהליכי ההפרטה בחקיקה ראשית. מטרת החוק היא לקבוע שישנם מעשי שלטון שנשארים באחריותה, בעלותה ובמימונה המלאים של המדינה, וניתנים על-ידי עובדי מדינה. בה בעת, הפרטה של שירות ממשלתי, לרבות מיקור חוץ, תתבסס על בחינת מוּרכבותו ורגישותו, היקף שיקול הדעת הנדרש בעת ביצוע התפקיד, פגיעה פוטנציאלית באזרחים ובעובדים, היתכנות פיקוח אפקטיבי ועלות מול תועלת כלכלית וחברתית.

בישראל עדיין קיימת מדיניות גורפת של הפרטה, שמתבצעת ללא שקיפות, וללא דיון ציבורי הולם. הפרויקט מנסה לשנות זאת ולהביא לכך שהציבור יקבל מידע אמין ועדכני על היתרונות והחסרונות של ההפרטה בכול התחומים, תוך בחינת חלופות, הפקת לקחים, והערכה מעשית של אפשרויות הפיקוח על-ידי המדינה.

יצחק גל-נור, אמיר פז-פוקס, מנהלי פרויקט "אחריות המדינה וגבולות ההפרטה" במכון ון ליר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#