"העלייה באי-שוויון נבלמה; אם נשלם את המחיר - נוכל להיות סקנדינוויה" - חדשות - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון TheMarker

"העלייה באי-שוויון נבלמה; אם נשלם את המחיר - נוכל להיות סקנדינוויה"

"כבר 200 שנה שהפערים בין עשירים לעניים נפתחים ונסגרים" - אומר פרופ' נתן זוסמן, מנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל ■ זוסמן קובע כי "מצבם של לוקחי המשכנתאות מעולם לא היה טוב יותר" וטוען: "הצרכן הישראלי משלם כיום פחות על מוצרים באיכות גבוהה יותר" ■ והוא גם מסביר מדוע הוא מעדיף את השיטה הסקנדינווית על זו האמריקאית

18תגובות

>> "בתור כלכלן, אני מאמין בדברים שאני מלמד. אני מאמין במודל הכלכלי הבסיסי, שבו אנשים מוּנעים מאינטרסים פרטיים. אני מאמין גם שאנשים מגיבים לתמריצים. במובן הזה, אני כלכלן אורתודוכסי מאוד", אומר פרופ' נתן זוסמן, שנכנס לתפקידו כראש חטיבת המחקר בבנק ישראל באוקטובר. זו הפעם הראשונה שזוסמן ממלא תפקיד ציבורי במשרה מלאה, שמחליף את העיסוק המרכזי שלו עד היום, כחוקר ומרצה באוניברסיטה העברית.

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה – הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

פרופ' נתן זוסמן
אמיל סלמן

זוסמן הוא לא כלכלן סטנדרטי. מלבד הפרספקטיבה ההיסטורית שבה הוא מתמקד במחקריו, פעילותו במסגרת מכון ון ליר בירושלים ושותפותו בהקמת תוכנית הפכ"מ (פילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה) באוניברסיטה העברית מסגירה עמדות כלכליות לא לגמרי שגרתיות. "אפשר לקרוא לזה קפטיליסט הומני", מגדיר זוסמן את עצמו. "אני מאמין ברכיבים הבסיסיים של ההתנהגות הכלכלית, אבל אני מתנגד למה שנקרא קפיטליזם חזירי. אני מתנגד לתופעות של ניצול שאנחנו יודעים שמתרחשות. אלה דברים שאנשים עושים, לא מה שרצוי שהם יעשו".

"קידום תועלת הוא משהו אוניברסלי שקיים אצל כולנו. זו קביעה פוזיטיבית ולא נורמטיבית. אבל זה לא חייב להיות אגואיסטי במובן הצר של המלה", הוא מבהיר. "יכול להיות שפרטים מנסים להיטיב לא רק עם עצמם, אלא גם עם האנשים שחשובים להם: חברים ומשפחה. גם זה יכול להיחשב כחלק מקידום תועלת פרטית". לשיטתו, התפקיד המרכזי של מוסדות כלכליים, כמו זה שבו הוא ממלא כיום תפקיד מרכזי, הוא לספק מערכת של תמריצים, שתביא לאיזון בין רצונו של הפרט לבין ההשפעה שיש לו על הסובבים אותו.

"לאורך ההיסטוריה, האנושות מצאה כל מיני הסדרים כדי שלא נחיה במציאות של 'אדם לאדם זאב'. זה מה שאיפשר את הצמיחה הכלכלית. במהלך השנים הצלחנו לשתף יותר ויותר אנשים בתהליך של יצירת עושר. ככל שאתה משתף יותר אנשים בתהליך הזה - יש יותר צמיחה", אומר זוסמן.

בשנים האחרונות נראה שהתפישה לפיה הצמיחה תחלחל איכזבה.

"מהמהפכה התעשייתית ועד היום אי אפשר להגיד שהצמיחה לא חילחלה. לאורך 200 שנה היו תקופות של יצירת פערים והיו תקופות של סגירת פערים. זה בא בגלים. בשנים האחרונות האי-שוויון נמצא בעלייה, אבל יכול להיות שהגענו לקצה.

"המגמות באי-שוויון נובעות משני דברים. ראשית, עלייה באי-שוויון יכולה להביא להתערבות בתהליך הפוליטי, על ידי העלאת מסים לעשירים. לאורך ההיסטוריה יש תקופות של הורדת מסים ותקופות של העלאת מיסוי על עשירים. לדוגמה, אם מסתכלים על המצע של הסוציאליסטים עכשיו בצרפת - הוא בהחלט הולך למקום של הקטנת פערים באמצעות מיסוי העשירים. הנשיא הסוציאליסטי הנבחר, פרנסואה הולנד, ניזון מהמשנה של פאריס סקול אוף אקונומיקס, שכתבו רבות על היתרונות שבמיסוי עשירים.

"שנית, האי-שוויון הוא פשוט חלק מהתהליך כלכלי. העשירים הם אנשים שלקחו סיכונים והצליחו בעסקים שלהם. כשמחזור העסקים הוא טוב - הם מצליחים והפערים גדלים. כשמחזור העסקים נפגע - הם גם נפגעים והפערים נסגרים. זה תהליך טבעי שקורה בשווקים.

"המשבר האחרון יצר אמנם מובטלים רבים, אבל גם בעלי הון רבים נפגעו. הנזילות הגדולה והריביות הנמוכות בהחלט פוגעים בבעלי ההון, כי הם מקבלים תשואה נמוכה יותר על ההון שלהם. לעומת זאת, הריבית הנמוכה משפרת את מצבם של אלה שיש להם חובות. מצבם של לוקחי המשכנתאות, לדוגמה, מעולם לא היה טוב יותר".

דודו בכר

אצלנו בישראל, חלק מבעלי ההון הם גם בעלי חוב גדולים.

"לא בדקתי את ספרי החשבונות שלהם, אבל אני מסכים שאם הריבית לא היתה נמוכה הם היו במצב גרוע יותר. מי שלקח חוב רצה להצליח. אלה שהגיעו להסדרי חוב מן הסתם לא הצליחו, וזה אומר שפרויקטים רבים מהעשור האחרון לא הצליחו. היו כבר בהיסטוריה מחזורים כאלה של שחיקת ערך נכסים. היתה פגיעה לא מבוטלת בבעלי הון. העשירים מחזיקים בדרך כלל בנכסים כמו אג"ח ומניות של בנקים בכמויות גדולות. דווקא מצבו היחסי של מי שלא מחזיקים בנכסים השתפר. המצב של כולנו הורע, אבל בשנתיים האחרונות בהחלט רואים עצירה בעליית האי-שוויון בכל העולם".

אבל מחירי הנכסים בישראל עלו.

"עליית מחירי הנכסים השפיעה על כולם. כל בעל דירה, גם אם הוא לא בעשירון העליון, הרוויח מכך. אחוז בעלי הדירות בישראל גדול מאוד".

"האי-שוויון הוא חלק מהחלום האמריקאי"

לזוסמן, 51, תואר ראשון ושני בכלכלה באוניברסיטה העברית. את הדוקטורט עשה באוניברסיטת ברקלי בנושא מדיניות מוניטרית בצרפת במאה ה-15. במסגרת העבודה, הראה זוסמן איך מלך צרפת השתמש בדילול שיעור הזהב במטבעות הממלכה כדי לממן את מלחמת מאה השנים עם אנגליה. כשחזר לישראל הצטרף למחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית, ובעשור האחרון שימש כיועץ לבנק ישראל.

זוסמן הוא בנו של הפרופסור המנוח לכלכלה צבי זוסמן, ממקימי חטיבת המחקר בבנק ישראל ומי שעמד בראשה שנים ארוכות. אביו כיהן גם כמשנה לנגיד בנק ישראל. רבים זוכרים את זוסמן האב כמי שיצא בביקורת חריפה על הקיצוץ הגורף בקצבאות בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו כשר אוצר, שטען אז כי הקיצוץ יעודד יציאה לעבודה. עיקר העוני, הראה זוסמן האב, הוא במשפחות של שכירים, כאשר יותר ממחצית העניים עובדים במשרה מלאה - אך משתכרים שכר נמוך.

בשנים הקרובות הוא יוביל את גוף המחקר החשוב ביותר בישראל כיום, עם צוות של 50 חוקרים במשרה מלאה. בימים שבהם ההחלטות המדיניות המשמעותיות ביותר בכלכלה הגלובלית מתקבלות דווקא על ידי בנקים מרכזיים, יכול להיות שהאיש שחתום על הערך "מס אינפלציה" במילון המונחים הכלכלי של אוקספורד הוא האיש הנכון במקום הנכון.

"המצב האבסולוטי של העניים בישראל טוב לאין ערוך מבעבר.אנחנו אומרים שהעוני עלה, אבל הוא עלה במובן היחסי ולא במובן האבסולוטי. כשאנחנו מסתכלים על משכורות המנהלים, המצב היחסי שלנו הוא מה שמפריע לנו.

"בארה"ב, ואנחנו חלק מסגנון החיים הזה, מחצינים מאוד הצלחה ועושר. כשאתה עובר את הגבול לקנדה אתה לא רואה את הסגנון הזה, כי הוא לא מקובל תרבותית ונורמטיבית. זה לא שאין שם עשירים, אלא שהם לא מחצינים את העושר שלהם. ברגע שלא מחצינים את העושר - זה יוצר פחות חיכוך ותסיסה".

איך אתה מסביר את העובדה שדווקא בארה"ב לא רואים שינוי במודל חלוקת העושר, אחרי כל מה שקרה שם בתעשיית הפיננסים?

"בארה"ב הנורמה התרבותית היא בדיוק זו: האי-שוויון והרצון להצליח הם חלק מהחלום האמריקאי. זה לא שהאמריקאים רוצים פערים, אבל מה שחשוב זו ההצלחה ולא האי-שוויון. אם הם משוכנעים שמיסוי יפגע בסיכוי להצליח, זה פוגע להם בחלום האמריקאי הבסיסי. גם כיום לא חל שום שינוי בתפישה הזו. עדיין האלילים הגדולים הם המצליחנים הגדולים, והכל נמדד בכסף.

האם הקפיטליזם האמריקאי לא חזירי מדי וזקוק לעדכון?

"אתה רואה שהם בוחרים במה שהם בוחרים. עם כל משבר ההיי-טק, מי שמוביל את התעשייה הן אפל, מיקרוסופט, אי-ביי ואמזון, חברות אמריקאיות. זה המנוע של הכלכלה האמריקאית. לכן אני לא חושב שיקרה להם מה שקרה לכלכלה היפאנית.

מיט רומני הצהיר שהדבר הראשון שהוא יעשה אם ייבחר יהיה להכריז על סין כמניפולטורית של שער המטבע.

"זה מציק להם. מדובר על טענות פופולריות, ואני לא יודע עד כמה הן נבדקו מחקרית. אני לא יודע כמה משרות המשק האמריקאי הפסיד, איזה סוג של עבודות אנשים איבדו ועוד.

"מה שמעניין הוא שהמפלגה הרפובליקאית, שלכאורה היא מפלגה של כלכלת שוק שדוגלת במסים נמוכים, חוסר התערבות, ממשלה קטנה וכו' כלפי חוץ, במדיניות הסחר שלה היא מאוד פרוטקציוניסטית. זה פרדוקס פנימי בתוך המפלגה הזו. היית מצפה שמפלגה ליברלית כלכלית תחיל את המושג הזה בצורה אוניברסלית. הרי כלכלת השוק גורמת לזה שעבודות עוברות לסין. הפועל הסיני זול פי מאה, וגם בלי מניפולציות בשער המטבע הוא עדיין היה זול פי חמישים. דווקא הדמוקרטים, שהם בעד רגולציה, הם יותר אוניברסליים בתפיסה שלהם ובעד סחר חופשי".

בחברה הישראלית של אחרי המחאה, האם אנחנו נמצאים בצומת שבה מצד אחד ממשיכים לרוץ לקפיטליזם נוסח אמריקה ומצד שני נמצאת האופציה הסוציאל-דמוקרטית?

"קשה לדעת, אבל אין ספק שהעניינים החברתים הם כיום בראש סדר היום הציבורי. אם תמיד הסכסוך וענייני החוץ היו במרכז, היום, למעט האיום האיראני, הנושאים החברתיים-כלכליים תופסים מקום מרכזי. זו עובדה. קשה מאוד לקבוע אם יהיה מהפך, אבל זה מעסיק מאוד את החברה הישראלית.

"בסך הכל, ישראל הגיעה להישגים יפים בשני העשורים האחרונים. לא נפגענו במשבר כמו אחרים, יש לנו מערכת בנקאית יציבה והרבה הישגים נטו, שהוכיחו את עצמם בשעת משבר. בהינתן שהמשתנים היסודיים בסדר גמור, השאלה היא מהו המודל של חלוקת הפירות שמקובל על אנשים. זו החלטה של הציבור. יש את המודל האמריקאי, שעובד טוב לאמריקאים. יש את המודל הסקנדינווי, שעובד טוב עבור הסקנדינווים. האמריקאים לא מהגרים לשוודיה והשוודים לא מהגרים לארה"ב.

"לכל עם יש תרבות, נורמות ומערכת ערכים, שקובעת בסופו של דבר מה נכון עבורו. מבחינה כלכלית נטו, של יעילות וצמיחה, אין הבדלים גדולים בין המדינות. גם בשוודיה יש שוק ויש תחרות. הם מודעים מאוד לחשיבות של תמריצים. הבנק המרכזי הוא סופר שמרני. מערכת הבנקאות לא נפגעה במשבר. רק מדיניות חלוקת ההכנסות היא אחרת.

"גם שוק ההון חושב כך. שוודיה צומחת מאוד יפה, כמו ארה"ב. אין מחיר כלכלי שאתה משלם על להיות בשיטה הזו או האחרת. צריך רק לדעת מה כרוך להיות בכל אחת מהשיטות".

איפה אתה היית רוצה לחיות ולגדל ילדים באופן אישי?

"אישית הייתי מעדיף לחיות במקום שיש בו יותר שוויון ופחות עוני. לי מתאים מקום עם פחות פערים, שבו אנשים מחצינים פחות את העושר שלהם".

האם בתפקידך הנוכחי אתה מרגיש שיש לכם את הכלים לייצר את המדינה הזו?

"המנדט העיקרי של בנק ישראל הוא לשמור על יציבות המחירים. זה היעד העיקרי שלנו - היעד שאנחנו מצויידים בכלים כדי להשיג אותו. גם שמירה על יציבות המערכת הפיננסית הוא יעד מרכזי, וגם כאן יש לנו כלים להוציא אותו לפועל.

"תפקיד נוסף הוא הייעוץ הכלכלי לממשלה - שם יש לנו יכולת להשפיע באמצעות ייעוץ שמבוסס על מחקר. זו נקודת החוזקה של חטיבת המחקר שבראשה אני עומד. הידע שנצבר במחקרים משמש כדי לתת ייעוץ מיטבי לממשלה. אין לנו כלים לקבל את ההחלטות, אלא רק להשפיע עליהן על ידי ייעוץ".

הכלים שלכם יכולים גם להגדיל פערים. הריבית הנמוכה, למשל, הביאה לזינוק במחירי הדירות, פגעה ביכולת של אנשים לקנות דירות ומצד שני הביאה להתעשרות של בעלי נכסים.

"הריבית זה כלי שעושה הרבה דברים. יש לו הרבה השפעות - על שוק הדיור ושוק המט"ח, למשל. בשוק הדיור יש תחלופה. הורדת הריבית הגדילה את הביקוש לדירות, כי המשכנתאות הפכו זולות. רוב האנשים שלקחו משכנתאות הם לא ספקולנטים, אלא רוכשי דירה ראשונה.

"בשוק הזה ההיצע מתאים את עצמו לאט. הגידול בביקוש יצר עלייה במחירים, וכיום אנחנו רואים שההיצע עולה ושיש גידול במלאים. אפשרויות המימון יצרו יותר ביקוש, ואם היו עומדות הרבה דירות פנויות בצד, הצעד הזה היה מיטיב עם כולם. מכיוון שהיצע הדירות הוא יחסית מוגבל, זה לא קרה. זה חלק מכשלי השוק שצריך לטפל בהם".

זה לא רק הריבית. משימתו של הפיקוח על הבנקים, למשל, היא לשמור על יציבות הבנקים, גם במחיר של עמלות יקרות.

"בוודאי שבמצב המשברי של היום, יציבות הבנקים היא דבר עיקרי. אנחנו רואים מה קורה במקומות אחרים - כשהבנקים לא יציבים, הנזק שנגרם לאנשים הוא הרבה יותר גדול. בלי לזלזל - החלק של העמלות מתוך הוצאות משקי הבית הוא זעום. חלופה של מקרה שייפול בנק, והאבטלה שזה ייצור, היא הרבה יותר יקרה. בשורה התחתונה, הבנקים הישראלים הם לא יותר רווחיים מבנקים אחרים - אחרת היינו רואים בנקים זרים עומדים בתור כדי להיכנס".

אחת הסיבות שהבנקים בישראל אינם רווחים מספיק היא עלויות שכר גבוהות ועודף כוח אדם.

"יש כאן טרייד אוף. מצד אחד אתה רוצה יותר שוויון וצדק ומדינה יותר סקנדינווית. מצד שני, אתה רוצה שהעובדים בבנק יהיו בסביבה סופר תחרותית כדי לשלם עמלות נמוכות. אי אפשר להחזיק את המקל בשני קצוותיו. בגדול, הרווחיות של הבנקים לא גבוהה. חלק מזה נעוץ בעובדה שיש להם עלויות שכר גבוהות. גם בגרמניה קשה מאוד לפטר, ועדיין הכלכלה מתפקדת לא רע.

מהם לדעתך הקלקולים המרכזיים בכלכלה הישראלית?

"אני לא יודע לגבי קלקולים, אבל יש תנאים אובייקטיביים. הכלכלה הישראלית היא משק קטן. יש יתרונות לגודל, ולכן מטבע הדברים, מידת התחרותיות בישראל נמוכה יותר. יכול להיות שמידת ההתערבות והפיקוח צריכה לכן להיות יותר גבוהה ביחס למדינות אחרות.

"אם היה שלום עם כל מדינות ערב והיתה להן רמת התפתחות כלכלית דומה לזו של ישראל, המשק היה תחרותי יותר. אנחנו אי, ואת הכל צריך לייבא דרך שני נמלים ושדה תעופה אחד. זו מגבלה אובייקטיבית. דבר נוסף נוגע להקצאת משאבים גדולה לביטחון. מטבע הדברים, יש תת-השקעה בשאר התחומים. הסביבה הגיאו-פוליטית מחייבת אותנו להגן על עצמנו. זה לא שמישהו בממשלה חושב שלא כדאי להשקיע בחינוך או בתשתיות. זה אילוץ שצריך להתמודד אתו.

"אפשרות אחת להתמודדות, וזה הכיוון שמסתמן בשנתיים האחרונות, היא אימוץ כלל ההוצאה. הציבור - לא הפוליטיקאים - צריך להכיר בעובדה שאי אפשר גם יותר ביטחון, גם יותר שירותים, גם יותר חינוך, גם יותר תשתיות וגם פחות מסים. זה לא עובד.

אפשר להגדיל את המשאבים שעומדים בפני הממשלה, אם אנשים מוכנים לשלם על זה. זו החלטה פוליטית, והבחירה צריכה להיות של הציבור. אם הציבור בתחילת שנות האלפיים האמין יותר בחלום האמריקאי, ובחר בממשלות שמכרו לו את החלום האמריקאי - זכותו. אם התברר עכשיו שהחלום הזה לא מתאים כל כך למציאות הישראלית או שלא אוהבים את התוצאות, לציבור יש אפשרות להחליט אחרת.

"אנחנו, ככלכלנים, יכולים לראות עולם אמריקאי או עולם שוודי. מבחינת יעילות, שני המשקים די דומים. בעולם, אחד האינדיקטורים הכי טובים למידת האמון של אנשים בממשלות הוא ריביות של אג"ח ל-10 שנים. האג"ח של שוודיה נסחרת בתשואה יותר נמוכה מארה"ב. משקיעים - לא מרקסיסטים באוקספורד - החליטו שכלכלת שוודיה חסונה במידה כזו שהם מוכנים להלוות לה בריבית נומינלית של 1.8%. לא תמיד המשקיעים צודקים, אבל המדינות האלה קיבלו הכשר, ולא נעשו שם הרבה טעויות כלכליות".

אפשר להפוך את ישראל למדינה סקנדינווית או סמי-סקנדינווית, למרות ההטרוגניות החברתית והתרבותית הרבה שלה?

"תיאורטית כן, אם אנשים יהיו מוכנים לשלם את המחיר".

"רוב הציבור החרדי יכול וירצה לעבוד"

לגבי ההטרוגניות החברתית בישראל אומר זוסמן כי "יש בישראל שלושה מגזרים: יהודי לא חרדי, חרדי וערבי. הפרמטרים הכלכלים הפשוטים מראים שיש הרבה יותר עוני בקרב החרדים והערבים, וששיעורי השתתפות שלהם בכוח העבודה נמוכים".

יש במגזרים האלו גם יותר כלכלה שחורה?

"אם הכלכלה השחורה היתה משמעותית, היית רואה יותר מכוניות יוקרה ווילות. זה לא המצב. האי-שוויון הכי גדול הוא בתוך החברה החרדית, כי יש שם שכבה דקה מאוד מבוססת, אבל הממוצע מבחינת הכנסות הוא הכי נמוך. רוב הציבור החרדי יכול לעבוד וירצה לעבוד. אתה רואה חרדים בניו יורק, באמסטרדם ובבלגיה - אין להם שום בעיה להשתלב בשוק העבודה.

"גם בנוגע למגזר הערבי לא צריכה להיות בעיה. מוסלמים יש גם בשוודיה. אין סתירה בין זה שאתה מוסלמי ובין הצלחה כלכלית. אם נרצה והם ירצו - זה אפשרי. מדובר על פוטנציאל גדול בטווח הארוך, כי זה הרבה מאוד אנשים".

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שינתה את שיטת המדידה של האבטלה, ומסתבר שהאבטלה גבוהה מכפי שחשבנו. איך מתייחסים לזה בבנק ישראל?

"הלמ"ס אימץ לאחרונה את הסטנדרטים של ה-OECD, והם עשו צעד חשוב מבחינה מתודולוגית. שיפרנו את דרך המדידה - זה לא שקודם מדדנו לא טוב כדי להיראות יותר טוב. צריך לזכור ששני דברים קרו במעבר בין השיטות: האבטלה עלתה, אבל גם שיעור התעסוקה עלה. יותר אנשים ממה שחשבנו משתתפים בשוק העבודה.

יהיה תיקון כזה גם במדידת האינפלציה?

"בבדיקה של המדד אנחנו בסטנדרטים הבינלאומיים. שם לא ישנו את המתודולוגיות. בגלל העבר האינפלציוני שלנו, היה אינטרס מאוד גדול למדוד את הנתון הזה נכון. שכר הדירה, למשל, עלה יותר מהיעד. מנגד, יש מאות מוצרים שהמחירים שלהם ירדו משמעותית. הצרכן הישראלי, ברוב המוצרים שהוא צורך, משלם פחות על מוצרים באיכות יותר גבוהה. הדבר היחיד שאפשר לשאול הוא האם המשקל של המוצרים בסל שהלמ"ס מחשב משקף את סל הצריכה הישראלי. סעיף הדיור, למשל, הוא רבע מהמדד - וזה משקף את ההוצאה של משפחה על שכר דירה".

אולי סל הבסיס התייקר מאוד, ומה שמאזן את זה הוא צריכה של מוצרי מותרות?

"בסופו של דבר, אף אחד לא מכריח את הצרכנים לרכוש את מה שהם צורכים. אם סמארטפון גורם לאנשים הנאה גדולה, מי אני שאתווכח עם זה? נכון - יש כמה מוצרים שהתייקרו. במשאבת הדלק, למשל, זה מאוד בולט. אבל מדובר על סדרי עדיפויות של אנשים. הכשל מתחיל בזה שחשבו שאת שירותי החינוך והבריאות תספק הממשלה. הממשלה צמצמה את ההוצאות שלה, כי אנשים הצביעו עבור מישהו שהציע להם דיל שבו הם משלמים פחות מסים. אחר כך הסתבר לחלקם שהעסקה הזו היא פחות טובה ממה שחשבו, ועכשיו הם רוצים לשנות אותה. זה לגיטימי".

כמה מעליית המחירים היא עליית מחירים מיובאת?

"מחיר הדלק, למשל, נקבע בשווקים העולמיים ועלה בכל העולם. זו גזירה חיצונית, ואין לנו מה לעשות בנדון. אולי הגז שיבוא יעזור לנו להתמודד עם זה ולהיות פחות תלויים בנפט. כרגע זה דבר חיצוני, ושום מדיניות מוניטרית לא תשפיע עליו. זה דוחף את המדדים למעלה בכל העולם, ובתקופת מיתון יש אינפלציה במקום דפלציה. דיור זה עניין של התאמה, ואני חושב שאנחנו בדרך לתיקון. ושם הממדים הם לא כמו באנרגיה, אלא אחוזים בודדים. בלי האנרגיה והדיור, המדד בשנה האחרונה היה 0".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#