הרפורמה שהחלישה את כושר העמידה של הפרקליטות - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הרפורמה שהחלישה את כושר העמידה של הפרקליטות

הדור הצעיר רענן, אבל חסרים לו ניסיון, יוקרה ומשקל מקצועי מספיק לעמוד מול הממשלה

תגובות

>> משפטנים העוקבים בדאגה אחר העמדות שמציגה פרקליטות המדינה בבית המשפט העליון ובבג"ץ, הקימו באחרונה קבוצה בפייסבוק כדי לאוורר את הביקורת. מהתכתובות בין חברי הקבוצה עולה תחושה כי היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות אינם ממלאים את חובתם לסרב להגן על עמדות בלתי סבירות של הדרג המדיני והפוליטי.

יום רביעי, 23 במאי, בנייני האומה - הכנס השנתי של יוזמת ישראל 2021. לרישום, לחצו כאן.

פלאש 90

נכונותה של הפרקליטות לכפוף את ראשה ולהציג בפני בג"ץ עמדות שקשה להגן עליהן מבחינה משפטית, מגלגלת את תפוחי האדמה הלוהטים בזה אחר זה לפתחם של השופטים בבית המשפט העליון. ככל שיחריפו ויקצינו הסוגיות המובאות לפני בג"ץ גדל הסיכוי שנשיא העליון אשר גרוניס, שכבר עכשיו מגלים חברי כנסת מהימין שהוא אינו התקווה הלבנה הגדולה שציפו לה, ייראה יותר כמו מועמד פוטנציאלי לעיטור העוז מטעם האגודה לזכויות האזרח. מה קרה בלשכת היועץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה, ששחק את היכולת ואולי גם את המוטיבציה לומר לפחות מדי פעם "לא" לראש הממשלה ולשריו?

התשובה אינה טמונה בהכרח בכך שהיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין היה במשך שנים רבות עורך דין פרטי המשרת את רצון הלקוח, בניגוד למשפטני השירות הציבורי שאמורים להיות מחויבים לטובת הציבור. למעשה, בסביבתו של וינשטיין נשבעים שמדי פעם הוא שם ברקס לפוליטיקאים, אבל מעדיף שלא לספר זאת ברבים.

דלדול השירות המשפטי הציבורי

באופן פרדוקסלי, אחת הסיבות להיחלשות כושר העמידה של הייעוץ המשפטי והפרקליטות היא הצלחתה של רפורמת הקדנציות. במהלך שנמתח על פני כעשר שנים הושטחה הפירמידה הארגונית של המערך המשפטי הציבורי, לפחות מבחינת הגיל והניסיון המקצועי של ממלאי התפקידים הבכירים המכהנים שם.

זה התחיל בפרקליטות, שבה עוד בימיה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל נקצבו תקופות כהונה לפרקליטי מחוז ולמנהלי מחלקות לשמונה שנים. באותה תקופה גם נקצבו תקופות הכהונה של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה לשש שנים.

המהלך הושלם בהחלטות ממשלה לקציבת תקופת הכהונה של המשנים ליועץ המשפטי לממשלה והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה לשבע שנים, שהוביל שר המשפטים דאז דניאל פרידמן בגיבוי היועץ המשפטי דאז מני מזוז. אגב, מעניין לציין שמנגנון קציבת הכהונה לא הופעל על כל המשרות בשירות הציבורי, אלא בעיקר על משפטנים, חשבים ובעלי תפקידים בכירים מהסוג ששרי הממשלה רואים בהם חסמים לקבלת החלטות.

אוליבייה פיטוסי

הפרישה הטבעית לפנסיה של בכירים ותיקים במשרד המשפטים יחד עם פרישת אלה שכהונתם נקצבה מדלדלת את השירות המשפטי הציבורי. הרפורמה הגבירה באופן משמעותי את קצב הפרישה של משפטנים בעלי ניסיון וסטטוס. המשפטנים שהתמנו לתפקידים במקום הפורשים הם ברובם אנשים מוכשרים, אבל גם המוכשרים ביותר עדיין לא רכשו לעצמם יוקרה ציבורית המאפשרת להם להתנגח בפומבי עם מקבלי ההחלטות הפוליטיים שמעליהם.

הבעיה אינה איכות ממלאי התפקידים החדשים שהתמנו, אלא היקף הפרישה. עמוד השדרה המשפטי פשוט התרוקן במהירות גדולה מדי, ואילו החוליות החדשות בעמוד השדרה הזה טרם התחשלו כדבעי.

לשם המחשה, הנה רשימה לא ממצה של דמויות שפרשו בעשור האחרון ממשרד המשפטים ומביטות כיום על מערכת המשפט מבחוץ. מקרב המשנים ליועץ המשפטי לממשלה ניתן למנות את המשנה לענייני חקיקה יהושע שופמן, המשנה לתפקידים מיוחדים יהודית קרפ, המשנה לעניינים כלכליים-פיסקליים דידי לחמן מסר, המשנה לעניינים אזרחיים טנה שפניץ והמשנה לעניינים פליליים רחל גוטליב. צחוק הגורל: לשורה הזו אמור להצטרף בקרוב מייק בלאס, המשנה לענייני ייעוץ, שהיה אחראי לגיבוש מנגנון הקדנציות.

בפרקליטות ניתן לראות את מגמת הפרישה נמשכת כבר כמה שנים. רבים טוענים כי בפרקליטות רפורמת הקדנציות היתה נחוצה במיוחד בגלל הנטייה של כמה דמויות להיצמד לכיסאן במשך שנים רבות מאוד. הסמן הקיצוני היתה פרקליטת מחוז חיפה לילי בורישנסקי, שכיהנה בתפקיד יותר מ-25 שנים.

לא הגיעו לקודקוד הארגוני

מקרב המשנים לפרקליט המדינה פרשו בעשור האחרון המשנה לעניינים אזרחיים מרים רובינשטיין, המשנה לתפקידים מיוחדים רחל סוכר, המשנה לעניינים פליליים יהושע רזניק ולאחרונה המשנה לתפקידים מיוחדים שי ניצן.

דמויות עתירות ניסיון פרשו גם מהניהול של מחלקות בפרקליטות המדינה כמו מנהלת המחלקה הביטחונית דבורה חן, מנהל המחלקה הכלכלית שמעון דולן, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים הרצל שבירו, מנהלת המחלקה לתפקידים מיוחדים טליה ששון, מנהלת מחלקת המסים לאה מרגלית, ולאחרונה - מנהלת המחלקה הפלילית אפרת ברזילי. בעוד כשנה תצטרף אליהם מנהלת המחלקה הכלכלית אביה אלף.

דילוג מפרקליטות המדינה אל השטח מראה רשימת פורשים מראשות פרקליטויות המחוז. גם רשימה זו מתארכת וכוללת דמויות ותיקות כמו פרקליטת מחוז דרום יסכה ליבוביץ, פרקליטת מחוז חיפה לילי בורישנסקי, פרקליטת מחוז תל אביב פלילי מרים רוזנטל, פרקליט מחוז תל אביב אזרחי יעקב כהן, פרקליטת מחוז צפון אסתר גופר, פרקליטת מחוז חיפה אזרחי פנינה שרצקי, פרקליטת מחוז מרכז נורית שניט. לאחרונה הצטרפו לפורשים פרקליטת מיסוי וכלכלה אלה רובינק, פרקליטת מחוז תל אביב פלילי רות דוד ופרקליטת מחוז מרכז רחל שיבר.

מחוץ לפרקליטות ניתן למצוא גם דמויות שלא הגיעו לקודקוד הארגוני מסיבות שונות והעדיפו לצאת מהמערכת. אחת מהן היא פנינה גיא, תובעת פלילית בולטת שניהלה את משפטו של יגאל עמיר ופרשה לפני שנים אחדות מראשות מחלקת האכיפה ברשות ניירות ערך.

מצד שני מצויים בכירים שהגיעו לקודקוד ועתה צופים מבחוץ על המערכת מבלי שהם נושאים בתפקיד כלשהו, כמו היועץ לשעבר מזוז ופרקליט המדינה לשעבר ערן שנדר. על המעמד שרכשו דמויות כאלה ניתן ללמוד מהעובדה שמזוז היה הכתובת הראשונה שאליה פנו שלושת בכירי לשכת ראש הממשלה כאשר נזקקו לייעוץ בשאלה מה לעשות עם התנהלותו הבעייתית של ראש הלשכה נתן אשל כלפי הפקידה הכפופה לו.

ברשימה הזו לא נספרו פורשים שדילגו לבתי המשפט כמו היועץ אליקים רובינשטיין, שמונה לבית המשפט העליון יחד עם פרקליטת המדינה עדנה ארבל; מנהל מחלקת הבג"צים לשעבר עוזי פוגלמן, שמונה גם הוא לבית המשפט העליון; ומנהלת המחלקה הפלילית נאוה בן אור, שמונתה לשופטת מחוזית.

אין חיים לאחר הקדנציה

מנגנון הקדנציות ראוי ומוצדק, גם בעיני בכירים במשרד המשפטים שנאלצו לפרוש בגללו. ריענון השורות הוא צעד חיובי. מצד שני, לא כל ההשלכות של הרפורמה הובאו בחשבון.

למשל, לא ניתנה הדעת למחסור בתפקידים פנויים לקידום רוחבי עבור בכירים המסיימים קדנציות. חלק מהבכירים מתמודדים על תפקיד שיפוטי, אך לא כולם מעוניינים בכך ולא כולם מתאימים. גם אלה שמעוניינים בכך נתקלים בשנים האחרונות בקשיים בגלל מגמה של הוועדה לבחירת שופטים למנות לשופטים מועמדים שהגיעו מהמגזר הפרטי ולא מהפרקליטות.

לנוכח כל זאת, בכיראותם מתקשים למצוא תפקיד פנוי אף שרובם עוד רחוקים מגיל הפנסיה. המשנה לפרקליט המדינה שי ניצן הוא דוגמה מובהקת למצב הזה.

ניצן הוא פרקליט מוערך וככל הידוע היועץ המשפטי וינשטיין מעוניין להשאירו במערכת, אך הקדנציה של ניצן הגיעה לקצה. הוא התמודד על תפקיד פרקליט מחוז ירושלים, אך משך את המועמדות ברגע האחרון כאשר התברר כי פרקליט המדינה משה לדור אינו תומך במועמדותו. לדור לא רצה ליצור רושם שלפיו בפרקליטויות המחוז מוצנחים "כוכבים" מבחוץ ונחסמת דרך הקידום למועמדים מבפנים. התוצאה: במשרד המשפטים עדיין מחפשים לניצן תפקיד ההולם את כישוריו.

בעיה נוספת שלא הובאה בחשבון היא מסלול הפנסיה. מי שיתקדם לתפקיד בכיר בפרקליטות בגיל צעיר מדי ייאלץ לפרוש בתום קדנציה של שבע שנים, ואם לא ימצא תפקיד קידום פנימי ייאלץ לפרוש לגמלאות עם צבירת פנסיה בשיעור נמוך.

מקורות במשרד המשפטים אומרים כי מצב זה גורם לכך שצעירים מוכשרים המשמשים כיום בתפקידי "מספר שתיים" נמנעים מלהתמודד על התפקידים הבכירים ומחכים בעמדת המתנה לצבירה של זכויות הפנסיה. כתוצאה מכך יש חשש שתפקידים בכירים לא ימולאו על ידי מועמדים אופטימליים.

קשה לבוא בטענות לבעלי תפקידים חדשים בתפקיד, כמו המשנים ליועץ המשפטי רז נזרי (פלילי), אבי ליכט (כלכלי) ואורית קורן (חקיקה). חלקם משפטנים ותיקים, אך בכל תפקיד חדש נצרכת עקומת למידה, וניסיון נצבר בדרך כלל בעימותים.

בית ביניש ובית מזוז

מעבר לכך, יש גם עניין של תפישת עולם. בקומה השנייה והשלישית של בניין משרד המשפטים מרוכזת עבודת הייעוץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה. בקומות האלה שוררות זה שנים שתי תפישות עולם מנוגדות. האחת מזוהה עם מי שהיא כיום פרקליטת מדינה מיתולוגית - דורית ביניש. הגישה השנייה מכונה כיום בפי בכירי הפרקליטות "גישת מזוז", אך יש סיכוי שגם שמו של וינשטיין ידבק בה בקרוב.

גישת ביניש גורסת כי הפרקליטות והיועץ אינם אמורים להסכים להלביש בכסות משפטית כל עמדה וכל מדיניות ממשלתית, תהא אשר תהא. שורשיה המיתולוגיים של גישה זו נעוצים בפרשת קו 300 ולאחר מכן בסירוב של ביניש לייצג את המדינה בפני בג"ץ בעתירות נגד גירוש 400 פעילי חמאס ללבנון בראשית שנות ה-90.

הגישה האחרת, המיוחסת לעידן מזוז, גורסת בהקצנה כי תפקיד הפרקליטות הוא להציג את עמדת הממשלה בפני בג"ץ. אמנם מותר ורצוי שהפרקליטות תנהל דיאלוג כדי למתן עמדות בעייתיות מבחינה משפטית, אבל הנטייה לומר "לא" לדרג הנבחר פחותה בהרבה מגישת ביניש. גורם בכיר שעבד עם מזוז מייחס לו בהקשר זה את האמירה "לא נכון לומר תמיד לא".

כאשר בוחנים את התנהלות דור המנהיגות הוותיק יותר שנותר בפרקליטות המדינה מתחת לקודקודים וינשטיין ולדור, מוצאים שהתנהלותם בשנים האחרונות קרובה לתפישת העולם הגמישה, המזוזית. מנהלת מחלקת הבג"צים אסנת מנדל, שהיא כיום מנהלת המחלקה הוותיקה ביותר בפרקליטות, מזוהה מאוד עם הגמישות המשפטית. המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים הפורש שי ניצן הגן אף הוא בשנים האחרונות על עמדות בעייתיות מבחינה ציבורית, שהבולטת בהן היתה עסקת הטיעון שבוטלה עם הנשיא לשעבר משה קצב.

לא רק שהוותיקים שנותרו בפרקליטות מתאפיינים בגישה מזוזית, גם המשנים ליועץ המשפטי הם כיום יוצאי פרקליטות כמו קורן וליכט, כאלה שעבדו בצמוד למזוז ולוינשטיין כמו נזרי, או אנשים שהגיעו לתפקיד עם רוח גבית ממזוז כמו המשנה לעניינים אזרחיים שרית דנה.

המשמעות היא כי בדור המנהיגות המשפטית הצעיר בשירות הציבורי עלול לדבוק אתוס מקצועי פשרני ולהכות שורשים. כדי שייהפך הדור הזה ללוחמני צריכים המשפטנים הללו לחוות עימותים מהסוג שבו אומרים לשר או לראש הממשלה "את זה - לא", מתעקשים על העמדה בזקיפות קומה, אולי אפילו מדווחים על העימות לתקשורת ולציבור - ומגלים שהשמים לא נפלו. למתבוננים מבחוץ נדמה שאירועים כאלה קורים מעט מדי, אם בכלל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#