איל העיתונות שמחזיק בכיס את ראש הממשלה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איל העיתונות שמחזיק בכיס את ראש הממשלה

איל המדיה רופרט מרדוק ניצל את השפעתו הפוליטית, הכתיר והדיח ראשי ממשלות - הכל כדי לדחוק מתחרים מהשוק ולשמר את ההובלה בענפי העיתונות, הלוויין והטלוויזיה ■ עדותו בשבוע שעבר בפני ועדת חקירה ממלכתית עלולה להפיל את ממשלת בריטניה, שראשיה "העניקו למרדוק במתנה דומיננטיות במדיה ובתרבות שכמוה לא נראתה בעבר"

4תגובות

>> האיש החזק ביותר בממלכה הבריטית אינו ראש הממשלה דיוויד קמרון. אפילו מלכת אנגליה, אליזבת השנייה, רחוקה מלהיות השליטה האמיתית. האדם שמושך בחוטיהם של נבחרי הציבור, המחוקקים וראשי הזרוע המבצעת של אחת המדינות העשירות והחופשיות בעולם הוא אזרח אמריקאי, לשעבר אוסטרלי, הבעלים של אימפריית המדיה חובקת העולם ניוז קורפ, שבידיה כמה מאמצעי התקשורת הגדולים והמשפיעים ביותר בעולם החופשי.

האדם הזה, ששמו מוכר גם בישראל, אם כי הוא מעורר כאן הרבה פחות תהודה רגשית מאשר בבריטניה, הוא רופרט מרדוק. מי שלא עקב מקרוב אחר מרדוק והאימפריה שלו, ניוז קורפוריישן, אולי אינו מודע לכך שהאיש הזה אינו רק הבעלים של מגזין "טיימס" המכובד בלונדון, ושל העיתון "סאן" השערורייתי.

אולי שמתם לב ששמו הוזכר כמה פעמים במהלך 18 עונותיה של הסדרה "משפחת סימפסון" - ולא באור חיובי - אף שמרדוק הוא הבעלים של פוקס, החברה שמפיקה את הסדרה הוותיקה. מרדוק גם היה כנראה ההשראה לדמותו של מונטי ברנס, העשיר הכילי והמרושע בסדרה, אולם בניגוד לברנס, מרדוק רחוק מלהיות נלעג, והוא לא עוסק בכיוס סוכריות מפעוטות, כי אם בסיפסור חסר בושה של השפעה פוליטית שמקדמת את עסקיו.

עסקיו של מרדוק נוגעים בכל פן של עולם התקשורת: הוא החל את דרכו כמו"ל עיתונים באוסטרליה ובמהרה נהפך לאיל העיתונות המוביל בבריטניה, שם הוא גם מחזיק בנתח של 39% בבריטיש סקיי, שאותה ביקש לרכוש במלואה - על כך בהמשך.

רויטרס

באסיה הוא הבעלים של סטאר, רשת הטלוויזיה בלוויין הגדולה ביבשת. בארה"ב יש למרדוק בעלות על אולפני הסרטים פוקס המאה ה-20, ובעשור הקודם הוא רכש, לאחר מאבק שליטה מתוחכם ומלוכלך, את דיירקטי.וי, רשת הלוויין הגדולה במדינה. באחד מהמהלכים המוצלחים בהיסטוריה של הטלוויזיה האמריקאית, מרדוק הפך רשת חדשות עלובה בשם פוקס ניוז לסיפור הצלחה תקשורתי ופוליטי מהמדרגה הראשונה.

רוצים עוד? מרדוק הוא הבעלים של "וול סטריט ג'ורנל", העיתון הנמכר ביותר בארה"ב, שנמכר לו לאחר מלחמת התשה. בשנים שעברו מאז הרכישה ב-2007, נהפך ה"ג'ורנל" בהדרגה מעיתון רציני ומוביל בתחום החדשות העסקיות, גם אם שמרני, לשופר של דעותיו הפוליטיות הימניות של בעליו. אימפריית המדיה של מרדוק מעניקה לו עוצמה ועושר רבים: ב-2010 הוא דורג על ידי "פורבס" במקום ה-13 ברשימת האנשים בעלי ההשפעה הרבה ביותר בעולם, והונו מוערך ב-8.3 מיליארד דולר.

הקריירה של מרדוק - עלייתו כאיל תקשורת, זיגזוגיו הפוליטיים בבריטניה ובארה"ב וצבירת העוצמה שלו - יכולה לפרנס אינספור מאמרים, ספרים, מחקרים וסרטים. הוא שרד אינספור שערוריות שנראה כי בקושי נגעו בו. האחרונה שבהן, שמאיימת לזעזע את אמות הספים של ממשלת בריטניה המקרטעת ממילא, נולדה בעשור הקודם, וברשת קוריה הסתבכו עתה בכירי ממשלת בריטניה.

בשבוע שעבר העיד מרדוק במשך יומיים בפני ועדת לווינסון, שמונתה לחקור הפרות אתיקה עיתונאיות בממלכה. הוועדה הוקמה בעקבות שערוריית האזנות הסתר של 2011, שבמסגרתה נחשף כי עיתוניו של מרדוק, בעיקר "ניוז אוף דה וורלד", פרצו לתאים קוליים של קרבנות רצח ומלחמה, והאזינו לשלל ידוענים ופוליטיקאים.

איי פי רויטרס

במהלך החקירה שהתנהלה מאז, והביאה לסגירתו המזורזת של "ניוז אוף דה וורלד" - אחד הצהובונים האהודים והוותיקים בבריטניה, נחשף יותר מטפח ממערכת היחסים הפרברטית שקיימו ראשי המפלגות בבריטניה עם העיתונות בכלל, ועם עיתוניו של מרדוק בפרט. בכירים במשטרה הבריטית נחשפו כמי שנמנו על רשימת מקבלי השכר של מרדוק, והדליפו לעיתונאים שלו פרטים עסיסיים הקשורים לחקירות.

כל אלה לא היו חדשים במיוחד. סגירתו של "ניוז אוף דה וורלד" אולי מצטיירת כמהלך של הבעת חרטה כלפי משפחות קרבנות האזנות הסתר, אולם מרדוק הקריב את העיתון במהלך מחושב וקר להפליא.

מה שעמד באותה עת על כף המאזניים היה הצעה לרכישתה המלאה של בריטיש סקיי, אימפריית לוויין שנהפכה למעשה למונופול טלוויזיה בשוק הבריטי. לאחר כמה שבועות של רעש ציבורי עצום, משך מרדוק את הצעת הרכש שלו לבריטיש סקיי. גם לוחם עיקש שכמוהו יודע מתי לסגת מקרב אבוד.

המבקר הראשון אצל ראש הממשלה הנבחר

איי פי רויטרס

השפעתו של מרדוק על הפוליטיקה הבריטית היתה ידועה זה מכבר: הוא היה מקורב למרגרט תאצ'ר ולרונלד רייגן. הוא הכתיר את ג'ון מייג'ור לאחר שהעניק לו את תמיכת עיתוניו בבחירות. טוני בלייר, ראש הממשלה מטעם הלייבור, היה סנדקה של בתו. ראש הממשלה הקודם, גורדון בראון, ניסה להתקרב אליו דרך אשתו, אולם הסקוטי הזעוף לא נראה בעיני מרדוק כבעל ברית כדאי, ונדחה. ב-2010 בראון אמר, לדברי מרדוק, "החברה שלך הכריזה מלחמה על הממשלה שלי, ובכן, הממשלה שלי מכריזה מלחמה על החברה שלך", לאחר שמרדוק הסיר את תמיכתו מהלייבור.

הדלת בדאונינג 10 נפתחה לרווחה מחדש עם נצחונה של מפלגת השמרנים, שבה תמך מרדוק בבחירות האחרונות: איל המדיה הקשיש היה המבקר הראשון (!) אצל דיוויד קמרון עם היבחרו. בחג המולד 2009 התארח קמרון בסעודת חג המולד של רבקה ברוקס, שהיתה העורכת של "ניוז אוף דה וורלד" ושל ה"סאן".

ההשפעה של מרדוק מובנת: עד לאחרונה קראו את עיתוניו 40% מתושבי בריטניה, ומיליונים צופים בבריטיש סקיי. הקמפיינים שעשו העיתונים שלו - חלקם אכזריים עד זרא - רוממו והעלו פוליטיקאים. פוליטיקאית שדיברה סרה על תמונות העירום ב"סאן" קיבלה מיד תמונה שכזו משלה, כשראשה מורכב על גוף של חשפנית שמנה - כל זאת בניצוחה של רבקה ברוקס העורכת. ניל קינוק, שהתמודד מול מייג'ור מטעם הלייבור, זכה לטיפול מיוחד: קמפיין רצח אופי שקבר את הסיכויים לבחירתו.

ביום שני האחרון, לאחר שלל חקירות, מעצרי עיתונאים ובכירים - כולל רבקה ברוקס, בת טיפוחיו של מרדוק שעמדה בראש ניוז אינטרנשונל, חטיבת העיתונים הבריטית של מרדוק - והתפטרות בנו של מרדוק מתפקיד יו"ר בריטיש סקיי, חלה הסלמה מהירה בפרשה. רגולטור התקשורת בבריטניה, Ofcom, פתח בחקירה נגד סקיי ניוז, ערוץ החדשות של בריטיש סקיי, לאחר שסקיי הודתה כי פרצה לאימיילים בחיפוש אחר סקופים.

איי פי רויטרס

ביום שלישי נחקר בנו של מרדוק, ג'יימס, שכמו אביו, טען שלא ידע על האזנות הסתר. מרדוק הבן הפליל את ראש הממשלה, ואמר כי בשלהי דצמבר 2010 - בשיאו של הוויכוח הציבורי בבריטניה סביב כוונת ניוז קורפ לרכוש את מלוא השליטה בחברת הטלוויזיה בריטיש סקיי - שוחח עם ראש ממשלת בריטניה, דיוויד קמרון, בעניין הבעיות הרגולטוריות שבהן נתקלה ניוז קורפ באישור הרכישה. השיחה, שנערכה במהלך ארוחת ערב בביתה של רבקה ברוקס, לשעבר ראש חטיבת העיתונות הבריטית של ניוז קורפ, התקיימה יומיים בלבד לאחר שקמרון שלל מהשר וינס כייבל, שהיה ממונה על הפיקוח את הרכישה המתוכננת, את סמכותו, לאחר שהאחרון סיפר לעיתונאים כי "הכריז מלחמה על רופרט מרדוק".

קמרון, כמובן, הכחיש כי שוחח עם מרדוק בנושא. "גרדיאן", לעומת זאת, דיווח כי דיוויד אוסבורן, שר האוצר של קמרון, נפגש 13 פעמים עם בכירי האימפריה של מרדוק ועורכים של עיתוניו בתוך שנה. קמרון עצמו נפגש עם מרדוק 15 פעמים בזמן שהיה באופוזיציה, כולל ארבע פעמים בחודשיים שלפני הבחירות. ג'יימס מרדוק נפגש 12 פעמים עם קמרון, כולל כמה שבועות לפני שקמרון נשא את הנאום נגד רגולטור המדיה.

באותו יום שבו העיד ג'יימס, פורסמה תכתובת בת 165 עמודים של אימיילים בין שתדלן של ניוז קורפ לבין משרדו של שר התרבות, ג'רמי האנט. האימיילים חשפו מהלכים חשאיים לסייע למרדוק לזכות באישור להצעת הרכש, בשווי 12 מיליארד דולר, לבריטיש סקיי. האנט הוא השר הממונה על אישור המיזוג. אדם סמית, עוזרו של האנט ואיש הקשר מול נציגי מרדוק, התפטר מיד בעקבות פרסום האימיילים.

יועץ התקשורת של קמרון עבד אצל מרדוק

היומיים הבאים של החקירה ייזכרו באימפריה של מרדוק כימי הסכינים הארוכות. מרדוק ישב בחקירה מול חברי הפרלמנט ולמרות שלא נקב בשמותיהם, זיהה באופן ברור כפופים לו, שלדבריו היו האשמים בהאזנות הסתר: טום קרון, עורך הדין הראשי של החברה, וקולין מיילר, העורך האחרון של "ניוז אוף דה וורלד". ביום השני לעדות מרדוק התנצל בפני משפחות הנפגעים.

חשיפת האימיילים של האנט היתה מכה קשה לממשלתו של קמרון, שכבר הסתבך בשל קשריו ההדוקים מדי למרדוק: יועץ התקשורת לשעבר שלו, אנדי קולסון, היה עורך "ניוז אוף דה וורלד" בתקופת האזנות הסתר. "כך ייבא קמרון ללבה של המפלגה סוכן שהיה עדיין ברשימת מקבלי השכר של מניפולטור מסחרי ופוליטי", כתבה ב"גרדיאן" פולי טוינבי. את קולסון הציע לקמרון שר האוצר כיום, אוסבורן. "התמונה המצטיירת היא של מפלגה שהחליטה הרבה לפני עלייתה לשלטון להעניק למרדוק במתנה דומיננטיות במדיה ובתרבות שכמוה לא נראתה בעבר".

לאימיילים המרשיעים של האנט מצטרפות הוכחות ידועות היטב: בנאום ביולי 2009 איים קמרון לבטל את משרד רגולטור התקשורת, Ofcom. האנט עצמו דחה את המלצת Ofcom להעביר את הדיון על רכישת בריטיש סקיי על ידי מרדוק לידי נציבות התחרות - הממונה על ההגבלים העסקיים בבריטניה. "קמרון השלים את מה שתאצ'ר התחילה - ובשביל מה? בשל תמיכתו חסרת הנאמנות של מרדוק ועיתוניו", כתבה טוינבי.

החשש של הממונה על ההגבלים העסקיים היה שאם מרדוק יזכה בעסקת בריטיש סקיי, הוא ישתמש בה כדי לכרוך בחבילה אחת את שירות הלוויין עם העיתונים ואתרי האינטרנט שלו, ובכך לדחוק מהשוק כל מתחרה: טקטיקות מהסוג ששימשו אותו בעבר פעמים רבות - להשתמש בהשפעה הפוליטית כדי להטות את תוצאות המשחק העסקי לטובתו.

כשתאצ'ר היתה בשלטון, היא קבעה כי על הבי-בי-סי - רשות השידור הממלכתית ורשת הטלוויזיה הנצפית ביותר בממלכה - לשלם לבריטיש סקיי 5 מיליון ליש"ט בשנה כדי שסקיי תשדר אותה, במודל הפוך מהמקובל, שבו רשת הלוויין משלמת עבור ספקית התוכן עבור שידורו. כך הפך מרדוק את המתחרה הראשי שלו לשבוי שממנו הוא יכול למצוץ כסף ולהחלישו.

כשמרדוק התחרה בשווקים שאין בהם התערבות ממשלתית, התוצאות היו הרבה פחות מרשימות. דוגמה טובה לכך היא רכישתה של הרשת החברתית מייספייס, שנהפכה לכשלון קולוסאלי.

מכתביו של האנט מראים עד כמה היה קרוב מרדוק לזכות בפרס הגדול בענף התקשורת בבריטניה. "מעולם לא ביקשתי דבר מראש הממשלה", אמר מרדוק בעדותו. והוא לא שיקר. הוא לא היה צריך לבקש דבר. וכפי שנראה, קמרון היה להוט להעניק, ועכשיו הוא סופג עונש פוליטי חמור למדי.

האם הסקנדל הזה יביא לשינוי? הגילויים אודות מרדוק אינם חדשים. שכפי שכתב "גרדיאן", הידוע כבעל נטייה שמאלה, "רטנו והתמרמרנו בחוסר אונים במשך עשרות שנים, הפנינו אצבע מאשימה בכל פעם שפוליטיקאי מכל מפלגה שהיא התרפס בפני האיש שממנו הם חששו".

אז הכלבים נובחים והשיירה עוברת. ייתכן שממשלתו של קמרון תיפול בגלל הגילויים, אבל הסבירות לכך נמוכה. הסבירות הגבוהה ביותר היא שגם כשתתחלף ממשלה - ובבריטניה אפשר להמר שהממשלה הנוכחית לא תשרוד לאחר החירות הבאות עם מדיניותה מעודדת המיתון - מרדוק יישאר. כל עוד האיש הזה, שנראה כקריקטורה של ברון-שודד, ימשיך ליצוק את נוף עסקי המדיה העולמיים בדמותו, הוא יצליח לחמוק מעונש - כי המערכת שאיפשרה את בנייתו עדיין שרירה וקיימת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#