גולף, עסקים ודייטים: מקוב פרש מטבע לפני 5 שנים, וניצל היטב את הזמן מאז - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גולף, עסקים ודייטים: מקוב פרש מטבע לפני 5 שנים, וניצל היטב את הזמן מאז

מייעץ לחברות, גוזר עמלות על עסקות, משתלט על עסקים ומרוויח מיליונים ■ החיים החדשים של ישראל מקוב לאחר הפרישה משאירים לו מעט זמן לחיים פרטיים

10תגובות

כשעזב את טבע לפני חמש שנים, בגיל 68, עם כמה עשרות מיליוני דולרים בכיס ועם מוניטין של מנהל מהשורה הראשונה, לישראל מקוב היו כל הסיבות לפרוש לגמלאות וליהנות מההון שצבר. אפשר היה להניח שינוח קצת, בפנסיה ממש או כדירקטור בחברה זו אחרת - אם לא מיד אחרי הפרישה מטבע, אז לפחות אחרי ספטמבר 2011, אז רשם רווח של 13 מיליון דולר באופציות לאחר שחברת נטפים, שבראשה עמד שנתיים בלבד, נמכרה לקרן זרה.

אבל במקום זאת, מקוב עובד כאחוז תזזית. הוא פותח את הבוקר בהליכה בכרמי יוסף, היישוב שבו הוא גר, ולאחר מכן אוסף אותו נהגו הצמוד למשרדי חברת ביו לייט, שלפני שנה קנה יחד עם קבוצת משקיעים 25% ממניותיה. שם מחכה לו העוזרת האישית, שמנסה לתמרן בין הפגישות הרבות, ההרצאות, הנסיעות לחו"ל והישיבות בענייני החברה שמנסה לקדם מיזמים בתחום הביו-מד.

דודו בכר

בין לבין, מקוב, שהתאלמן לפני שש שנים, מוצא זמן לרומנטיקה: באחרונה סיים רומן מתוקשר שנמשך כשנתיים עם אשת העסקים גליה אלבין, וכעת הוא מצוי בראשיתו של קשר חדש, גם הוא עם אשה מהאלפיון העליון. מקוב מבלה לא מעט במילייה חברתי זה, דבר שמשתקף בנוכחות מוגברת במדורי הרכילות הכלכלית ובקוקטיילים של עמותות ידידים ונאמנים למיניהם. הוא גם אימץ תחביב חדש, גולף, ובשנתיים האחרונות פוקד את המועדון בקיסריה. מכריו מספרים על אהבתו לבישול, למסעדות יוקרה ולאמנות, ומזכירים את המסיבות שהוא נוהג לקיים בביתו רחב הידיים, המשקיף לנוף מרהיב.

"לדעתי, השפילו אותו בטבע, ובגלל הפגיעה באגו הוא לא באמת יכול לנוח ולצאת לפנסיה", טוען מקור בתעשיית הביו-מד. "מקוב הוא כעוף החול", מספרת אשת העסקים נילי קריב, שמכירה אותו שנים רבות. "הוא איש חזק. הוא נעמד על הרגליים, מצא לעצמו תפקידים ועיסוקים, ומקומו לא נפקד מעולם העסקים גם אחרי תקופת טבע. אני יודעת שחיכו לו הצעות עבודה רבות. הוא סרק את כל התחומים, אבל כאדם נבון ואחראי החליט להתמקד בתחום שהכיר והצטיין בו".

לדברי קריב, הכסף הרב לא סיחרר את ראשו. "הוא אוהב את החיים הטובים: הוא נוסע במכונית יוקרה ואוכל במסעדות שהן לא בדיוק קיוסקים עזובים, ועם זאת ההתנהלות שלו אינה ראוותנית".

"אוהב את החיים הטובים"

באפריל 2007, חודשים ספורים לאחר שעזב את טבע, מונה מקוב ליו"ר חברת הביו-מד גיוון אימג'ינג, שבשליטת החברות אלרון ודיסקונט השקעות של נוחי דנקנר. החברה מוכרת בעיקר בשל מוצר הדגל שלה - גלולת וידאו לאבחון מחלות מעיים. מקוב מועסק בתפקיד עד היום - אך הוא תופס רק נתח חלקי מפעילותו. הוא משמש גם כיו"ר חברות הביו-מד ביו לייט ומקרומדיק (שבאחרונה התמזגה עם חברת זטיק טכנולוגיות). בחברת הטכנולוגיה אלתו בקרה אלחוטית, שהוקמה על ידי חתן פרס ישראל המהנדס ישראל רדומסקי, הוא משמש כיו"ר וכמשקיע עיקרי, והוא עומד בראש חברת ההשקעות הפרטית מקוב אסוסיאייטס.

בנוסף הוא חבר ומנהל ברשימה ארוכה של עמותות וגופים ציבוריים יוקרתיים. בין היתר, הוא נשיא עמותת נאמני המרכז הרפואי שניידר, יו"ר הוועד המנהל של המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, יו"ר עמותת ידידי תיאטרון גשר, חבר במועצת המנהלים ובוועדת הניהול במכון ויצמן וחבר קורטוריון בטכניון.

אין עוררין על כישוריו הניהוליים של מקוב, אך הדעות חלוקות לגבי אישיותו. חלק ממכריו מתארים אותו כיהיר ושחצן, וכמה מהם אף טוענים שהוא לוקה ביחסי אנוש בעייתיים. רו"ח רעיה קידר, שמכירה את מקוב מ-2001 - כשעבדה בפירמת ראיית החשבון ארנסט אנד יאנג - ממשיכה ללוות אותו בעסקיו הפרטיים. "הוא איש משכמו ומעלה, פנומן גם מבחינת הכישורים האישיים ויכולת הניתוח שלו וגם מבחינת הצניעות האישית והיחס שלו לסביבה. אחד הדברים שהפכו אותו למנהל טוב הוא היכולת לקבל החלטות ולעמוד מאחוריהן. אני זוכרת שהיו מצבים שבהם ניסיתי לערער על החלטה שלו, והוא לא הסכים. בסופו של דבר זו התבררה כהחלטה מצוינת. יש לו אומץ לדבוק בהחלטות שלו עד הסוף".

באפריל 2011 רכשה קבוצת מקוב - קבוצת משקיעים בראשות מקוב, הכוללת את רון וייסברג, יוחנן קורמן וגדי פריימן - 25.19% ממניות חברת ביו לייט. עם רכישת המניות מונה מקוב ליו"ר. ביו לייט, שהוקמה כחברה פרטית באפריל 2005, היא חברה למחקר ולפיתוח של מוצרים רפואיים על בסיס מודל אשכולות (Clusters). המודל עוסק ביצירת ערך של חברות בתחום הביו-מד באמצעות שיתוף ידע בתחום רפואי משותף.

כיום נשענת החברה על שתי חברות בנות: איי אופטימה ומקרומדיק, תוך התמקדות באשכול דיאגנוסטיקה סרטנית ואשכול גלאוקומה. קבוצת מקוב הביאה עמה מינויים חדשים לדירקטוריון ולהנהלת החברה, בהם גם אפרת מקוב, כלתו של מקוב, שמונתה לדירקטורית בחברה; וכן סוזנה נחום-זילברברג, שעבדה עם מקוב בטבע ומונתה למנכ"לית החברה. החברה נסחרת כיום לפי שווי של 42 מיליון שקל. בשלב זה אין לה פעילות כלכלית, ודו"חותיה מראים רק הוצאות עבור מחקר ופיתוח.

נחום-זילברברג מכירה את מקוב מאז יומה הראשון בטבע, ב-1998. לאחר שעזבה את טבע, קיבלה ממנו טלפון. "סוגיית החדשנות בתעשיית התרופות מטרידה את מקוב ואותי כבר שנים רבות", היא מסבירה. "ההוצאה על מחקר ופיתוח בעולם עולה. מצד שני, יותר ויותר פרויקטים נכנסים לשלב הראשון והשני, אבל לא מקבלים אישור כשזה מגיע לשלבים הסופיים. פעמים רבות היזמים הם אנשים מוכשרים בתחומם, אך חסרי ניסיון מסחרי או עסקי.

אביב חופי

"הרעיון שלנו הוא ליצור אשכול סביב מצב רפואי מסוים. נניח, אם כמה חברות עוסקות בזוויות שונות של טיפול בשבץ מוחי, אנחנו רוצים לרכז את כולן כאן. לדעתנו, הרעיון הזה ישנה את פני התעשייה. חברות גדולות לא עושות את זה, כי זה מורכב להן מדי בשלבים מוקדמים כל כך של הפיתוח, אבל הן ישמחו להצטרף מאוחר יותר".

"איש חזק וכוחני"

אם הרעיונות שביו לייט מפתחת ייהפכו למוצרים רפואיים מסחריים, יהיה מעניין לראות אם הם יימכרו לטבע, שהיא עדיין נקודה רגישה בביוגרפיה של מקוב. לדברי קידר, מקוב לא חש החמצה בעקבות פרישתו מטבע, אלא שלא מעט ממכריו חולקים על דעה זו. בראיונות הרבים שהעניק מאז נפרד מטבע, הקפיד מקוב לחזור על המוטו: "אני לעולם לא מסתכל אחורה, אני אף פעם לא עוסק בעבר".

אם מקוב חיפש סיבות לשמוח לאיד, הוא יכול היה למצוא לא מעט מהן בחוסר המזל שפקד את החברה בשנים האחרונות: משברים, התרסקות המניה ופקיעת הבלעדיות על תרופת הקופקסון. בתקופת כהונתו כמנכ"ל זינקו מכירות טבע פי ארבעה והגיעו לכ-8.5 מיליארד דולר, הרווח הנקי צמח פי שישה, ושיעור התשואה השנתי למשקיעים היה 24%. הוא הוביל את טבע לצמיחה מהירה באמצעות מיזוגים ורכישות, בין השאר בשתי עסקות ענק שביצעה החברה - רכישת סיקור ב-2003 ואיווקס ב-2006.

באוקטובר 2006, כמה חודשים לאחר שאשתו נירה נפטרה מסרטן, סיים מקוב עבודה של 11 שנה בחברה. ההודעה על החלפתו בשלמה ינאי התקבלה בהפתעה יחסית. מקוב לא היה מעורב במינויו של ינאי, והוא בוודאי לא חשב שבאופן זה יסתיים הקשר רב השנים שלו עם טבע. "הודעתנו מהיום היא חלק ממהלך אסטרטגי מתוכנן, המבטיח את המשכיות הניהול בחברה", אמר אלי הורביץ במעמד מינויו של ינאי לתפקיד. "זוהי רק ההזדמנות הראשונה, מני רבות שיהיו, להודות לישראל מקוב על התפקיד שמילא בגידול הדרמטי שחל בתחום עיסוקיה ובהיקף פעילותה של טבע, תוך ביסוסה כחברה הפרמצבטית הגנרית המובילה בעולם".

למרות ניסיונותיהם של הורביץ וחברי הדירקטוריון לבצע מהלך אלגנטי ומכובד, החלפתו של מקוב פורשה עד מהרה כהדחה צורמת ולוותה בחרושת שמועות. היא נעטפה תחילה בסיפור על מדיניות הצערה של הנהלת טבע, אך חלק ייחסו אותה להתנגדות נחרצת של מקוב למנות את בנו של הורביץ, חיים, ששימש כסמנכ"ל החטיבה הבינלאומית, ליורשו העתידי.

הביוגרפיה של אלי הורביץ, שנכתבה על ידי פרופ' יוסי גולדשטיין ויצאה לאור באחרונה, הציפה שוב את הפרשה ושפכה עליה אור חדש. "כשראיינתי את אלי, הדברים נראו חמורים מאוד משני הצדדים - גם מצד מקוב וגם מצד הורביץ", מספר גולדשטיין. "מקוב היה איש חזק וכוחני שדרש את זכויותיו, ובצדק, אבל לא קיבל אותן. כל השנים, גם כשמונה למנכ"ל, הוא היה בן טיפוחיו של הורביץ, אבל ההמשך היה רע".

ב-22 באפריל 2002 נכנס מקוב לתפקיד מנכ"ל טבע, לאחר ששימש סגן נשיא לפיתוח עסקים. מינויו של מקוב נתפש אז כטבעי, והיה ברור שבינו לבין הורביץ שוררת הרמוניה. אלא שהורביץ, שאמור היה לצאת במקביל לפנסיה, סירב להרפות.

אייל טואג

"אלי המשיך כתמול שלשום", כותב גולדשטיין בביוגרפיה. "אמנם מלוא הסמכויות הועברו למקוב, הטיפול היום-יומי בקבוצה היה בידיו, והוא שלט בחברה. באופן פרדוקסלי הוא המשיך לנהל את טבע באופן אחר. הוא התמקד בצד האסטרטגי, בדיוק בתחום שאהב. משלמדו אנשי ההנהלה כיצד מתנהל המשרד, החלו מדווחים לו על כל הנעשה בקבוצה במקביל למקוב".

ההתנהלות הזו היתה הבסיס הראשוני למתיחות שהלכה והעמיקה בין השניים. "תחושת אי הנוחות של אלי כלפי מקוב גברה ב-2004, אך כדרכו עבר עליה לסדר היום. בוטות התבטאויותיו של מקוב בפרהסיה, כאילו התפתחותה של טבע היתה מעשה ידיו, הפריעה לו - אך גם על כך ידע להבליג.

"בקרב אנשי טבע התקבלה העצמה זו כמעט בתהייה. היה ברור שלמנכ"ל יש בעיה עם עוצמתו של אלי ועם העובדה שבקרב מנהליה ואף בציבור הרחב הוא היה ונשאר 'מר טבע'. ניסיונו של מקוב למחוק את העבר ולשכתב את ההסטוריה העצים את תחושתו של אלי שייתכן שמנסים לנשל אותו מתפקידו כיו"ר טבע. ואכן התקיימו משאים ומתנים עם בעלי ממון ואנשי עסקים שביקשו להשתלט על הקבוצה ולהדיח את אלי מכהונתו כיו"ר, תוך השארת מקוב כמנכ"ל".

דובר אז על מגעים שניהל מקוב עם חברות אמריקאיות מתחרות ועם אנשי עסקים מחברות ישראליות: "לאלי נודע הדבר בדרך מקרה, בעקיפין או על ידי מושאי ההתעניינות עצמם", כתב גולדשטיין. "אלי נפגע מאוד מהפרשה. הוא כינה את המעשה 'פוטש' וחש כמי שתקעו לו סכין בגב. 'זו היתה בגידה', אמר מפורשות. אלי לא נפגע מעצם המשא ומתן עם אותם גורמים. אלה יכלו להיות לגיטימיים, אך היה ברור לו כי תוצאותיו של המעשה שנעשה יהיו שינוי פניה של טבע. מאחר שדובר על כסף אמריקאי, בהכרח יביא הדבר לכך שטבע לא תשמור את צביונה הישראלי. 'מישראל חטפתי הרבה מכות, אבל אף פעם לא הופתעתי', סיפר אלי לימים. לא כך הרגיש לגבי הפוטש. פה הרגיש נבגד פשוטו כמשמעו. 'טבע נבגדה וישראל עשה דבר שלא ייעשה ולא היתה לו רשות לעשות מה שעשה'". על פי הביוגרפיה, אז הגיע הורביץ להבנה כי מקוב לא יוכל להתמנות בשל כך לקדנציה נוספת.

כשנודע לכמה מחברי הדירקטוריון על התנהלותו של מקוב ועל האפשרות שטבע תימכר לגוף אמריקאי והדבר יביא להדחתו של מייסדה, הם הזדהו לחלוטין עם זעמו של הורביץ. "בהצבעה שנערכה בדירקטוריון טבע והתקיימה במפעל איקאפארם בכפר סבא התקבלה פה אחד ההצעה שהעלה אלי: לסיים את דרכו של המנכ"ל בסוף הקדנציה הנוכחית. חוזה ההעסקה של מקוב בטבע חודש בדצמבר 2004 והיה תקף עד סוף 2009, אך סעיף בתוכו קבע כי בפברואר 2007 יחדל לכהן כמנכ"ל ויתחיל לשמש כיועץ בכיר למועצת המנהלים של החברה. מקוב ביקש להאריך את תקופת כהונתו כמנכ"ל אך נענה בשלילה על ידי אלי והדירקטוריון", נכתב בביוגרפיה.

מקורב למקוב מסתייג מהתיאור שמופיע בביוגרפיה. "נכון שבשנים האחרונות הירבה הורביץ לתקוף את מקוב, אבל איש לא יודע מה באמת קרה ביניהם. אני לא בטוח שכל הפרטים בספר מדויקים. יש לזכור שבזמן שהורביץ התראיין, הוא כבר היה חולה".

150 אלף שקל ליומיים בשבוע

מקוב הוא נינה של בתיה מקוב, החלוצה האגדית שעלתה ארצה בעלייה הראשונה, ייסדה את המושבה רחובות, והשאירה לצאצאיה, מלבד מורשת מפוארת, גם לא מעט פרדסים עם פוטנציאל נדל"ני רב. אביו של מקוב היה פרדסן, ולכן הוא עבד בילדותו בפרדסים ואף נשלח ללמוד בבית הספר החקלאי בפרדס חנה. לאחר שירותו הצבאי הוא למד כלכלה חקלאית בפקולטה לחקלאות ברחובות, ומשם המשיך לתואר שני בכלכלה.

הקריירה הניהולית של מקוב החלה בשנות ה-60 במועצה לשיווק פירות הדר. במשך שבע שנים הוא עבד בחו"ל, והקים את המשרדים הראשונים של המועצה בדנמרק ובבריטניה. התפנית התרחשה ב-1979, כשהקים את חברת הביוטכנולוגיה הראשונה בישראל, אינטרפארם, יחד עם ענקית התרופות סרונו. מקוב הוביל את החברה להנפקה כחברת המו"פ הישראלית הראשונה, וניהל אותה עד 1985. בשנות ה-80 היה מקוב בין מייסדי היישוב כרמי יוסף. הוא נחשב לדמות מרכזית ביישוב, וכל תושביו התייצבו כאיש אחד להלווייתה של אשתו המנוחה.

"הוא היה בוס מעולה באינטרפארם", מספר תומס פיליפ, יזם חברת גאיה-מד, שעבד באינטרפארם תחת הנהלתו של מקוב. "בעל מנהיגות, אנושיות וחוכמה, שדלתו תמיד פתוחה. כשהקמתי את גאיה-מד, קצת אחרי שפרש מטבע, ידעתי שיש לו כסף פרטי ועניינתי אותו להשקיע בחברה. בסופו של דבר המיזם לא יצא לפועל, ולפני כמה חודשים הוא יצא מההשקעה".

ד"ר אברי הברון, מנכ"ל חברת פרולור שגויס על ידי מקוב לעבוד באינטרפארם, אומר כי "ההנפקה בנאסד"ק היתה מהלך אמיץ באופן בלתי רגיל, עם הסתכלות ארוכת טווח. פחד הוא לא דבר שקיים אצל מקוב. יש לו תעוזה עסקית רבה, וזה אפיין אותו לאורך השנים. במידה רבה אפשר לומר שהוא חינך דור שלם של אנשים צעירים בתחום ונתן להם הזדמנות, גם כשידע שייתכן שיעשו שגיאות".

הברון לא מופתע מהפעלתנות הרבה של מקוב בימים אלה. "פנסיה? הוא בחיים לא ייצא לפנסיה. הוא אדם פעיל, צעיר ברוחו, שבגילו נהנה מאוד מכך שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה".

נקודת הציון החשובה של הנפקת אינטרפארם סללה עבור מקוב את הדרך לפעילות בינלאומית. בהמשך היה מקוב בין מייסדי בנק ההשקעות אקסיום שפעל בניו יורק, ולאחר מכן שימש כמנכ"ל החברות יכין-חק"ל וגוטקס.

כמה שנים לאחר שעזב את טבע, הוא חזר לתחום החקלאות כששימש כיועץ לקיבוץ חצרים בנוגע לחברת ההשקיה נטפים, בעיקר בעניין מבנה האחזקות בחברה - שבה החזיקו הקיבוצים חצרים, יפתח ומגל וכן הקרנות טנא ומרקסטון.במארס 2009 מונה מקוב ליו"ר נטפים ונכנס לפעילות כמה חודשים לאחר מכן. זו היתה השנה שבה החלה נטפים להציג שיפור בתוצאות, לאחר שספגה הפסדים בשל המשבר העולמי. החברה גם זכתה לגיבוי של הבנקים בישראל ולהזרמת הון של בעלי המניות.

2010 נרשמה כשנת שיא בתולדותיה, ובכל זאת היה ברור כי היא זקוקה לגב כלכלי אמיד יותר כדי להמשיך להתפתח. שתי אופציות עמדו על הפרק: גיוס הון חיצוני או גיוס מבעלי המניות. בספטמבר 2011 רכשה קרן ההשקעות הבינלאומית פרמירה את השליטה בנטפים (61%) לפי שווי של 850 מיליון דולר.

"מקוב היה תחילה היועץ שלנו בענייני נטפים, וייעץ לנו בנושא הבעלות", מספר משה פאול, יו"ר קיבוץ חצרים, שעבד עם מקוב באותה תקופה. "סמכנו עליו והערכנו אותו, ולכן הצענו לו לשמש כיו"ר. בתקופה הזו התקבלו החלטות דרמטיות. למקוב יש משקל כבד בכל מקום שבו הוא נמצא, ואהבתי לעבוד אתו".

מקוב התייחס בחיבה ובגאווה יתרה לתפקידו בנטפים, בין השאר בשל זיקתו לענף החקלאות, אבל החיבור עם נטפים השתלם גם מבחינה כלכלית: הן עבור בעליה והן עבור מקוב, שקיבל שכר חודשי של 150 אלף שקל עבור שני ימי עבודה בשבוע וחבילה של 390 אלף אופציות למניות החברה. עם השלמת העסקה ובהתאם לסיכום עם בעל השליטה החדש, עזב מקוב את נטפים עם חבילת אופציות למימוש בשווי 13 מיליון דולר, על פי פרסומים.

מאז שנפרד מכס המנכ"ל הוא התייחס פעמים רבות למצבה של טבע, תוך שהוא מנכס לעצמו חלק ניכר מהישגיה. התקרבותו למילייה העסקי ופעילותו המגוונת יוצרות תחושה שמקוב עוד לא אמר את המלה האחרונה. אם יתממש החזון העסקי שלו בתחום הביו-מד, הוא עשוי ליהפך להורביץ הבא - אם כי בגרסה שונה. יש מי שיתרעמו על עצם ההשוואה, אבל נחישותו של מקוב מעידה על כך שגם בגילו הוא לא ממהר לקבל את האפשרות שפסגת הקריירה שלו נמצאת כבר מאחוריו. 

ישראל מקוב

יו"ר חברת הביו-מד ביו לייט גיל: 73 מצב משפחתי: אלמן + 3 מגורים: כרמי יוסף תפקידים קודמים: מנכ"ל מועצת פירות ההדר, מנכ"ל אביק, מנכ"ל אינטרפארם, מנכ"ל גוטקס, מנכ"ל יכין-חקל, מנכ"ל אקסיום, מנכ"ל טבע, יו"ר נטפים, דירקטור בבנק הפועלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#