התעלומה הגדולה מכולן: כמה כסף עושה דן חמיצר מהחידות? - קריירה - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

התעלומה הגדולה מכולן: כמה כסף עושה דן חמיצר מהחידות?

מערכת החינוך נעדרת השראה, שאלות טריוויה הן דבר מאוס, והביורוקרטיה חונקת כל יוזמה טובה ■ החידונאי הוותיק דן חמיצר מנסה להשפיע על המציאות הישראלית מה"צריף" בעין הוד ובדרף חושף פרטים על המודל העסקי שלו

12תגובות

הדרך לביתו של דן חמיצר בעין הוד זרועה מהמורות, כיכרות חצי גמורות וכביש נטול אספלט. "זה מה שקורה כששריפה מתרחשת והכפר מקבל כסף לשיקום", הוא אומר בפותחו את השער. שני צעדים נוספים - והכאוס התחבורתי נשכח. חמיצר, בג'ינס נצחי ובסווטשירט, צועד דרך גן גדול של עצי פרי, חוצה את בית האבן היפהפה ומגיע ל"צריף", חדר עבודה מעץ המשקיף אל נוף כרמלי סבוך, זרוע מרבדי תורמוס כחולים.

לכאן הוא מגיע כל יום ב-5:30 עם כוס קפה ("כפית קפה עלית, רבע כפית חוואייג' וכפית סוכר חום, רק סוכר חום"). מכאן הוא מנהל את אימפריית חמיצר, אימפריה של אדם אחד. בכל רגע נתון הוא מפעיל כ-300 אלף אנשים בני כל הגילים ברחבי ישראל, בעשרה פרויקטים שונים שהוא מפתח. בצריף השקט הזה נכתבות כל שבוע 150-200 חידות בדרגות קושי שונות.

אייל טואג

בזמן כתיבת שורות אלה משתתפים חיילי צה"ל בחידון אינטראקטיבי של ידיעת הארץ, עובדי חברת הביטוח מגדל לומדים את נוהלי החברה, אלפי תלמידים מופעלים במשחק "הבריאטמון" לקידום אורח חיים בריא, אלפי אזרחים מנסים לזכות בזן ענבים על שמם בחידת 90 שנה למכון וולקני, הצוות הרפואי של בית החולים בני ציון בחיפה שוקד על הפנמת נהלים למניעת זיהומים, וילדי פתח תקוה מנסים לחשוף את עברה של העיר באמצעות שמות הרחובות. והנה הפעילות המפתיעה מכולן: מדי יום נכנסים אלפי אנשים ל"פאזל ברל", משחק אינטרנטי שבו 20 חלקי חידה, להכרת מורשתם של ברל כצנלסון וחבריו. נכון, המשחק נושא פרסים - 50 אלף שקל עבור כל החידות גם יחד, רחוק מהמיליון שאליו התרגלנו - אבל סביר להניח שאיש לא היה טורח לולא האתגר.

חמיצר לגמרי לא מופתע. "החידה הגרעינית הזו, שנוצרה בתחילת שנות ה-80 בנויה על מערך אסוציאציות ודמיון. זו בעצם אנלוגיה מושלמת לחיינו, שהרי לכל חידה יש אינסוף פתרונים וכל אחד משוכנע שתשובתו היא הנכונה. לכן היא כל כך שרידה. היא מקיימת ארבע מרכיבים חיוניים - יוקרה, תחרות, תגמול ותקשורת, שבעזרתם אפשר להניע כל אדם, בכל גיל, בכל מקום, פשוט כי ככה אנחנו בנויים. אנחנו רוצים לדעת שאנחנו ראשונים, או טובים יותר מאחרים, שאנחנו מרוויחים בזכות שכלנו, ושאחרים יודעים את זה. התמהיל הזה עובד. אפשר לקחת אותו לתוכניות ריאליטי, ואפשר להפוך אותו לכלי חינוכי ממדרגה ראשונה".

עלי הוא לא עובד. אף פעם לא הצלחתי לפתור חידה שלך.

"גם אני לא תמיד מצליח לפתור את החידות שלי. פעם התקשרו אלי מעיתון שפירסם את החידה, ואמרו שהגיעו תשובות אבל הפתרון אבד במערכת. לרוע המזל, גם אני לא זכרתי מהו, והתחיל מרדף מביך שבו אני מנסה להיזכר למה לכל הרוחות התכוונתי. ערכתי קונסוליום משפחתי בניסיון לפצח את עצמי. לא הצלחנו. מזל שהיום הכל ממוחשב וזה כבר לא קורה לי".

במה החידות שלך שונות ממבחני טריוויה פשוטים?

"המלה הזו, טריוויה, מאוסה עלי. מיום שהמציאו את גלגלי המזל למיניהם, משחקי חידות נהפכו לבחינה בידורית משופצת שבודקת ידע אגור - חוזרים לבוחן הפתע בכיתה, כולל הניחוש וההצגה הנלעגת של מי שלא יודע. זה בדיוק ההפך ממהות החידה שלי, ששולחת אותך לצבור את הידע תוך חיפוש הפתרון. מיום לידתנו אנחנו נמדדים ב'יודע - לא יודע'. התינוק כבר יודע לעמוד? הילד כבר יודע לכתוב? מבחני ידע בבית הספר, בצבא, באוניברסיטה, בפסיכומטרי ואיפה לא - תמיד הצורך לדעת את הפתרון. כל חיינו אנחנו נמדדים אם אנחנו יודעים את זה או לא, ולכן קבענו לעצמנו קריטריונים: 'אם אני יודע את זה - אני חכם'.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

"זה דבר איום ונורא. בעבר, אם לא ידעת לטינית לא היית תרבותי. כיום זה נשמע מגוחך. מאז ומתמיד הריבון קובע מה צריך ללמוד, בין אם זה בית ספר, מקום עבודה וכדומה. אני בא ממקום שונה: הכל נכון, ואין תשובה אחת אמיתית. לקחתי לעצמי חירות בסיסית - אני קובע 'פתרון חמיצר', והמשתתפים מנסים להגיע אליו, אבל כל דבר אחר שהם יציעו כפתרון הוא לא פחות טוב. נכון שבדיעבד אנסה להוכיח שההסבר שלי קולע יותר לרמזים שפוזרו לאורך הדרך. כך, למשל, כשאני שואל מי המלאך הגוי שהביא את הקץ ב-1948 עם ישראל מסתער ולומד כל מה שזז על תש"ח, גם אם בסוף התהליך מתברר לו שהפתרון הוביל לרקוויאם, אופוס 48, של גבריאל פורה. אין פה גרם טריוויה, וכל מי שחרש ורכש ידע שקשור לתש"ח לא מרגיש שהוא אידיוט. להפך".

ויש מי שמרגיש מרומה?

"פעם ניגשה אלי מורה ואמרה לי: 'שיגעת אותנו, הרסת אותנו, כל הכיתה למדה חודש ביאליק, ובסוף התברר שזה טשרניחובסקי'. ואני מביט בה ברחמנות ושואל, נו, אז מה רע בזה?"

ואת כל הפעילויות האלה אתה יוצר לבד?

"אני מעסיק 15-20 פרילנסרים בתחומי הגרפיקה, התכנות, התחקיר או השיווק, אבל לא בתחום הליבה של כתיבת החידות".

מה המודל העסקי שלך?

"הוא נשען על הנחת יסוד ממש לא אופנתית: אדם מסוגל לקיים את עצמו ואת משפחתו בכבוד וברווחה בעזרת משאבי מוחו, שהם הדבר הזמין ביותר בטבע, בתנאי שיכיר בהם ויחליט לנצלם באופן שיטתי שמתאים לשאיפותיו.

"אני קובע מראש מהי מסגרת ההכנסה השנתית שבה אני מעוניין לחיות, שמביאה בחשבון את עיסוקי ה'לא רווחיים' - כמו טיסה, גינון, גידול ילדים ונכדים, כתיבה, פיסול ועוד. המסגרת הזו קובעת את מספר הפרויקטים השנתיים שאנסה ליזום או שאסכים לבצע. היא מניחה שהשאיפה העסקית האידיאלית בעיני היא ליהנות בכל רגע מכל עשייה באשר היא, ולא לעבוד בפרך היום כדי ליהנות יום אחד. המודל שלי מקדש את יציבותה של רמת הרווח ולא מנסה למקסם אותה".

לדברי חמיצר, יש לו יתרון על פני מי שהוא מגדיר "כלואי המערכת", כלומר רוב המנהלים בעולם ובישראל. "מאחר שאין להם יכולת או רצון להקדיש זמן למחשבה, לחושב החופשי שיושב בגינתו יש יתרון אדיר בהגעה לרעיונות נכונים בעבור ממסדים, ארגונים ואינטרסים. כשאני מבשל רעיון אני מציג אותו בפני המנכ"ל בטלפון או במייל, וכך מתחיל פרויקט חדש".

איך אתה מספיק הכל?

"יעילות. אני אדם של בוקר ומנצל היטב את השעות האלה. אני עובד מפה, לא נוסע, לא נלחם בביורוקרטיה ומרכז את כל הפגישות בתל אביב ליום אחד, שבו אפשר בעיקר להיפגש עם הנכדים".

למה לא טיפחת יורש?

"בני גיורא, שיכול היה לעשות את זה נפלא, החליט ללכת לכיוונים אחרים, ואף אחד אחר לא בא ואמר לי 'אני רוצה להיות חמיצר כשאהיה גדול'".

כי זה שלך?

"לא בהכרח. הבעיה היא בדימוי הקושי שאתגר פתוח, חוץ קופסתי, יוצר לבני אדם. 50% מהאוכלוסייה שנתקלים באתגר אניגמטי נאטמים מראש מהחשש להיראות טיפשים. עקרונית אני יכול להפוך אדם מתאים לחידונאי תוך זמן קצר יחסית, בהנחה שהוא אמן רחב אופקים ומסוגל להבין הן את הפילוסופיה שמאחורי החידה והן את הדרך להניע את הגורמים הנוגעים בה. אני בטוח שאם היו לי ממשיכים הם היו הרבה יותר טובים ממני".

היית רוצה שמישהו יתקשר אחרי פרסום הכתבה ויציע את עצמו כיורש?

"אני לא בטוח".

טייס שכותב חידות

אם בתחילת שנות ה-80 היו מספרים לחמיצר שיום אחד יהיה החידונאי של ישראל, סביר להניח שהיה מגיב בגיחוך. הוא נקלע לתחום, כהגדרתו, במקרה. "הייתי קברניט בארקיע, למדתי לתואר שני בפסיכולוגיה תעשייתית עם התמחות בבטיחות טיסה, ומעולם לא פתרתי תשבץ".

באחד מביקוריו בלונדון עקב אחרי אירוע ששיגע את בריטניה: אמן הוציא ספר שבתוכו חידה, ופתרונה סחף מאות אלפי אנשים. חמיצר, יזם בנשמתו, החליט שגם לישראלים מגיע. הוא פנה אל אדם ברוך ורון מיברג שערכו אז את הירחון "מוניטין", שם כתב טורים מעת לעת, והציע להם לפרסם חידה, לתת לקוראים רמזים חודשיים ולהחביא מטמון שהפותר ימצא.

השניים קפצו על המציאה. אחת לחודש פורסם רמז בנושא ציוני - החידה הראשונה עסקה בדב הוז, ולאחר חצי שנה בערך נמצא הארגז שהוטמן בצומת פרדסיה ובתוכו מטיל זהב. "ההצלחה היתה מטורפת", נזכר חמיצר. "עד אז לא ידעתי שאני מסוגל להתמודד לאורך זמן עם מוח קולקטיבי של פותרים. גם לא ידעתי שכל כך הרבה אנשים ירצו לפתור את החידות האלה".

איך קם טייס בבוקר ומתחיל לכתוב חידות?

"בדיעבד הבנתי שמאסתי בחיי כטייס ממוסד, ונראה שזה דחף אותי החוצה, במקביל להבנה המוקדמת שלא אתקבל בברכה בשום מוסד או ארגון. לכן אני חייב להמציא לעצמי מקצוע שבו לא אצטרך להיות תלוי בתחרות, במשכורת או במנהל. עד אז הייתי כלוא במידה רבה במוסכמות הקלאסיות: נקלעתי למקצוע נחשב ומתגמל, וכולו בא מתוך צורך חברתי - תחילה להיות טייס גיבור בחיל האוויר ואחר כך להשתלב בפסגה של המקצוע בתחום האזרחי. ואז אתה שואל את עצמך: אתה באמת נהנה לעשות את אותו דבר באותו קוקפיט, ולהגיד בסוף השנה 'איזה כיף, העברתי חצי מיליון נוסעים לאילת'? התשובה היתה ברורה וקשה.

"היכולת לעבור לתחום אחר נבעה מהעובדה שלא ננעלתי על משהו שאני רוצה להיות או לא, אבל ידעתי לאילו כיוונים אני לא מוכן ללכת. מתוך הצורך הזה הדברים החלו להתגלגל. בוקר אחד קמתי ואמרתי: 'שים לב, אתה כבר לא טייס. נהפכת לחידונאי'. עד היום, כשאני שומע את המושג חידונאי, אני מסתובב לחפש את האיש".

עד 1988 היו החידות עיסוק מכניס, אך צדדי. חמיצר היה בין החלוצים שהביאו את מטוסי האולטרה לייט לישראל וטיפחו את הענף. זה היה מקור החיבור לזאב ענר, שותפות שהניבה 15 שנות עבודה משותפת. "הוא היה מנהל התפעול ואני הייתי המוח ההזוי. יום אחד שמענו שמינהלת הנגב מחפשת דרך לגרום לאנשים שנוסעים לאילת להישאר בנגב. הגישו להם עשרות הצעות קונוונציונליות - מדריכים כתובים, מנחים, מרצים. אמרנו לראש המינהלת: 'עזוב אותם. בוא נקבור מטמונים ברחבי הנגב וכל עם ישראל יבוא לחפש'. לא רק שזה היה חידוש, אלא שגם התקציב שלנו היה הכי קטן, כי עשרות ספונסרים רצו להיות שותפים. היעד היה 20 אלף איש - והגיעו 250 אלף".

השלב הבא התחיל במסיבת יום הולדת חמש לבנו של העיתונאי אמיר אורן, שם פגש חמיצר את איש הרדיו רזי ברקאי. ברקאי, שהיה אז המגיש של "הכל דיבורים" ברשת ב', נאבק ברפי רשף ובחידת "תו השעה" שמשכה קהל מאזינים גדול. חמיצר הציע את חידת הדמיון המתגלגלת ששברה שיאי רייטינג ויצרה דו שיח בין המגיש לחידונאי, שלא היה מקובל עד אז בקול ישראל, וגם כסף גדול למפצחים בתחנה שחילקה עד אז בעיקר תקליטים. "תוך שלושה חודשים היא נהפכה לתוכנית הכי מואזנת בקול ישראל מאז ימי המנדט, ואני זכיתי לפריצה הגדולה".

חידותיו של חמיצר נהפכו לכלי ליצירת פורמטים בכל המדיות - תוכניות טלוויזיה, משחקי מטמון בשטח, הפעלות ארגונים, הפעלות עירוניות, פסלי חידה ועוד עשרות פעילויות שמפרנסות אותו בכבוד. בימים אלה הוא שותף לפרויקט חדשני בשם ARTENIGMA - מיזם אמנותי בשיתוף האמן דני קרוון, שיוצג במוזיאון תל אביב כחלק מחגיגות 80 שנה למוזיאון. מפצח החידה יזכה ביצירה של קרוון.

אבל הגאווה הגדולה, מבחינתו של חמיצר, טמונה בפעילויות שיזם בתחום החינוך. "ההצלחה ברדיו גרמה לי להבין שאני מכניס כמות עצומה של אנשים לספריות, ושאלתי - מדוע שזה לא ייהפך לכלי חינוכי? התחלתי לשכלל את השיטה, שתפישתה הפוכה מהמקובל במערכות החינוך: במקום לשכנע, לפתות ולהפעיל סנקציות כדי להניע תלמידים להתחכך בחומר, אצלי תרוצו מיוזמתכם לחפור בו, וממש לא חשוב לי אם המניע יהיה הרצון לזכות בפרס או בגביע או במקום הראשון.

"עולמם של המחנכים ושל התלמידים הם שני קווים מקבילים שאינם נפגשים כבר זמן רב. כולם מדברים על בחינות, וזה ממש שולי בעיני. הבעיה הגדולה ביותר במערכות החינוך בעולמנו המודרני היא היעדר דמויות שיהוו מקור להשראה. דמויות שהן כה חיוניות בהתפתחותו של כל אדם נעלמו מהפוליטיקה, אינן מופיעות בטלוויזיה ובוודאי לא בבתי הספר. כשמקורות ההשראה נעלמים אתה נהפך לאבוד, גלמוד, עצוב או ציני.

"אני צריך למסד את השיטה הזאת, ופה אני רואה את ההמשכיות האמיתית שלי. באחרונה הצעתי לחוג לחינוך באוניברסיטה מובילה להפוך את השיטה לקורס שיחקור ויישם אותה כתוצר ישראלי מקורי. מערכת החינוך זקוקה לכלים חדשניים כדי להניע את הדורות החדשים, וחייבת להתחיל לחשוב אחרת באופן כללי".

הנוער של היום שונה מאוד מהדורות הקודמים. אתה לא מרגיש את זה?

"בניגוד לאחרים, אני לא מודאג מהפוטנציאל של הנוער, אלא דווקא מהכלים ומהמחנכים שמעמידים לרשותו. מתפתח מולנו אדם חדש, שיחסו למדע ולמידע שונה מזה שלנו. נדמה לנו שהם יודעים פחות ופחות, אבל מדי יום הם מוצפים בכמות ידע ומידע שסבתי לא נחשפה אליה בחיים שלמים. לכן האתגר שלהם לא מתבטא בזכירת חומר אלא בחילוצו ביעילות לכשיזדקקו לו.

"המצב הזה מחייב גישה חינוכית שתתרכז בהטמעת גישות פילוסופיות וערכים, מתוך הנחה שהשינון של חומר זה ולא אחר הוא טיפה בים הולך - וזה נהפך לפתטי. וכאן, ממש כמו בחידותיי, אני רוצה שנער עברי יצלול לתוך דפי ההיסטוריה, שכולה מונחת לפניו בלחיצת עכבר, לא מפני שהמורה הודיע לו שזה החומר הנחוץ לבגרות - אלא מתוך הכשרה ערכית ומוסרית נכונה, שלהצביע בבחירות או להתווכח על עמדה פוליטית ללא חיפוש אחר העובדות תשאיר אותו בחלקה הנבער של האנושות. הרשתות החברתיות, האפליקציות בסמארטפון, כולן כלים סופר-חדשניים ומשתנים, אבל החידה האנושית נשארת אותה חידה".

בגיל 65, אתה לא מרגיש את פער הדורות?

"מעולם לא פגשתי אדם צעיר ממני".

מה מאכזב אותך?

"האגו האנושי. לדוגמה, הצעתי לרשות המים פרויקט חדשני לחינוך לחיסכון במים, והם השקיעו בו מאות אלפי שקלים, אבל המיזם לא עולה לאוויר כבר שנתיים בשל ויכוח על גודל הלוגו של כל אחד מהמשתתפים. אני מאוכזב מחוסר הקשב שהולך וגדל בין מקבלי ההחלטות, שכן בעוד שהתבונה האנושית פורחת בטור הנדסי מדהים, היא מבוזבזת ונתקעת בשל תרבות מזעזעת של חוסר הקשבה. המנהל הישראלי הממוצע מבלה את מרבית יומו בישיבות, ועדיין לא נתקלתי באחד שמקדיש מדי יום שעה לחשיבה".

היית הראשון שקידם מיזמי ריאליטי כמו מטמון למבוגרים. אתה שמח לראות היום תוכניות כמו "המרוץ למיליון"?

"הדבר האחרון שתוכניות הריאליטי ירצו להראות לנו הוא אנשים שיושבים, חושבים ושוברים את הראש - זה הרי ממש לא מעניין. לכן בתירוץ של משחק מטמון נראה בעיקר את חולשותיו של המין האנושי. ובכלל, כל עוד לא יכניסו את יורם קניוק ל'אח הגדול', זה ימשיך לשעמם אותי".

בנוסף לשלל עיסוקיו, חמיצר הוא גם אמן, ומדי שנה הוא מציג עבודה או שתיים. העבודה האחרונה שלו היא "חלום הזדמנויות", שתוצג ב"חלומות בהקיץ" - תערוכה קבוצתית של אמני עין הוד. היצירה היא מפה של העולם, שישראל מוצגת בתוכה כאי שהוזז ונמצא כעת בין יוון לאיטליה. "להערכתי, אם נשתמש בכל העובדים הזרים שלנו, נחפור קצת בצדדים ונדחוף את ישראל החוצה לים, היא תתיישב בין יוון לאיטליה - וכל הבעיות ייפתרו. איזה כיף זה יכול להיות".

עד כמה אתה מודאג ממצבנו?

"כשאני מודאג, אני צולל להיסטוריה ומזכיר לעצמי ולכל מי שטוען שמעולם לא היה גרוע יותר - כמה גרוע באמת היה בעבר. כך או כך, אין לנו ארץ אחרת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#