כך נכנס הבלוג של שדרן הרדיו בועז כהן למועדפים שלי - מדיה ושיווק - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך נכנס הבלוג של שדרן הרדיו בועז כהן למועדפים שלי

יש בישראל אנשים אומללים מבועז כהן ■ האיש שנלחם כל יום כדי להמשיך ולשדר מוסיקה תמורת 3,850 שקל נטו בחודש מקול ישראל ■ בזכות הידע העצום והתשוקה שלו לתחום הוא צובר עוד ועוד עוקבים

23תגובות

בבלוג שלו, "לונדון קולינג", כותב שדרן הרדיו והמוסיקאי בועז כהן על עצמו: "חי בגני תקוה, חולם על אנגליה" - וזו כבר סיבה טובה לעקוב אחריו. את שמו אני מכיר עוד מהתקופה שבה שימש כתב לענייני מוסיקה ב"ידיעות אחרונות", לפני כעשור. אז לא ידעתי עליו כלום. למעשה, עד לפני שנה הדבר היחידי שיכולתי להגיד עליו, על סמך האזנה לתוכנית הבוקר שלו ברדיו 88 אף.אם, הוא שהאיש מכור למוסיקה של שנות ה-80.

אין לדעת אם המוסיקה היא שעושה לו את זה, או שמא נעוריו שנשארו שם באותן שנים של גל חדש אלקטרוני, תא רך (Soft Cell), הקיור והפרויקט של אלן פרסונס. אבל זה לא מפריע לי. גם נעורי תקועים שם באותן שנים, וכך גם לא מעט מהשירים שאני אוהב.

בשנה האחרונה עברתי לצרוך את בועז כהן לא רק ברדיו, אלא גם בבלוג שלו, בפייסבוק ובטוויטר. בעצם לא רק אותו, אלא עוד כמה אנשים שמייצרים אצלי עניין - אבל הוא נהפך כמעט לחלק מהתפריט היומי. אני לא מכיר אותו באופן אישי. לא פגשתי אותו, ולא דיברנו מעולם. פעם או פעמיים עשיתי לו לייק, ובזה מסתכם הקשר שלנו.

תומר אפלבאום

האם זו רק העובדה שהוא זורק אותי לנעורי עם איזה שיר מלבב מימי התיכון? כנראה שלא. העניין שלי במפעלותיו של כהן קיבל תפנית לאחר פוסט מטלטל שפירסם תחת השם "לא עני הוא האיש", שכתב בעיצומה של המחאה הציבורית בקיץ הקודם. מאז הוא כבר לא שדרן הרדיו בועז כהן, אלא בועז כהן העיתונאי לשעבר, האיש שנלחם יום יום כדי להמשיך לעשות את מה שהוא אוהב ויודע - לשדר ולדבר על מוסיקה, רצוי משנות השמונים - תמורת 3,850 שקל נטו בחודש מקול ישראל.

כהן יכול כנראה לעשות מה שעושים רבים שעבדו בעבר בעיתונות ועזבו את הענף, להיות דובר, יחצ"ן או יועץ תקשורת בשכר מכובד, אבל הוא בוחר לעשות את מה שהוא אוהב. איך הוא חי משכר כזה? הוא משלים הכנסה בהרצאות ובכתיבה כפרילאנס. הוא גם מוסיקאי בעצמו, אז אני מניח שהוא מרוויח עוד כמה שקלים מעיסוק במוסיקה.

הסיפור של כהן הוא לא מקרה קשה וקורע לב. ממש לא. יש בישראל אנשים אומללים לרוב, הוא לא נמנה עליהם. הוא אמנם נאבק, אבל מסתדר. הוא ידען גדול, יש לו תשוקה אובססיבית למוסיקה - ויש לו מה למכור. יש לו בשביל מה לקום בבוקר (תוכנית רדיו), קולו נשמע, וזה לא מעט.

אז למה אני עוקב אחריו, צורך את הגיגיו, את שורות הסטטוס שלו, את התמונות שהוא מעלה? את ההפניות שהוא עושה לתוכניותיו ברדיו? החיבה למוסיקה לא יכולה להיות הסבר יחיד.

אני צורך את המוצר שקוראים לו "בועז כהן" בגלל שתי סיבות נוספות (לפחות) חוץ מהמוסיקה. הראשונה - זו הזדמנות טובה לראות איך נראים החיים של עיתונאי אחרי העבודה המסודרת והממוסדת בעיתון שמשלם משכורת פעם בחודש. בתעשייה הזו שנאבקת על קיומה, זה מתבקש.

הסיבה השנייה, היא כדי להבין דרכו איך מתנהג קהל קוראים/צופים/מאזינים בעידן הנוכחי, שבו ניתן לצרוך יצרני תוכן בשלל מדיות. אם פעם היינו צריכים לקנות "ידיעות אחרונות" כדי שבועז כהן יעשיר את השכלתנו המוסיקלית, כיום זה לא הכרחי. את הידע הזה אנחנו יכולים לקבל בפייסבוק, בטווויטר - וכן, גם ב-88 אף.אם. הוא אמנם פוטר מ"ידיעות אחרונות", אבל מאז שומעים אותו יותר.

מסקנות הביניים שלי הן כאלה:

  1. בועז כהן הפסיד הכנסה קבועה ובטוחה מעיתון יומי גדול, ומאז הוא נאלץ לתמרן בין כמה עבודות כדי להתפרנס.
  2. כדי להצליח במה שהוא עושה ולקדם את תוכנית הרדיו שלו, הוא משתמש בכל הפלטפורמות האינטרנטיות (בלוג, פייסבוק, טוויטר) - ומתפקד כיצרן התוכן והעורך של עצמו.
  3. יש לו חופש יצירה ועיסוק בלתי מוגבלים.
  4. הוא משרטט ליצרני תוכן, באשר הם, מסלולי עיסוק ופרנסה עתידיים: לאו דווקא מקום עבודה אחד בטוח ויציב, אלא העברת ידע ותוכן לכל דורש ברדיו, בבלוג, ברשתות החברתיות ובהרצאות - חלק בתשלום וחלק בחינם.
  5. תמהיל העיסוקים והפרנסה שלו מעיד על מלחמת הישרדות כלכלית יומיומית, אבל בינתיים הוא צובר עוד ועוד מאזינים, חברי פייסבוק ועוקבים בטוויטר. מן הסתם זה מחמם את הלב והאגו, אבל אני לא יודע מתי, אם בכלל, זה יספק לו ביטחון כלכלי.
  6. זהו כנראה שלב ביניים לקראת עולם עתידי, שבו לא נהיה בהכרח צרכנים של מותגי מדיה חזקים כמו ערוץ 2, "ידיעות אחרונות", CNN ואחרים, אלא נרכיב לעצמנו תפריט פרטי של יצרני תוכן שנבחר לעקוב אחריהם באמצעות הרשתות החברתיות.
  7. בתפריט שלי כבר יש את בועז כהן.

לחזרה לפרויקט "חבר שלי בפייסבוק" לחצו כאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#