גיל שויד: "עוד לפני המו"מ הציעו לנו מיליון דולר כל אחד; היינו יכולים להיות מסודרים" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
גיליון הדיגיטל השנתי

גיל שויד: "עוד לפני המו"מ הציעו לנו מיליון דולר כל אחד; היינו יכולים להיות מסודרים"

רון גורה, סטארט אפיסט בן 27 שמכר לפני כמה חודשים חברה לאיביי תמורת 20 מיליון דולר, יצא לשמוע מורשת קרב מבכיר יזמי ההיי-טק בישראל כבר כמעט 20 שנה - גיל שויד ■ בסוף התברר ששניהם פריקים של אפל

35תגובות

גיל שויד הוא סמן ימני של גישה מסוימת לעסקים, עבודה והיי טק. הוא הקים את צ'ק פוינט בגיוס כספים מינימלי והעביר אותה מהר מאוד לרווחיות. הוא הגדיל את החברה לאט ובהדרגה, כמעט רק בגידול אורגני, ואולי חשוב מכך: סירב לכל הצעות האקזיט שהונחו על שולחנו. ברמה האישית, שויד מעולם לא חשב לעזוב את מה שהוא עושה ו"להמשיך לאתגר הבא", כפי שאומרים אלה המכונים "יזמים סדרתיים" במדורי הכלכלה.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והעדכונים ישירות לפייסבוק שלכם

יובל תבול

רון גורה הוא יזם מזן אחר ומדור אחר. את הסטארט אפ שלו,The Gifts Project  (TGP), הקים בתחילת 2010. באוקטובר של אותה שנה כבר גייסה החברה 1.1 מיליון דולר, ובינואר 2011 הותקן המוצר ברשת המסחר המקוון של איביי. בספטמבר האחרון נמכרה החברה כולה לאיביי תמורת 20 מיליון דולר.

"בוא נחזור לגיל 18", פותח גורה בשיחה כמי שמנסה להשכיב על ספת הטיפולים את ההיי טק הישראלי בכבודו ובעצמו.

"אני מתעסק במחשבים מגיל 12 ומגיל 14 עובד בעבודה קבועה", מתקן שויד. "בגיל 18 התגייסתי לצבא ולקחו אותי לתפקיד במודיעין בהתאם לידע הקודם שלי. כבר אז היה לי ברור שאני רוצה ליצור מוצר וחברה. לאחר הצבא התלבטתי מה לעשות. בהתחלה, הרעיון של אבטחה לא היה מלהיב מספיק. במשך שנתיים עשיתי כל מיני דברים כמו ייעוץ, אבל אז התחלתי לראות איך האינטרנט נהפך מרשת אקדמית לרשת עולמית פתוחה. ארגונים גדולים רצו להתחבר לאינטרנט ואז התברר שקיים צורך אמיתי במוצר אבטחה. השותפים שלי טוענים שאמרתי שזה 'רעיון של פעם בחיים'. אני לא זוכר שאמרתי את זה, אבל זה באמת היה רעיון יוצא דופן בשוק שבקושי נולד. עם זאת, ראינו לאן הוא הולך. אין הרבה הזדמנויות כאלה בחיים".

"מה עשיתם בסוגיית המימון?" שואל גורה. "היום ליזם שיושב בבית יש את כל המידע זמין".

"אינפורמציה היתה תמיד, הנגישות אליה היתה פחותה", משיב שויד. "כיום זה נראה מאוד פשוט - מחפשים באינטרנט. אבל השנה היתה 1993 והייתי צריך לאתר ספר שנקרא The Computer Industry Almanac, לשלוח צ'ק לארצות הברית ולהמתין חודש עד שהספר הגיע. והיו עוד מכשלות. המוצר שלנו רץ על שרתים של יוניקס, שעלו אז כ־20 אלף דולר, בזמן שמשכורת טובה בארץ היתה 1,000־2,000 דולר. חשבנו איך לממן את עצמנו ורצינו לעשות את זה מהר כי האינטרנט צמח מהר". כששויד מדבר בלשון רבים הוא מכוון לשני השותפים שלו - שלמה קרמר ומריוס נכט.

וראו גם מפגש בין ד"ר יהודית ריכטר לגלית צוקרמן

"בהתחלה חשבנו לעבוד בעבודה אחרת ולפתח את המוצר בלילות, אבל די מהר הבנו שהוא דורש 100% תשומת לב. לאחר מכן חשבנו לעבוד באופן פרויקטלי, אבל חששנו שככה נאבד מיקוד. אז החלטנו לגייס. רצינו לגייס 125 אלף דולר כי האמנו בתמימות שמספיק שיש מוצר כדי שנצליח למכור אותו. לבסוף BRMשכנעו אותנו לגייס יותר כסף, 250 אלף דולר. אני מאמין שהדרך לעשות ביזנס בריא היא להשתמש במשאבים מעטים. רוב הדברים הטובים מפותחים בצוותים של שניים־שלושה אנשים או במקרים מסובכים יותר בין שישה לשמונה. אנחנו עבדנו בשכר נמוך מאוד ולא גייסנו עובדים".

גורה: "בעצם אפשר לומר שחסמי הכניסה לשוק אז היו גבוהים הרבה יותר?"

שויד: "מצד אחד, כיום יש המון קוד פתוח זמין, מצד אחר, הרבה יותר קשה להתבלט. כיום בכל תחום אתה מוצא 20 אם לא 100 אנשים שנגעו בו. אז השוק קלט רעיון אחד בשנה, למשל אמזון שבאו ואמרו שאפשר למכור משהו באינטרנט, או יאהו שהראו איך ניתן לחפש ברשת. כיום נפתחים אלפי סטארט אפים ויוצאים חמישה רעיונות חדשים בשבוע. זה לא משהו שאני או מנהל ה־ITשלי מסוגלים לקלוט, אז במובן הזה נהיה יותר קשה".

גורה: "יש אגדה אורבנית שלמה על הנסיעה הראשונה שלך לחו"ל עם המוצר".

שויד: "הסיפור נכון בגדול. שנה לאחר שהיה מוצר השותפים שלחו אותי לארצות הברית לעשרה ימים, במטרה לחזור עם מיליון דולר. הלקוחות הפוטנציאליים היו ספקיות אינטרנט, שרובן היו יחידות אוניברסיטאיות שהופרטו, ואחת מהן ספין־אוף מאוניברסיטת פרינסטון. הם סיפרו לי על כנס גדול בנושא רשתות שאמור להתחיל בלאס וגאס. השותפים הגיעו מהארץ ונסענו לכנס. שם שאל אותנו עיתונאי אם אנחנו יודעים על התחרות. אמרנו שלא, אז הוא סיפר שיש תחרות בכנס ושאנחנו יכולים להתמודד. נרשמנו".

עד היום עומד על המדף של שויד הגביע שצ'ק פוינט קטפה באותו אירוע. "פתאום עמדנו על במה אחת עם סיסקו", הוא משחזר. הטיול הקטן הלך והתארך: "חזרתי לארץ לאחר שלושה חודשים עם הסכם עם ארבעה מפיצים וחוזה של מיליון דולר עם סאן. היינו חברה עם הוצאות של 100 דולר בשנה ופתאום יש לנו מיליון דולר ביד. מה עושים? היה ברור שאסור לעצור על הלקוח הראשון כי סאן יכולים להגיד בוקר אחד שנמאס להם. עכשיו זה נראה ברור, אבל תחשוב, סאן הענקית באה אלינו - שלושה ילדים מישראל - ומציעה הרבה כסף בשביל להיות משווקת בלעדית שלנו. סירבנו. זה לא היה עניין של כסף אלא של המשכיות - להקטין את הסיכון, לא לשים את כל הביצים בסל אחד".

במשך השנים הפך שויד לסרבן אקזיטים עיקש. בשלב די מוקדם של החברה הציעה BRMלרכוש את מניות השותפים: "עוד לפני המשא ומתן הציעו לנו מיליון דולר כל אחד. היינו יכולים להיות מסודרים בחיים, אבל אמרנו מה פתאום", הוא מספר. "התהליך חזר על עצמו כמה פעמים עד ההנפקה ב־96'".

גורה: "צ'ק פוינט היא הדוגמה הקלאסית לחברה ישראלית שגדלה ונשארה כאן, חברה של מיליארד דולר, כמו שאומרים".

שויד: "אין הרבה חברות טכנולוגיה שמוכרות במיליארד דולר, לא בישראל ולא מחוצה לה. צ'ק פוינט היא כנראה בין עשר חברות התוכנה הגדולות בעולם. קשה מאוד להתמיד בהצלחה. חברות ענק שהיו קיימות אז, כמו קומפאק ודיגיטל, נעלמו - לא כי הן נרכשו אלא כי עברו ימי הזוהר שלהן. אם להתייחס לאופציית האקזיט, זו סוגיה שתלויה במוצר, במיוחדות שלו ובעיקר בסיכונים שלו. אם המוצר יכול לשרוד טוב יותר בתוך ארגון גדול, אולי כדאי למכור". TGPשל גורה היא דוגמה למוצר מהסוג הזה. החברה נמכרה לאיביי כדי להמשיך להתקיים ולהתרחב.

"לא רצינו להיות 'חברה ישראלית' - רצינו להיות חברת תוכנה עולמית", ממשיך שויד להסביר את הקשר המורכב לישראל. "אני לא רואה יתרון בלגור במקום אחר כי גם אם אני עובר לארה"ב, אני לא נהפך לאמריקאי. בניגוד לאמדוקס למשל, אנחנו מעולם לא הסתרנו את הישראליות שלנו, אבל מעולם לא נפנפנו בה".

גורה: "לא חשבת אף פעם לעזוב הכל ולהקים משהו חדש?"

שויד: "החלום שלי היה לנהל חברת תוכנה - למה אני צריך לעזוב אותו?"

גורה: "על מה אתה מצטער?"

שויד: "בדרך כלל אני עונה שעל כלום אבל יש לי תשובה חדשה - לצערי, אני לא מתכנת כבר כ־15 שנה, זה משהו שחסר לי".

הכתבה המלאה מתפרסמת בגיליון הדיגיטל השנתי של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#