"סוד ההצלחה הוא הפחד מכישלון" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"סוד ההצלחה הוא הפחד מכישלון"

אלכס גלעדי, נשיא קשת וסגן נשיא בכיר ברשת אן.בי.סי מציע למנהלים להתייחס לארגון שלהם כמו לקבוצת ספורט

7תגובות

ילדותם של ישראלים רבים עברה כשברקע נשמע קולו החרוך של אלכס גלעדי, מעביר שידורי ספורט בטלוויזיה הישראלית, בערוץ הראשון (והיחיד) בשחור־לבן. מאז נעשו חייו של גלעדי צבעוניים מאוד. למעלה משלושה עשורים הוא משמש כסגן נשיא בכיר לתחום הספורט ברשת הטלוויזיה האמריקאית אן.בי.סי, ב־1993 הוא הקים את קבוצת קשת וזה שנים רבות שהוא אחד מהאנשים החזקים בוועד האולימפי העולמי.
על אף גילו, 69, הוא אינו מתכנן לצאת בקרוב לפנסיה. "המילה הזו מבעיתה אותי", הוא אומר. "לנוח עבורי זה עונש. יש מי שנהנים לשבת עם חכה ולדוג, אני רואה בזה דבר מוזר ביותר". כשהוא בישראל (כמחצית מזמנו) הוא מתגורר ברמת השרון. יש לו בית נוסף בקוסטה ברווה שבספרד. בתו היחידה היא שדרנית רדיו.

דודו בכר

"ניהול בתחום המדיה מורכב כי הוא מתחלק לשניים, הניהול השוטף וניהול הטאלנטים. טאלנט משופע במה שהיוונים קראו 'אגו', שפירושו 'אני'. יש להם 'אני' גדול שמצליח לסחוף אחריו גם צופים ומאזינים. הדלק העיקרי שלהם הוא הרספקט הציבורי, או אישוש יכולתם בפני אנשים אחרים. לעתים קרובות זה לא מספיק, וניהול שלהם דורש שימוש בהרבה 'חבילות צמר גפן'. מנהל צריך לדעת שמילים טובות לא פחות חשובות מתנאים או המחאה. חשוב למנהל לדעת להעריך באמת את עובדיו, ולדעת לבטא את ההערכה.
"לכל אחד יש אוורסט אישי משלו, פסגה אליה הוא יכול להגיע. לא תמיד אנשים מזהים אותו ואז מתבלבלים ומזיקים לעצמם ולארגון. כשטאלנט בארגון אינו מספק את הסחורה, זה קורה בדרך כלל כאשר ה'אני' שלו מתנשא הרבה מעבר לאוורסט, ואז יש להיפרד ממנו לשלום.

"המילה 'מפורסם' היא מילה נוראית. מרגרט תאצ'ר אמרה פעם משפט שאני מאוד מסכים איתו: 'אנחנו רצינו לעשות משהו, היום אנשים רוצים להיות מישהו'. לך תסביר לאנשים שכדי שיהיו מפורסמים הם צריכים לחרוש כמה שדות ולקצור כמה שדות. פרסום צריך לבוא כתוצאה מעשייה, רק כתוצאה מעשייה.

"מנהל צריך לחשוב על הארגון שלו כמו על קבוצת ספורט. שחקן לא מרוצה לא ישחק טוב, והקבוצה תפסיד. אין הבדל אמיתי בין הפסד ספורטיבי למוצר לא טוב על המסך, או לכל מוצר ושירות אחר. בעבודת המדיה ובספורט יש אלמנטים רגשיים מאוד שמספקים לך את הסחורה, אבל עבודת הצוות היא בדיוק אותה עבודה.

"כדי להצליח דרוש כישרון, בנוסף לעבודה קשה. אנשים אומרים לי: 'אבל עבדנו והשקענו הכל'. זה נכון. חשוב מאוד לעבוד ולהשקיע אנרגיה, אבל לעשות את זה במקומות שבהם אתה מוכשר.

"אני לא עובד קשה. להרים שקי תפוחי אדמה בנמל זה קשה, מה שאני עושה זה כיף. אם אין לך הנאה גמורה ביותר מהגשמת החלומות שלך, תבחר משהו אחר. זה נכון בכל דבר שאתה עושה בחיים.

"אם הייתי ממשיך לשבת בחדר העריכה בטלוויזיה, לא היה קורה כלום. ב־1977 הגיע נשיא מצרים אנואר סאדאת לארץ וצריך היה להקים מרכז שידור בינלאומי. הייתי אז מנהל מחלקת הספורט בטלוויזיה. מה לי ולזה? אבל בת קול מסתורית דחפה אותי להיכנס לרחבה הפנויה הזו ולקחת עליה אחריות. יכולתי להישאר בחדר הספורט ולהגיד 'איזה זבל, אני הייתי עושה את זה טוב יותר'. במקום זה, דחפתי את עצמי פנימה וכיוון שהייתי מוכן לקחת את הסיכון הפכתי להיות המפיק של ביקור סאדאת בירושלים. היוזמה, כמו גם יכולת הביצוע, כל כך מצאו חן בעיני האמריקאים, שהם הציעו לי עבודה גם אצלם. יוזמה אישית היא דבר קריטי להצלחה, כמו גם מזל, שהוא ראשי התיבות של מקום, זמן ולימוד.

"אין כמו הקמה של משהו חדש. בשנים 1993־1995 הקמנו את קשת. עשינו את זה ביחד, המנהלים והטאלנטים, כתף אל כתף. בשנתיים ראשונות היינו בסוג של 'חומה ומגדל' ותקופת ההעפלה. עבורנו זה היה להיות או לחדול. היו לחצים ומתח וסיכון, אבל היתה גם תחושת עשייה חזקה - הקמה של דבר חדש, שאתה מאמין שישנה סדרי עולם. זו חוויה מומלצת מאוד.

 

הכתבה  מופיעה בגיליון מארס  של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250

 

"הרצון לעשות והפחד מכישלון הם מניעים דומיננטיים בדרך להצלחה. כשבאתי לקשת כבר לא הייתי ילד. הייתי ממקימי הטלוויזיה הישראלית ושנים רבות סגן נשיא בכיר ברשת טלוויזיה אמריקאית. יכולתי להשקיף מהצד כי הסיכוי להצליח היה קטן. הייתי צריך להפעיל את כל הידע והניסיון שצברתי כדי לדחוף את הדבר הזה קדימה. ידעתי שאם לא תהיה קשת, יכול להיות שלא יקום ערוץ נוסף. כל כך רציתי להשאיר חותם בתור אחד ממייסדי ומקימי ערוץ 2. רציתי לעשות משהו, לא להיות מישהו. המוטיבציה הזו, בשילוב הפחד להיכשל, יצרה הצלחה.

"קחו תמיד אנשים טובים מכם. אחד הכללים שאימצתי בחיי הוא לא לחשוש לבחור אנשים הרבה יותר טובים ממני וזה תמיד עבד. בזמן ההקמה של קשת, למשל, ארז טל בתחומיו היה יותר טוב ממני וכמוהו אנשים אחרים. ההמלצה שלי: תמיד קח את הכי טובים שיש. הם לא יכשילו אותך. כשמתנהלים ככה רואים תוצאות, לעומת מי שבחר את אלה שפחות טובים ממנו.

"קבלו עובדים חדשים לתקופת התנסות. מדובר בחודש־חודשיים, וזו הדרך היחידה לראות אם הם מתאימים. כשעשיתי ראיונות עבודה תמיד חיפשתי יושר. מבחן ידוע מבקש מהמועמד למנות שלוש חיות אהובות עליו. החיה הראשונה היא מה אתה חושב על עצמך, השנייה היא מה חושבים עליך והשלישית - מה היית רוצה שיחשבו עליך. החיות שלי, אגב, הן סוס, פיל ושור, לא בסדר הזה. בשלב הבא אתה מבקש שיתאר ג'ונגל ורואה אם הוא רואה פרחים או חיות טרף, מבקש ממנו לעבור חומה ורואה איך הוא מתמודד עם קשיים. אם אתה מכניס אותו לסמטה חשוכה והוא גונב אוטו ובורח – אותו אתה לא רוצה.

"אם משהו לא מצליח, קודם כל תאשים את עצמך. אנשים אומרים בשיחה: 'אתה לא מבין מה אני אומר'. אני מסתכל על זה אחרת: 'כנראה שאני לא מסביר מספיק טוב'. כללית, אל תצפה לשום דבר שלא תעשה בעצמך. אם הגעת לתקרה, בדוק אם אתה יכול לנפץ אותה, אבל לעולם אל תצפה שמישהו יישא אותך מעבר אליה.

"אין לי שום טענה על זה ש'לא נתנו לנו'. כשהייתי בן שלושה חודשים הגיעה משפחתי לקיבוץ תל יוסף כחלק ממשלחת ילדי טהרן - ילדים ומשפחות ילידי פולין שהועלו לארץ באמצעות הסוכנות היהודית - ובגיל שנתיים עזבנו לרמת השרון, שהיתה אז מושבה נידחת, חור חקלאי עם חולות וגנים. ההורים עבדו מבוקר עד לילה ולא היה מי שיקפיד עלינו והיינו צריכים לנהל את עצמנו בחברותא או בכיתה. לא היה לנו כלום והיינו מאושרים. אני לא מצליח למצוא שום טרוניה על כך.

"זכיתי לשאת את אמא שלי על הידיים. אמא שלי הגנה עלי שנים רבות, גם כאיש בוגר. כשהייתי מנהל הספורט בטלוויזיה הישראלית היא נהגה לדחוף לי כסף לכיסים. בשלב מסוים אמרתי לה 'אמא, כבר לא צריך' והיא היתה משיבה 'ברור שצריך'. הרגשתי מאוד מוגן, כך שיכולתי להתמודד עם הכרישים שבחוץ. כשהיתה על סף הזקנה לקחתי אותה לטיול בסנט פטרבורג ונשאתי אותה על הידיים. באחד מהמקומות היא אמרה לי 'אני נשאתי אותך, עכשיו אתה נושא אותי'. יש במשפט הזה הכל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#