עוזי וייל: "אני מנסה לשמן את הגלגלים ולעשות בלגן במוח" - מגזין TheMarker - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
שחרור מחשבתי

עוזי וייל: "אני מנסה לשמן את הגלגלים ולעשות בלגן במוח"

"הדברים הכי מקובלים בחברה הם טכנולוגיה ואוכל כי הם לא מאיימים; האינטרנט הוא מקום לפריקים, לשונים, ללוזרים" ■ אולי בגלל זה הסטטוסים של וייל בפייסבוק הם כבר חלק בלתי נפרד משגרת יומם של כ־12 אלף גולשים?

7תגובות

"זה הכל היה מתוכנן. פחדנו שהאיראנים - שתגידו עליהם מה שתגידו, פראיירים הם לא - יתחילו גם לחסל לנו מדענים. אז אמרנו, בוא ניתן להם מדען שאפשר בלעדיו. והלכנו ליאיר לפיד, ואמרנו לו: היי גבר, רוצה להיות דוקטור תוך שלושה חודשים? חשב שתי דקות, ואמר: דוקטור למה? גבר, אמרנו והענקנו לו סנוקרת חביבה על הלקקן, למה שבא לך. ואם רק הייתם שותקים, תוך שלושה חודשים הוא היה הופך להיות הדוקטור הישראלי המפורסם ביותר אחרי דוקטור לק, ואז ההוא מהפרס נובל היה יכול לחזור לחקור גבישים קוואזי־מחזוריים בשקט. אבל אתם התקשורת, לא יכולים לסתום את הפה, אה? לעזאזל אתכם. עד שלאוניברסיטת בר אילן היה, סוף סוף, תלמיד מפורסם שלא רצח ראש ממשלה (דובר האוניברסיטה)"

לסטטוס הזה שפורסם בפייסבוק בסוף ינואר נרשמו 2,193 לייקים ויותר מ־370 שיתופים. מי מגיע למספרים כאלה? לא חברות מסחריות כמו שטראוס או מי עדן, ולא מבצעי שיווק מפתים שמבטיחים ביסלי חינם. עוזי וייל, תסריטאי וכותב המוכר לציבור הרחב בעיקר כיוצר הגרסה הישראלית לסדרה הקומית "המשרד", וקודם לכן כאחד מיוצרי "החמישייה הקאמרית", מגיע למספרים כאלה כמעט בכל סטטוס שהוא מפרסם. מאז שהחל לפעול בפייסבוק לפני כשנה, הצליח וייל ליצור לעצמו קהל עוקבים נאמן שמחכה בסבלנות לעדכוניו. איך עשה זאת? גם הוא לא בדיוק מסוגל להסביר. "תשאלי את מארק צוקרברג", הוא מציע.

"התחלתי את זה כשעשוע, ולא התכוונתי", אומר וייל. "התחלתי לכתוב כשעבדתי על העונה השנייה של 'המשרד', עבודה של שנה שהיא מאוד שכלית, עם הרבה אורך נשימה, רוחב ומבט, ותוך כדי העבודה שעמם לי וגירד לי ב'יאיר לפיד'. זה נהיה כל כך פופולרי שאני מקבל הצעות מגופים שלא שמעתי עליהם שרוצים שאתייחס אליהם, או מפלגות שמעוניינות לשתף אותי בטיולים בהתנחלויות. מי שקורא את מה שאני כותב מבין שאני כותב שטויות והמטרה שלי היא רק לעשות כיף, עם הרבה סאטירה. הכוח של זה הוא במספר האנשים הגדול שמקבל את האימפקט.שדה הקוצים מתלקח נורא מהר יחסית לשדות קוצים אחרים. מצד שני נורא משעמם. אנשים רוב הזמן בפייסבוק, ואין להם מה לקרוא. הם מתעדכנים בחברים שלהם מהתיכון או בעוד חתול חמוד שצילמו אותו ליוטיוב. הם כל הזמן שם, נורא משעמם, והם לא מקבלים כלום. ואז מגיע הדבר הקטן שעושה להם את האספרסו של הבוקר".

הוא אומר שהוא עדיין מחפש את המודל העסקי שיאפשר להרוויח מיצירת תוכן בפייסבוק. "עדיין לא מצאתי דרך למנף את זה להצלחה כלכלית. ישבתי בבית קפה ובדקתי אופציה לאפליקציית עוזי וייל בעשרה שקלים לחודש. אמרו לי שאף אחד לא ישלם. בזמן שישבתי בבית קפה, קבצן שעבר הרוויח משהו כמו 50־60 שקל. אנשים שיושבים קוראים את הסטטוסים שלי חינם. הם נתנו עשרה שקלים לקבצן, אבל לא יקנו את האפליקציה? אני מנסה לפצח את זה, וכמוני הרבה אנשים בעולם כי מתישהו חייב להיות מפגש על בסיס כלכלי בין הרצון של האנשים לעבוד וליצור לבין הרצון של הקהל לקרוא ולצרוך. זה לא חייב לעלות הרבה כסף.

 

הכתבה המלאה מופיעה בגיליון מארס  של מגזין TheMarker

לקבלת גיליון הכרות חינם חייגו 1-700-700-250

 

"אני מזהה חשדנות גדולה בקהל בפייסבוק לגבי התערבויות מסחריות, ולא מבין את הריצה של גופים מסחריים לפייסבוק בנוסח 'בוא לפייסבוק שלנו ותעשה לייק'. מה הרווח? זה לא גורם לי לקנות את המוצר שלך. אם את רוצה להשתמש בפייסבוק כבמה את צריכה אמירה ייחודית. משהו מעורר עניין. מי שאוהב אותך יישאר אתך, וזה יגדל. הטבע של פייסבוק הוא אקספוננציאלי. אמנים יכולים לפרוץ בפייסבוק אבל יש לזה חוקים אחרים. האינטרנט הוא מקום לפריקים, לשונים, ללוזרים, פשוט צריך להבין מה עובד. העצה הכי טובה שלי – לחשוב מה את היית רוצה לקרוא. מאותו רגע המוצר יגדל אם תאמיני בזה".

אתה עוקב אחרי הלייקים?

"אני רואה את זה, אבל אני נורא עסוק. הלוואי שהייתי יכול לעשות את זה בפול טיים ג'וב. אפילו בחצי משרה. זה נורא כיף. הייתי עושה שניים ביום אם זה היה ככה. אבל יש שבועות שאני לא כותב".

אתה רואה בזה מפלט?

"זה חלק מהמציאות. משעמם לי, אז אני משתעשע. זה אלמנט שחסר בתרבות הישראלית וביומיום הישראלי. אנשים נורא רציניים וזה לא מוכיח את עצמו. צריך להיות רציני בעבודה, במחשבות, אבל חסרים שעשוע והנאה מהעשייה, מהחיים. אני מנסה להגביר את האש.

"כמו שאני רואה את הדברים, ערוץ 2 השתלט על הכל והשוליים נעלמו. הם לא עברו למרכז, הם פשוט נמחקו. הסאטירה, הסוג הזה של מחשבה ועשייה, מפרק מנגנונים עבשים ואת שיטת הברזל של היומיום הישראלי המאוד גס ואלים בבינוניות שלו. אם יש משהו שמאוד מאפיין את ישראל זה הכוח העצום של האמצע, של הבינוניות – לטוב ולרע. זה גורם לנו לא לעשות דברים בצורה קיצונית – כי כל הגוף חייב לזוז בבת אחת, מאוד לאט. למרות סיטואציה של כיבוש ואיום ביטחוני, יש ארצות עם יותר שלווה ורקורד הרבה יותר גרוע משלנו. מצד שני אנחנו נורא מקובעים מחשבתית, קשה לנו לקבל רעיון חדש. הדברים הכי מקובלים בחברה הם טכנולוגיה ואוכל כי הם לא מאיימים. גאדג'טים זה עובד או לא עובד ואוכל הוא טעים או לא טעים – לא צריך לחשוב על זה. המחשבה הישראלית נורא מקובעת, ואני מנסה לשמן את הגלגלים ולעשות בלגן במוח. וגם סתם להשתעשע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#