חמש דקות מירוחם: עמק הסיליקון הבא של ישראל - Markerweek - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
Markerweek

חמש דקות מירוחם: עמק הסיליקון הבא של ישראל

המעבר של צה"ל דרומה יעלה 22 מיליארד שקל - 10% מתקציב המדינה, שיצדיקו את עצמם רק אם תעבור לנגב אוכלוסייה חזקה ■ אבל בעוד הצבא שועט קדימה, משרדי הממשלה תקועים הרחק מאחור

47תגובות

מיד לאחר הפנייה שמאלה בצומת הנגב, לכיוון ירוחם, מתנוסס שלט מאובק המכריז "כאן תוקם קריית ההדרכה". הצעידה בשטח שמאחורי השלט, מאות דונמים שעליהם אמור לקום הבסיס הענק, מזכירה מערב פרוע ארץ-ישראלי. הקול היחיד הנשמע הוא קול פסיעותיו של הצועד, המפורר את החול תחת רגליו, כשברקע עולה רחש של סופת אבק מתקרבת. הציור על השלט, שמתאר מגרשי טניס רחבים ובריכת שחייה יוקרתית, נראה מעט מופרך בשלב הזה - שבו אין שם דבר.

גם התפאורה 30 ק"מ משם, בין היישוב עומר לצומת שוקת, לא מרמזת ששם יתמקם בסיס גלילות לשעבר על אלפי חייליו. השלט שחיל המודיעין הציב בשטח המדברי החזיק מעמד חודש לפני שנגנב, כנראה על ידי מישהו שחשק במוטות המתכת שתמכו בו.

אפילו במגרש החול בבאר שבע, שמפריד בין שכונת רמות לאוניברסיטת בן גוריון, אין רמז לכך שבשנים הקרובות יוקם עליו פארק היי-טק ענק, שאליו יועבר חיל התקשוב של צה"ל, כולל יחידת ממר"ם הנחשקת ויחידות המחשבים של חיל האוויר. חברות כמו ECI, דויטשה טלקום, EMC ואלביט כבר הבטיחו לעבור לשם גם כן - אך למעט טרקטור המיישר את השטח, אין כל סימן לבנייה.

אבל כל זה עומד לקרות בשנים הקרובות. קריית ההדרכה תהיה הראשונה: חברת מנרב זכתה לפני שבועיים במכרז להקמתה, ואמורה להתחיל לעבוד בשטח בשבועות הקרובים במטרה לאכלס את הקריה ב-2015. מבני התשתית של חברת חשמל ומקורות כבר עומדים, ותשתיות התקשורת מונחות.

בתחילת מארס תונח אבן הפינה לקריית התקשוב, והיא אמורה להיות מאוכלסת ב-2017. באמ"ן מקווים לגדר את שטח הקריה החדשה בחצי השני של 2012, ולהתחיל מיד בהקמת תשתיות בתקווה לאכלס אותה ב-2019 (1,000 חיילים ראשונים של החיל יהגרו כבר ב-2015). מדי שנה יוכשרו בבסיסים החדשים 100 אלף חיילים.

הדמיה: קולקר-קולקר-אפשטיין אדריכלים

בשבע השנים הבאות יושקעו בשלושת המתחמים 22 מיליארד שקל מכספי הציבור. מיליון מ"ר ייבנו וכ-30 אלף חיילים - רובם "חיילי היי-טק", המשרתים ביחידות טכנולוגיות - עומדים לעבור דרומה. "הם יעבירו את הקריירות שלהם, חתיכה מחייהם", אומר בכיר באמ"ן. "הם לא עוברים לדרום לקדנציה אחת. אנחנו בונים שם את מרכז ההיי-טק של אמ"ן, ונעביר אליו את כל הטכנולוגיה של החיל. אם רוצים להבין את המשמעות של העניין, צריך להיזכר שלא במקרה אזורי ההיי-טק של רעננה והרצליה פיתוח נמצאים במרחק חמש דקות נסיעה מגלילות".

22 מיליארד שקל אינם סכום זניח: הם שווים לכ-10% מהתקציב השנתי של ישראל. סכום כזה יכול היה ליצור אפשרויות תעסוקה עצומות ברחבי המדינה, ולקדם באופן משמעותי את מערכת הבריאות, החינוך והרווחה. זהו הפרויקט בעל המשמעות הגדולה ביותר שמערכת הביטחון הוציאה אי פעם לדרך, והמשמעות שלו גדולה אף יותר כשמביאים בחשבון את השטחים הרחבים שיתפנו באזור המרכז (ראו מסגרת).

משרד הביטחון צופה שלמעבר תהיה השפעה כלכלית חיובית ביותר: עם השלמת המעבר ב-2020 יצמח התוצר הלאומי ב-3.7 מיליארד שקל בשנה. העלייה תגיע לשיאה ב-2030, שבה יגדל התוצר ב-6 מיליארד שקל ביחס למצבו כיום. בנוסף מעריכים כי ערך הנכסים בדרום יצמח ב-30%; כי אנשי הקבע יוציאו מדי שנה חצי מיליארד שקל בעסקים בדרום; כי מתוך 4,000 חיילים שישתחררו מהבסיסים מדי שנה, רבע יישארו בנגב; וכי על כל חייל שיעבור לשרת בנגב ייתוספו ארבעה מקומות עבודה חדשים בשוק המקומי.

"זאת הפעם הראשונה מאז קום המדינה שמגשימים את חלומו של בן גוריון", אומר אברהם קוזניצקי, בעל השליטה במנרב. "עד עכשיו הקימו עיירות פיתוח ועוד מפעל או שניים. עכשיו מעבירים לדרום מסה קריטית".

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע, מגדיל ואומר כי "עבור הנגב, זאת הזדמנות היסטורית לפריצת דרך. אי אפשר להמשיך לבנות את המדינה בין חדרה לגדרה. אנחנו חיים במדינה פקוקה וחייבים לשחרר אותה. המעבר של צה"ל דרומה, בשילוב השינויים שאנחנו עורכים בנגב, יביאו לכך שעד 2020 המדינה תשתנה לגמרי".

"המעבר הזה צריך להמשיך לחזק את הנגב", אומר מקור במשרד הביטחון המעורב בפרויקט. "צריך למנף אותו כדי להקים כבישים, קווי רכבת, מוסדות חינוך, מערכת בריאות ואפשרויות תעסוקה לבני ובנות הזוג. המעבר של חיל המודיעין וחיל התקשוב הוא הזדמנות להפוך את הנגב לעמק הסיליקון. בן לילה יגיעו לנגב 10,000 אנשי טכנולוגיה, והיחידות שלהם יזדקקו מדי שנה לשירותים טכנולוגיים בהיקף של מאות מיליוני שקלים. החברות שיהיו מעוניינות להעניק להן שירותים יצטרכו לעבור לדרום כדי שיהיה להן יתרון במכרזים. זאת הסיבה לכך שהחברות הגדולות מתכננות את המעבר לפארק ההיי-טק בבאר שבע כבר עכשיו, שש שנים לפני שהצבא מגיע. החברות האלה יזדקקו לעובדים, וזה יוביל בעקיפין לפיתוח האקדמיה בנגב".

התחבורה זזה לאט

הצלחת המעבר לנגב תלויה בראש ובראשונה בשיתוף הפעולה בין המערכת הביטחונית לזו האזרחית, אך נכון לעכשיו בולטים ההבדלים המשמעותיים ביניהן. הקטר הצבאי יצא לדרך במלוא המרץ: לבד ממינהלת משרד הביטחון, שאחראית לתיאום המעטפת האזרחית הקשורה למעבר, פועלות בצה"ל עוד שלוש מינהלות פרויקטים שאחראיות למעבר של כל אחד מהחילות ועובדות על פי לוח זמנים נוקשה.

ברמה האזרחית, לעומת זאת, המעבר לדרום לא לווה בתוכנית לאומית מתוקצבת. כל הגורמים הרלוונטיים מודעים להזדמנות, אבל אף אחד מהם לא נערך בקצב של צה"ל. ועדת ההיגוי העליונה לליווי מעבר צה"ל לנגב, שמובילים המנכ"לים של משרדי הממשלה הרלוונטיים, זכתה בדו"ח מבקר המדינה של 2011 לביקורת על תפקודה הלקוי. גם משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר ספגו ביקורת על שלא הסירו מהר מספיק את החסמים העומדים בפני התוכנית, שהוציא לדרך אריאל שרון לפני תשע שנים.

במשרד לפיתוח הנגב והגליל אמנם מציגים סדרה ארוכה של מהלכים כלכליים לפיתוח הנגב, אך רק באחרונה יזמו את תוכנית "מעגלים בנגב" להעמקת שיתוף הפעולה האזורי בין הרשויות השונות סביב המעבר, ועל תוכנית הפיתוח האסטרגית עובדים רק בימים אלה; הרשויות המקומיות השונות, דוגמת ירוחם, דימונה ורמת נגב, השואפות לקלוט אוכלוסיה איכותית, פועלות בנפרד מול מינהלת משרד הביטחון; במשרד התמ"ת עדיין לא השלימו את התוכניות להכשרת העובדים שאמורים לקחת חלק בבניית הבסיסים; ברשות להסדרת התיישבות הבדווים בנגב אין תוכנית ישירה להתמודדות עם המעבר, ונדמה כי הפרויקט כולו מדלג מעל האוכלוסיה הזקוקה לקידום יותר מכל; וברכבת ישראל, במשרד הבריאות ובמשרד החינוך תמונת המצב עדיין לא ברורה. כולם מציגים נכונות לסייע לפרויקט - אבל רצון טוב לא מספיק כשבשטח אין גורם אחד המרכז תוכנית אסטרטגית כוללת.

המעבר של צה"ל לנגב התחיל בפיילוט: העברת בסיס חיל האוויר מלוד לנבטים, שהושלמה ב-2008. בעקבות המהלך הזה הוכפל השטח הבנוי של הבסיס - שכלל שטחו כשטחה של תל אביב - וכך גם מספר המשרתים בו. סא"ל יעקב, ראש מינהלת פרויקט המעבר לנבטים בחיל האוויר, אומר כי המעבר הוכתר בהצלחה. "השטח שפינינו בלוד היה נחוץ לתעשייה האווירית ולרשות שדות התעופה, והוא שיפר את איכות החיים של התושבים באזור בזכות הירידה בעומס הטיסות וברעש. העברנו דרומה 1,500 איש, בהם חיילים ואנשי התעשייה האווירית שמתחזקים את הטייסות - מתוכם 300 אנשי קבע".

כמה מאנשי הקבע העתיקו את מקום מגוריהם?

"כ-75 עברו לדרום, רובם לבאר שבע ולפרויקטים של צה"ל במיתר ובעומר".

אז לעיירות הפיתוח הם לא הגיעו.

"אני יודע שחלק מהם כן גרים בדימונה. אמנם לא מספרים גדולים, אבל זה תהליך".

75 איש זה לא הרבה.

"עברו רק שלוש שנים מהמהלך. תוך חמש-עשר שנים כולם יעברו לדרום. זה לוקח זמן, כי הכשרת האנשים בתחום הזה לוקחת זמן. אבל אם הייתי מנכ"ל התעשייה האווירית, הייתי רוצה שהעובדים שלי יהיו מהאזור שבו אני עובד".

מי בנה את הבסיס?

"קבלנים ישראלים, רבים מהם תושבי הדרום".

גם בדווים?

"כל מי שיש לו תעודת זהות כחולה, כך שגם לא מעט בדווים".

אלי הרשקוביץ

אילו לקחים הפקתם?

"שחשוב לתת לעוברים דרומה מעטפת תומכת יותר. נתנו חבילת הטבות לשלוש שנים, כולל סיוע בשכר דירה ובתשלום לגני ילדים ולחוגים. כמו כן הקמנו מינהלת לחיפוש תעסוקה לבני הזוג. הצבא פנה לראשי הרשויות ואמר להם: 'אתם רוצים שיעברו אליכם - תציעו להם שירותי בריאות וחינוך ברמה גבוהה'. ראשי הרשויות נפגשו עם אנשי הקבע וניסו לפתות אותם לעבור לערד ולדימונה, סיפרו להם כמה ילדים לומדים בכיתות ביישובים שלהם וכדומה. ועובדה - כיום לא פשוט לשכור דירה בדימונה".

המעבר של חיל האוויר דרומה נמצא רק בהתחלה: גדוד הקשר של החיל עתיד לפנות בקרוב 200 דונם באזור הישוב חפץ חיים ולעבור לנבטים; בית הספר הטכני של החיל - על 2,500 חייליו - עתיד לעבור מחיפה לנבטים; ויחידת המחשבים של החיל, "אופק", עתידה לעבור לקריית התקשוב.

סא"ל יעקב מוטרד בעיקר מתשתיות התחבורה. "המעבר דרומה הקדים את התפתחות התשתיות. כביש 31, שמחבר בין צומת שוקת לערד ואלינו, הוא אחד הכבישים המסוכנים בישראל. גם כביש 80, שמחבר את צומת ערעור לערד, הוא מסוכן. פרט לכך, אנחנו זקוקים לתחנת רכבת שתשרת את 5,000 האנשים שישרתו בנבטים".

התחבורה היא אחת הנקודות החלשות במעבר של צה"ל דרומה. הכביש המוביל לקריית ההדרכה שודרג בשנים האחרונות ונהפך לכביש דו נתיבי לכל כיוון, המחלפים לאורכו ממשיכים להיבנות, וכבישי עפר שהובילו לבתי הספר של התלמידים הבדווים נסללים בימים אלה. אבל יש כבישים חשובים נוספים, שהשלמתם עדיין לא נראית באופק.

המצב ברור אף פחות כשמדובר בקווי הרכבת. בקווים המחברים את המרכז לבאר שבע כבר נעשית עבודת פיתוח, אבל לקווים הנוספים שאמורים לחבר את הבסיסים החדשים לבאר שבע עדיין אין תקציב. שני הצדדים - הנהלת הרכבת ומשרד הביטחון - זורקים את הכדור מצד אל צד, בתקווה שהצד השני ידאג לתקציב. סוגיית קווי הרכבת אקוטית, מפני שקווים שבנייתם לא תצא לדרך בתקופה הנוכחית - לא יהיו מוכנים במועד המעבר.

ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "המשרד פועל בתיאום עם מינהלת קריית ההדרכה במטרה לתת מענה תחבורתי לכל בסיסי צה"ל המתוכננים, ובכללם גם מסילת ברזל. כל הפרויקטים נמצאים בשלבי תכנון וביצוע ומקודמים במסגרת תוכנית נתיבי ישראל".

הקרב על הארנונה

תחום נוסף שבו יש פערים גדולים הוא מערכת הבריאות. ד"ר דרור גוברמן, ראש האגף לרפואה קהילתית במשרד הבריאות, השלים לפני חצי שנה ניתוח של צורכי מערכת הבריאות בדרום. "בחנו כמה אנשים יעברו לדרום בסך הכל, אזרחים וחיילים כאחד. ההערכות קובעות שעל כל חייל יעברו 2.5 אזרחים, כך שבסך הכל יהיו בנגב 900 אלף איש - לעומת כ-600 אלף איש כיום.

"יזמתי עבודת מטה בתחומי הבריאות השונים: רפואה מונעת, טיפת חלב, בתי חולים, בריאות הנפש, מוקדי לילה ועוד. העליתי על הכתב את ההבדל בין הרצוי למצוי בכל תחום. יש תחומים דחופים יותר: הקמת מרפאה היא עניין מהיר יחסית, אבל הקמת בית חולים לוקחת שש-שמונה שנים. בית החולים סורוקה מיצה את הגידול הטבעי שלו, ולא יוכל לתת מענה ל-300 אלף תושבים חדשים. תוכנית המתאר מציגה אפשרות להקים בית חולים חדש באזור להבים, וכדי להעמיד בו 300 מיטות נזדקק למיליארד שקל. אנחנו נמצאים לפני שלב הקצאת המשאבים, שאמור לצאת לפועל בהחלטת ממשלה. נדרשת החלטה עקרונית על אימוץ נייר המטה כמסמך עבודה".

במקביל יש למצוא פתרונות שיכון לתושבים החדשים, וברבים מיישובי הדרום מקווים שהם יעברו אליהם. "ירוחם היא היישוב הקרוב ביותר לקריית ההדרכה, שהיא הבסיס היחיד שיקום בוודאות", אומר מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם. "מטרת הפרויקט הזה היא לחולל שינוי בערים שזקוקות לו, כמו ירוחם, דימונה וערד. כדי שזה יצליח חייבים לסלול את הכביש מקריית ההדרכה לירוחם, שאורכו 10 ק"מ. אנחנו נאבקים על העניין הזה, אבל לא הצלחנו להביא לפריצת דרך. אנחנו מעוניינים לפתח ביישוב קרקע לתעשייה זעירה ויש לנו תב"ע מאושרת, אבל אין עדיין תקציב לעבודות פיתוח. אנחנו גם רוצים לראות את פארק ירוחם נהפך למוקד פנאי וחינוך לחיילים שישרתו באזור".

לדברי ביטון, בשלב זה נמצאות בתכנון 2,000 יחידות דיור בירוחם, אבל מספר היחידות שייבנה בזמן הקרוב צנוע יותר. בימים אלה משתף משרד הביטחון פעולה עם החברה הכלכלית של ירוחם בשיווקן של 50 יחידות דיור שייבנו על ידי החברה הכלכלית בערבויות של משרד הביטחון. הצלחה בשיווק יחידות אלה תיתן את האות לבניית פרויקטים נוספים. בירוחם מתעתדים להציע לאנשי הקבע אפשרות לשכור את הבית לשנתיים-שלוש, שלאחריהן יוכלו לקנות אותו תוך ניכוי דמי השכירות ששילמו.

בירוחם היו רוצים לפתח את התשתיות ואת אזור התעשייה כדי למשוך את התושבים החדשים, אך מתקשים לעשות זאת בגלל התקציב המצומצם של המועצה. הפתרון עשוי לצוץ אם המועצה תנצח בקרב על הארנונה שתיגבה מצה"ל על קריית ההדרכה. למעשה, הקריה נמצאת בשטחה של מועצת רמת נגב, אך לפני כשנתיים הודיעה רמת נגב שתעביר למועצה המקומית ירוחם 60% מהסכומים שייגבו מהארנונה. בירוחם מעוניינים שיעבירו אליה 100% מגביית הארנונה, ששוויה מוערך כיום ב-4-6 מיליון שקל בשנה, בתעריף גבוה יותר.

שיחות עם גורמים במשרד הביטחון מעלות כי כלל לא ברור שתקוותן הגדולה של עיירות הפיתוח שאלפי אנשי היי-טק יהגרו אליהן תתגשם. לראשי העירייה, שאמורים להתייצב בכנסים מול אנשי הקבע ולפתות אותם, צפויה עבודה קשה: במשרד הביטחון מעריכים כי העלית של צה"ל תבחר ברובה ביישובים היוקרתיים של האזור, דוגמת עומר, מיתר, כרמית ולהבים, וכן בקיבוצים ובמושבים של מועצת רמת נגב.

שמוליק ריפמן, ראש מועצת רמת נגב, אומר כי הוא מאמין שבשטחו יוקמו 400 יחידות דיור. בעומר ובמיתר הוקמו פרויקטים ייעודיים לאנשי קבע, וב-2015-2016 צפויים לקום פרויקטים דומים בבאר שבע, במיתר ובכרמית. "מי שיוכל להרשות לעצמו יעבור ליישובים החזקים שבקרבת המטרופולין", אומר בכיר באמ"ן. "האתגר הוא להעביר כמה שיותר אנשים לדרום - ולא לפזר אותם בין היישובים".

בסוף 2011 קם על יישובי הדרום איום נוסף: החלטת הממשלה להקים עשרה יישובים חדשים במבואות ערד. ההחלטה ספגה התנגדויות רבות מגורמי איכות סביבה, מאיימת על יישובי הבדווים באזור ועשויה לגרום לכך שחלק ניכר מהאוכלוסיה האיכותית שתהגר לדרום תגיע ליישובים החדשים - ולא תחזק יישובים קיימים המשוועים לכך.

באר שבע עשויה ליהנות מהמעבר ההמוני יותר מכל השאר, לא מעט בזכות דנילוביץ', שבוחן את הגורמים שימשכו אליה תושבים חדשים. "הציונות הרי נגמרה", הוא אומר. "אנשים רוצים לגור במקום שייתן מענה למכלול הצרכים שלהם ויספק להם איכות חיים גבוהה. אם לא נציע להם את מערכת החינוך הטובה ביותר ואת אפשרויות הפנאי הטובות ביותר - הם לא יישארו פה. הם יחזרו למרכז בסוף היום ברכבת או בכביש 6".

דנילוביץ' מספר שבקרוב ייצאו לדרך פרויקטים בהיקף של 2.5 מיליארד שקל, כולל קניונים, פארקים ומתחמי בילוי. במקביל מקדמים בבאר שבע את בנייתן של שתי שכונות בני ביתך, שדנילוביץ' מגדיר שכונות יוקרה. באר שבע גם עתידה ליהנות מהקמתו של בית ספר טרום צבאי למקצועות המודיעין בשכונת רמות, שעשוי להקפיץ את סיכוייהם של ילדי הנגב להגיע ליחידות היוקרתיות של צה"ל. במשרד הביטחון פועלים בימים אלה בשיתוף עם משרד החינוך כדי ליצור כיתות ייעודיות בבתי הספר המקומיים, שיאפשרו לתלמידים להשתלב בחילות שיעתיקו את בסיסיהם לעיר.

"אנחנו מודעים לכך שכיום אין בדרום מספיק תלמידים שיוכלו להשתלב בעתיד ביחידות התקשוב השונות", אומר סא"ל דרור מאיר, ראש פרויקט קריית התקשוב הטכנולוגית. "בבתי ספר מסוימים בדרום יש כיתות שכבר כיום אנחנו משפיעים על תכני הלימוד בהן, בתיאום עם משרד החינוך והרשות המקומית".

אתם לא חוששים שיחידות העלית האלה יאבדו מיוקרתן אם יעברו לדרום?

"אנחנו מאמינים שהיחידות האלה ימשיכו להציב בפני המשרתים בהן אתגר מבצעי וטכנולוגי שאי אפשר לבטל, גם ביחס למה שמתרחש בחברות אזרחיות".

"הגדרנו את האוכלוסיות שלהן נזדקק במעבר הזה", אומר בכיר באמ"ן. "ראשית, בני נוער שזקוקים לחיזוק במתמטיקה ובמחשבים. שנית, עתודאים ובוגרי אוניברסיטה שייקלטו לשירות באמ"ן. שלישית, אזרחים שיעבדו בקריה במקצועות ההיי-טק. למרכז ללימודי ההיי-טק ג'ון ברייס, לדוגמה, אין כיום סניף בדרום, וזה יצטרך להשתנות".

הבסיסים ייבנו מעצמם

היישובים שלא יזכו בשכונות חדשות של עובדי היי-טק יוכלו להתנחם בכך שהמעבר ההמוני של צה"ל לדרום יספק עבודה לתושבי האזור. הזכיינים שיבנו ויתפעלו את הבסיסים החדשים התחייבו ש-30% מהמועסקים אצלם יהיו תושבי הנגב. סביר להניח שקרבתם הפיסית לבסיסים המתהווים תספק להם יתרון כשהם יבקשו להשתלב בפרויקטים. אלא שכל זה תלוי בכך שהזכיינים יצליחו ליצור קשר עם התושבים המקומיים ושימצאו עובדים מוכשרים דיים.

הגורם העיקרי הפועל בתחום הזה הוא משרד התמ"ת. בתמ"ת אומרים כי המשרד ערך בשנה האחרונה מיפוי של עסקים שעשויים להיות רלוונטיים לצה"ל והחל לפעול כדי לאפשר להם להצטרף לעבודות הבנייה. כמו כן הכין המשרד ערכת הדרכה לעסקים ולזכיינים לגבי העבודה עם צה"ל, ובימים אלה עומלים על קיומו של מפגש היערכות לקראת המעבר.

עם זאת, רק בימים אלה משיקים במשרד התמ"ת מחקר של חצי שנה, שמטרתו לבחון איך המעבר ימומש, מהם הצרכים הכלכליים של המעבר ומהן היכולות התעסוקתיות הקיימות בנגב. על בסיס המחקר הזה מתכננים בתמ"ת לבנות תוכנית עבודה לשלוש-ארבע השנים הקרובות. במקביל מדברים בתמ"ת על הענקת תמריצים לספקים שיעברו לנגב ושואפים להקים מינהלה שתרכז את המאמצים האלה. אלא שבהתחשב בקצב המהיר של צה"ל, המהלכים היו צריכים להתבצע לפני זמן רב.

מתכננים על חשבון הבדווים

לצד התקוות הגדולות שתושבי הנגב תולים במעבר, 200 אלף הבדווים החיים במטרופולין של באר שבע לא בטוחים שהוא יתרום להם. הספקנות הזו נובעת בחלקה מהחשש שהמעבר של הבסיסים הגדולים לנגב נועד, בין השאר, למנוע מהבדווים להשתלט על אדמות הדרום.

"התכנון בנגב נעשה על חשבון האוכלוסיה הבדווית", אומרת סוהאד בשארה, מנהלת המחלקה לקרקע ולתכנון בארגון עדאלה. "שני כפרים אמורים להיות מפונים לטובת קריית המודיעין בצומת שוקת, כפר נוסף יפונה כדי להקים אזור תעסוקה ברמת נגב, כפר אחר יפונה כדי לנטוע יער, ועוד אחד לטובת יישוב חדש. כל זה נעשה בשם פיתוח הנגב.

"נניח שהמעבר של צה"ל דרומה יפתח אפשרויות תעסוקה רבות בבניית הבסיסים. הרי הבדווים באזור התפרנסו במשך שנים מחקלאות. זה מה שהם יודעים ורוצים לעשות - והתכנון הנוכחי לא מאפשר להם להמשיך לעשות זאת. איזה רעיון מנסים לשווק לבדווים? ניצור לכם מקומות עבודה? מדברים על העסקתם בעבודות שחורות במשך שנה וחצי. זה לא פיתוח אמיתי, זה לא חזון אמיתי. פתרון יכול לעלות רק אם ישאלו את הבדווים באזור מהם הם רוצים".

יהודה בכר, מנכ"ל הרשות להסדרת התיישבות הבדווים בדרום, דוחה את הטענות האלה. "המהלך הזה יוצר תקווה גדולה בקרב הבדווים באזור. הם בטוחים שערך הנדל"ן שלהם יעלה. מאחר שאחת הבעיות הגדולות של המגזר הזה היא תעסוקה, אנחנו בודקים עם צה"ל איך אפשר לשלב אותם בעבודה. אנחנו עורכים הכשרות בבנייה וברתכות, כדי שהם יוכלו להשתלב בעבודה בשטח. כמות גדולה כל כך של אזרחים שתעבור דרומה תזדקק לשירותים מגוונים, החל במסעדות וכלה במוסכים".

במשרד התמ"ת מודעים לאפשרות שהמעבר יעורר רגשות שליליים בקרב הציבור הבדווי, ונערכים לכך. "החלטנו להגדיל את תשומת הלב לאוכלוסיה הבדווית, מתוך הבנה ששוק התעסוקה לא נגיש להם", אומר אבי פלדמן, העומד בראש המטה לפיתוח התעסוקה בנגב במשרד התמ"ת. "חברנו למשרד ראש הממשלה בבנייה של תוכנית עבודה למגזר, ובראייה לאומית יש צורך להסדיר את ההתיישבות שלהם לצד השקעה מסיבית עם העדפה מתקנת.

"בשנים האחרונות אנחנו מנהלים תהליך של בניית אמון עם המגזר. בשנה האחרונה ערכנו פיילוט למרכז הכוון תעסוקתי ביישוב חורה, ללא קשר למעבר של צה"ל, ואנחנו מקימים מרכזים כאלה ביישובים נוספים. אנחנו פועלים כדי לשלב פועלים בדווים בבניית ובתחזוקת הבסיסים, וזו לא משימה פשוטה כי לא לכולם יש סיווג מתאים".

למרות הכוונות הטובות, לא נראה ששילוב הבדווים בהקמת הבסיסים יצעיד את המגזר הזה קדימה. "אם לא יפתרו את הסיפור הבדווי, זה יתפוצץ לנו בפנים", אומר השר לשעבר אבישי ברוורמן, שליווה את המעבר לדרום בסדרה של תפקידים שמילא. "הבעיה הזו היא הכשל הגדול ביותר בישראל. אוכלוסיה כועסת כל כך היא כמו פצצת אטום חברתית. התהליכים אטיים, והבעיה שלנו היא קצב הביצוע. הוא חייב להיות מהיר הרבה יותר, כי ההתפוררות של החברה הישראלת מהירה יותר". 

מתחילים לחשוב על הסביבה

למעבר של צה"ל לדרום יש היבט סביבתי משמעותי, מפני שהפניית כמות גדולה של מבנים, כלי תחבורה ואנשים לחבל הארץ הזה תהיה בעלת השפעה רבה על האזור. ב-2008, בעקבות עתירה של הארגון הסביבתי אדם טבע ודין, חייב בית המשפט העליון את משרד הביטחון להכין תסקיר לגבי ההשפעות הסביבתיות של הקמת קריית ההדרכה. הדרישה להכנת התסקיר לא נבעה רק מהדאגה לצמחייה ולבעלי החיים באזור, אלא גם לבריאותם של החיילים, שישרתו סמוך לאזור התעשייה רמת חובב.

התוצאה הפתיעה לטובה: ב-2010 אישר בית המשפט העליון להקים את קריית ההדרכה בנגב, לאחר שמפעלי רמת חובב חויבו לתקני זיהום חדשים. מה שעשרות שנים של רמות תחלואה גבוהה בקרב הבדווים לא עשו - עשתה הבשורה על מעברם של אלפי חיילים יהודים. בזכות העתירה של ארגוני איכות הסביבה נקבע שהבנייה הירוקה של הבסיסים תהיה הוראה מחייבת.

כחלק מהמעבר של בסיס לוד של חיל האוויר לבסיס נבטים, ששימש כפיילוט למעבר ההמוני, הוקם בו מתקן טיהור שפכים המשותף לבסיס וליישוב הבדווי ערוער. הביוב המשותף מוסנק לאדמות החקלאיות של המושב הבדווי נבטים. בימים אלה בודקים אפשרות להקים מתקן דומה בקריית ההדרכה, ואברהם קוזניצקי, בעל השליטה בחברת מנרב שזכתה במכרז להקמתה, שוקל אפשרות לייצר שם אנרגיה סולארית ולהשתמש בטכנולוגיה למיזוג אוויר המתבססת על אנרגיה גיאו-תרמית ממעמקי האדמה.

"יש לנו הזדמנות לבנות את הבסיסים באופן חכם", אומר סא"ל דרור מאיר, ראש פרויקט קריית התקשוב. "החיילים שמשרתים בצריפין וברמת גן עובדים במבנים מתקופת הטורקים והבריטים. מתקני ה-IT שלנו זוללים הרבה אנרגיה, ואם נתכנן אותם נכון - עם בנייה לכיוונים הנכונים - נחסוך הרבה מאוד".

"כדי לבנות קריה אטרקטיבית שבה ישרתו אלפי חיילים, היא חייבת להיות ירוקה", אומר מקור בכיר באמ"ן. "יהיו בה טיילת, שטחים פתוחים ובנייה מדברית שתנצל את האוויר היבש ואת השמש. אנחנו שואפים להקים קריה בסגנון קמפוס אמריקאי פתוח, כדי להיות אטרקטיביים ולייצר לאנשים חוויה".

עופר וקנין

הצד השני של המעבר: אלפי דונמים יתפנו במרכז ואפשר יהיה לבנות מגדלים בשרון

צדה השני של המשוואה שאמורה לשנות את פניה של ישראל חשוב לא פחות מהפרחת הנגב: אלפי דונמים שעתידים להתפנות בצריפין, בגלילות, בחיפה, ברמת גן ובגבעתיים. את מקומם של הבסיסים יתפסו פרויקטים למגורים, שיספקו פתרון מסוים למצוקת הדיור באזור המרכז. העברת הבסיסים, המסווגים בחלקם, תבטל בכמה מקומות חלק ניכר ממגבלות הבנייה לגובה שהוטלו על היישובים הסמוכים, לאור החשש שישקיפו אל הנעשה בתוך הבסיסים.

במשרד הביטחון מעריכים שהרווח של המדינה מהשטחים האלה יסתכם בתוספת חד פעמית של עשרות מיליארדי שקלים להכנסות, שחלק מהם יממנו את ההגירה של בסיסי צה"ל דרומה.

עם זאת, כמה חסמים ביורוקרטיים עלולים לעכב את בנייתן של שכונות חדשות. האחד הוא העימות שנוצר בימים אלה בין הרשויות המקומיות הסמוכות לבסיסים שיפונו, בשאלה מי תזכה בשטחים הנרחבים. השני הוא בעיה המתגלעת בימים אלה בבסיס חיל האוויר בלוד: צה"ל מחויב לפרק את התשתיות הרבות שהקים בבסיס, אך הפירוק מתעכב מפני שהחברות התעשייתיות המעוניינות בשטח, דוגמת התעשייה האווירית, דווקא מעוניינות שהתשתיות יישארו על כנן. בחיל האוויר צריכים להכריע אם קיימת מגבלה ביטחונית להעברת השטחים.

איך מתמחרים שניצלים ל-25 שנה?

קריית ההדרכה, קריית התקשוב וקריית אמ"ן צפויות להיבנות בשיטת PFI: היזם הפרטי מקים את הפרויקט במימונו ובמשך תקופה ארוכה גובה מהמדינה תשלום שנתי. בסופה של התקופה הוא מחזיר את הפרויקט לידי המדינה. בחודש שעבר זכו מנרב, אלקטרה נדל"ן ורד בינת במכרז להקמת קריית ההדרכה, הבסיס הראשון שייבנה בפרויקט המעבר דרומה. הקבוצה הזוכה תבנה את קריית ההדרכה בעלות של 8.5 מיליאד שקל, ותתפעל אותה ב-25 השנים הקרובות.

אברהם קוזניצקי, בעל השליטה במנרב, מודה שהופתע מהזכייה. "המתחרה שלנו ידוע בשוק במחירים האגרסיביים שלו, ובמכרז כזה לא מספיק להיות טוב - אלא הכי זול". ההצעה של מנרב היתה זולה בכ-200 מיליון שקל מזו של המתחרה, חברת שפיר. הסיבה לכך היתה שבמנרב בחרו לא להגיש הצעה לפי התכנון המקורי לבסיס של משרד הביטחון, אלא תכנון חלופי, שבו הם הצליחו לצמצם את השטחים הבנויים, לקרב את המבנים זה לזה ולהשתמש בתוואי השטח כדי להקים מבנים בני כמה קומות.

"ניסינו לחסוך היכן שאפשר מבלי לפגוע בתפקוד הבסיס", אומר קוזניצקי. "אם חוסכים בשטח המבנים, חוסכים במידה ניכרת בתפעול - בניקיון, בצריכת חשמל ועוד. התכנון החלופי נתן לנו אפשרות להתייעל.

"זה היה מכרז מורכב מאוד. היקף סעיף ההסעדה, לדוגמה, מתקרב ל-100 מיליון שקל בשנה. היינו צריכים לחשב כמה יעלו השניצלים שיאכלו החיילים בעוד 10 שנים. היינו צריכים לתמחר את עלותן של 30 אלף מנות ביום - 25 שנה קדימה. ניסינו להתייעל ככל האפשר, מבלי לפגוע באורך או רוחב השניצל".

איך עושים את זה?

"אפשרויות ההתייעלות הן אינסופיות. לדוגמה, בלוגיסטיקה של המזון: אם נזדקק ל-50 אלף ביצים ליום כדי להאכיל את כל חיילי הבסיס, אפשר לבדוק כמה משאיות צריך כדי לשנע אותן. אפשר להתייעל במקורות המזון: לבחור אם לעבוד עם היצרן, עם ספק אחר או עם חקלאים".

איך החייל ירוויח מההתייעלות שלכם?

"מצבו יהיה טוב יותר בכל מה שקשור לנגישות לכיתות הלימוד, למגורים, לחדר האוכל. בעצם זה שנמלא את כל הדרישות של משרד הביטחון כלשונן, החייל ירוויח. בנינו בעבר בסיס ליד להבים, וכשהרס"ר בא לראות אותו הוא אמר 'זה בסיס זה? זה הילטון'. אנחנו מתכננים להקים בסיס משודרג אף יותר, עם בריכה ומגרשי טניס".

מה גורמי הסיכון שלך בפרויקט? מה יכול לגרום לך להפסיד?

"הסיכון העיקרי הוא גורמים לא ידועים, כמו עלויות הבנייה, תשומות המזון והאבטלה במשק. אם תתרחש לפתע פריחה פתאומית במשק והכל יתייקר - זה יהיה לרעתי. אם ייווצר פתאום שוק של ביקושים ולא שוק של היצעים - זה יהיה בעוכריי. האתגר העיקרי בפרויקט כזה הוא תכנון נכון, שמצד אחד יעמוד בדרישות משרד הביטחון ומצד שני ייתן מענה לנושא ההפעלה והאחזקה. דברים שיעלו לי בזול בזמן ההקמה יעלו לי ביוקר אחר כך, כשיהיה צריך לתחזק אותם. העובדה שאנחנו נתחזק את הבסיס במשך 25 שנה נותנת לי מוטיווציה לבחור את החומרים הנכונים. דוגמה אחרת היא החשמל: את הצבא לא מעניין חשבון החשמל שלו, והוא לא יאפשר לנו להדריך את החיילים לחסוך בחשמל. המשמעות היא שאנחנו צריכים להקים מתקנים חסכניים, מוארים מבחוץ ועם קירור טבעי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#