למה חוק החוזים דומה לגמל - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למה חוק החוזים דומה לגמל

המחלוקת על פרשנות חוזים לא גוועת: החוק לביטול הלכת אפרופים הקובעת כיצד לפרש חוזה ניתן לפירוש בארבע דרכים שונות, קבע השבוע השופט אליעזר ריבלין בעליון ■ לדעתו, החוק לא שינה דבר

תגובות

>> מהו גמל? סוס שתוכנן על ידי ועדה. החוק שנועד לבטל את הלכת אפרופים, שגובש במו"מ גמלוני, נראה אף הוא כמו סוס עם דבשת. המשנה לנשיאת בית המשפט העליון אליעזר ריבלין קבע השבוע כי החוק דווקא מעגן את עקרונות הלכת אפרופים ולא מבטל אותם. בכלל, פסק דינו העוקצני של ריבלין מראה כי החוק המבוסס על כך שתמיד ניתן להבין את לשון החוזה הוא עצמו טקסט לא ברור הדורש פרשנות מעמיקה.

הלכת אפרופים השנויה במחלוקת קובעת כיצד יפרש בית המשפט את כוונת הצדדים לחוזה. ההלכה עוררה פולמוס חריף ואף הטחת האשמות מצד נשיא העליון בדימוס אהרן ברק שכתב אותה בשופט יורם דנציגר, הגורס כי ההלכה שגויה ויש לסגת ממנה.

לפני כשנה נחקק תיקון לחוק החוזים, שנועד לכאורה לבטל את הלכת אפרופים. חודשים ספורים לפני שאוזל שעון החול של כהונתו בבית המשפט העליון מעגן שוב המשנה לנשיאה (ומהבוקר המשנה לנשיא) ריבלין את הלכת אפרופים, כדי להבטיח כי גם שינוי החקיקה לא ישנה דבר בעצם. לגישתו, אין סיבה לשנות את מה שאינו טעון שינוי.

ריבלין דן בהסכם שנחתם ב-1979 בין המוסד לביטוח לאומי לבין חברות הביטוח. ההסכם נועד לאפשר למוסד לקבל מחברות הביטוח החזרי גימלה ששילם המוסד לנפגעי תאונות דרכים אם היה מתברר כי חברות הביטוח אמורות לשלם לנפגעים פיצויים. המוסד לביטוח לאומי טען כי הלוואה עומדת שהעניק לנפגעים מוגבלי ניידות לכיסוי המסים החלים על רכישת רכב מיוחד לנכים נחשבת גם היא כגמלה שהוא זכאי לתבוע מחברות הביטוח בהתאם לחוזה. חברת הביטוח סהר ואיגוד חברות הביטוח אבנר התנגדו לפרשנות זו, ועמדתן התקבלה בערכאות השלום והמחוזי. המוסד לביטוח לאומי עירער לעליון. הערעור נדחה על ידי ריבלין, בהסכמת השופט סלים ג'ובראן ובהסתייגויות מסוימות של השופט ניל הנדל.

למעשה, ההסכם הספציפי אינו חשוב. העיקרון חשוב. בפסק הדין בעניין אפרופים מ-1995 קבע ברק כי יש לפרש חוזה באמצעות בחינה במקביל של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו, כי רק כך ניתן לאתר את "הכוונה המשותפת האמיתית העומדת ביסוד החוזה". בהמשך קבע כי במקרים שבהם לא ניתן לאתר את הכוונה האמיתית של הצדדים לחוזה, יפרש בית המשפט את החוזה בהתאם לכוונה ההיפותטית של הצדדים לחוזה כפי שהיו מעריכים אותה אנשים סבירים.

הביקורת על הילכת אפרופים התמקדה בחוסר ודאות ובאקטיביזם שיפוטי. הטענה היא כי צדדים לחוזה עלולים לגלות שבית המשפט מפרש אותו בצורה שונה מכפי שהתכוונו. "מבקרי אפרופים ראו בו סמל לאקטיביזם שיפוטי בלתי ראוי, שעיקרו הרחבת שיקול הדעת השיפוטי במסגרת פרשנות חוזה, עד כדי העברת מרכז הכובד מן הצדדים לחוזה אל בית המשפט", מסביר ריבלין ומציין כמה מהמבקרים הבולטים, בראשם שר המשפטים לשעבר פרופ' דניאל פרידמן, מומחה בעל שם לדיני חוזים.

דניאל בר און

"המיתולוגיה של אפרופים"

ריבלין מגדיר את הביקורת "המיתולוגיה של אפרופים", כלומר מיתוס נטול אחיזה במציאות. הוא מודה כי לעתים פסיקה "מכוננת" כמו אפרופים אינה "מכווננת" ומצריכה השלמות. לדעתו, הפסיקה בענייני פרשנות חוזים עברה את ההשלמות הנדרשות בדיון נוסף בהרכב של תשעה שופטים לפני כחמש שנים (בפסק הדין הקרוי "הלכת ארגון מגדלי הירקות"), ומאז אין עוד חוסר ודאות.

ריבלין מסביר כי "מטרתו הראשונה במעלה של בית המשפט עת שהוא ניגש לפרש חוזה היא לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה", ומוסיף כי בית המשפט יקבע בעצמו מה היתה כוונת הצדדים לחוזה "רק כאשר לא ניתן בשום אופן ובאף דרך - כך הבהירה הפסיקה - לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה", וגם זאת "במשנה זהירות".

"פסק דין אפרופים לא הובן כראוי"

אף שהדברים ברורים, ריבלין סבור שפסק דין אפרופים לא הובן כראוי. לדעתו, זהו אחד הגורמים שהניעו חברי כנסת לקדם תיקון לחוק שיבטל את הילכת אפרופים. למעשה מדובר בח"כ אחד, יריב לוין (ליכוד). התיקון לחוק התקבל בינואר 2011, וקבע בסעיף 25 לחוק החוזים כי "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". הניסוח הפתלתל הוא פרי משא ומתן בין נציגות משרד המשפטים וח"כ לוין בוועדת החוקה. לוין ועמו ח"כ דוד רותם (ישראל ביתנו) ביקשו להעניק משקל מכריע ללשון החוזה. נציגות משרד המשפטים התנגדו. התוצאה: ניסוח שאין הסכמה על משמעותו.

האם התיקון לחוק ביטל את הלכת אפרופים? בפסק דין שניתן בקיץ האחרון טען השופט דנציגר כי היסטוריית התיקון לחוק מעידה שהיתה כוונה לשנות את שיטת פרשנות החוזים. לעומתו, לאחר ניתוח מדוקדק של כוונת המחוקק מגיע ריבלין למסקנה שדנציגר טעה, וכי המחוקק ביקש "אך לחדד ולהבהיר כי עיקרון הוודאות המשפטית מחייב לתת ללשון החוזה משקל משמעותי בתהליך הפרשנות".

ריבלין מראה בפסק הדין הטרי כי ניתן לפרש את הניסוח הגמלוני של התיקון לחוק בארבע דרכים שונות וסותרות. אחת הפרשנויות מנוגדת לחלוטין לכוונת ח"כ לוין, ודווקא זו הכי מתאימה ללשון התיקון לחוק. ריבלין מעדיף שלא להיצמד לפרשנות הזאת ועושה חסד עם המחוקקים.

כיצד אם כך יש ליישם את התיקון לחוק החוזים? ריבלין קובע כי חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ושל נסיבות העניין, אך קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה של הכתוב. לדבריו, "החזקה ניתנת לסתירה במקרים שבהם למד בית המשפט, מתוך הנסיבות, כי הלשון אינה פשוטה וברורה כפי שנחזתה להיות במבט ראשון". חזקה זו "משקפת את העובדה כי משקלה של הלשון חרף חשיבותה אינו מכריע או בלעדי". כך בפרק האחרון לעת עתה בסאגת אפרופים: מה שהיה, הוא שיהיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#