"השופטים פוחדים מהתקשורת" - דין וחשבון - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
חשופים בצריח

"השופטים פוחדים מהתקשורת"

העיתונות משפיעה על חומרת גזרי הדין - מגלה הספר "דלתיים פתוחות" של החוקרת ד"ר ענת פלג ■ שופטים שהתראיינו למחקר טוענים שחיים רמון זכה להקלה כי "הביקורת גרמה לשופטים להתקפל" ■ עונשו של עו"ד קלגסבלד הוחמר בשל הביקורת, וגם עונשו של קצב הושפע מהסיקור

16תגובות

>> בימים שקדמו להקראת גזר דינו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, שהורשע באונס בבית המשפט המחוזי, התגלעה מחלוקת בין שלושת השופטים בהרכב שישב בדין. אב בית הדין השופט ג'ורג' קרא והשופטת מרים סוקולוב חשבו שיש להשית על קצב עונש של שבע שנות מאסר בפועל. השופטת יהודית שבח סברה שקצב עבר עינוי דין בתקשורת, ויש להשית עליו רק ארבע שנות מאסר בפועל.

קרא וסוקולוב רצו להציג חזית אחידה וניסו לשכנע את שבח, אך היא דחתה כל פשרה, ובסופו של דבר כתבה דעת מיעוט בסוגייה. הסיפור נחשף במחקר חדש של ד"ר ענת פלג, הרואה אור כספר על יחסי משפט ותקשורת. שופטים שהתראיינו למחקר בעילום שם טענו כי התעקשותה של שבח נבעה מרצונה להבליט את עמדתה בתקשורת. אי אפשר להכחיש: התקשורת משפיעה על המשפט.

"התקשורת משפיעה על רמת הענישה ולעתים על סדר הקדימויות של המערכת", אומרת פלג, שהיתה כתבת המשפט של קול ישראל במשך 17 שנים וכיום מנהלת את המרכז למחקר משפט ותקשורת באוניברסיטת בר אילן. לדבריה, "שופטים ועורכי דין מתנסחים אחרת בעידן התקשורת, ובספר שלי עולה באופן מטריד עוצמת הפחדים של השופטים ושל עורכי הדין מביקורת עליהם בתקשורת. אבל לא מצאתי במחקר שלי בסיס לאמירות המתלהמות שאדם מורשע או מזוכה במשפט בגלל התקשורת".

ספרה של פלג, "דלתיים פתוחות", שרואה אור בהוצאת מטר, מבוסס על עבודת דוקטורט שבחנה את סיקור המשפט בתקשורת מקום המדינה ועד היום. פלג ראיינה 92 שופטים, תובעים, עורכי דין פרטיים בכירים ועיתונאים לצורך המחקר.

האמירות הנוקבות של השופטים בספרה של פלג שופכות אור על היחסים המורכבים שבין מוסד השיפוט לתקשורת. "לא פעם הייתי צריכה להזהיר את עצמי", מספרת לפלג בגילוי לב שופטת מחוזית שדנה בתיקי מס, "במיוחד כשדנתי בתיקי מס הכנסה לאחר שבתקשורת שיבחו אותי והגדירו אותי שופטת אמיצה. שאלתי עצמי האם אני הולכת לפסוק לטובת הממסד כי אני מוגת לב, או אפסוק לטובת הנישום כדי שיכתבו שאני אמיצה? הרי מדובר בתיקים של מיליוני שקלים. זה העיק עלי".

אייל טואג

שופטים אינם מתראיינים, איך הם הסכימו להתראיין לספרך?

פלג: "בתחילת הדרך הסתבר לי שלא אוכל לקבל אישור רשמי לראיין שופטים מכהנים לצורך המחקר, משום שהנהלת בתי המשפט אינה רוצה לחשוף את עמדותיהם האישיות של השופטים מעבר לנאמר בפסקי דין. בעזרת המנחה שלי, ד"ר רינה בוגוש, מצאתי כי שופטים במקומות אחרים בעולם התראיינו למחקרים בעילום שם. פניתי בזהירות לשופטים מכהנים והסברתי את חשיבות המחקר. השופטים נתנו בי אמון ועזרו לי להרחיב את מעגל המרואיינים. יש במקצוע השיפוטי משהו מאוד בודד. השופטים חשים מותקפים בתקשורת, ללא יכולת להגיב. הם מרגישים שהתקשורת מפעילה עליהם לחץ לפסוק באורח פופוליסטי ושהסיקור התוקפני פוגע באמון הציבור במערכת".

"לעיתונאי יש את המלה האחרונה"

אחת התופעות המובהקות העולות מהמחקר היא השפעת התקשורת על גזרי דין. שופטים שראיינה פלג מנו כמה משפטים בולטים כדוגמאות לכך, בהם משפטו של שר המשפטים לשעבר חיים רמון.

רמון הורשע בינואר 2007 פה אחד במעשה מגונה בקצינה, שאותה נישק זמן קצר לפני ישיבת הממשלה שבה הוחלט על היציאה למלחמת לבנון השניה. הכרעת הדין התיחסה בחומרה רבה למעשיו של רמון, אך גזר דינו היה קל: 120 שעות שירות לטובת הציבור ופיצוי של 15 אלף שקלים למתלוננת.

בית המשפט קבע כי במעשי רמון לא היה קלון. "אני לא מבין איך אין קלון. הרי בזמן שמתנהלת מלחמה מצא שר המשפטים זמן להתגפפות", אמר לפלג שופט בית המשפט עליון בדימוס בעילום שם. שופטים אחרים טענו כי הביקורת החריפה על בית המשפט גרמה לשופטי רמון להתקפל.

השופטים חשים חשופים בצריח. שופטת שלום שעמדה בראש הרכב במשפט שזכה לסיקור תקשורתי רחב אמרה כי "הייתי מצפה שנשיאת בית המשפט העליון ומנהל בתי המשפט יגידו לי משהו, יד מכוונת, איך להתמודד עם ההתקפות נגדי בתקשורת, אבל זה לא קרה".

נשיא העליון בדימוס אהרן ברק, שהתראיין למחקר של פלג, הסביר מדוע ראשי מערכת המשפט מעדיפים להימנע מהגנה על שופטים שמותקפים בתקשורת: "ככל שמגיבים פחות, יותר טוב. ממילא תמיד יש לעיתונאי את המלה האחרונה".

במקרה אחר המובא במחקר של פלג, השפיעה התקשורת בכיוון המחמיר. בסוף 2006 הורשע עו"ד אביגדור קלגסבלד, מעורכי הדין המסחריים הבולטים בישראל, בגרימת מותם של יבגניה וקסלר בת ה-23 ובנה ארתור בן ה-5 בתאונת דרכים בתל אביב. התקשורת לא הרפתה מהסיפור הקשה: עולה חדשה צעירה ובנה הקטן, שנדרסו על ידי פרקליט צמרת אמיד שנהג בג'יפ טוארג יוקרתי. קלגסבלד נדון לחמישה עשר חודשי מאסר בפועל. "ודאי שהפרסומים האלה השפיעו על השופט בבית הדין לתעבורה, ולכן הוא החמיר אתו בעונש", אמר על כך שופט עליון בדימוס.

הקצנה בסיקור המשפט

בשבועות האחרונים השווה איש תקשורת אחד את הליכי מינוי השופטים לתוכנית ריאליטי, ותהה אם בסוף ימונה המועמד ה"יפה" או ה"חנון". עיתונאי בולט אחר כינה את דחיית העתירה נגד חוק האזרחות "פסיקת חרפה" ואת בג"ץ "גזען".

לדברי פלג, "בשנים האחרונות כתבים ופרשנים מבקרים את מערכת המשפט בחריפות ובבוטות שלא הכרנו בעבר. עיתונאים מייחסים לשופטים שיקולים פוליטיים וגם שיקולי קידום אישי ופזילה לדעת הקהל. אני חושבת שמי שחשב לכתוב כאלה דברים לפני עשור, העט שלו רעדה. אבל הכתיבה המתלהמת הזו אינה המצאה ישראלית. בחברה המערבית מתרחש תהליך כללי שבו בית המשפט, כמו יתר המוסדות, מאבד את הילת המומחיות שהיתה לו בעבר".

משפטו של אשר ידלין, שהיה מנכ"ל קופת חולים כללית ומועמד לנגיד בנק ישראל, ממחיש את השינוי שעבר על העיתונות המשפטית. ידלין הודה בתחילת משפטו ב-1977 בקבלת שוחד. כתבי המשפט ידעו כי ידלין הגיע להסדר טיעון עם התביעה ומתכוון להודות באשמה. למרות הסקופ המסעיר, הידיעה לא פורסמה. כתבי המשפט המתינו להודאה הרשמית.

הסיבה? איסור הסוביודיצה - האיסור לפרסם דבר העלול להשפיע על משפט תלוי ועומד. אכיפת עבירת הסוביודיצה, שבצדה עונש של שנת מאסר, הופסקה ב-1992. פלג טוענת כי זו אחת הסיבות להקצנה בסיקור המשפטי, בצד האקטיביזם השיפוטי שעורר ביקורת ציבורית על בית המשפט, ותהליכי מסחור כלליים של התקשורת.

השופטים מבינים את שיקולי הרייטינג. "סנסציה היא לא אסון בעיני; העיתון צריך למכור, לתת דם בשביל לחם, אבל בתנאי שלא יהיה מוטה, מכוון ומרושע, ושהעיתונאי יקפיד על דיוק", אמר שופט מחוזי במחקר.

"דווקא העיתונאים קוראים להגביל את סיקור המשפט בחוק", אומרת פלג. "יש כתבי משפט שתומכים באכיפה מחודשת של איסור הסוביודיצה והענשת עיתונאים שהפרו צווי איסור פרסום. עיתונאים סיפרו שמופעלים עליהם לחצים מהעורכים להחריף את טון הביקורת על מערכת המשפט, כי זה תורם לרייטינג וגם מאינטרסים כלכליים המחברים לעתים בין הבעלים של אמצעי התקשורת לבין העומדים לדין. "למרות הביקורת", מציינת פלג, "העיתונאים מאמינים ביושרה של בתי המשפט".

"כולם רוצים תיקים תקשורתיים"

נשיאת בית המשפט העליון היוצאת דורית ביניש אמרה בנאום ב-2010 כי "עורכי דין ויחצ"נים מנסים להשפיע על דעת הקהל כדי להשפיע על השופטים בראיונות ובדרכים שונות. אלה תופעות שעלולות לכרסם בטוהר ההליך השיפוטי". שופטים בדימוס של בית המשפט העליון חלוקים בדעתם לגבי השפעת התקשורת.

נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר שהתראיין למחקר תהה בביטול "מי שם לב לעיתונות?", אבל יורשו אהרן ברק הודה כי "יש שופטים שעמדותיהם מוצקות ויש שופטים שהם כעלה נידף, ולתקשורת יש השפעה במצבים כאלה". השופט מישאל חשין טען בדברים שאמר לאחר פרישתו כי "התערבות התקשורת פוגעת חד משמעית בהליך השיפוטי".

בעיני פלג, הבעיה נעוצה בדיאלוג - או ליתר דיוק בהיעדר דיאלוג - בין השופטים לתקשורת. "בניגוד למקובל במדינות אחרות, בישראל היחסים בין כלל השופטים לתקשורת מאד פורמליים ומוגבלים. שופטים בארה"ב פרסמו מאמרים בעיתונות כתגובה לביקורת שהוטחה בהם. בבריטניה, בארה"ב, ובאוסטרליה נפגשים שופטים עם עיתונאים באוניברסיטאות מדי שנה, ודנים ביחסים ביניהם. אצלנו כל זה אסור. המצב הזה יוצר מתח רב בתוך המערכת".

לדברי פלג, שופטים מכהנים מתלוננים כי מערכת הדוברות של הנהלת בתי המשפט משרתת בעיקר את ראשי המערכת והנשיאים, ולא עושה די כדי לגונן עליהם בתקשורת. הטענות לא מופנות לדוברות, אלא לראשי המערכת. דוברות בתי המשפט מסרה בתגובה כי "מערך הדוברות מעניק שירותים לכל השופטים בכל בתי המשפט ברחבי הארץ לפי הצורך". הנהלת בתי המשפט מתעתדת למנות דוברים לכל מחוזות בתי המשפט, כדי לענות לצורכי השופטים מול התקשורת.

לדברי פלג, "גורם שמאיץ את קצב ההדלפות הוא הוועדה למינוי שופטים. יש שופטים שפונים לתקשורת כדי לקדם את עצמם או לחבל בסיכויים של יריביהם". שופטת העליון בדימוס דליה דורנר טוענת כי בולטות בתקשורת עלולה דווקא להזיק לקידומו של שופט. "מי שחושב שפרסום בעיתון מקדם שופטים, טועה טעות מרה", אמרה למחקר. שופטים מכהנים חושבים אחרת. שופט מחוזי סיפר כי הוא נוהג למשל להבליט לנוחות התקשורת קטעים בפסקי דין בפונט מעובה.

השפעת התקשורת מתחילה הרבה לפני בית המשפט - בפרקליטות. "עצם העמדתו לדין של רמון זו דוגמה קלאסית להשפעת התקשורת", טענה במחקר תובעת בכירה, והוסיפה כי "התקשורת משפיעה על שיקול הדעת של הפרקליטות, במיוחד בהסדרי טיעון. זה הולך מדחי אל דחי". לדבריה, "אני שומעת יותר מדי בישיבות עם הבוסים שלי אמירות בנוסח "מה תגיד התקשורת?" קל לדמיין את השאלה הזו עולה למשל, בדיון על הסדר הטיעון שהתפוצץ עם משה קצב או בהחלטה להסכים להסדר טיעון עם מנהל רשות המסים לשעבר, ג'קי מצא.

פלג אומרת שמשיחות עם תובעים עולה כי השפעת התקשורת גדולה במיוחד על הדרגים הגבוהים בפרקליטות. עקב כך הם נמנעים לעתים מלאשר הסדרי טיעון במשפטים שזוכים לעניין תקשורתי.

עבור פרקליטים צעירים, הסיקור נחשב מנוף לקידום מקצועי בתוך הפרקליטות וגם מחוצה לה. "כולם רוצים תיקים תקשורתיים. בסופו של דבר, הופעה בתיקים תקשורתיים משפיעה על הקידום בפרקליטות כי אלה תיקים שפרקליטת המחוז מעורבת בהם יותר ונחשפת יותר לעבודה שלך", אמר תובע צעיר.

***שופטים ותובעים על התקשורת

תובעת בכירה בפרקליטות: "התקשורת משפיעה על שיקול הדעת של הפרקליטות, במיוחד בהסדרי טיעון. זה הולך מדחי אל דחי"

אהרן ברק:

"יש שופטים שעמדותיהם מוצקות ויש שופטים שהם כעלה נידף, ולתקשורת יש השפעה במצבים כאלה"

פרשת דורי קלגסבלד: התקשורת לא הרפתה מהסיפור הקשה: עולה חדשה צעירה ובנה הקטן, שנדרסו על ידי פרקליט הצמרת אמיד שנהג בג'יפ טוארג יוקרתי"

דורית ביניש ב-2010: "עורכי דין ויחצ"נים מנסים להשפיע על דעת הקהל כדי להשפיע על השופטים. אלה תופעות שעלולות לכרסם בטוהר ההליך השיפוטי"

אהרון אבו חצירא

היה הנאשם הראשון שנעזר ביחצ"ן במשפטו ב-1980. יואל מרקוס כתב אז: "על הדברים האלה נאמר שצריך להרוג אותם כשהם קטנים"

שופט מחוזי: "סנסציה היא לא אסון בעיני; העיתון צריך לתת דם בשביל לחם, אבל בתנאי שלא יהיה מוטה, מכוון ומרושע, ושהעיתונאי יקפיד על דיוק"

כל נאשם צריך יחצ"ן?

>> לאהרון אבו חצירא מגיעה זכות ראשונים. ב-1980 נפתחה נגד אבו חצירא, שהיה שר הדתות מטעם המפד"ל, חקירה בחשד לקבלת שוחד, והוגש כתב אישום שהסתיים בזיכוי. לאחר מכן פרש מהמפד"ל, הקים את מפלגת תמ"י, חבר לקואליציה לאחר הבחירות וב-1981 הואשם בשוחד בפרשה אחרת. הפעם הורשע ופרש מהממשלה, לאחר שנידון לשלושה חודשי מאסר בפועל.

לפי מחקרה של פלג, במשפט הראשון היה אבו חצירא הנאשם הראשון שנעזר באיש יחסי ציבור מקצועי. הפובליציסט יואל מרקוס כתב אז ב"הארץ": "על הדברים האלה נאמר שצריך להרוג אותם כשהם קטנים". בארה"ב דנים לאחרונה באפשרות של מיוצגים לתבוע פיצויים מעורכי דין שהתרשלו בהגנה על לקוחותיהם בזירה התקשורתית. האם מחקרה של פלג מלמד שדמות ציבורית שנקלעה למשפט פלילי חייבת יחסי ציבור? "התנהלות נכונה בתקשורת בזמן משפט מחייבת לדעתי ייעוץ מקצועי. הבעיה היא שההתפתחות הזו מייקרת מאוד את ההליך המשפטי", אומרת פלג.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#